תקוני הזהר מ״טTikkunei Zohar 49

א׳כרומחא
לעורר עלייהו קול תרועת מלחמה.
ודא שופ״ר הול״ך.
1
ב׳פסק דא שברים
דעביד לון פסקות וקטרין
(נ״א וקרטין או וקרעין)
ודא מכת חרב והרג ואבדן.
2
ג׳מקף תרועה דא חנק.
ודא איהו הולך וחזק מאד.
מאד דא מות דאתתקף עלייהו
כגוונא דמתן תורה.
3
ד׳ועוד
אזל״א גרי״ש
שכינתא אמרת לקב״ה
גרש האמה הזאת ואת בנה.
אלין ערב רב
דגרשוני
מהסתפח בנחלת יי׳
גרש לון מן עלמא דין ומעלמא דאתי
דלא יהא לון חולקא עם ישראל.
4
ה׳
שופ״ר הול״ך רבי״ע שני גרישין שלשל״ת.
5
ו׳בההוא זמנא
נטיל קב״ה רומ״ח.
דאיהי רמ״ח תיבין דאית בק״ש
ושית תיבין דיחודא.
ובה וידקר את שניהם
דכר ונוקבא
דא סמאל ונחש.
ורבי״ע דיוקנא דומיא דרומ״ח.
6
ז׳שנ״י גרישין
תּריך לון קב״ה מן שמיא וארעא.
בההוא זמנא שקר הסוס לתשוע׳ כו׳
דקב״ה רדיף אבתרייהו
ונטיל לון בשלשל״ת על צואריהון
ולבתר קטיל לון ברומחא דאיהו רבי״ע.
7
ח׳בקדמיתא תריך לון.
ולבתר דרדיף אבתרייהו. תפיס לון.
ולבתר קטיל לון.
8
ט׳ורביע ושנ״י גרישי״ן ושלשל״ת
אינון תקיעה שברים תרועה.
9
י׳שברים שבר תשבר מצבותיהם
אלין דאתמר בהון
ויבאו בני האלקים
להתיצב על יי׳
בדינא על ישראל ושכינתא
דאתמר ביה ויבא גם השטן בתוכם.
דא סמאל דאתא לקטרג על בנוי דישראל
ולדון לשכינתא
וכיון דהוא בעי דינא
על שכינתא ובנוי
כאלו קיימין עליה.
10
י״אתרועה
בה תרועם בשבט ברזל.
11
י״בתקיעה
והוקע אותם ליי׳ נגד השמש.
ושופר איהו קלא
מניה נפיק קלא
בתקיעה שברים תרועה.
12
י״גתקיעה מן מוחא.
שברים מלבא
כד״א לב נשבר ונדכה וגו׳
דא איהו זבחי אלקים רוח נשברה.
קלא בתרועה מכנפי ריאה
וכלהו אתכלילו בקנה וריאה
ואתעבידו קול.
ובפומא דבור
13
י״דועוד
נשמת׳ ורוחא ונפשא דבר נש
אינון תקיעה תרועה שברים.
14
ט״ונפשא בלבא ודא שברים
כד״א לב נשבר ונדכה.
15
ט״זנשמתא במוחא ודא תקיעה.
16
י״זרוחא בכנפי ריאה
דנשיב על לבא דאיהו נור דליק
ואם לאו הוה דליק כל גופא.
ורזא דמלה
כנפי יונה נחפה בכסף וגו׳.
ורוחא כליל מאשא ומיא
ובגין דא איהו תרועה.
17
י״חועליה אתמר
אשרי העם יודעי תרועה.
בגין דנשמתא איהי נשמת חיים
בינה דנטלה מחכמה
נפש מלכות תבונה.
רוח תפארת
ואיהו דעת כליל תרוייהו.
עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו.
18
י״ט*ומבינה נביאים
ואינון נצח והוד.
וממלכות כתובים
ואינון חסד וגבורה.
