תורתן של ראשונים, הלכות קצובות דרב יהודאי גאוןToratan shel Rishonim, Halakhot Ketzuvot
א׳אילו הלכות קצובות אשר עשה רב יהודאי ריש מתיבתא זכר צדיק לברכה ברוב חכמה וברוב תבונה ושכל ומדע ונרתק התבונה הורנו לדעת ולהבין ולא להכשל ולשגוג באיסור והתר.
1
ב׳הלכות עירובין.
אי איכא חצר וכולה לחדא גברא ואית ליה בני או כמה אינשי דסמיכין עליה וכולהון אוכלין מחד ספטא ולא פליגין מהדדי לא צריכא לעירובא. ואי פתיח ביתא דההיא דרתא לשבילא ואי איכא נמי בתי אחריני ופתיחי לההיא שבילא צריכין למעבד שיתוף בהדדי ומשתרי לטלטולי ממובאות לבתים ומבתים למובאות. מאי עירוב מאי שיתוף מערבין לחצירות בפת ומשתתפין למבוי ביין ואם רוצה להשתתף בפת משתתף ומאן דאתיין בדוכתא ומקדים חד וקני שביתא בדוכתיה אע״ג דלא אתי גמלייא אלא בשבת שפיר דמי והני מילי הוא דסגי אלפים אמה אבל טפי לא.פירוש אסור לאדם להוציא מרשות לרשות בשבת אפילו כל שהוא ולא בלבד ברשות הרבים אסור אלא אפילו ברשות היחיד ואסור להוציא מחצר לחצר ומבית לבית ומבית לחצר ומחצר לבית אלא בעירוב אפילו מחור או מחלון אסור להוציא ובעירוב מותר. כיצד אם הוא חצר אחת ויש בתוכה מאה בתים והן כולן לאדון אחד וכולן תולין בו ואוכלין על שולחן אחד מותר לטלטל בכל אותן בתים מאיש לחבירו בלא עירוב אבל אם הם מופרדים איש איש על עצמו ושולחנו ואפילו פחות מארבע אמות בין בית לבית אסור לטלטל בלא עירוב ובעירוב מותרים אם עשאוהו בערב שבת או בערב הפסח או השוכר בשכירות שם בית בחצר והוא על עצמו אסור לטלטל ומותר בעירוב ולעולם אם שכח אדם לעשות עירוב בערב הפסח יעשיהו בכל ערב שבת בכל שבוע של שנה וכן הלכה. וכן משפט העירוב ועשייתו אם רוצה לעשות עירוב בערב הפסח לכל שנה יטול החכם מכל בית ובית יד יד מן קמח וילוש ויאפהו או עוגה או שתים קשות ביותר שלא ירקבו ושיהיו שמורות שכל זמן שהעוגות שמורות העירוב קיים. ומותר לטלטל אם נאכל או נרקב או שאבד או שנשרף אסור לטלטל עד שיעשה עירוב אחר בערב שבת. ואם עשה עירוב אחד מהם על כולם מקמח שלו עירובו קיים אבל צריך להודיעם ולומר להם סמוכו על עירובי אשר עשיתי עליהם וקודם שישים אותו עירוב בתוך תיבה או במקום משמר אחד מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. ובזה העירוב יהא לנו מותר ולכל הדרים בחצירות אילו להוציא ולהכניס כל השנה כולה וכל שבתות שבה מבית זה לבית זה ומחצר של פל׳ לבית של פל׳ ומבית של פל׳ לחצר של פל׳ ויניח אותו עירוב בבית אחד מכולן ובלבד שיהא הבית ארבע אמות על ארבע אמות באורך וברוחב ואם גם בני מבוי רוצים לערב ולטלטל איש מחבירו במבוי אם במבוי פחות מארבע אמות על ארבע אמות יעשה מלמעלה מקיר לקיר קורה או קנה ויערב רוצה בחתיכת בשר או בחתיכת פת רוצה ביין רוצה בדג או בביצים צלויים שלימים. רוצה בכל מיני קיטנית ובכל דבר שבעולם מערב חוץ ממים ומלח. ושיעור העירוב של מובאות ושל הצירות מן כזית עד כאגוז אם מוסיף מוסיף בקודש. ואם חכם עושה העירוב משלו יודיעם ועירובו קיים עליהם ומברך ותוליהו או בפתח או בקיר המבוי או באמצע או בכל מקום שרוצה ובלבד שיהא העירוב גבוה מן הקרקע טפח וצריך לזכותן ע״י אחר היאך נותן הבקי לבנו שהוא בן מצוה או לבתו בוגרת או לאדם אחר ואומר לו אמור שיזכו בזה עירוב כל בני מבוי זה לקבל מידו ואומר יזכו בעירוב זה כל בני מבוי זה ותוליהו כמו שאמרנו בגובה טפח מן הארץ הרי זה עירוב מבואות וחצירות. ואם המבוי רחוב עד עשרה אמות ולא יותר צריך לחי מן אבן או מן קורה או מעץ וימעטו. ואין צריך צורת הפתח מלמעלה. ויוכל לערוב בתוכו. וזה לחי או קורה שישים צריך להיות קומתו י׳ טפחים. ואם הוא רחוב יותר מעשר אמות צריך צורת הפתח. כיצד צורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנא על גביהן. אם אין לו קנים עושה בעצים או בחבלים ועושה עירוב ומניחו כענין שאמרנו. ואם רוצה לילך מעיר לעיר וממדינה למדינה מותר לילך עד אלפים אמה אחרים אבל אם רוצה לילך במדינה אחרת להציל נפשות או ספר תורה אע״פ שהיא רחוקה יותר מאלפים אמה מותר לילך לשם ואם דרך רשות הרבים מפסקת בין המבואות יעשה צורת פתח משני צדדיה בקנים או בחבלים ומותרין כל מובאות שבתוך אותן פתחים של קנים לטלטל איש לחבירו בעירוב וכן כל המדינה כולה ימעט פתחיה בקנים או בחבלים ויעשה כעין צורת פתח ומותרין בעירוב כגון דאמרינן רבא מערב אכולה מתא בעירוב אחד.
אי איכא חצר וכולה לחדא גברא ואית ליה בני או כמה אינשי דסמיכין עליה וכולהון אוכלין מחד ספטא ולא פליגין מהדדי לא צריכא לעירובא. ואי פתיח ביתא דההיא דרתא לשבילא ואי איכא נמי בתי אחריני ופתיחי לההיא שבילא צריכין למעבד שיתוף בהדדי ומשתרי לטלטולי ממובאות לבתים ומבתים למובאות. מאי עירוב מאי שיתוף מערבין לחצירות בפת ומשתתפין למבוי ביין ואם רוצה להשתתף בפת משתתף ומאן דאתיין בדוכתא ומקדים חד וקני שביתא בדוכתיה אע״ג דלא אתי גמלייא אלא בשבת שפיר דמי והני מילי הוא דסגי אלפים אמה אבל טפי לא.פירוש אסור לאדם להוציא מרשות לרשות בשבת אפילו כל שהוא ולא בלבד ברשות הרבים אסור אלא אפילו ברשות היחיד ואסור להוציא מחצר לחצר ומבית לבית ומבית לחצר ומחצר לבית אלא בעירוב אפילו מחור או מחלון אסור להוציא ובעירוב מותר. כיצד אם הוא חצר אחת ויש בתוכה מאה בתים והן כולן לאדון אחד וכולן תולין בו ואוכלין על שולחן אחד מותר לטלטל בכל אותן בתים מאיש לחבירו בלא עירוב אבל אם הם מופרדים איש איש על עצמו ושולחנו ואפילו פחות מארבע אמות בין בית לבית אסור לטלטל בלא עירוב ובעירוב מותרים אם עשאוהו בערב שבת או בערב הפסח או השוכר בשכירות שם בית בחצר והוא על עצמו אסור לטלטל ומותר בעירוב ולעולם אם שכח אדם לעשות עירוב בערב הפסח יעשיהו בכל ערב שבת בכל שבוע של שנה וכן הלכה. וכן משפט העירוב ועשייתו אם רוצה לעשות עירוב בערב הפסח לכל שנה יטול החכם מכל בית ובית יד יד מן קמח וילוש ויאפהו או עוגה או שתים קשות ביותר שלא ירקבו ושיהיו שמורות שכל זמן שהעוגות שמורות העירוב קיים. ומותר לטלטל אם נאכל או נרקב או שאבד או שנשרף אסור לטלטל עד שיעשה עירוב אחר בערב שבת. ואם עשה עירוב אחד מהם על כולם מקמח שלו עירובו קיים אבל צריך להודיעם ולומר להם סמוכו על עירובי אשר עשיתי עליהם וקודם שישים אותו עירוב בתוך תיבה או במקום משמר אחד מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. ובזה העירוב יהא לנו מותר ולכל הדרים בחצירות אילו להוציא ולהכניס כל השנה כולה וכל שבתות שבה מבית זה לבית זה ומחצר של פל׳ לבית של פל׳ ומבית של פל׳ לחצר של פל׳ ויניח אותו עירוב בבית אחד מכולן ובלבד שיהא הבית ארבע אמות על ארבע אמות באורך וברוחב ואם גם בני מבוי רוצים לערב ולטלטל איש מחבירו במבוי אם במבוי פחות מארבע אמות על ארבע אמות יעשה מלמעלה מקיר לקיר קורה או קנה ויערב רוצה בחתיכת בשר או בחתיכת פת רוצה ביין רוצה בדג או בביצים צלויים שלימים. רוצה בכל מיני קיטנית ובכל דבר שבעולם מערב חוץ ממים ומלח. ושיעור העירוב של מובאות ושל הצירות מן כזית עד כאגוז אם מוסיף מוסיף בקודש. ואם חכם עושה העירוב משלו יודיעם ועירובו קיים עליהם ומברך ותוליהו או בפתח או בקיר המבוי או באמצע או בכל מקום שרוצה ובלבד שיהא העירוב גבוה מן הקרקע טפח וצריך לזכותן ע״י אחר היאך נותן הבקי לבנו שהוא בן מצוה או לבתו בוגרת או לאדם אחר ואומר לו אמור שיזכו בזה עירוב כל בני מבוי זה לקבל מידו ואומר יזכו בעירוב זה כל בני מבוי זה ותוליהו כמו שאמרנו בגובה טפח מן הארץ הרי זה עירוב מבואות וחצירות. ואם המבוי רחוב עד עשרה אמות ולא יותר צריך לחי מן אבן או מן קורה או מעץ וימעטו. ואין צריך צורת הפתח מלמעלה. ויוכל לערוב בתוכו. וזה לחי או קורה שישים צריך להיות קומתו י׳ טפחים. ואם הוא רחוב יותר מעשר אמות צריך צורת הפתח. כיצד צורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנא על גביהן. אם אין לו קנים עושה בעצים או בחבלים ועושה עירוב ומניחו כענין שאמרנו. ואם רוצה לילך מעיר לעיר וממדינה למדינה מותר לילך עד אלפים אמה אחרים אבל אם רוצה לילך במדינה אחרת להציל נפשות או ספר תורה אע״פ שהיא רחוקה יותר מאלפים אמה מותר לילך לשם ואם דרך רשות הרבים מפסקת בין המבואות יעשה צורת פתח משני צדדיה בקנים או בחבלים ומותרין כל מובאות שבתוך אותן פתחים של קנים לטלטל איש לחבירו בעירוב וכן כל המדינה כולה ימעט פתחיה בקנים או בחבלים ויעשה כעין צורת פתח ומותרין בעירוב כגון דאמרינן רבא מערב אכולה מתא בעירוב אחד.
