תורת הבית הקצר, הבית החמישי, השער הרביעיTorat HaBayit HaKatzar, The Fifth House, The Fourth Gate
א׳השער הרביעי: בביאור אצל מי מפקידין או מייחדים יין ואם בחותם אחד. או בשני חותמות או במפתח וחותם. ובביאור שאר כל דיני יין שנתייחד עם העכו"ם ודין מטהר יינו של עכו"ם. ואכלול עם זה דין יין שנגעו בו גנבים ואין ידוע אם עכו"ם הן או ישראלים. ודין חביות של יין שנמצאת ואינו ידוע אם של יין נסך או של יין כשר: כבר ביארנו כל העו"ג עושין יין נסך. ישראל המפקיד יינו או שייחד יינו אצל העו"ג הרי זה אסור אפילו בהנאה כמו שיתבאר במה דברים אמורים בעו"ג שעובד על גבי שכל שעובד ע"ג חבת נסוך עליו. ומנסכים הם. גר תושב והוא הנכרי שנודע שאינו עובד ע"ג מייחדין אצלו יין בידוע שאינו מנסך. אבל אין מפקידין אצלו יין אעפ"י שאינו מנסך אם נכנס אצלו אחד מעע"ג אינו מקפיד. לפיכך חוששין שמא יכנס אחד מן המנסכין וינסך. ישמעאלים הללו אינם עובדים ע"ג ולפיכך מייחדים ברשותם יין. אבל אין מפקידין אצלם יין. עו"ג שבחוצה לארץ אעפ"י שאינם עע"ג אין מפקידין ואין מייחדים אצלם יין. במה דברים אמורים שלא בשני חותמות אבל סותמו וחתמן בחותם בתוך חותם מפקידין אצל העו"ג יין אעפ"י שחבת ניסוך עליהם אין טורחין לזייף שני חותמות. מפתח וחותם כשני חותמות. שני מפתחות אינם כשני חותמות. נקבים שמניחים בחבית לצאת הרוח דרך שם חוששין שמא ישתה העו"ג דרך שם במניקת. לפיכך אעפ"י שיש בפי החבית כמה חותמות אין מפקידין אותה אצל העכו"ם חוששין שמא ינסך דרך שם עד שיסתום כל נקבים שבה ויחתום עליהם בשני חותמות. איזהו חותם בתוך חותם היה פי החביות טח בטיט וכיוצא בו וחתום וכפה על גבה כלי מהודק הרבה שיש עמל בהסרתו ובחזרתו הרי ה כשני חותמות. וכן אם חתם נבל יין ושם אותו בשק אם פי הנבל למטה עמל הוא בעיניו להוציאו ולזייף חותמו ולפיכך הרי הוא כחותם לתוך חותם. היה פי נבל למעלה אין זה כחותם בתוך חותם. במה דברים אמורים כשאין פי הנבל כפוף לתוכו אבל אם היה פי הנבל כפוף לתוכו אעפ"י שפיו למעלה הרי זה כחותם בתוך חותם. שני קשרים משונים הרי הן כשני חותמות. שני אותיות הרי הם כשני חותמות. חתם בשני חותמות וחזר על חותמותיו ולא הכירם חזקה זייף ואסור. לא חזר עליהם חזקה לא טרח ולא זייף. ולפיכך אינו צריך לחזור אחריהם לראות אם זייף אם לאו. אעפ"כ היה משלח יין לחבירו ע"י עו"ג וחתם בשני חותמות ראוי הוא להודיע אל מי שנשתלח לו באיזה סימן סתמו וחתמו כדי שיעמוד עליהם ויכירם. אחר שנתבאר שחוששין לחותם אחד שמא יטרח ויזייף מפני מה אין חוששין שמא יקוב החור בדפני החבית וישקה ואחר כך יסתום. חזקה אינו טורח לנקוב את חבית אלא פותח פי החביות ונקבה עד שיהא בהן שני חותמות ישראל ששכר או שקנה בית בחצרו של עו"ג ומלאהו יין אם ישראל דר שם אעפ"י שהניח היין בחצר ואין לו עליו לא חותם ולא