תפארת תורה כליל כלהו.
19
כ׳וכלא על עמוד׳ חד קיימא.
ודא צדיק יסוד עולם.
20
כ״אכבד וטחול דא ס״מ ונח״ש.
כבד אשא סומקא
מרה אשא ירוקא.
טחול אשא אוכמא.
יותרת כלילא דכלהו.
כבד וטחול סמא״ל ונח״ש.
כבד אל אחר.
מרה סם מות דיליה.
טחול נח״ש נוקבא דיליה. חלב טמא.
ומרה איהו חרבא דמלאך המות כד״א
ואחריתה מרה כלענה
חדה כחרב פיות.
21
כ״בובאוריתא דאיהי סם חיים
ואי נשמתא טמא אתעברא מן עלמא.
(כבד וטחול דא סמאל ונחש דאינהו אל אחר).
22
כ״גוכבד דהוא אל אחר
בתרועה דאיהו רוחא
מתעברא מן עלמא.
23
כ״דטחול דהוא נחש
בשברים דאיהו נפש
מתעברא מן עלמ׳
24
כ״המרה דהוא סם המות
בתקיעה
מתעברא מן עלמא.
25
כ״וזכאה איהו דכליל נשמתא ורוחא עם נפשא
בקלא דאורייתא
דבאורייתא אתתקפון.
דכל מאן דלא אתעסק באורית׳
חליש נשמתיה רוחיה ונפשיה
עילא ותתא.
26
כ״זויותרת הכבד איהו זונה.
שיורין איהו
לכל אלקים אחרים מתתקפא.
ואמאי אתקריאת יותרת הכבד.
אלא בתר דעביד נאופא עם כלהו
יהיבת שיורין לבעלה.
ועלה אתמר כי בעד אשה זונה
עד ככר לחם
דאיהי אתחממת מכבד
27
כ״חוטחול
28
כ״טאיהו שחוק הכסיל
ועליה אתמר
אם ראית רשע שהשעה משחקת לו
אל תתגרה בו.
בגין דאיהו שאול תחתית
דאתמר ביה צדיק ממנו בולע
אבל צדיק גמור אינו בולע.
כבד כועס וקטיל.
29
ל׳לב מבין
לב יודע
לב רואה.
לב איהו שכינתא
דלא נטלא אלא דמא צח
דאיהי קרבנא דצלותא
נקיה בלא חובין ובלא פסולת
וקריבת לגבי בעלה שופרא דכלא.
30
ל״אאבל יותרת הכבד
לא יהיבת לבעלה
אלא שיורין ופסולת.
ומאי ניהו דעלה.
(טחול) (ס״א כבד)
אל אחר.
ומאלין שיורין דנטיל מנה
אתעביד דם טחול חשוך ואוכמא
הוא נחש רמאי
דפתי לחוה דאיהי לבא
וגרם לה מותא.
31
ל״בוהא תרי בתי לבא אינון
למאן פתי מנייהו
אלא ההוא דשמאלא
דאתמר בה לב כסיל לשמאלו
32
ל״גועליה אתמר
ומוצא אני מר ממות את האשה.
לב חכם לימינו
דא אשת חיל עטרת בעלה
עלה אתמר
מצא אשה מצא טוב
דאיהי יצר הטוב
מזליה דבר נש
עלה אתמר
להניח ברכה אל ביתיך.
ברכת יי׳ היא תעשיר
ועלה אתמ׳
ראה חיים עם האשה אשר אהבת
33
ל״דאיהי בדיוקנא דשכינת׳ תתאה
כלילא מעשר.
ואיהי נר מצוה.
ורוחא דנשיב בה
ת״ת ישראל
איהי בכנפי ריאה
ודא איהו ותורה אור
דנהיר בה
דא שכינתא עלאה נשמת חיים.
דנחתא מן *מוחא לאנהרא לון בלבא.
34
ל״המאי נ״ר
נפשא רוחא.