2
ג׳הלכות שבת·
כל תכשיטי אשה מותרין בשבת הקמיעות המומחין מותרין להוליכם בשבת והטבעות שחותמין אסור להוליכן בשבת וכל מכה מותר לשום עליה רפואה בשבת. ואפילו חתיכת בגד על המכה מותר. ואסור לכפל בגדים בשבת אם יש לו אחרים להחליף אסור ואם אין לו מותר לכפל כרצונו. והקערות וכל כלי עץ וכל כלי חרש המשמשין בהן באכילה מותר לרחוץ אותן עד המנחה בלבד. אבל כלי שתייה מותר לרחוץ כל היום כולו. ואם שכח פת בתנור ואין לו מה יאכל יוציא ממנו מזון שלש סעודות ומותר. וכל מיני עשבים שהן לצורך אכילה בשבת שוחקין במכתש וסוחטן ומותר לאוכלן אם לצורך מימיהן עושה אסור. וחרדל אסור לשחוק בשבת וכך השומים והשחלים אסורין. אבל פילפל לבדו והקנה והקושט וקנמון מותר לשוחקן במכתשת בלבד שישנה מעט ולעשות קונדיטון מותר. ולא יעבירו בבגד אלא בנפה או בכברה או בכפיפה מצרית שהיא כמות רשת שלא יבוא לידי סחיטה שכל סחיטה אסור. ולרוץ לדבר מצוה או לדבר הלכה מותר וספינה שנכנסה קודם שבת בתחום בזמן שיכיר וידע שהוא קרוב למדינה אלפים אמה שהם ב׳ מילים מותר לצאת ממנה בשבת על הכבש שעושין המלחים לצאת בו וכן אם נמשכה הספינה על הארץ מותר לשוב ולצאת על הכבש אבל להוציא ממנה כל שהוא אסור ואם לא נכנסה בתוך התחום קודם שבת אסור לצאת ממנה בין שנמשכה ובין שלא נמשכה וכן לכל המועדים. ואסור למלאות מים מן הים בשבת אבל בכלי קערה שהיא ארבעה על ארבעה טפחים מותר. ומותר להשליך בים קליפים ועצמות בשבת. ואם הגוים מביאים מים לתומם לצורכם מותר לשתות ממנו אבל כל מיני פירות ועשבים שהביא גוי לישראל או שהביאו גוים לעצמן ויש ממין המחובר לקרקע בזמנן אסור לאכול מהן בין בשבת בין ביום טוב אבל אם עבר זמנן והם כמות צימוקין או תאינים יבישים כגון עשבים כמושין מן שלשה ימים מותר לאכול מהן אם באו בתוך התחום אבל אם הביאו אותם מחוץ לתחום אסורין. ואם הביאן בשביל ישראל זה מותרין לישראל אחר לאכל מהן וכן אם הביאן גוי לעצמו מותר לאכל ישראל מהן. פת חם מן גוים מותר לאכל בשבת ומותר להתחמם במדורה של גוים ומותר להשתמש לנירו של גוי. ומותר לעשות ליולדת ולחולה כל צרכיהן לבשל להן ולשחוט להן ולהדליק אש לחמם חמים ליולדת בתוך שמנה ימים ולחולה שיש בו סכנת נפשות. ואם נפל קיר על אדם בשבת ספק שם ספק אינו שם ספק מת ספק חי ספק נכרי ספק ישראל מחללין עליו את השבת ומותר. וכן מי שנפל לים או לבור מותר להעלותו אפילו במצודה אפילו שטין על פני המים כדי להצילו. וכן תינוק שבוכה בתוך הבית שוברין הדלת ומוציאין אותו. ומותר להתיר ולהפר חרמות ונדרים בשבת ומותר למשוך משיכת חבל של בהמה בשבת אבל לא מרחוק ולתלות שק של שעורים לכל הבהמה להאכילה מותר. וכשהיא מרדעת על הבהמה בשבת מתיר החבל מתחתיה ונופלת מאליה. וכשיבוא ישראל בחצר של גוי צריך ישראל לקנות מן הגוי חצירו וכל רשותו בפרוטה או במעט פלפל ומותר לו לצאת ולבוא ולטלטל בלא עירוב. ואם החצר ברשות שני גוים או יותר קונה מהם ומותר לטלטל וגם לצאת מן החצר אלפים אמה מכל צד. ואם שכח ולא קנה מן הגוי אסור לטלטל אבל לצאת יוצא אלפים אמה ואפילו בשבת גופו קונה מן הגוי בפלפל או מן מאכלו או מכל דבר אחר המטלטל בשבת חוץ מכספים ופרוטים אסורין לטלטל שאסור ליתן לגוי. והלוקט פירות בשבת בשוגג אסורין עד הערב בכדי שיעשו ואם במזיד לקטן אסורין לו לעולם ולאחרים מותרין. וכן פירות שהן על הגג ליבשן אסור לאכל מהן עד שיבשו לפי שהן מוקצה. מנעל שעל רגלו אם יש עליו טיט מקנחו בקיר ולא בארץ שלא יבוא להשוות גומות. ואין נוקבין נקב חדש בכלי חביות בשבת אבל נקב ישן פותחו בכלי ואם נפל הקנה ממנו מחזירו במקומו אבל כל מיני פשתן וסמרטוט אסור להכניס באותו חור דאתי לידי סחיטה. ומותר לשאול איש מחבירו או אשה מחבירתה ככר לחם או ככריים או שמן או יין. או כל דבר אכילה ושתיה בשבת ואם אינו מאמינו מותר להניח לו משכון עד אחר השבת. ואל יאמר הלוויני אלא השאילני. ואסור להסתכל במראיות של ברזל ושל נחושת. ואם היא קבועה בכותל מותר אבל של זכוכית מותר. ומותר לעכב חבירו בשביל חובו ולומר לו עמוד עמי עד לערב. ומותר לחשב חשבוני מצוה. ובתינוקות מספרים להשיאה ומשדכין ובכל דבר של מצוה מותר לחשב ולספר בשבת. ומניחין סייף או ברזל על המת בשבת. מת מוטל בחמה מניח עליו כיכר לחם או תינוק ומטלטלו ואסור לעשות חפציו קודם שיבדיל. ואסור לעשות מלאכה קודם הבדלה כדי שתרשה את השבת כמי שנכנס אצל המלך יכנס ברשות ויצא ברשות. וכן ילך למלאכתו ואל מקום שירצה. ואסור לטעום כלום קודם הבדלה. ומאן דלית ליה חמרא אומר המוציא ומבדיל. ומותר לנער טליתו בשבת. ומפקחין פיקוח נפש בשבת. מי שאחזו דם מקיזין אותו דם בשבת מפני הסכנה. משאוי של ישראל מביאו גוי בבית ישראל בשבת ומותר. מנעלים מן עץ מסומרים אסורין שאינן מסומרין מותרין לילך עמהם בשבת וביום טוב.
כל תכשיטי אשה מותרין בשבת הקמיעות המומחין מותרין להוליכם בשבת והטבעות שחותמין אסור להוליכן בשבת וכל מכה מותר לשום עליה רפואה בשבת. ואפילו חתיכת בגד על המכה מותר. ואסור לכפל בגדים בשבת אם יש לו אחרים להחליף אסור ואם אין לו מותר לכפל כרצונו. והקערות וכל כלי עץ וכל כלי חרש המשמשין בהן באכילה מותר לרחוץ אותן עד המנחה בלבד. אבל כלי שתייה מותר לרחוץ כל היום כולו. ואם שכח פת בתנור ואין לו מה יאכל יוציא ממנו מזון שלש סעודות ומותר. וכל מיני עשבים שהן לצורך אכילה בשבת שוחקין במכתש וסוחטן ומותר לאוכלן אם לצורך מימיהן עושה אסור. וחרדל אסור לשחוק בשבת וכך השומים והשחלים אסורין. אבל פילפל לבדו והקנה והקושט וקנמון מותר לשוחקן במכתשת בלבד שישנה מעט ולעשות קונדיטון מותר. ולא יעבירו בבגד אלא בנפה או בכברה או בכפיפה מצרית שהיא כמות רשת שלא יבוא לידי סחיטה שכל סחיטה אסור. ולרוץ לדבר מצוה או לדבר הלכה מותר וספינה שנכנסה קודם שבת בתחום בזמן שיכיר וידע שהוא קרוב למדינה אלפים אמה שהם ב׳ מילים מותר לצאת ממנה בשבת על הכבש שעושין המלחים לצאת בו וכן אם נמשכה הספינה על הארץ מותר לשוב ולצאת על הכבש אבל להוציא ממנה כל שהוא אסור ואם לא נכנסה בתוך התחום קודם שבת אסור לצאת ממנה בין שנמשכה ובין שלא נמשכה וכן לכל המועדים. ואסור למלאות מים מן הים בשבת אבל בכלי קערה שהיא ארבעה על ארבעה טפחים מותר. ומותר להשליך בים קליפים ועצמות בשבת. ואם הגוים מביאים מים לתומם לצורכם מותר לשתות ממנו אבל כל מיני פירות ועשבים שהביא גוי לישראל או שהביאו גוים לעצמן ויש ממין המחובר לקרקע בזמנן אסור לאכול מהן בין בשבת בין ביום טוב אבל אם עבר זמנן והם כמות צימוקין או תאינים יבישים כגון עשבים כמושין מן שלשה ימים מותר לאכול מהן אם באו בתוך התחום אבל אם הביאו אותם מחוץ לתחום אסורין. ואם הביאן בשביל ישראל זה מותרין לישראל אחר לאכל מהן וכן אם הביאן גוי לעצמו מותר לאכל ישראל מהן. פת חם מן גוים מותר לאכל בשבת ומותר להתחמם במדורה של גוים ומותר להשתמש לנירו של גוי. ומותר לעשות ליולדת ולחולה כל צרכיהן לבשל להן ולשחוט להן ולהדליק אש לחמם חמים ליולדת בתוך שמנה ימים ולחולה שיש בו סכנת נפשות. ואם נפל קיר על אדם בשבת ספק שם ספק אינו שם ספק מת ספק חי ספק נכרי ספק ישראל מחללין עליו את השבת ומותר. וכן מי שנפל לים או לבור מותר להעלותו אפילו במצודה אפילו שטין על פני המים כדי להצילו. וכן תינוק שבוכה בתוך הבית שוברין הדלת ומוציאין אותו. ומותר להתיר ולהפר חרמות ונדרים בשבת ומותר למשוך משיכת חבל של בהמה בשבת אבל לא מרחוק ולתלות שק של שעורים לכל הבהמה להאכילה מותר. וכשהיא מרדעת על הבהמה בשבת מתיר החבל מתחתיה ונופלת מאליה. וכשיבוא ישראל בחצר של גוי צריך ישראל לקנות מן הגוי חצירו וכל רשותו בפרוטה או במעט פלפל ומותר לו לצאת ולבוא ולטלטל בלא עירוב. ואם החצר ברשות שני גוים או יותר קונה מהם ומותר לטלטל וגם לצאת מן החצר אלפים אמה מכל צד. ואם שכח ולא קנה מן הגוי אסור לטלטל אבל לצאת יוצא אלפים אמה ואפילו בשבת גופו קונה מן הגוי בפלפל או מן מאכלו או מכל דבר אחר המטלטל בשבת חוץ מכספים ופרוטים אסורין לטלטל שאסור ליתן לגוי. והלוקט פירות בשבת בשוגג אסורין עד הערב בכדי שיעשו ואם במזיד לקטן אסורין לו לעולם ולאחרים מותרין. וכן פירות שהן על הגג ליבשן אסור לאכל מהן עד שיבשו לפי שהן מוקצה. מנעל שעל רגלו אם יש עליו טיט מקנחו בקיר ולא בארץ שלא יבוא להשוות גומות. ואין נוקבין נקב חדש בכלי חביות בשבת אבל נקב ישן פותחו בכלי ואם נפל הקנה ממנו מחזירו במקומו אבל כל מיני פשתן וסמרטוט אסור להכניס באותו חור דאתי לידי סחיטה. ומותר לשאול איש מחבירו או אשה מחבירתה ככר לחם או ככריים או שמן או יין. או כל דבר אכילה ושתיה בשבת ואם אינו מאמינו מותר להניח לו משכון עד אחר השבת. ואל יאמר הלוויני אלא השאילני. ואסור להסתכל במראיות של ברזל ושל נחושת. ואם היא קבועה בכותל מותר אבל של זכוכית מותר. ומותר לעכב חבירו בשביל חובו ולומר לו עמוד עמי עד לערב. ומותר לחשב חשבוני מצוה. ובתינוקות מספרים להשיאה ומשדכין ובכל דבר של מצוה מותר לחשב ולספר בשבת. ומניחין סייף או ברזל על המת בשבת. מת מוטל בחמה מניח עליו כיכר לחם או תינוק ומטלטלו ואסור לעשות חפציו קודם שיבדיל. ואסור לעשות מלאכה קודם הבדלה כדי שתרשה את השבת כמי שנכנס אצל המלך יכנס ברשות ויצא ברשות. וכן ילך למלאכתו ואל מקום שירצה. ואסור לטעום כלום קודם הבדלה. ומאן דלית ליה חמרא אומר המוציא ומבדיל. ומותר לנער טליתו בשבת. ומפקחין פיקוח נפש בשבת. מי שאחזו דם מקיזין אותו דם בשבת מפני הסכנה. משאוי של ישראל מביאו גוי בבית ישראל בשבת ומותר. מנעלים מן עץ מסומרים אסורין שאינן מסומרין מותרין לילך עמהם בשבת וביום טוב.
