תקוני הזהר נ״טTikkunei Zohar 59

א׳רגלים תחוג לי בשנה.
ובגינה יראה כל זכורך
לקיימ׳ זכור ושמור.
זכור לזכר
ושמור לנקבה:
כלהו אלין דאזלין לאסתכלא (נ״א לאתכללא) בשכינתא.
צריכין למיהב לה דורונא.
הה״׳ד
ולא יראה את פני ה׳ ריקם.

ב׳וצריך למחדי בה
הה״ד
ושמחת בחגך.
דאיהי חדוה דקב״ה אתקריאת.
ומאן דאזיל למחמי לה
צריך לנטרא גרמיה מעציבו
דאיהי לילי״ת
חשוכא עצבון שאול טחול
דאיהי מום. ועליה אתמר
כל אשר בו מום לא יקרב.

ג׳איש כמתנת ידו
דא שכינתא עלאה דעלה אתמר
מתן בסתר יכפה אף.
בגין דאיהי סתימא
עולם הבא קרינן לה מתנה.
ועלה אתמר
ישמח *משה במתנת חלקו.
בגין דמתת אלקים היא.

ד׳כברכת יי׳ אלקיך אשר נתן לך
דא שכינתא תתאה.
חד מסטרא דימינא ברכה.
וחד מסטרא דשמאלא מתנה.

ה׳*ועוד
שכינתא איהי חשבון תקופות
ומזלות
ומולדות ועבורין.

ו׳ארבע תקופן
דאתקריאו ארבע תקופות.
ולכל תקופה תלת ירחין.
ובהון י״ב מזלות.
ואינון לקבל י״ב שבטין דישראל
וכלא אתקשר בהאי שמא אד׳.
איהי שכינתא תתאה תקיפא
בד׳ תקופין.
דאינון מסטרא דשמאלא חזק תקיף.
ואינון אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד.

ז׳וכלהו תרין עשר מזלות קשין
מסטרא דדין
ובגין דמזונא קא אתיא מנייהו
אמרו מארי מתני׳
קשין מזונותיו של אדם
כקריעת ים סוף.
דאתקרע בהון לתרין עשר קרעין.

ח׳ואינון ארבע תקופות
תרין דרועין ותרין שוקין.
תרין עשר מזלות
תרין עשר פרקין דאית בהון.
ולקבלייהו
תרין עשר ירחי שתא.
ואינון וו׳.
רזא דעבורא
ודא ירחא תלת עשר. דא א
ודא וא״ו שתא מתלת עשר ירחין.

ט׳וביה
צריך להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה
וליחדא לון במהלך האמצעי
דאיהו עמודא דאמצעית׳.

י׳ואם בר נש ידע לממני
ולהשוות שנת החמה עם שנת הלבנה
ולייחד לון.
איהו ידע מתי יהא פסח בחדש האביב
ובדא ישוון אבא ואימא ברא וברתא.
הה״ד
ושמרתם ועשיתם
כי היא חכמתכם ובינתכם.
ושמרתם ועשית׳ דא ו״ק
כי היא חכמתכם ובינתכם דא י״ק.

י״אובמה יהון שוין אבא ואמא ברא וברתא.
בא דהוא כתרא עלאה.
דאמר׳ סיהרא עלה
אי אפשר לב׳ מלכים שישתמשו בכתר אחד.

י״בובגיניה אמרין
בשבת ויומין טבין וברישי ירחין
כתר יתנו לך יי׳ אלקינו
מלאכים המוני מעלה
מלך ומלכות.

י״גועוד
איהי מצות שחיטה
כשרה בזרים (נ״א בנשים)
דאינון בני נשא דדמיין לבעירן.
דאלין דלא משתדלי באוריתא
צריך למעבד בהון קרבנין דצלותין
דיתקריבו לקב״ה.

י״דואם מתקרבין בצלותין לקב״ה
וסבלין כמה מכתשין
הה״ד
כי עליך הורגנו כל היום
נחשבנו כצאן טבחה.
אתחזי כאלו וזבחת עליו
את עולותיך ואת שלמיך וגו׳.
דדא שזיב לון ממיתה דמלאך המות
הה״ד אדם ובהמה תושיע יי׳.

ט״וואלין דעובדייהו כבעירן דחקלא
דאכלין בלא צלותין
מיתתהון יהא כבעירן דחקלא
ושחיט לו מלאך המות
מדה כנגד מדה.

ט״זולא עוד אלא בסכין פגום קא שחיט לון
ואתקריאו נבלה
ועלייהו אתמר
נבלתי יקומון.

י״זמאי סכין פגום
דא סמא״ל אל אחר
סכין פגום ודאי אתקרי.
ואיהי פגימה סם המות
טריפה ונבלה

י״חוכיון דאתייהיבו בידיהון
כבר קבילו ענשיהו.
ובג״ד נבלתי יקומון.