מפתח מותרין. ואפילו היה העו"ג דר באותה חצר מותר. היה ישראל דרך בחצר אחרת אם היה מפתח וחותם ביד ישראל מותר ואין צריך לומר שני חותמות. לא היה מפתח וחותם ביד ישראל אסור אפילו שהיה היין באותה בית ששכר או שקנה. ומה הפרש בין זה למי שהניח יינו בביתו שאינו חושש שמא נכנס שם עו"ג ונסכו. שזה שהשכיר ביתו או שמכרו יש לו שייכות בבית ואינו נתפס כגנב בכניסתו לפי שאדם עשוי לראות בבית שהוא משכיר או שהוא מוכר לראות מה השכיר או מה מכר. במה דברים אמורים בשהעו"ג דר באותה חצר אבל בשאינו דר באותה חצר אינו עשוי לבא אחר שאין לו שייכות באותה חצר ומותר. ויש מי שאומר שאפילו נמצא עומד בצד היין מותר דכל שאינו דר באותה חצר הרי הוא כעכו"ם אחר. ויש מגדולי המורים שאמר דכל שהשכיר או מכר יש לו שם שייכות. ואם נמצא עומד בצד היין אסור וראוי לחוש לדבריו. המניח את יינו בחזקת המשתמר אעפ"י שהניח שם עו"ג ויש לעו"ג שייכות בבית מותר. כיצד היה בא בספינה או בקרון ויינו עמו והניח עו"ג שם ויצא ונכנס שם והלך לו לבית הכנסת או לבית המרחץ. אף על פי שאין מפתח וחותם בידו הרי זה מותר שהעכו"ם ירא שמא יבא ישראל פתאום ויראנו נוגע. וכן אם הניח עו"ג בחנותו ויצא. וכן המעביר חבית ממקום למקום ע"י עכו"ם. במה דברים אמורים בשלא הודיעו שהוא מפליג ושלא אמר שמור ואין חוששין שמא נעל בחנותו או שמא הפליג ספינתו ופתח ונגע. אבל אם הודיע לו שהוא מפליג או שאמר לו שמור או שמפליג העכו"ם עם הספינה בים במקום שלא יראנו אדם אם יסור מגופה מעל החבית או שנעל דלת החנות הרי זה אסור. במה דברים אמורים בששהה כדי שיוכל להסיר מגופת החבית ולהחזירה ואם של טיט היא או של סיד כדי שיפתח ויסתום ויגבוב המגופה. שהה פחות משיעור זה מותר. שהה כדי שיקוב חור ויסתום ויגוב הנקב אין חוששין שהדבר ניכר הוא ואין חוששין לו. היו חביות פתוחות ולא הודיען שהוא מפליג מותר. במה דברים אמורים בשיש שם דרך אחרת שיוכל לבא עליהם דרך עקלתון. אבל אם אין שם דרך אחרת או שאמר להם לכו ואני אבא אחריכם כיון שנתעלמה עינו מהם הרי זה אסור. שהרי העו"ג רואה הדרך לפניו שאין שם הבעלים ויכול הוא ליגע ואינו יראה. ויראה לי שאפילו היה יכול לבא דרך העקלתון אם היו שנים או שלשה עו"ג אסור. אפשר לאחד לשמור הדרך העקלתון והאחרים יגעו ביין. ויש מי שאומר במעביר חביות ע"י העו"ג אע"פ שלא הודיעו שהוא מפליג אסור אלא אם כן חביות פקוקות שאי אפשר לו ליגע דרך הלוכן. אבל פתוחות ואין עליהם פקק אסור שמא הטה בעודן על כתיפו ויגע ונכון הוא שאפילו ישראל הולך אחריו אסור בשהחביות מלאות וכמו שבארנו למעלה. במה דברים אמורים במלאה או אפילו חסירה ובלבד שיכול להטותה בעודה על כתיפו וליגע ביין. ויראה לי שאפילו הודיעו שהוא מפליג אם החביות פקוקה והוא בזמן שיש עוברי דרכים הרבה כזמן בין הגתות מותר שמתיירא מעוברי דרכים.