3
ד׳הלכות בכורות·
כשיבוא אדם לפדות את בנו פטר רחם בזמן הזה מצוה לפדותו בן שלשים יום ואם עוברין שלשים יום ולא הופנה לפדותו יפדהו לעולם. ואם לא פודהו לעולם עומד באיסורא והאיך פודיהו מן הכהן מביאו לפני הכהן ואמר לו אבי הבן הילך אילו הדמים או זה הבגד או תכשיט זה ששוה חמש סלעים של כסף ויהיה בני זה פדוי ממך ויתרצה לכהן במעט מתנה עד כרצון הכהן יכול למחול לו ופדוי בנו מן הכהן ושיעור דמי הסלע בלבד שני חלקי טרי אחד ובכל דבר שיישר בעיני הכהן יכול לפדות ממנו כרצון הכהן אפילו בכוס של יין ואפילו בפת ואפילו בבגד. וכן הילכתא.
כשיבוא אדם לפדות את בנו פטר רחם בזמן הזה מצוה לפדותו בן שלשים יום ואם עוברין שלשים יום ולא הופנה לפדותו יפדהו לעולם. ואם לא פודהו לעולם עומד באיסורא והאיך פודיהו מן הכהן מביאו לפני הכהן ואמר לו אבי הבן הילך אילו הדמים או זה הבגד או תכשיט זה ששוה חמש סלעים של כסף ויהיה בני זה פדוי ממך ויתרצה לכהן במעט מתנה עד כרצון הכהן יכול למחול לו ופדוי בנו מן הכהן ושיעור דמי הסלע בלבד שני חלקי טרי אחד ובכל דבר שיישר בעיני הכהן יכול לפדות ממנו כרצון הכהן אפילו בכוס של יין ואפילו בפת ואפילו בבגד. וכן הילכתא.
4
ה׳הלכות חנוכה·
בחנוכה חייב אדם להדליק נר אחת בליליא ראשונה. בליליא שניה שתיים ויוסיף אחת בכל לילה עד שמונה ימים. וחייב לברך שלוש ברכות להדליק נר של חנוכה ושעשה ניסים ושהחיינו. והרואה מברך שתים שעשה ניסים ושהחיינו. הני מילי בלילה ראשון אבל מיכאן ואילך המדליק מברך שתים והרואה אחת. ואם רוצה לעשות נר אחד בכל לילה ולילה כלילה הראשון יצא ידי חובתו וצריך להניח נר בצד שמאלו מחוץ לפתח כדי שיהא הנר בהכנסתו משמאלו והמזוזה מימינו ויכנס בין שתי מצוות. ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים. ואסור להשתמש באותו הנר אבל מכסהו בכלי שיתראה מעט שיכירו כי נר חנוכה הוא. ואם נשבה הרוח או פחד מפני הליסטים מניחו על שלחנו ודיו ואם כבתה מותר להדליקה עד ה׳ פעמים עד שיכלה השמן אשר בו ולא יגביה הנר יותר מארבע או שלש טפחים מן הפתח. ובעליה עד החלון. ויברך על הניסים בברכת המזון ובעל הארץ. ובתפילה כשאומר לא הסתרתה פניך ממנו מזכיר על הניסים וגומרין את ההלל כל שמונה ימים ובערב שבת מדליק תחילה נר חנוכה ואחר כך מדליק נר של שבת שאם מדליק של שבת תחילה אסור להדליק נר של חנוכה שכבר קיבל עליו את השבת. ובשמונת ימי חנוכה מותר בעשיית מלאכה. ובהללו ח׳ ימי חנוכה בכל יום קורין שלשה. ביום ראשון קורא כהן ויהי ביום כלות משה עד לפני המשכן. לוי קורא מן וידבר ה׳ קח מאתם עד ויהי המקריב ביום הראשון עד סוף פיסקא. יום שיני קורא כהן מן ביום השיני תלתא פסוקי ולוי ג׳ פסוקים וישראל ביום השלישי. כעניין זה עושה כל שמונת ימים אבל ביום השמיני כהן קורא ביום השמיני. לוי קורא ביום התשיעי וישראל קורא עד סוף הפרשה.
בחנוכה חייב אדם להדליק נר אחת בליליא ראשונה. בליליא שניה שתיים ויוסיף אחת בכל לילה עד שמונה ימים. וחייב לברך שלוש ברכות להדליק נר של חנוכה ושעשה ניסים ושהחיינו. והרואה מברך שתים שעשה ניסים ושהחיינו. הני מילי בלילה ראשון אבל מיכאן ואילך המדליק מברך שתים והרואה אחת. ואם רוצה לעשות נר אחד בכל לילה ולילה כלילה הראשון יצא ידי חובתו וצריך להניח נר בצד שמאלו מחוץ לפתח כדי שיהא הנר בהכנסתו משמאלו והמזוזה מימינו ויכנס בין שתי מצוות. ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים. ואסור להשתמש באותו הנר אבל מכסהו בכלי שיתראה מעט שיכירו כי נר חנוכה הוא. ואם נשבה הרוח או פחד מפני הליסטים מניחו על שלחנו ודיו ואם כבתה מותר להדליקה עד ה׳ פעמים עד שיכלה השמן אשר בו ולא יגביה הנר יותר מארבע או שלש טפחים מן הפתח. ובעליה עד החלון. ויברך על הניסים בברכת המזון ובעל הארץ. ובתפילה כשאומר לא הסתרתה פניך ממנו מזכיר על הניסים וגומרין את ההלל כל שמונה ימים ובערב שבת מדליק תחילה נר חנוכה ואחר כך מדליק נר של שבת שאם מדליק של שבת תחילה אסור להדליק נר של חנוכה שכבר קיבל עליו את השבת. ובשמונת ימי חנוכה מותר בעשיית מלאכה. ובהללו ח׳ ימי חנוכה בכל יום קורין שלשה. ביום ראשון קורא כהן ויהי ביום כלות משה עד לפני המשכן. לוי קורא מן וידבר ה׳ קח מאתם עד ויהי המקריב ביום הראשון עד סוף פיסקא. יום שיני קורא כהן מן ביום השיני תלתא פסוקי ולוי ג׳ פסוקים וישראל ביום השלישי. כעניין זה עושה כל שמונת ימים אבל ביום השמיני כהן קורא ביום השמיני. לוי קורא ביום התשיעי וישראל קורא עד סוף הפרשה.
5
ו׳[נהיגת ההפסקות]
נתחיל נהיגת הפסקות הללו כגון שקלים וזכור ופרה והחודש כן נהוג וקבע אותם לעולם שראש חודש אדר אינו נופל אלא בד׳ ימים אילו או בשבת או ביום שיני או ברביעי או בשישי מימי שבוע וסימן ז̇ב̇ד̇ו̇. אם יבוא ראש חודש טבת בחול מוציאין שתי תורות. באחד קורין שלשה בעניין החודש וידבר ה׳ אל משה צו את בני ישראל את קרבני לחמי. ובאחד קורא הרביעי דבחנוכה. ואם יבוא ראש חודש טבת בשבת מוציאין ג׳ תורות אחד לפרשה של שבת קורין ז׳. ואחד של ראש חודש ואחד של חנוכה ומפטירין רני ושמחי עד ידי זרובבל. וכשנופלין ב׳ שבתות בחנוכה בשבת ראשונה מפטירין רני ושמחי ובשניה ויעש שלמה את הכיורות עד ויאמר ברוך ה׳ אלהי ישראל אשר דבר בפיו. ואם יבוא ראש חודש אדר בשבת מוציאין ג׳ תורות אחת לפרשה של אותה שבת ואחת של ראש חודש ואחד של פרשת שקלים ומפטירין בן שבע שנים יואש במלכו עד כסף אשם. ואם יבוא ראש חודש ניסן בשבת מוציאין ג׳ תורות א׳ לפרשה של אותה שבת וא׳ של ראש חודש וא׳ של החודש הזה ומפטירין רב לכם נשיאי ישראל עד שער החצר הפנימית.