י״טוכל סירכאן דסם המות
אינון רגלין דילה.
ועלייהו אתמר
רגליה יורדות מות וגו׳.
ואינון ח״י *סרכות
עלייהו כתיב
ולא אוסיף עוד להכות את כל ח״י
כאשר עשיתי.
לאינון דמצלין ח״י ברכאן דצלותין.

כ׳(ומאן גרים דמי טופנא מתגברין.
מאן דאריק מים דזרע ברית מילה
בנדה שפחה גויה זונה)

כ״אולעולם
וורדא בכל אתר דתתסרך
טרפה ואינה חיה
דבכל אתר דתתסרך בבר נש
בחובין דילה קטילת.

כ״בועוד
שכינתא איהי מצות אסיפת נוני
ימא דאוריתא
דאתמר בהון
דגים וחגבים אינן טעונין שחיטה.
ואינון תלמידי דבי רב
דמתרבין בימא דאוריתא.
דעלייהו אתמר
אסיפתן היא המתרת אותן.
הה״ד
יאסף להם ומצא להם
היא המתרת אותם משחיטה ודאי

כ״גוגדפוי דשכינת׳
אינון כסוי דם חיה או עוף
דאינון כנפי יונה.
ואלין אינון כנפי מצוה דמכסין על דמיהון
דלא שלטין עליהו כלבין דאינון חציפין
דאינון מלאכי חבלה.
ודלא אשתמודעון בהון מארי חובין.
הכי הדם הוא הנפש.
ועפרא דמכסיא עליו רמיז
וכפר אדמתו עמו:

כ״דועוד
שכינתא איהי בדיקת סימני
חיה או עוף.
מבני נשא דדמיין לחיון ובעירן ועופין.
דעלייהו אתמר
ושחטתם בזה.
בדוק כמו זה.
דאינון סבלין מכתשין
כמה דאוקמוהו כי עליך הורגנו כל היום
ובכל יומא לא מניחין צלותין
ובדיק לון קב״ה בכמה מכתשין

כ״הואמרין זה לזה. בצלותין
קב״ה פריק לן
מדינא דבעירן וחיון דארעא.
ואעיל לון למהוי לן חולקא במלאכיא
דאינון חיות הקדש.
דקראן זה לזה ואמרין קדוש קדוש קדוש
דא איהו (קדוש)
דאתקדש שמיה דקב״ה
על ידיה
ויהא ליה חולקא ביה.

כ״וועוד
ושחטתם בזה
דא אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד
דביה דן קב״ה כל נזיקין.
ועל כל אלין דקטלין חד לחבריה.
ועל כל אלין דגזלין.

כ״זיקו״ק איהו דן.
דאתלבש בתהו ובהו
וחשך ותהום
ודן בהון
ד׳ מיתות בית דין.
והא אוקמוהו כלהו באתוון.
י׳ גחלת.
ו׳ שלהובא.
ה״ה גוונין ונהורין דנורא.
דא איהו שרפה
כי יי׳ אלקיך אש אוכלה הוא.

כ״חסקילה בתלת אבנין
י׳ י׳ י׳
ואינון. יקו״ק כ״ו
וד׳ אתוון י׳ י׳ י׳.

כ״טהרג בחרבא
י׳ רישא דחרבא.
ו״ גופא דחרבא.
ה״ה תרין פפיות דילה.

ל׳חנק
ו׳ (ס״א ג׳) אתעביד חוט
כגוונ׳ דא

ועלה י׳ דעזקא בחוטא
למהוי כריך לה על צואר.

ל״אורזא דמלה

מת במדבר.
מק״ף והולך
אינון ה״ה.
חד מקף ליה. וחד הולך
עד דחנקין ליה.
ובגין דא אמר קב״ה
ראו עתה כי אני אני הוא
אני אמית ואחיה
מחצתי ואני ארפא
ואין מידי מציל.

ל״בו׳ עץ גבוה. חמשים אמה
דא ה׳
דסליק׳ בי׳ לחמשין.
זרקא קו דחניקת בתלת אתוון
דשכינתא תתאה איהי דן
ד׳ מיתות ב״ד.
איהי חניקת לחייביא
והרג לון בשרפה וסקילה.
ובגין דא ראו עתה כי אני אני הוא.
הה״ד
ויסרתי אתכם אף אני וגו׳.

ל״גוכמה דבשמיה
קטיל למאן דאעבר
על כריתות ומיתות ב״ד דאורייתא
הכי מסי ומחיה בשמיה
למאן דמקיים לון.

ל״דועוד
מצות גזלת העני בבתיכם
דא שכינתא.
דמאן דגזיל צלותא
דאיהי צדקה לצדיק
ח״י עלמין כליל ח״י ברכאן
כאלו גזיל ליה חיים דיליה
דאיהו שכינתא דאתמר בה
ראה חיים עם אשה אשר אהבת

ל״הוכן מאן דגרע מענג שבת
כאלו גזיל ליה שכינתיה
דאיהי שבת בת יחידה
ודא גרם דאתגזילת מניה בגלותא
הה״ד
ובפשעיכם שולחה אמכם

ל״וותיובתא מאי ניהי.
והשיב