35
ל״ודנפשא איהי פתילה
(נ״א על שם דאיהי שותפא דגופא)
רוחא דא זיתא
נשמתא נר יי׳ נשמת אדם.
36
ל״ז(אדם דאיהי אור נר
נהיר ביה אוריתא דבכתב.
ונשמתא דאיהי נר
נהיר בה מצוה.
ובזמנא דלא נהירין בה אור ונר
אתמר בנשמתא אל תראוני שאני שחרחרת.
ואתמר באדם
אלביש שמים קדרות)
37
ל״חומאי נ״ר נפשא רוחא.
נ׳ נפשא
ר׳ רוחא
38
ל״טלקבל ג׳ קטרין אלין.
אינון תלת גוונין. אשא אוכמא חוורא ותכלתא.
מאן דנטיר נר ה׳
נשמת אדם באורית׳ בפקודין דעשה ולא תעשה
לא שליט עליה נורא דגיהנם
39
מ׳ודא איהו כבד ומרה וטחול.
כבד אשא סומקא
מרה אשא ירוקא
טחול אשא אוכמא
יותרת הכבד כללא דכלהו תכלת חשוך
ותכלת דציצית מצוה.
ותכלת לית בסטרא אחרא
בגין דאיהו דומה לכרסיא יקירא.
40
מ״אגוונין דשרגא אינון לבושין
לנר ה׳ נשמת אדם.
41
מ״בגוון אוכם דאיהו טחול
כד מתלבשת תמן נפשא בחובין
איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחרת.
שחרחרת בקדרותא דבני
בדוחקא דלהון. בעניותא דלהון
42
מ״גקדרותא וליצנותא ועניותא *מטחול נפקא.
כד נשמתא אסירא בה בגלותא
ודא איהו ושפחה כי תירש גבירתה:
ובההוא זמנא טחול שוחק.
43
מ״דולזמנא דייתי מלכא משיחא
לנטלא נוקמא מטחול
דאיהי שפחה
יושב בשמים ישחק.
ישחק איהו באבודא דלהון
כד״א ובאבד רשעים רנה.
44
מ״הרנ״ה איהו הנ״ר
איהו נה״ר יוצא מעדן
ומאי ניהו
מ״ע ומל״ת
כחושבן
נה״ר
נו״ן
ה״א
רי״ש
ואיהי הנר המאיר לאדם
ועל דא
באבד רשעי׳ רנ״ה.
45
מ״וובההוא זמנ׳
הטחול דשוחק אתאביד
ואז יתקיים
אז ימלא שחוק פינו
ולשוננו רנה ודאי
ואז לא יכבה בלילה נרה.
בגין דטעמה כי טוב סחרה.
46
מ״זובההיא זמנא
מתתקנ׳ ירושלם דאיהי לבא.
לבא איהו לה״ב המזבח
יכב״ה כחושבן הל״ב
לה״ב הב״ל
לא יכבה בגלותא
דאיהי לילה
47
מ״חואתבניאת ע״י דקב״ה
כד״א בונה ירושלם יי׳.
48
מ״ט(מאן דנטיר נר ה׳ נשמת אדם
בפקודין דעשה ול״ת
לא שליט עליה נורא דגיהנ׳
דאיהי כבד מרה טחול)
49
נ׳ועוד
מרה טחול כבד
אינון גלותא לנשמתא ורוחא ונפשא
דאיהי שכינתא כד גלת בכבד
אתמר באברים דאינון עמא קדישא חילהא דילה
תכבד העבודה על האנשים.
כד גלת במרה
אתמר בה וימררו את חייהם
כד גלת בטחול
אתמר בה
ולא שמעו אל משה מקצר רוח
(דהוה בבטנה
ומעבודה קשה דהוה בטחול)
והוו צווחין לקב״ה מנה
הה״ד
מבטן שאול שועתי שמעת קולי
ואתמר בהון
ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה:
50
נ״אונשמתא בגלותא בתראה
51