נתחיל נהיגת הפסקות הללו כגון שקלים וזכור ופרה והחודש כן נהוג וקבע אותם לעולם שראש חודש אדר אינו נופל אלא בד׳ ימים אילו או בשבת או ביום שיני או ברביעי או בשישי מימי שבוע וסימן ז̇ב̇ד̇ו̇. אם יבוא ראש חודש טבת בחול מוציאין שתי תורות. באחד קורין שלשה בעניין החודש וידבר ה׳ אל משה צו את בני ישראל את קרבני לחמי. ובאחד קורא הרביעי דבחנוכה. ואם יבוא ראש חודש טבת בשבת מוציאין ג׳ תורות אחד לפרשה של שבת קורין ז׳. ואחד של ראש חודש ואחד של חנוכה ומפטירין רני ושמחי עד ידי זרובבל. וכשנופלין ב׳ שבתות בחנוכה בשבת ראשונה מפטירין רני ושמחי ובשניה ויעש שלמה את הכיורות עד ויאמר ברוך ה׳ אלהי ישראל אשר דבר בפיו. ואם יבוא ראש חודש אדר בשבת מוציאין ג׳ תורות אחת לפרשה של אותה שבת ואחת של ראש חודש ואחד של פרשת שקלים ומפטירין בן שבע שנים יואש במלכו עד כסף אשם. ואם יבוא ראש חודש ניסן בשבת מוציאין ג׳ תורות א׳ לפרשה של אותה שבת וא׳ של ראש חודש וא׳ של החודש הזה ומפטירין רב לכם נשיאי ישראל עד שער החצר הפנימית.
6
ז׳הלכות פורים·
בפורים אסור בעשיית מלאכה. ומזכירין על הניסים בברכת המזון כמו בחנוכה ובתפילה ובקריית מגילה מברך ג׳ ברכות קודם קריאה על מקרא מגילה. ושעשה ניסים. ושהחיינו. ואחר קריאתה מברך אחת הרב את ריבינו והדן את דינינו וגו׳ ברוך הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם והאל המושיע וקורא אותה בערב וביום לבד יום אחד. וחייב אדם לאכול סעודת פורים ביום. וצריך לקרוא מגילה בעשרה בין בזמנה ובין שלא בזמנה. מהו בזמנה ושלא בזמנה הרוצה לצאת בדרך מותר לקרוא את המגילה באחד עשר יום לאדר השיני אם יש עיבור. ובזמן שאין עיבור באחד עשר ובשנים עשר ובשלשה עשר. והבא מדרך לאחר הפורים ולא קראה קורא אותה עד חמשה עשר ויוצא בה ידי חובתו וזהו שלא בזמנה. ואם הולך בשיירא או הוא בכפר יכול לקרותה יחידי בין בספר בין במגילה ויוצא ידי חובתו אבל בציבור לא יצא ידי חובתו אלא במגילה של קלף שהוא של גוויל בלבד ושתהא תפורה בגידים בכל יריעה ויריעה בג׳ מקומות שיהו משולשים מכל מקום אבל תפורה בפשתן או במשי או בכל דבר אחר פסולה. ואם במגילה כתובה בין הכתובים והקונטרס סתור בין בתוך הכתובים מותר לקרות בה בציבור וביחיד. ומי שלא שמע או שלא קרא את המגילה מראש ועד סוף לא יצא ידי חובתו. וצריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת ואם טעה או נאנס יחזור אותו מראש. ואם קורא ומתנמנם כגון שקורין אותו ועונה ומזכירין אותו ונזכר זה הוא מתנמנם יחזור בפסוק שלו ויקרא מותר אבל ישן אסור כגון שקורין אותו ואינו עונה ומזכירין אותו ואינו נוכר זהו ישן ואסור. הכל חייבין לקרוא את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן.
בפורים אסור בעשיית מלאכה. ומזכירין על הניסים בברכת המזון כמו בחנוכה ובתפילה ובקריית מגילה מברך ג׳ ברכות קודם קריאה על מקרא מגילה. ושעשה ניסים. ושהחיינו. ואחר קריאתה מברך אחת הרב את ריבינו והדן את דינינו וגו׳ ברוך הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם והאל המושיע וקורא אותה בערב וביום לבד יום אחד. וחייב אדם לאכול סעודת פורים ביום. וצריך לקרוא מגילה בעשרה בין בזמנה ובין שלא בזמנה. מהו בזמנה ושלא בזמנה הרוצה לצאת בדרך מותר לקרוא את המגילה באחד עשר יום לאדר השיני אם יש עיבור. ובזמן שאין עיבור באחד עשר ובשנים עשר ובשלשה עשר. והבא מדרך לאחר הפורים ולא קראה קורא אותה עד חמשה עשר ויוצא בה ידי חובתו וזהו שלא בזמנה. ואם הולך בשיירא או הוא בכפר יכול לקרותה יחידי בין בספר בין במגילה ויוצא ידי חובתו אבל בציבור לא יצא ידי חובתו אלא במגילה של קלף שהוא של גוויל בלבד ושתהא תפורה בגידים בכל יריעה ויריעה בג׳ מקומות שיהו משולשים מכל מקום אבל תפורה בפשתן או במשי או בכל דבר אחר פסולה. ואם במגילה כתובה בין הכתובים והקונטרס סתור בין בתוך הכתובים מותר לקרות בה בציבור וביחיד. ומי שלא שמע או שלא קרא את המגילה מראש ועד סוף לא יצא ידי חובתו. וצריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת ואם טעה או נאנס יחזור אותו מראש. ואם קורא ומתנמנם כגון שקורין אותו ועונה ומזכירין אותו ונזכר זה הוא מתנמנם יחזור בפסוק שלו ויקרא מותר אבל ישן אסור כגון שקורין אותו ואינו עונה ומזכירין אותו ואינו נוכר זהו ישן ואסור. הכל חייבין לקרוא את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן.
7
ח׳הלכות העומר·
העומר שהיו ישראל עושין שיעורו ארבעים ושלוש ביצים וחומש ביצה כמשקל הביצים כן משקל העומר ומשיעור כזה אשה חייבת להפריש חלה. קודם הפסח היו חוקרין בארץ ישראל על העומר באי זה מקום ימצא תחילה והיו קוצרין אותו בערב הפסח וממחרת הפסח . . . . היו מקריבין אותו לפני הארון מבחוץ ונוטלו הכהן ומרימו ומוליכו ומוביאו והיה טוחנו ועושה ממנו לחם הכהן הגדול ואוכלו. ואחר כך היה חיטים החדש מותר לקצור ולאכול כל ישראל. והעומר הזה מן חלק אחד של שדה היו מביאין אותו. אבל בביכורים של פירות כל זמן שהיו רואין אחד ואחד מישראל בגנו בכרמו הענבה והתאינה או כל מיני פירות המבכרות תחילה היה קושר בהן סימן בכל אחת ואחת עד שהיו מתבשלות אילו שהיה בהן סימן ואחר כך ממלא הטנא ומביאו לכהן ומקריבו לפני הארון מבחוץ ומורימו ומורידו ומוליכו ומוביאו ואוכלו עם כל אנשי ביתו ומותרין כל אחד ואחד כפירותיו.
העומר שהיו ישראל עושין שיעורו ארבעים ושלוש ביצים וחומש ביצה כמשקל הביצים כן משקל העומר ומשיעור כזה אשה חייבת להפריש חלה. קודם הפסח היו חוקרין בארץ ישראל על העומר באי זה מקום ימצא תחילה והיו קוצרין אותו בערב הפסח וממחרת הפסח . . . . היו מקריבין אותו לפני הארון מבחוץ ונוטלו הכהן ומרימו ומוליכו ומוביאו והיה טוחנו ועושה ממנו לחם הכהן הגדול ואוכלו. ואחר כך היה חיטים החדש מותר לקצור ולאכול כל ישראל. והעומר הזה מן חלק אחד של שדה היו מביאין אותו. אבל בביכורים של פירות כל זמן שהיו רואין אחד ואחד מישראל בגנו בכרמו הענבה והתאינה או כל מיני פירות המבכרות תחילה היה קושר בהן סימן בכל אחת ואחת עד שהיו מתבשלות אילו שהיה בהן סימן ואחר כך ממלא הטנא ומביאו לכהן ומקריבו לפני הארון מבחוץ ומורימו ומורידו ומוליכו ומוביאו ואוכלו עם כל אנשי ביתו ומותרין כל אחד ואחד כפירותיו.
8
ט׳הלכות פסח·
אלו אסורין בפסח מורייס הלחם. ואפילו לאחר הפסח אסור חומץ שמחמיצין אותו בשעורין ושכר שעושין אותו בלחם קלי אסור וגם לאחר הפסח. וכן חיטים ושעורים וכוסמין ושיבולת שועל. והשיפון מין חיטים הוא כל אילו ואם נפלו עליהם מים או שבאו בספינה ונשרו או בגורן נשרו מן הגשמין כולם אסורין בפסח ולאחר הפסח אסורין אפילו ליהנות מהן אלא להשליכם בים או לזרותן. אפילו טחנן כדי להניחם לאחר הפסח אסור אבל הדוחן וכל מיני קיטנית מותרין אפילו נשרו במים מותרין בין בפסח בין לאחר הפסח. אבל אילו חמשת מינין אסורין והן חייבין בחלה. אורז מותר ואין חייב בחלה. אבל הקדירות שמשמש בהן כל השנה כולה מיני חיטין וקמח רוחץ אותן יפה ושומרן ומותרים אחר הפסח לבשל בהן. וכלי נחושת משפשף בכלי ברזל ומרתיחן במים על האש אחת בתוך חבירתה והגדולה יעשה לה מטיט סביבות פיה שתי אצבעות ומרתיחה מלאה במים והיא מותרת. וכל כלי עץ כגון קערות וכפות ירתיח מים ביורה ושופך עליהם וירחיצם והן מותרין. וכל כלי עץ המשמש בהן עיסה כל השנה ושוהא העיסה באותו כלי עץ עד חומצתו אסורין לשמש בהן בפסח בין ברחיצה בין ברתיחה אבל כל כלי עץ שלא מחמץ בו העיסה אבל לש בו בצונן בעריי מותרין בפסח ברחיצה ובגרידה. והנפה והכברה מותרין בגרידה וברחיצה. ועיסה של פסח צריכה בזריזות שלא תבוא לידי חימוץ. ואחר לישתן רוחצים ידיהם והכלים וישליך המים במקום גבוה שלא יעמדו המים שלא יבואו לידי חימוץ. והמצות צריך לאופותן יפה. ואם תמצא עוגה אחת בתוכן ואינה אפויה דמושכין מינה חוטי תשרף מיד. וזקן או חולה שאינו יכול לאכול המצה קשה שורה אותה במים או ביין או במרק בכל עניין שרוצה בלתי שתהא העוגה אפויה יפה. ומותר לאופות על גבי קרקע ועל כלי חרם ובתוך הפורני שיהא זריז וזהיר ומהיר בבישול אפייתה ושיתחמם הכלי חרס מבפנים מותר. מבחוץ אסור לחממו. ואין עושין פת מיום טוב לחבירו ולא כל מיני בישול אלא אם כן יאכל ממנו ונשתייר מותר. ואסור לשחוט בהמה מסוכנת ביום טוב אבל שאינה מסוכנת מותר לשחוט ולפשוט כל צורכו. ואסור כל בישול עיסה ותבואה מכל חמשת מינין משום חימוץ בפסח אבל בשאר ימים טובים מותר לעשות כל מיני עיסה וכל מיני תבואה בלבד תיסני שלא יכתוש במכתשת גדולה אבל במכתשת קטנה מותר וכל מיני קיטנית . . . . מותר בפסח ובימים טובים.