1
ב׳ישראל שזימן את העו"ג לאכול עמו והיה היין על הספסלים ויצא ישראל והניח את העו"ג על השולחן כל היין שעל השולחן אסור ואפילו אותו יין שהוא חוץ לפשוט ידיו אסור שאינו מתיירא מליגע שהרי הוא כמורשה ממנו לשתות מכל היין שעל השלחן אבל היין שעל הספסלים את שהוא תוך פשוט ידיו אסור ואת שהוא חוץ לפשוט ידיו מותר. ואם אמר לו מזוג ושתה ברצונך אפילו שעל הספסלים אסור שהרי הרשהו לשתות מכל אשר יבחר ולפיכך כל החביות הפתוחות אסורות אבל הסתומות מותרת אם לא שהה כדי שיפתח ויסתום ויגוב המגופה. כל מקום שאם הודיעו שהוא מפליג אסור לא אמרו אלא בשבמקום הפלגתו שהודיעו יש בו כדי שיפתח ויסתום ויגוב. אבל פחות מיכן מותר. דאדרבה מתיירא הוא שמא יבא ויראנו והוא אין לו שהות לפתוח ולסתום. ולפיכך אפילו עמד יתר מכדי שיעור זה מותר שבכל שעה הוא מתיירא. ואפילו היה בו כדי שיפתח ויסתום ויגוב כדרך אשר הלך אם יש שם דרך עקלתון קרוב מכדי שיעור זה מותר. אלא אם כן אמר לו שהוא יבא אחריו בדרך זה. ישראל שיש לו חביות של יין פתוחות בתוך ביתו ויצא וסגר הדלת אחריו ומסר מפתח ביד עו"ג אעפ"י שהודיעו שהוא מפליג מותר. שלא מסר לו אלא שמירת המפתח בלבד. ולפיכך העו"ג מתיירא מליכנס לבית שמא יתפס כגנב. ואיננו אלא כשאר עו"ג שבעיר שיראים ליכנס מפני העובדים והשבים. אוצר שישראל ועו"ג כונסין יין לתוכו אעפ"י שחביות פתוחות והעו"ג יושב שם מותר מפני שהיין בחזקת משתמר כל שלא הודיעו שהוא מפלוג כמו שאמרנו. נעל עו"ג דלת האוצר היין אסור שהרי יש לו שייכות בבית ואינו נתפס כגנב על נעילת הדלת. היו נקבים בדלת אם יכול ישראל להסתכל משם ולראות כל חביותיו מותר ואם לאו את שיכול לראות דרך שם מותרות והשאר אסורות. ויראה לי שאפילו חביות סתומות אסורות ואף על פי שאילו בא ישראל אין העו"ג יכול למונעו מליכנס מכל מקום יכול הוא להשמט ולומר ישן הייתי. במה דברים אמורים בשאין ישראל דר באותה חצר. אינו יכול להשמט ממנו שאין לו לסגור דלתים בפניו אחר שהוא דר שם. וראיתי לאחר מגדולי המורים שהחמיר בדבר זה אחר שיש לו לעו"ג שייכות בבית וצריכין אנו לחוש לדבריו. בית שהיו ישראל ועכו"ם כונסין לתוכו יין. ועו"ג דר למטה בבית וישראל דר בעליה ושמעו קול תגר וכיוצא בזה אף על פי שאין מעבר לישראל לעליה אלא דרך הבית. וקדם העו"ג ובא וסגר הדלת אחריו היין מותר דעכו"ם מתיירא ואומר שמא הקדימני ישראל ובא וישב לו בעליה ואם אגע ביינו יראני. ישראל ועו"ג שהיו שותים יין זה יינו וזה יינו ושמע ישראל קול תפלה בבית הכנסת ויצא ללכת לבית הכנסת היין מותר מתיירא העו"ג מליגע ביינו של ישראל ואמר גזבר ישראל את יינו וימהר ויביא. במה דברים אמורים בשכל אחד שותה יינו אבל שניהם שותים מיינו של ישראל כל היין שעל השולחן אסור. ואפילו מה שהוא חוץ לשולחן בתוך פישוט ידיו כמו שבארנו. ויש מתירין אפילו בששניהם שותין מיינו של ישראל והוא שסילק ישראל את היין מעל השלחן והניחו חוץ לשלחן והכל קרוב לענין אחד. וכן ישראל ועו"ג שהיו בספינה ושמע ישראל קול שופר שתוקעים בערבי שבתות לשבות ממלאכה. ויצא מן הספינה ליכנס ולשבות במדינה היין מותר דמתיירא עו"ג כשיזכיר ישראל את יינו ימהר יבא אעפ"י שיש בינו ובין המדינה יותר מאלפים אמה שהעו"ג חושבין שאין ישראל משמרים שבת במקום שיש להם שום הפסד. דברים אלו שאמרנו יראה לי דווקא בשיש דרך עקלתון לבא שלא מדעת העו"ג ואם לאו אסור כמו שבארנו. ועוד יראה לי שלא להתיר מחמת טענה זו דעכשיו יזכיר יינו ויחזור אלא במפליג לדברים שאפשר לעשותן כאן לכשיחזור כתפילה ושביתת שבת. אבל במפליג ליכנס במרחץ וכיוצא בזה מדברים שיש לה מקום ידוע ואי אפשר לעשותו כאן אסור שכבר הודיעו שהוא מפליג לדברים אלו שא"א לעשותן כאן. כל מקום שאמרו שהוא מפליג או בשסגר דלת בפניו שהוא אסור. יש מי שאומר שאסור בהנאה ויש מי שהורה להקל שאינו אסור בהנאה. ואסור בשתיה.
