תקוני הזהר מ״ט אTikkunei Zohar 49a

א׳כרומחא
לעורר עלייהו קול תרועת מלחמה.
ודא שופ״ר הול״ך.
1
ב׳פסק דא שברים
דעביד לון פסקות וקטרין
(נ״א וקרטין או וקרעין)
ודא מכת חרב והרג ואבדן.
2
ג׳מקף תרועה דא חנק.
ודא איהו הולך וחזק מאד.
מאד דא מות דאתתקף עלייהו
כגוונא דמתן תורה.
3
ד׳ועוד
אזל״א גרי״ש
שכינתא אמרת לקב״ה
גרש האמה הזאת ואת בנה.
אלין ערב רב
דגרשוני
מהסתפח בנחלת יי׳
גרש לון מן עלמא דין ומעלמא דאתי
דלא יהא לון חולקא עם ישראל.
4
ה׳
שופ״ר הול״ך רבי״ע שני גרישין שלשל״ת.
5
ו׳בההוא זמנא
נטיל קב״ה רומ״ח.
דאיהי רמ״ח תיבין דאית בק״ש
ושית תיבין דיחודא.
ובה וידקר את שניהם
דכר ונוקבא
דא סמאל ונחש.
ורבי״ע דיוקנא דומיא דרומ״ח.
6
ז׳שנ״י גרישין
תּריך לון קב״ה מן שמיא וארעא.
בההוא זמנא שקר הסוס לתשוע׳ כו׳
דקב״ה רדיף אבתרייהו
ונטיל לון בשלשל״ת על צואריהון
ולבתר קטיל לון ברומחא דאיהו רבי״ע.
7
ח׳בקדמיתא תריך לון.
ולבתר דרדיף אבתרייהו. תפיס לון.
ולבתר קטיל לון.
8
ט׳ורביע ושנ״י גרישי״ן ושלשל״ת
אינון תקיעה שברים תרועה.
9
י׳שברים שבר תשבר מצבותיהם
אלין דאתמר בהון
ויבאו בני האלקים
להתיצב על יי׳
בדינא על ישראל ושכינתא
דאתמר ביה ויבא גם השטן בתוכם.
דא סמאל דאתא לקטרג על בנוי דישראל
ולדון לשכינתא
וכיון דהוא בעי דינא
על שכינתא ובנוי
כאלו קיימין עליה.
10
י״אתרועה
בה תרועם בשבט ברזל.
11
י״בתקיעה
והוקע אותם ליי׳ נגד השמש.
ושופר איהו קלא
מניה נפיק קלא
בתקיעה שברים תרועה.
12
י״גתקיעה מן מוחא.
שברים מלבא
כד״א לב נשבר ונדכה וגו׳
דא איהו זבחי אלקים רוח נשברה.
קלא בתרועה מכנפי ריאה
וכלהו אתכלילו בקנה וריאה
ואתעבידו קול.
ובפומא דבור
13
י״דועוד
נשמת׳ ורוחא ונפשא דבר נש
אינון תקיעה תרועה שברים.
14
ט״ונפשא בלבא ודא שברים
כד״א לב נשבר ונדכה.
15
ט״זנשמתא במוחא ודא תקיעה.
16
י״זרוחא בכנפי ריאה
דנשיב על לבא דאיהו נור דליק
ואם לאו הוה דליק כל גופא.
ורזא דמלה
כנפי יונה נחפה בכסף וגו׳.
ורוחא כליל מאשא ומיא
ובגין דא איהו תרועה.
17
י״חועליה אתמר
אשרי העם יודעי תרועה.
בגין דנשמתא איהי נשמת חיים
בינה דנטלה מחכמה
נפש מלכות תבונה.
רוח תפארת
ואיהו דעת כליל תרוייהו.
עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו.
18
י״ט*ומבינה נביאים
ואינון נצח והוד.
וממלכות כתובים
ואינון חסד וגבורה.
תפארת תורה כליל כלהו.
19
כ׳וכלא על עמוד׳ חד קיימא.
ודא צדיק יסוד עולם.
20
כ״אכבד וטחול דא ס״מ ונח״ש.
כבד אשא סומקא
מרה אשא ירוקא.
טחול אשא אוכמא.
יותרת כלילא דכלהו.
כבד וטחול סמא״ל ונח״ש.
כבד אל אחר.
מרה סם מות דיליה.
טחול נח״ש נוקבא דיליה. חלב טמא.
ומרה איהו חרבא דמלאך המות כד״א
ואחריתה מרה כלענה
חדה כחרב פיות.
21
כ״בובאוריתא דאיהי סם חיים
ואי נשמתא טמא אתעברא מן עלמא.
(כבד וטחול דא סמאל ונחש דאינהו אל אחר).
22
כ״גוכבד דהוא אל אחר
בתרועה דאיהו רוחא
מתעברא מן עלמא.
23
כ״דטחול דהוא נחש
בשברים דאיהו נפש
מתעברא מן עלמ׳
24
כ״המרה דהוא סם המות
בתקיעה
מתעברא מן עלמא.
25
כ״וזכאה איהו דכליל נשמתא ורוחא עם נפשא
בקלא דאורייתא
דבאורייתא אתתקפון.
דכל מאן דלא אתעסק באורית׳
חליש נשמתיה רוחיה ונפשיה
עילא ותתא.
26
כ״זויותרת הכבד איהו זונה.
שיורין איהו
לכל אלקים אחרים מתתקפא.
ואמאי אתקריאת יותרת הכבד.
אלא בתר דעביד נאופא עם כלהו
יהיבת שיורין לבעלה.
ועלה אתמר כי בעד אשה זונה
עד ככר לחם
דאיהי אתחממת מכבד
27
כ״חוטחול
28