אלו אסורין בפסח מורייס הלחם. ואפילו לאחר הפסח אסור חומץ שמחמיצין אותו בשעורין ושכר שעושין אותו בלחם קלי אסור וגם לאחר הפסח. וכן חיטים ושעורים וכוסמין ושיבולת שועל. והשיפון מין חיטים הוא כל אילו ואם נפלו עליהם מים או שבאו בספינה ונשרו או בגורן נשרו מן הגשמין כולם אסורין בפסח ולאחר הפסח אסורין אפילו ליהנות מהן אלא להשליכם בים או לזרותן. אפילו טחנן כדי להניחם לאחר הפסח אסור אבל הדוחן וכל מיני קיטנית מותרין אפילו נשרו במים מותרין בין בפסח בין לאחר הפסח. אבל אילו חמשת מינין אסורין והן חייבין בחלה. אורז מותר ואין חייב בחלה. אבל הקדירות שמשמש בהן כל השנה כולה מיני חיטין וקמח רוחץ אותן יפה ושומרן ומותרים אחר הפסח לבשל בהן. וכלי נחושת משפשף בכלי ברזל ומרתיחן במים על האש אחת בתוך חבירתה והגדולה יעשה לה מטיט סביבות פיה שתי אצבעות ומרתיחה מלאה במים והיא מותרת. וכל כלי עץ כגון קערות וכפות ירתיח מים ביורה ושופך עליהם וירחיצם והן מותרין. וכל כלי עץ המשמש בהן עיסה כל השנה ושוהא העיסה באותו כלי עץ עד חומצתו אסורין לשמש בהן בפסח בין ברחיצה בין ברתיחה אבל כל כלי עץ שלא מחמץ בו העיסה אבל לש בו בצונן בעריי מותרין בפסח ברחיצה ובגרידה. והנפה והכברה מותרין בגרידה וברחיצה. ועיסה של פסח צריכה בזריזות שלא תבוא לידי חימוץ. ואחר לישתן רוחצים ידיהם והכלים וישליך המים במקום גבוה שלא יעמדו המים שלא יבואו לידי חימוץ. והמצות צריך לאופותן יפה. ואם תמצא עוגה אחת בתוכן ואינה אפויה דמושכין מינה חוטי תשרף מיד. וזקן או חולה שאינו יכול לאכול המצה קשה שורה אותה במים או ביין או במרק בכל עניין שרוצה בלתי שתהא העוגה אפויה יפה. ומותר לאופות על גבי קרקע ועל כלי חרם ובתוך הפורני שיהא זריז וזהיר ומהיר בבישול אפייתה ושיתחמם הכלי חרס מבפנים מותר. מבחוץ אסור לחממו. ואין עושין פת מיום טוב לחבירו ולא כל מיני בישול אלא אם כן יאכל ממנו ונשתייר מותר. ואסור לשחוט בהמה מסוכנת ביום טוב אבל שאינה מסוכנת מותר לשחוט ולפשוט כל צורכו. ואסור כל בישול עיסה ותבואה מכל חמשת מינין משום חימוץ בפסח אבל בשאר ימים טובים מותר לעשות כל מיני עיסה וכל מיני תבואה בלבד תיסני שלא יכתוש במכתשת גדולה אבל במכתשת קטנה מותר וכל מיני קיטנית . . . . מותר בפסח ובימים טובים.
9
י׳הלכות יום טוב·
אילו אסורין והיתירן בכל ימים טובים בין בחג המצות בין בעצרת בין בראש השנה וסוכות. אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות. מארסין אבל לא כונסין. ואין עושין סעודת אירוסין מפני ששמחה היא לו אבל מחזיר הוא את גרושתו ומותר. מקצצין עצים במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם הותיר הותיר אסור לנפוח במפוח של ברזל אלא בקנה. ואסור לגזוז צמר שבראש הבהמה אלא בלהב האש. ודורון שיביא גוי לישראל בין ירק בין כל מיני פירות שהן מחוברין לקרקע אסור לאכול מהן עד הערב בכדי שיעשו וכן דגים ובשני ימים של ראש השנה אסורין בזה ובזה. ואם יבישין מותרין. וכן דגים יבישין. ואם הביאן מחוץ לתחום אסור לאכול מהן בין לחים ובין יבישים אסור למי שהביאן אבל ישראל אחר מותר לאוכלן ואסור לקנות בשומא ובמשקל. ואם קנה בהמה מגוי אסור לקנות בשומא אלא מביא בהמה אחרת ואומר זה שווה כנגד זה וכן כל דבר אסור לקנות בשומא. ולשחוז הסכין אסור אבל על גבי סכין אחר מותר ואם משחזת מן עץ מותר. ולכבות הנר ביום טוב אסור כמו בשבת אבל לטלטלו ולשמש בו מותר. ולתקן הפתילה מותר אבל לעשות פתילה ביום טוב אסור וגם להבהבה אסור אלא ממעך בידו הפשתן או מה שהוא ועושה בידו ושורה בשמן ואל יחתוך אותה בסכין אלא באור. וכל מיני תבלין או מיני עשבים מותר לשוחקן ביום טוב ולעצור מימיהם לצורך האכילה אבל בשתייה אסור. ביצה שנולדה בכל המועדים נולדה ביום ראשון מותרת ביום שיני. אבל בראש השנה נולדה בזה אסורה בזה אבל במת אינו כן מת בכל המועדים ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים ביום טוב שיני יתעסקו בו ישראל. וכן בראש השנה ואף על פי שימות בשיני אל יתעכב עד החול אלא יתעסקו בו ישראל לאלתר. יום טוב ראשון ושבת אחריו עושה עירוב קודם יום טוב כדי שיכול לבשל מיום טוב לשבת. וכן עושה נוטל פת חתיכה אפוי שיעור מן כזית ועד אגוז וחתיכת בשר אפוי ואומר ברוך אשר קדשנו על מצות עירוב ובזה העירוב יהיה לנו מותר ולכל ישראל הדרים במקום הזה לאופות ולבשל מיום טוב זה לשבת זו הבאה לישראל כל צורך תבשילנו ומניחו בכל מקום שישתמר עד שיהא אפוי כולו. ואם יאכל העירוב לאחר כן אינו חושש ואם שכח לעשות עירוב בערב יום טוב בשביל השבת יערוב ביום טוב קודם שיבשל לצורך השבת.
אילו אסורין והיתירן בכל ימים טובים בין בחג המצות בין בעצרת בין בראש השנה וסוכות. אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות. מארסין אבל לא כונסין. ואין עושין סעודת אירוסין מפני ששמחה היא לו אבל מחזיר הוא את גרושתו ומותר. מקצצין עצים במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם הותיר הותיר אסור לנפוח במפוח של ברזל אלא בקנה. ואסור לגזוז צמר שבראש הבהמה אלא בלהב האש. ודורון שיביא גוי לישראל בין ירק בין כל מיני פירות שהן מחוברין לקרקע אסור לאכול מהן עד הערב בכדי שיעשו וכן דגים ובשני ימים של ראש השנה אסורין בזה ובזה. ואם יבישין מותרין. וכן דגים יבישין. ואם הביאן מחוץ לתחום אסור לאכול מהן בין לחים ובין יבישים אסור למי שהביאן אבל ישראל אחר מותר לאוכלן ואסור לקנות בשומא ובמשקל. ואם קנה בהמה מגוי אסור לקנות בשומא אלא מביא בהמה אחרת ואומר זה שווה כנגד זה וכן כל דבר אסור לקנות בשומא. ולשחוז הסכין אסור אבל על גבי סכין אחר מותר ואם משחזת מן עץ מותר. ולכבות הנר ביום טוב אסור כמו בשבת אבל לטלטלו ולשמש בו מותר. ולתקן הפתילה מותר אבל לעשות פתילה ביום טוב אסור וגם להבהבה אסור אלא ממעך בידו הפשתן או מה שהוא ועושה בידו ושורה בשמן ואל יחתוך אותה בסכין אלא באור. וכל מיני תבלין או מיני עשבים מותר לשוחקן ביום טוב ולעצור מימיהם לצורך האכילה אבל בשתייה אסור. ביצה שנולדה בכל המועדים נולדה ביום ראשון מותרת ביום שיני. אבל בראש השנה נולדה בזה אסורה בזה אבל במת אינו כן מת בכל המועדים ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים ביום טוב שיני יתעסקו בו ישראל. וכן בראש השנה ואף על פי שימות בשיני אל יתעכב עד החול אלא יתעסקו בו ישראל לאלתר. יום טוב ראשון ושבת אחריו עושה עירוב קודם יום טוב כדי שיכול לבשל מיום טוב לשבת. וכן עושה נוטל פת חתיכה אפוי שיעור מן כזית ועד אגוז וחתיכת בשר אפוי ואומר ברוך אשר קדשנו על מצות עירוב ובזה העירוב יהיה לנו מותר ולכל ישראל הדרים במקום הזה לאופות ולבשל מיום טוב זה לשבת זו הבאה לישראל כל צורך תבשילנו ומניחו בכל מקום שישתמר עד שיהא אפוי כולו. ואם יאכל העירוב לאחר כן אינו חושש ואם שכח לעשות עירוב בערב יום טוב בשביל השבת יערוב ביום טוב קודם שיבשל לצורך השבת.
10
י״אהלכות תשעה באב·
בתשעה באב צריך לפסוק בסעודתו מבעוד יום כמו ביום הכיפורים מאכילה ושתיה ואפילו עוברות ומיניקות אינן שותות מים באותו הערב. ואסור בשתיית מים וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ואם ילך אדם להקביל פני אביו או פני רבו או לדבר מצוה מותר לעבור במים עד צוארו ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חלוקו שלא יתראה ערום כולו כאדם רוחץ. ואסור לרחוץ במים אפילו אצבעו הקטנה אבל שורה מפה מבערב ואינו סוחטה כמו ביום כיפורים וזה הפרש בין יום הכיפורים לתשעה באב. ובכל מקום שיש תלמידי חכמים בטילין ממלאכתן ויעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם. וגם התינוקות בטילין מלקרוא. אבל קורין בקינות ובאיוב ובירמיה עד חצות היום. ומחצות היום קורין ניחומין ושוחטין בשר ומותר. ואסור לאכול בערב תשעה באב שני תבשילין. ואסור לאכול בשר ולשתות יין אם היה רגיל לאכול בעשרה ימעט ואוכל בחמשה ואם רוצה לשתות יין בתוך שלשה ימים מגיתו שותה אבל אחר שלשה ימים אסור. ומותר בחומץ. ומותר לאכול בשר מלוח יבש מימים הרבה. אבל תשעה באב שיבוא בשבת או באחד בשבת מותר לאכול בשר באותו שבת ולענג ולדשן עצמו בכל עינוגים ודישונים אבל מפסיק סעודתו מבעוד יום. ואסור לרחוץ ולתפור בגדיו באותו שבוע שבו תשעה באב. ולכבס מתי כשיבוא תשעה באב בתוך השבוע ימים שלפניו אסור ושל אחריו מותר מפני כבוד השבת. ובמוצאי תשעה באב אם בא באחד בשבת מבדיל על הכוס בכוכבים ואינו אומר בורא מאורי האש. ולפני תשעה באב אם רוצה לכבס ולהניח מותר.