2
ג׳עו"ג שהלוה מעות לישראל אעפ"י ששעבר לו כל נכסיו והגיע זמנה של מלוה. ונכנס העו"ג ועמד בצד הגת של ישראל ואפילו בתוך פישוט ידיו היין מותר באין לו מלוה על אותו יין. אבל יש לו מלוה על אותו היין הרי זה אסור כיצד עשאו לו אפותיקי מפורש או אפילו שמשכנו אצלו ונמצא עכו"ם עומד בבית שהיין נתון שם אסור דאינו נמנע מליגע בו שהרי יש לו שייכות ביין ואינו נתפס כגנב. ויראה לי שאפילו היה מפתח או חותם אחד בידו של ישראל עד שיהא שם מפתח וחותם. ישראל שעושה יינו של עכו"ם בטהרה בין שמכרו העו"ג לישראל ולא פרע לו מעות בין שלא מכרו לו אלא שהוא מטהרו כדי למוכרו על ידו לישראלים אם נתנו ישראל בחצרו של אותו עו"ג בעצמו ואין העו"ג דר באותה חצר אם מפתח האוצר פתוח לרשות הרבים והיו ישראלים ועכו"ם דרים באותה העיר מותר. ואע"פ שאין ישראל דר באותה חצר ואין מפתח וחותם בידו ומתיירא הוא העו"ג מליכנס שם שלא יראהו ישראלים הדרים באותה העיר ויפסידו עליו יינו. היה פתוח לאשפה הרי הוא כפתוח לרשות הרבים. היה דקל בבית של ישראל שאם יעלה שם יראנו נכנס הרי הוא כפתוח לרשות הרבים מתיירא הוא שמא יעלה לראות משם בהמה שנאבדה לו. היה חלון של ישראל פתוח עליו הרי הוא כפתוח לרשות הרבים ומותר. במה דברים אמורים בשלא נמצא עומד באותו בית שהיין נתון בו. אבל אם נמצא עומד שם אסור. וקל וחומר הדברים עו"ג שיש לו מלוה על יינו של ישראל ונמצא עומד בצדו אסור כמו שבארנו ק"ו לזה שהיין שלו והחצר שלו. ויש אומרים שלא נאמרו דברים הללו אלא ביום אבל בלילה צריך להיות ישן בתוכו. ויש מחמירים שאפילו ביום אין באשפה וחלון ודקל ופתח לרשות הרבים מתירין אלא מה שנראה ממנו מן הפתח או מן החלון והאשפה והדקל אבל שבצדדין אסור. ולא יראה לי כן שכל שהוא פתוח לרשות הרבים או לאחר מאלו מתיירא הוא מליכנס באותו בית כלל. מכרו העו"ג לישראל ופרע לו המעות ואפילו לא פרעו אלא שזקף המעות עליו במלוה. ואילו רצה ישראל להוציא יין מרשותו אינו יכול לעכב על ידו היין מותר אעפ"י שאין פתח פתוח לרשות הרבים ואין מפתח וחותם ביד ישראל. ולא עוד אלא אפילו נמצא עומד בצדו מותר. אין זה אלא כמי שיש לו מלוה על ישראל ונמצא עומד בצד הבור של יין שלו שמותר כמו שבארנו. ויש מחמירים