תקוני הזהר נ״גTikkunei Zohar 53

א׳ביה
ושפלה איננה מן העור והיא כהה.
ואיהי שפלות דנשמתא בגופא.
1
ב׳נ״ר
(נ״א כד) נשמתא ורוחא ונפשא
אתגליין בכבד מרה וטחול.
כל אינון אברי דגופא דאינון עמא קדישא
כלהו דחקן במרירו
בגין דנשמתא.
אתרא דילה מוחא
יונה קדישא.
2
ג׳נשמתא נשרא.
דבהאי יונה אתפרנסת
בכמה צלותין ופולחנין.
3
ד׳ספינה דיונה קרקפתא.
וכמה ממנן אית בהאי ספינה דמנהיגין לה
ואינון אודנין עיינין חוטמא פומא.
*שבע ממנן אינון
וסלקין לשבעי׳ לשון
דהוו בספינה דיונה.
4
ה׳ויונה איהי צלותא שכינתא תתאה
נשרא דאתפרנסת בה. דא שכינתא עלאה.
5
ו׳אם ישראל לא משתדלין בצלותין ובעותין ופולחנין
דנשרא. דאיהי ריאה
מיד ויי׳ הטיל רוח גדולה אל הים
דאיהי רוח סערה.
רוח יי׳ תניחהו בקדמיתא.
רוח דנשיב בכנפי נשר״א
דאיהו עמודא דאמצעית׳
דביה פרח נשרא באינון תרין שפוון.
רוח דנשיב בכלהו
דא רוח דחוטמא.
6
ז׳האי רוח.
בכל אתר דאיהו.
שכינתא עלאה ותתאה תמן אשתכחו.
איהו ו׳ דנשיב בכנפי ריאה
ועל לבא.
דתמן נר יי׳.
דא נשמתא במוחא.
רוח בכנפי ריאה.
נפש בלבא.
7
ח׳ולזמנין. תלת בתלת מוחין
ומחשבה רכיב עלייהו דאיהו אדם
והכי תלת בלב.
8
ט׳נ״ר נ״שמה ר״וח.
רוחא דנשיב. בהון נ״ר
בתרי בתי לבא
ואינון נפ״ש ורו״ח
סימן נ״ר.
9
י׳והאי ו׳ איהו דנשיב בדרועין
בשית פרקין דלהון
ואיהו נשיב בתרין שוקין
בשית פרקין
דאתמר בהון שוקיו עמודי שש.
ועליה אתמר
ונחה עליו רוח יי׳.
10
י״אכד אברין דגופא מתנהגין בהאי רוחא
באורייתא קדישא בפקודין דאורייתא.
ספינה מתנהג׳ לכל סטרא דבעי בר נש.
כד״א אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו.
דספינ׳ איהי רישא. ואיהי לבא. ואיהי גופא.
11
י״בואם אברין דגופא דאינון מארי ספינה
דאינון עמא קדישא
לא מתנהגין באורייתא
דאיהי נשמתא.
ובמצוה
דאיהי נפשא.
פרח רוחא מבינייהו.
12
י״גבההוא זמנא
ויי׳ הטיל רוח גדולה אל הים
דאיהי רוח סערה
דאיהי גזרת דינא קשיא
דסערה גופיה דבר נש
דאינון ישראל.
וישראל אינון בסערה
והאניה דאיהי גופא חשבה להשבר.
13
י״דביה זמנא
ויונה ירד אל ירכתי הספינה
דא שכינתא תתאה.
דאתמר בה *ותגל מרגלותיו ותשכב
שכיבת לעפרא.
ודא איהו וישכב וירדם.
ואמאי נפלת
בגין דפרח מינה רוחא
דאיהו עמודא דאמצעיתא דסמיך לה
ואיהי נפלת
14
ט״וובההוא זמנא
אתמר בה איכה ישבה בדד.
ומאן גרים נחיתו דילה.
בגין דבטילו ישראל אורייתא ומצוה.
15
ט״זבההוא זמנא
דאיהי נחתת בין רגלין.
ישראל בנהא אינון מהודקין בין רגלין.
ואינון במרעין במכתשין.
16
י״זבההוא זמנא
דגופא בבי מרעין דאינון ישראל.
ושכינתא עמהון דאיהי יונה.
מה כתיב ביה
ויקרב אליו רב החובל
ההוא דחביל בשרא בבי מרעא.
17
י״חועוד
מאן רב החובל
ההוא דאתמר ביה
אם חבול תחבול
שלמת רעך.
חבול בבית ראשון
תחבול בבית שני.
ואיהו רב דכל מנהיגי ספינה
18
י״טומה אמר ליה
קום קרא אל אלקיך
דהא דינין קא אתיין עלך ועל בניך.
הא מארי דחובין מתכנשין
דאינון סחרין לספינה דילך.
דאינון רוחין בישין.
אסתכל בזכוון דילך
באלין אברים דמשתדלין באורייתא ובפקודין טבין.
ויחזירון שכינתא עלאה
דאיהי תיובתא
עלך.
ואיהי אגינת עלך.
19
כ׳דעלה אתמר כנשר יעיר קנו
דא ירושלם.
על גוזליו ירחף
דאינון ישראל.