בתשעה באב צריך לפסוק בסעודתו מבעוד יום כמו ביום הכיפורים מאכילה ושתיה ואפילו עוברות ומיניקות אינן שותות מים באותו הערב. ואסור בשתיית מים וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ואם ילך אדם להקביל פני אביו או פני רבו או לדבר מצוה מותר לעבור במים עד צוארו ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חלוקו שלא יתראה ערום כולו כאדם רוחץ. ואסור לרחוץ במים אפילו אצבעו הקטנה אבל שורה מפה מבערב ואינו סוחטה כמו ביום כיפורים וזה הפרש בין יום הכיפורים לתשעה באב. ובכל מקום שיש תלמידי חכמים בטילין ממלאכתן ויעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם. וגם התינוקות בטילין מלקרוא. אבל קורין בקינות ובאיוב ובירמיה עד חצות היום. ומחצות היום קורין ניחומין ושוחטין בשר ומותר. ואסור לאכול בערב תשעה באב שני תבשילין. ואסור לאכול בשר ולשתות יין אם היה רגיל לאכול בעשרה ימעט ואוכל בחמשה ואם רוצה לשתות יין בתוך שלשה ימים מגיתו שותה אבל אחר שלשה ימים אסור. ומותר בחומץ. ומותר לאכול בשר מלוח יבש מימים הרבה. אבל תשעה באב שיבוא בשבת או באחד בשבת מותר לאכול בשר באותו שבת ולענג ולדשן עצמו בכל עינוגים ודישונים אבל מפסיק סעודתו מבעוד יום. ואסור לרחוץ ולתפור בגדיו באותו שבוע שבו תשעה באב. ולכבס מתי כשיבוא תשעה באב בתוך השבוע ימים שלפניו אסור ושל אחריו מותר מפני כבוד השבת. ובמוצאי תשעה באב אם בא באחד בשבת מבדיל על הכוס בכוכבים ואינו אומר בורא מאורי האש. ולפני תשעה באב אם רוצה לכבס ולהניח מותר.
11
י״בהלכות יום הכיפורים·
יום הכיפורים אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ואם חולה אפילו אחד מאיבריו יסוך כדרכו ואינו חושש וכן מי שיש לו כאב ברגלו יכרוך על רגלו חתיכת בגד צמר או בגד פשתן ומותר. אבל כל מנעל וסנדל וכל מין עור ומין של עץ אסור. אם היו ידיו מטונפות מותר לרחוץ כדרכו. אבל פניו ידיו ורגליו אסור להושיט ידיו במים אפילו אצבע קטנה אלא שורה מטפחת מערב היום במים וסוחטה ומניחה ולמחר מעבירה על גבי עיניו וידיו בלבד. ואם יקרה בלילה מותר לירד ולטבול במים כל גופו ויעביר ידיו על כל גופו וישפשף בידיו. ואם אדם חולה ביום הכיפורים מאכילין אותו שלא יסתכן וכן כל אשה מעוברת שמתאווה נפשה או מריחת שום ריח מאכילין אותה שאין לך דבר שיעמוד בפני פיקוח נפש חוץ מגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה קודם ימות ואל יעשה אותם. ואסור להבדיל במוצאי יום הכיפורים בורא מאורי האש אלא באור ששבת. ואם לא נמצא אור ששבת והביא אור שלא שבת הדלקה ראשונה אסור שנייה מותרת. ויום כיפור שיבוא בשבת מפסיק מבערב ואין צריך לקדש לפי שלא קדש היום עדיין וצריך לפסוק מבעוד יום מאכילה ומשתייה. והיאך מקדש אין מקדש כמו בחול אלא מי שהוא במקום אחר בערב שבת שיש בו יין ויודע כי לא יהיה לו יין בשבת יקדש מבעוד יום באותו יין שימצא וישתה ולאחר כן אסור בעשיית מלאכה שקיבל עליו את השבת. אבל בהבדלה אינו מבדיל אלא עד שיצא שבת. ואם אין לו יין אומר קודם המוציא לחם ואינו אוכל עד שיבדיל. ובקידוש אם אין לו יין בערב שבת יעשה קידוש על הפת. כיצד רוחץ ידיו ויושב על שולחנו ואומר ויכולו כול׳ ובמקום בורא פרי הגפן אומר המוציא ואומר אשר קדשנו כולא עד ברוך מקדש השבת. אבל יום טוב שהוא אחר השבת צריך לומר י̈ק̈נ̈ה̈ז̈. ואם אין לו יין יכול להבדיל על הפת אגב קידוש. וכך סדורו. רוחץ ידיו ואומר המוציא ומתחיל אשר בחר בנו עד מקדש ישראל והזמנים. ואומר בורא מאורי האש. ואומר ברוך המבדיל בין קודש לחול בין ישראל לגויים בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלתה עד המבדיל בין קודש לקודש. ואומר ברוך שהחיינו. וכן לכל המועדים בין פסח בין ראש השנה בין שבועות בין סוכות. ובזמן שיבוא יום הכיפורים בשבת אומר בכנסת ויכולו במעריב. ומעין שבע ברכות כמו בערב שבת ומסיים מקדש שבת. אבל ביוצר ומוסף ומנחה ונעילה וידוי שלמעריב מסיים ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל ויום הכיפורים.
יום הכיפורים אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ואם חולה אפילו אחד מאיבריו יסוך כדרכו ואינו חושש וכן מי שיש לו כאב ברגלו יכרוך על רגלו חתיכת בגד צמר או בגד פשתן ומותר. אבל כל מנעל וסנדל וכל מין עור ומין של עץ אסור. אם היו ידיו מטונפות מותר לרחוץ כדרכו. אבל פניו ידיו ורגליו אסור להושיט ידיו במים אפילו אצבע קטנה אלא שורה מטפחת מערב היום במים וסוחטה ומניחה ולמחר מעבירה על גבי עיניו וידיו בלבד. ואם יקרה בלילה מותר לירד ולטבול במים כל גופו ויעביר ידיו על כל גופו וישפשף בידיו. ואם אדם חולה ביום הכיפורים מאכילין אותו שלא יסתכן וכן כל אשה מעוברת שמתאווה נפשה או מריחת שום ריח מאכילין אותה שאין לך דבר שיעמוד בפני פיקוח נפש חוץ מגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה קודם ימות ואל יעשה אותם. ואסור להבדיל במוצאי יום הכיפורים בורא מאורי האש אלא באור ששבת. ואם לא נמצא אור ששבת והביא אור שלא שבת הדלקה ראשונה אסור שנייה מותרת. ויום כיפור שיבוא בשבת מפסיק מבערב ואין צריך לקדש לפי שלא קדש היום עדיין וצריך לפסוק מבעוד יום מאכילה ומשתייה. והיאך מקדש אין מקדש כמו בחול אלא מי שהוא במקום אחר בערב שבת שיש בו יין ויודע כי לא יהיה לו יין בשבת יקדש מבעוד יום באותו יין שימצא וישתה ולאחר כן אסור בעשיית מלאכה שקיבל עליו את השבת. אבל בהבדלה אינו מבדיל אלא עד שיצא שבת. ואם אין לו יין אומר קודם המוציא לחם ואינו אוכל עד שיבדיל. ובקידוש אם אין לו יין בערב שבת יעשה קידוש על הפת. כיצד רוחץ ידיו ויושב על שולחנו ואומר ויכולו כול׳ ובמקום בורא פרי הגפן אומר המוציא ואומר אשר קדשנו כולא עד ברוך מקדש השבת. אבל יום טוב שהוא אחר השבת צריך לומר י̈ק̈נ̈ה̈ז̈. ואם אין לו יין יכול להבדיל על הפת אגב קידוש. וכך סדורו. רוחץ ידיו ואומר המוציא ומתחיל אשר בחר בנו עד מקדש ישראל והזמנים. ואומר בורא מאורי האש. ואומר ברוך המבדיל בין קודש לחול בין ישראל לגויים בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלתה עד המבדיל בין קודש לקודש. ואומר ברוך שהחיינו. וכן לכל המועדים בין פסח בין ראש השנה בין שבועות בין סוכות. ובזמן שיבוא יום הכיפורים בשבת אומר בכנסת ויכולו במעריב. ומעין שבע ברכות כמו בערב שבת ומסיים מקדש שבת. אבל ביוצר ומוסף ומנחה ונעילה וידוי שלמעריב מסיים ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל ויום הכיפורים.
12
י״גהלכות סוכה·
העושה סוכה כשיתחיל לעשות צריך לברך שהחיינו. וכשנכנס בה בכל סעודה וסעודה צריך לברך בין ביום ובין בערב אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לישב בסוכה. וצריך לסוככה שתהא צילתה מרובה מחמתה ושתהא מרובעת ולעשות לה צורת פתח וגבוהה עד עשרה טפחים כשירה פחות מיכן פסולה ויותר מכ׳ אמה פסולה. וגבוהה עד עשרים אמה כשירה. ואם אינו יכול לעשות גדולה יעשה אותה קטנה עד שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשירה. פחות מיכן פסולה. ומדליק בה נר ומדליק על שולחנו. ואסור להכניס לתוך הסוכה מכל כלי תשמיש שמבשלין בהן שום מאכל אבל כל כלים ששותין בהן מותרין כגון קנקנים וכוסות וקיתוניות גביעים צלוחיות כל אילו מותרין. ואל יכסה סוכה במצלחת או בלוחות ולא בכל מיני צמר ופשתן אבל בכל אילנות ובגפנים ובערבה ובכל מיני עשבים הכל מותרין לכסות בלבד מן עץ שריחו רע אסור. ואם עושה סוכה חשובה כמו בית ואין כוכבי חמה נראים מתוכה פסולה. הלוח שנתן על הסוכה אם היא רחבה ארבעה טפחים פסולה פחות כשירה. ואם סוכה ישנה צריך לחדש בה כלום ואם לא מחדש בה פסולה.