בנמצא עומד בבית שהיין נתון בו לפי שהוא נתון בחצירו וכל שאינו נתפס כגנב בכניסת הבית היין אסור. ודברי הראשונים נראין לי עיקר. כתב לו התקבלתי וכשבא להוציאו אינו מניח הרי זה אסור עד שיהא פתח פתוח לרשות הרבים וישראלים דרים באותה העיר כמו שבארנו. התקבלתי זה אינו אלא כהערמה. שאילו מדעת גמורה כתב לו לא היה מעכב מלהוציא. לא היו ישראלים דרים באותה העיר אעפ"י שפתח פתוח לרשות הרבים ואפילו מפתח וחותם ביד ישראל אסור מתיירא הוא מן הישראלים ואינו מתיירא מן העו"ג. ואעפ"י שישראל זה דר באותה העיר אינו נמנע מליכנס ומלזייף. לראות איש אחד לבד אינו מתיירא ואינו נמנע הואיל והיין והבית שלו לפיכך אין לו תקנה ואפילו בשני חותמות עד שיהא ישראל יושב ומשמר. ואם היה נכנס ויוצא הרי זה כיושב ומשמר. במה דברים אמורים בעיר גדולה שיש לה דלתים ובריח שרוכליה ממנה. היתה עיר קטנה שרוכלים נכרים (הערה: כצ"ל. ואין ר"ל עכו"ם רק כונתו נכרים מעיר אחרת) נכנסים בה מותר מתיירא הוא שלא יכנסו בה רוכלים ישראלים ויראוהו. היה ישראל דר באותה חצר ואין העו"ג דר בה לעולם מותר ואפילו אין מפתח וחותם בידו. ולא עוד אלא אפילו היה העו"ג וישראל דרים בה מותר. היה העו"ג דר בה וישראל דרך בחצר אחרת לעולם אסור עד שיהא ישראל יושב ומשמר. המטהר יינו של עו"ג והניחו בחצר של עו"ג אחר אם אותו העו"ג משועבד לו כגון אריסו של עו"ג בעל היין או עבדו וכיוצא בזה שהוא מתיירא מלמנעו מלגלות הרי הוא כאילו הניחו ברשותו של עו"ג בעל היין לא היה משועבד לו אם היה מפתח וחותם ביד ישראל מותר כיינו של ישראל המופקד ביד עו"ג ואין חוששין שמא יניחנו זה ליכנס וליגע כדי שיגמול לו הוא כן בשעה אחרת שאין חוששין לגומלין. כבר בארנו שאלו נמצא עו"ג עומד בביתו של ישראל במקום שהיין נתון בו ובצדו בתוך פשוט ידים מותר. ואפילו היה לו מלוה על אותו ישראל ולא עוד אלא אפילו נמצא קצפו של יין המצוי בדפני החבית בידו של עו"ג אין חוששין לו שאני אומר לא מפי החבית נטלו אלא בדפני החבית מגבו היה ונטלו. במה דברים אמורים בדברים המצויים לפעמים בדפני החבית אבל בדברים שאינם מצויים אלא בפי החבית אסור אעפ"י שנתפס עליו כגנב מכל מקום מה שנמצא בידו מהיכן בא אם לאו מפי החבית.