יפרוש כנפיו עלייהו בשבתא ויומין טבין:
ובגינה מברכין בהון
20
כ״אבא״י הפורש *סכת שלום.
21
כ״בובזמנא דפרישת גדפהא על ישראל אתמר
יקחהו ישאהו על אברתו.
כמה דאוקמוהו
ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו׳.
22
כ״גובג״ד
קום קרא אל אלקיך
דאיהי *שכינתא עלאה
דאיהי תיובתא דילך.
ותוב בה למארך
דאיהו קב״ה
23
כ״דאסתכל דשפחה בישא שלטא עלך.
דאיהי טפה סרוחה.
ועלה אתמר ויאמר יי׳ אל השטן
מאין תבא
דכל חובין אינון מאברין דטפה סרוחה.
דבגינה אתמ׳ לגבי חייביא
מאין באת מטפה סרוחה.
24
כ״הויחתרו האנשים להשיב אל היבשה
בתיובתא
ולא יכולו כי הים
דאיהו גזרת דינא
הולך וסוער עליהם.
25
כ״ובההוא זמנא
וימן יי׳ דג גדול לבלוע את יונה
דא גלותא קדמאה.
דאתמר ביה
ויונה ירד אל ירכתי הספינה
ודא הוא אנכי ארד עמך מצרימה.
כמה דאוקמוהו
בכל אתר דגלו ישראל
שכינתא עמהון
26
כ״זקלקלו ישראל עובדיהון.
ביה זמנא אתמר בהון
ויקם מלך חדש על מצרים.
ודא פרעה עליה אתמר
וימן יי׳ דג גדול לבלוע את יונה
דבעא לבטלא ישראל מעלמא
הה״ד
כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
27
כ״חלקבליה
וימן יי׳ דג גדול לבלוע את יונה
לקטליה.
לבלוע יונה לא כתיב
אלא לבלוע את יונה
את אתא לרבות רעיא מהימנא
דעתיד לאתייהב׳ אוריתא על ידיה
דאיהי מאל״ף ועד תי״ו.
28
כ״טכל אלין גלגולין על ידיה הוו.
ודא איהו דג גדול
דאתמר ביה התנין הגדול.
איהו דג מצרים
ובת זוגיה דגה
ויתפלל יונה אל יי׳ אלקיו ממעי הדגה.
מאן מעי הדגה
אלין מצראי.
29
ל׳ועוד
וימן יי׳ דג גדול דא טחול
לילי״ת דאיהי ערב רב
מההוא רב החובל
(נ״א דא סמאל
דגה דא נח״ש לילי״ת בת זוגיה
מההוא רב החובל טחול דאיהו ערב רב)
דאתמר ביה וגם ערב רב וכו׳.
וטחול איהו שחוק הכסיל
עליה אתמר כי הכעס בחיק כסילי׳ ינוח.
30
ל״אלבלוע את יונה דא נפשא.
מסטרא דיליה ולא שמעו אל משה
מקצר רוח
ומעבודה קשה מסטר׳ דכבד
ואתמר ביה כבד לב פרעה.
תכבד העבודה
מסטרא דמרה
וימררו את חייהם.
31
ל״בדג גדול. איהו ערב רב
דאינון (נ״א דאיהו) רב החובל.
מאן חובל
אלא רב מכל מלאכי חבלה.
איהו חובל ואיהי חבלה.
ערב רב בנין דלילית חייבא
דבהון חאבו ישראל
וחבילו ית בשרייהו באת ברית.
אינון רב עלייהו בגלותא.
ואינון *דגה לישראל
ובג״ד אמרו זכרנו את הדגה כו׳.
32
ל״גובזמנא דנפקו ישראל ממצרים
קטיל מנייהו סגיאין
ובגלותא בתראה עתיד הקב״ה
לקטלא לון
ודא איהו והדגה אשר ביאור מתה.
ויבאש היאור דא אורייתא
דאתמר בה ותורה אור
סרחת לגבייהו:
33
ל״דואתמר בישראל
כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו
אור איהו ר״ז.
היאורה בת זוגיה
דההוא אור דאתמר בה
ולכל בני ישראל
היה אור במושבותם.
34
ל״הכגוונא דא בגלותא בתראה (היאורה)
הזוהר
ביה היה ר״ז
דאיהו אור דפורקנא בתרייתא.
לקיים כימי צאתך מארץ מצרים
אראנו נפלאות
ודא איהו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו
וכל הבת תחיון
אלין דמשתדלין באורייתא דבע״פ.
35
ל״וד״א
וימן יי׳ דג גדול לבלוע את יונה.
דא עניותא.
דאיהו עצב ונוקבא דיליה עצבון.
דכורא *דג.
נוקבא דגה.
דא הוא ויתפלל יונה אל יי׳ אלקיו
ממעי הדגה
מכפנא דעניותא
דמטי למעוי דישראל.
36
ל״זבההוא זמנא
ויאמר יי׳ לדג ויקא את יונה וגו׳
בדוחקא דדאגה דלהון
דדואגין מן עניות׳
מדוחקא יפקון מן גלות׳
הה״ד ואת עם עני תושיע
דא נבואה דיונה דנתנבא
דיפקון ישראל מן גלותא
בדאגה (ס״א בדוחקא) דעניותא
37
ל״חובימינא יפקון
38