העושה סוכה כשיתחיל לעשות צריך לברך שהחיינו. וכשנכנס בה בכל סעודה וסעודה צריך לברך בין ביום ובין בערב אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לישב בסוכה. וצריך לסוככה שתהא צילתה מרובה מחמתה ושתהא מרובעת ולעשות לה צורת פתח וגבוהה עד עשרה טפחים כשירה פחות מיכן פסולה ויותר מכ׳ אמה פסולה. וגבוהה עד עשרים אמה כשירה. ואם אינו יכול לעשות גדולה יעשה אותה קטנה עד שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשירה. פחות מיכן פסולה. ומדליק בה נר ומדליק על שולחנו. ואסור להכניס לתוך הסוכה מכל כלי תשמיש שמבשלין בהן שום מאכל אבל כל כלים ששותין בהן מותרין כגון קנקנים וכוסות וקיתוניות גביעים צלוחיות כל אילו מותרין. ואל יכסה סוכה במצלחת או בלוחות ולא בכל מיני צמר ופשתן אבל בכל אילנות ובגפנים ובערבה ובכל מיני עשבים הכל מותרין לכסות בלבד מן עץ שריחו רע אסור. ואם עושה סוכה חשובה כמו בית ואין כוכבי חמה נראים מתוכה פסולה. הלוח שנתן על הסוכה אם היא רחבה ארבעה טפחים פסולה פחות כשירה. ואם סוכה ישנה צריך לחדש בה כלום ואם לא מחדש בה פסולה.
13
י״דהלכות לולב·
לולב הגזול והיבש פסול אם לקחו מגוי בדמים כשר. ואם הוא כמוש לא יבש ולא לח כשר וכן ארבעת מינין שבלולב. ולולב צריך להיות ארכו שלשה (בגליון על ד) טפחים כדי שיצא מן ההדס טפח ושני (בגי׳ על ג) טפחים בתוך ההדס פחות משלשה טפחים פסול. וארבעת מינין מעכבין זה את זה ולא יצא ידי חובתו אפילו חסר אחת מהן. ואתרוג שיעורו עד כאגוז בינוני פחות מאגוז אסור. שנים ערבות ושני הדסים בלולב מותרין ויוצא ידי חובתו פחות מיכן אסור וההדסים שנים אחד עבות ואחד שוטה וכשר.
לולב הגזול והיבש פסול אם לקחו מגוי בדמים כשר. ואם הוא כמוש לא יבש ולא לח כשר וכן ארבעת מינין שבלולב. ולולב צריך להיות ארכו שלשה (בגליון על ד) טפחים כדי שיצא מן ההדס טפח ושני (בגי׳ על ג) טפחים בתוך ההדס פחות משלשה טפחים פסול. וארבעת מינין מעכבין זה את זה ולא יצא ידי חובתו אפילו חסר אחת מהן. ואתרוג שיעורו עד כאגוז בינוני פחות מאגוז אסור. שנים ערבות ושני הדסים בלולב מותרין ויוצא ידי חובתו פחות מיכן אסור וההדסים שנים אחד עבות ואחד שוטה וכשר.
14
ט״והלכות שעור המקוה·
המקוה לטבול והיולדות והקרי ועבד ושפחה וגר המתגייר שיעור המקוה אמה על אמה ברום שלוש אמות כשיעור קומת האדם. וכמה מידת המים שעולה טבילה בהן ארבעים סאה שכל סאה וסאה מאה וארבעים וארבעה שפופרות של ביצה במידה. ואם חסר מהן אפילו כוס אחד אינו עולה בו טבילה. וזה שיעור המים שכל גופו עולה בהן שהן אמה על אמה ברום ג׳ ואם מוסיף על שיעור זה הרשות בידו ומותר. ובכל נהרות הרצים עולה בהן טבילה בים ובאגמים לאו. וצריך להיות המים טבע מים חיים. ואם מקום רחב הוא ואין עומק המים ג׳ אמות יחשוב הרוחב כנגד האורך ויבוא לשיעור טבילה ומותר לעשות טבילה אבל בים ובאגמים אין עולה להם טבילה אלא במים חיים הטבעים לכסות המים כל גופו כשהוא שוכב וכשהוא יושב עולה לו טבילה. וכשירד אדם לטבול כן יעשה יורד במים וישפשף בידו כל גופו קודם בין איש בין אשה ואחר כך טובל כל גופו במים שיכסו כל גופו ויעלה ויברך ברוך אשר קדשנו על הטבילה. וגם היולדת והנידה והשפחה צריכות לברך בעליית טבילתן. וכן נטבלין הקרי בו ביום. הנידה אחר שבעה ימי נקיים היולדת בין זכר ובין נקיבה לאחר שפוסק ממנה הדם מונה שבעת ימי נקיים וטובלת ומותרת לבעלה לאחר כך כל דם שרואה אם יולדת זכר עד ארבעים ואחד יום ולנקבה עד שמונים ואחד יום ואחר כך כולו דם טהור הוא. ואם ראתה היום מותרת למחר ובסוף ארבעים ואחד יום לזכר ושמונים ואחד יום לנקיבה פורש ממנה אותו יום ואותו לילה. ואם אינו רואה דם בתוך יום זה ולילה זו מותרת לבעלה בלא טבילה. ואם רואה תשב נידה ואחר שמפסקת הדם תשב שבעה נקיים. וביום השביעי תטבול בלילה והיא טהורה מיכן ואילך. לעולם נידה ויולדת טבילתן בלילה. ואם מפני פחד או מפני צינה טובלת בשמיני או בתשיעי או בעשירי או לפנים כרצונה ובטבילה מותרת לבעלה. וגר המתגייר צריך טבילה. וזה משפט טבילת עבד ושפחה בשעה שרוצים להטבילן משימין אוסר מן חבל או מן פשתן בצוארו וכן טובלין ומשפשפין גופם קודם בידיהם וטובלין עד שיעבור המים על ראשיהן ועולין ומברכין על מצות טבילה. ואם אינן יודעין לברך מברך העומד עליהן ומלבישן. ואם אחד הוא או שנים נותנין לכל אחד מהן כדה בידו ואומר דיי לכם לכו ומלאו והוליכו לבית אדוניכם ומתירין אותן חבלין מעל צווריהן ומותר לאכול עמהם ולשתות מיינם ומכל דבר. ואם בשעת טבילה רוצה לעשות ציפורניהן ולגלחן הרשות בידו.
המקוה לטבול והיולדות והקרי ועבד ושפחה וגר המתגייר שיעור המקוה אמה על אמה ברום שלוש אמות כשיעור קומת האדם. וכמה מידת המים שעולה טבילה בהן ארבעים סאה שכל סאה וסאה מאה וארבעים וארבעה שפופרות של ביצה במידה. ואם חסר מהן אפילו כוס אחד אינו עולה בו טבילה. וזה שיעור המים שכל גופו עולה בהן שהן אמה על אמה ברום ג׳ ואם מוסיף על שיעור זה הרשות בידו ומותר. ובכל נהרות הרצים עולה בהן טבילה בים ובאגמים לאו. וצריך להיות המים טבע מים חיים. ואם מקום רחב הוא ואין עומק המים ג׳ אמות יחשוב הרוחב כנגד האורך ויבוא לשיעור טבילה ומותר לעשות טבילה אבל בים ובאגמים אין עולה להם טבילה אלא במים חיים הטבעים לכסות המים כל גופו כשהוא שוכב וכשהוא יושב עולה לו טבילה. וכשירד אדם לטבול כן יעשה יורד במים וישפשף בידו כל גופו קודם בין איש בין אשה ואחר כך טובל כל גופו במים שיכסו כל גופו ויעלה ויברך ברוך אשר קדשנו על הטבילה. וגם היולדת והנידה והשפחה צריכות לברך בעליית טבילתן. וכן נטבלין הקרי בו ביום. הנידה אחר שבעה ימי נקיים היולדת בין זכר ובין נקיבה לאחר שפוסק ממנה הדם מונה שבעת ימי נקיים וטובלת ומותרת לבעלה לאחר כך כל דם שרואה אם יולדת זכר עד ארבעים ואחד יום ולנקבה עד שמונים ואחד יום ואחר כך כולו דם טהור הוא. ואם ראתה היום מותרת למחר ובסוף ארבעים ואחד יום לזכר ושמונים ואחד יום לנקיבה פורש ממנה אותו יום ואותו לילה. ואם אינו רואה דם בתוך יום זה ולילה זו מותרת לבעלה בלא טבילה. ואם רואה תשב נידה ואחר שמפסקת הדם תשב שבעה נקיים. וביום השביעי תטבול בלילה והיא טהורה מיכן ואילך. לעולם נידה ויולדת טבילתן בלילה. ואם מפני פחד או מפני צינה טובלת בשמיני או בתשיעי או בעשירי או לפנים כרצונה ובטבילה מותרת לבעלה. וגר המתגייר צריך טבילה. וזה משפט טבילת עבד ושפחה בשעה שרוצים להטבילן משימין אוסר מן חבל או מן פשתן בצוארו וכן טובלין ומשפשפין גופם קודם בידיהם וטובלין עד שיעבור המים על ראשיהן ועולין ומברכין על מצות טבילה. ואם אינן יודעין לברך מברך העומד עליהן ומלבישן. ואם אחד הוא או שנים נותנין לכל אחד מהן כדה בידו ואומר דיי לכם לכו ומלאו והוליכו לבית אדוניכם ומתירין אותן חבלין מעל צווריהן ומותר לאכול עמהם ולשתות מיינם ומכל דבר. ואם בשעת טבילה רוצה לעשות ציפורניהן ולגלחן הרשות בידו.