3
ד׳אריה ששאג ונמצא עו"ג נחבא בין החביות הפתוחות היין מותר ואע"פ שאין העו"ג נתפס על כניסתו כגנב שיש לו טענה מפחד קול אריה נכנס שם ונשמע למרחוק אילו כן מותר מפני שהוא מתיירא שמא גם ישראלים ששמעו קול פחדו ונחבאו כאן ויראה לי שאפילו נכנס וסגר הדלת לפי שהוא מתיירא שמא קדמו ישראלים ונכנסו ונחבאו בין החביות ויראוהו. חצר שהיתה חלוקה בב' יתדות בין ישראל ועו"ג אעפ"י שחביות פתוחות עומדות סמוך לחלקו של עו"ג בתוך פשוט ידים מותר. וכן אם היה גגו של ישראל למעלה מגגו של עו"ג ישראל מניח שם יינו ואעפ"י שידו של עכו"ם מגעת שם אינו חושש. וכן אם היה גגו של ישראל בצד גגו של עו"ג ישראל מניח שם יינו ואינו חושש ואעפ"י שידו של עו"ג מגעת שם. גנבים שנכנסו לאוצרו של ישראל ופתחו החביות ואין ידוע אם גנבי ישראלים או עו"ג רואין אם רוב גנבי העיר ישראלים מותרות ואם רוב גנבי העיר עו"ג אסורות. ויראה לי שאם ישראלים רבים בשכונה ורוב גנבי העיר עו"ג הרי אלו מותרות שהשכונה כעיר בפני עצמה. במה דברים אמורים בשאין דרך העו"ג מפסיקתה אבל אם היתה דרך העו"ג מפסיקתה הולכים אחר רוב העיר שהם עו"ג. חיל של עו"ג שנכנס לעיר ונכנסו בבתיהם של ישראל בשעת שלום חביות פתוחות אסורות שאינם יראים מליגע. סתומות מותרות בידוע שלא פתחום שאם פתחו לא היו מטריחים לסתום. בשעת מלחמה אפילו פתוחה מותרת לפי שאין להם פנאי לנסך חבית של יין שנמצאת מושלכת בעיר אם רובה ישראלים מותרת ואם רובה עו"ג אסורות ואם בא ישראל ונתן סימניה אם סתומה היא מותרות בידוע לא מצאה עו"ג ופתחה שאלו מצאה ופתחה מפני מה טרח וסתמה. חבית שהיתה צפה בנהר אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראלים מותרת ואעפ"י שרוב הסביבות עו"ג. במה דברים אמורים שיש מקום מכשולת ועקלקלות וסגר אגמי המים בדרך מבוא מקום העו"ג עד כאן. שאילו באה משום העקלקלות וסכרי אגמי המים הוו מטביעין אותה. ואם לאו אסורה דכל מקום רוב וקרוב מניחין את הקרוב והולכין אחר הרוב. היתה כנגד עיר של עו"ג אם רוב הסביבות ישראלים מותרת אם היא יכולה לבא משם דרך ישר שלא תטבע. ולא עוד אלא אפילו היתה קרובה הרבה לעיר של עו"ג עד שמוכיח קורבתה שהיא של עו"ג מניחין את הקרוב והולכין אחר הרוב. ולפיכך חביות של יין שנמצאת מוצנעת בכרמו של ישראל ויש כרמים אחרים של ישראלים סמוכים לה וכרמים רבים מהם של עו"ג בסביבות רחוקים משל ישראלים חבית אסורה ונדון אותה אחר הרוב שהן של עו"ג. ואין צריך לומר בשאין שם כרם של ישראל אלא זו לפי שאין דרך לגנוב מכרם זה ולדרוך שם ולהצניע בתוכו. וכן הדין להקל בשנמצאת בכיוצא בזה ככרמו של עכו"ם ויש סביבותיו כרמים של ישראל. במה דברים אמורים בשיושבים בין הרים שאינו מעביר לעוברי דרכים. ואם לאו אסור שרוב עוברי דרכים עו"ג הם. במה דברים אמורים בבקבוק שדרך עוברי דרכים להוליך בכיוצא בו. אבל חבית גדולה אין דרכן של עוברי דרכים להוליך בכיוצא בו. ואין חוששין בה לעוברי דרכים. נודות של יין שנמצאו מושלכים בדרך אם רוב שופכי יין ישראלים מותרים ואם עו"ג אסורים. דברים אלו שאמרנו שאם שופכים ישראלים מותרים דווקא בשהיו נודות גדולים אבל קטנים שדרך עוברי דרכים להוליך בהן אסורין. חוששין שמא מעוברי דרכים נפלו. ורוב עוברי דרכים עו"ג הם. היו בהם גדולים וקטנים מותרים שהגדולים מוכיחים על הקטנים משופכי יין ורובם ישראלים הם והקטנים להכריע המשא באו. ולפיכך אלו ואלו מותרים :
4