15
ט״זהלכות גיטין·
שימ֒וש בי֒ת ד֒ין. מאן דכתיב גיטא ניפסק מגילתא שיעור גט וכתב גיטא ואם פסק לה לבתר דכתיב לה מיפסל דכת׳ וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה יצא זה שמחוסר כתיבה ונתינה. גט אשה וגט חירות כותבין ביום וחותמין ביום וכשר. אבל אם כותבין ביום וחותמין בלילה פסול. ועדי הגט צריכין שיהו חותמין זה בפני זה וגט חליצה הכי עבדי דלראיה בעלמא וגט שביטלו חוזר ומגרש בו. גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול. ואם חובטין אותו גוים על פי ישראל ואומ׳ לו עשה מה שישראל אומר לך כשר אבל חליצה מעושת בישראל פסולה עד שיאמר רוצה אני. תנו רבנן המגרש את אשתו לא ישרא עמה לא במבוי ולא בחצר ואם במבוי של שניהם מפנין זה מפני זה ומי מפנין את האשה בד״א מן הנישואין אבל מן האירוסין לא. ובכוהנת אפילו אם לא נישאו וכן החולץ ליבמתו מפני שלבו גס בה. חמשה דמים טמאים באשה השחור האדום וכקרן כרכום ובמימי אדמה וכמזג. ואמרו חכמים מאה גיטין ולא ספק אחד. ואילו הם עריות מן חליצה ולא הוי הולד ממזר. דתנן החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת פטורה. אמר ר׳ שמעון כאן שנה ר׳ אחות גרושה אסורה מדברי תורה ואחות חלוצה אסורה מדברי סופרים. שומרת יבם שזינתה בלא חליצה מותרת ליבם. המיבם יורש חלק אחיו אבל חולץ לא. שומרת יבם שניסית בלא חליצה צריכה גט מאותו שניסית לו ומותרת ליבם שזיכר אדונינו לברכה מר רב יהודאי ריש מתיבתא הכי קאמר שומרת יבם שניסת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית. נתקדשה ולא ניסית אם היה יבמה ישראל נותן לה שיני גט ומותרת ליבם. ואם יש לו בנים חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה ולא מפקינן לה מינה כדי שלא תוציא לעז על בניה. ואם היה בעלה כהן ויש לו בנים ממנה אפילו חליצה לא צריכה. ואם מתו בניה בלא זרע תצא מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה ליה עולמית וכי קאמרינן אם היה בעלה כהן ויש לו בנים אפילו חליצה לא צריכה דכד חליץ ליה יבם אסורה ליה ולא מפקינן לה מיניה כדי שלא תוציא לעז על בניה. ואסיר ליה למקרב לגבה כל היכא דאיכא יבם בחיים דכל ביאה וביאה דאזיל גבה קאי בעשה ומתבעי ליה לאיפרושי מינה וכי מיית יבם שרי למיקרב גבה. יבמה ג׳ חדשים הראשונים ניזונת משל בעלה מיכן ואילך לא משל בעלה ולא משל יבם. ברח יבם שלה ניזונת משל יבם. נפלה לפני יבם קטן מיבם לא אכלה מבעל מאי הילכתא לא אכלה אלא מן דידיה ולא משלו. ומי שלא הביא שתי שערות אינו יכול להוציא את יבמתו עד י״ג שנים. ובת תשע שנים ויום אחד מתיבמת אבל לא תחלוץ עד י״ג שנים. קטנה פחותה מבת י״ב שנים שקידשה אמה ואחיה יכולה למאן ואינה צריכה גט מבת י״ב שנים ויום אחד והביאה שתי שערות אינה צריכה למאן שהיא בוגרת וצריכה גט וכן הלכה. ובת בין קטנה ובין פחותה שמקדש אותה אביה אפילו מבת חודש אינה יכולה למאן וצריכה גט וכן הלכה. ואם נפלה לפני יבם ועדיין קטנה אינה יכולה למאן אלא חולצת או מתייבמת אבל אם קידשה . . . . . . ועדיין היא קטנה ונפלה לפני יבם ועדיין פחותה מבת י״ב שנה יכולה למאן. ואם ניסת לאחר נישואיה הן הן . . . . . . . האשה שמת בעלה והיא מעוברת אם יצא הוולד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הולד אם יצא חי ובכה שעה אחת היא פטורה מן החליצה ומן היבום אבל אם יצא הולד מת או חולצת או מתייבמת. ואם יצא הולד חי והוא חסר עיקר מן תשעה חדשים ממתינים הוולד עד שלשים יום אם מת בתוך שלשים יום או חולצת או מתייבמת. ואם חי הולד לאחר שלשים יום אפילו שעה אחת פטורה מן החליצה ומן היבום. וחלוצה וגרושה אסורה לכהן. ואיש כי ימות וביקש אחיו לחלוץ ליבמתו והיא אינה רוצה שומעין לו. ואם האשה מבקשת לחלוץ שומעין לה. ומי שיש לו שתי נשים ומת בלא בנים חליצתה של אחת פוטרת את חברתה ואפילו אם יש לו בן מאשה אחרת היא פטורה מן החליצה ומן היבום. ואם דיבר אדם באשה מניקה לא יתיחד עמה עד עשרים וארבעה חדשים. וכן כל אשה פנויה צריכה להמתין שלשה חדשים וכן תינשא לבעל. והמינקת אם נתנה בנה להניק לאחר שתלד שלשה חדשים מותרת לינשא ואם פחות משלשה חדשים לא. תינוק שפרש מדדי אמו בתוך עשרים וארבעה חדשים אם רצתה אמו להחזירו מותר. אחר עשרים וארבעה חדשים אסור. ומן שעה שמקבל השליח של אשה הגט מבעלה לפני בית דין ואפילו קורעו ואפילו מאבדו השליח היא מותרת לינשא למי שהיא רוצה. ואם ביקש אדם לגרש את אשתו ולא ביקשה היא ומתה בעלה יורשה. תנו רבנן לא ישא אדם אנוסת עצמו ומפותת עצמו ואם נשא נשוי. כהן לא ישא אנוסת חבירו ומפותת חבירו ואם נשא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר הוולד חלל וחכמים אומרים הוולד כשר והילכתא כרבנן. ר׳ טרפון אומר יכולין ממזרין ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין וכשר לבוא בקהל. איבעיא להו ר׳ טרפון לכתחילה קאמ׳ או דאיעבד. ת״ש דאישפיזכניה דר׳ שמלאי ממזירא הוה אמר ליה אילו קדימתן לו קדמת אדעתן הוה מטהרנא לבנך אי אמרת בשלמא לכתחילה קאמר שפיר אלא אי אמרת דאעבד קאמר מה נינהו דאזיל גניב ומזדבן בעבד עברי עבד עברי בשני ר׳ שמלאי מי הוה והא תניא אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אלא לאו שמע מינה לכתחילה קאמר שמע מינה אפילו לכתחילה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ טרפון דולד במעי שפחה אפקוריה אפקריה רחמנא. והעושה מתנה דבר שלו למי שהוא רוצה מתנתו מתנה בקניין. וכן האשה שעושה דבר שלה מתנה למי שהוא רוצה מתנתה קיים בקניין. ואם איש ואשתו עושין מתנה לאדם תופשת האשה קניין קודם ואחר קונין קניין מן בעלה ומה שעושין מקוים בין במכירתה בין במתנתה. והעושה מתנה לאדם בקניין בין לבנו בין לאיש אחר אינו יכול לחזור בו מה שעשה עשוי ואין לאחר קניין כלום. ואדם שנשא אשה ונולדו בה מומין ורוצה לגרשה נותן לה כתובתה שלם. ואם המומין מקודם ולא ניגרש המום נוטלת מה שהביאה ותצא בגט. ואחים מן האם לא חולצין ולא מיבמין. וקטן שמת ועשה מתנה את נכסיו אין מתנתו קיימת. ואפילו קטן שקידש אין קידושיו קידושים ואין כתובתו כתובה ולכשיגיע לשלש עשרה שנה ויום אחד כל מה שעשה קיים עליו. שני אחים תאומים גרים ושני אחים משוחררים לא חולצין ולא מיבמין ואין חייבין משום אשת אח. היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הרי אילו לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבין משום אשת אח. היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראל. ואשת סריס חמה ואשת אנטרוגינס פטורין מן החליצה ומן היבום. וחרש ושוטה ואילם מיבמין ולא חולצין. המגרש את אשתו והחולץ ליבמתו אסורין לינשא לאחים. אשה אילונית אין לה כתובה לא מזונות ולא בלאות. עקרה הנגרשת יש לה כתובתה מן בעל ראשון וגם מן בעל שני יש לה כתובה. מן בעל שלישי אין לה כתובה. כל האשה שמורדת על בעלה ואומרת אי איפשי בפל׳ בעלי בין יבמה בין חלוצה בין אשה אחרת נוטלת כל מה שהביאה מבית אביה בין מקרקע בין מטלטלי שהם עומדים בעצמם הכל נוטלת אותם. וזוזי חמשה ועשרים שאמרו חכמים שהם מאתים זוזים מדאורייתא דמי בתולים ומפסדת כל תוספת ותצא בגט. הכתובה קודמת מכל חוב ושטר בפריעות. ולעולם כתובת אשתו ראשונה קודמת מכתובת אשתו שנייה. כך ינתן הגט על תנאי יקבל הקולמוס הסופר וכותב הגט ונותנו אותו האיש לאשתו ואמר לה הא ליך גיטיך על תנאי אם אבוא עד שנה או עד כך וכך זמן יהיה הגט פסול. ואת אשתי כשהיית מקודם ומקבלת הגט מידו ונותנתו לבית דין עד ומן הנקבע ביניהם אם יבוא קודם הזמן אפילו שעה אחת הגט פסול ובטל ואם יעבור הזמן אפילו שעה אחת היא מותרת לכל אדם. הגוסס בשעת פטירתו דבריו קיימין בלא קניין. ואיש אם אמר באמירה כתבו גט לאשתי ותנו לה שתהא מותרת לכל אדם ואמר כן בפני שני עדים ואינן יודעין לכתוב באין במקום שיש שם סופר וכותבו הסופר וחותמין חתימת ידם וכשר. ועד שאינו יודע לחתום מקרעינן ליה וחותם כדי שלא יהו בנות ישראל עגונות. ואשת איש אם יעיד עליה יחידי שקילקלה ילקה. ואיש ואשת איש שאומרין עברנו עבירה זו אין שומעין להם מפני שמא נתנה עיניה באיש אחר. אבל האיש ילקה ואשה לא אלא יושבת תחת בעלה שאם תלקה אסורה לו. ואם מעיד אפילו עד אחד על אותו שהודה על עצמו שעבר באשת חבירו מפרישין אותה מבעלה בגט ומלקין הנואף מלקות מרדות בלא חשבון ומגלחין זקנו וראשו וגם ראש האשה ומלקין אותה מלקות מרדות. באו ואמרו לאשה מת בעליך במדינת הים עמדה ונישאת לאחר ימים בא בעלה ומצא אשתו נשואה לאחר מה דין. תצא מזה ומזה בגט ואסורה לשניהם ומלקין האיש שעל כל ביאה וביאה קאי בלא תעשה על אשת איש. וגם איש שעשה עבירה עם חמותו אין מפרישין בתה ממנו אלא מלקין אותו ואין מדבר עם חמותו לעולם. ועידי העריות צריך לבוררם להיות ראיית עידותם במכחול בשפופרת. ואיש שגירש אשתו בגט וזינתה מותרת לחזור עמו. אבל אם נישאת לאחר אסורה לו. אם לעולם אינה יורשת לפרי בטנה אבל האב קודם לכל יוצאי יריכו. ובני האחים קודמין לבני אחיות בנחלה. בן קודם לבת וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. הבת קודמת לאחין וכל יוצאי יריכה של בת קודמין לאחים. והאחין קודמין לאחי האב כל יוצאי ירכיהן של אחין קודמין לאחי האב. לעולם האיש יורש את אשתו. האשה הנפרעות כתובתה צריכה מן בית דין כתב פירעון כתובתה שאם אין לה כתב פירעון היאך נשבעה ונפרעה אינה יכולה לא למכור ולא ליתן במתנה שום דבר מפני היורשין שיש להם טענה לומר דבר של אבינו הוא ומיתחזקין. אבל אם יש בידה כתב פירעון מבית דין יכולה היא לעשות כל מה שהיא רוצה בדבר שלה בין למכור בין ליתן במתנה. אשה יכולה לגבות כתובתה עד עשרים וארבע שנים לאחר כן אין לה רשות לגבות כתובתה כל עיקר וכן הלכה. אשה שרוצה למכור בלא דעת בעלה אינה יכולה כי אם בחסרון ואין לה הוצאה מוכרת על פי בית דין והיא מכירה מקויימת ואם בלא בית דין מכרה מכירה זו מכירה בטילה. תנו רבנן אין אונאה בקרקעות ומה שקנה קנה. ואם לסחורה עד שיראה לתגר או לקרובו ואם יפסיד פחות משתות לא יחזיר יותר משתות יחזיר אונאה מוכר לעולם חוזר. כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר וחוזר אם יש שם אונאה. מה פירוש שתות שחוזרין בו הסחורה זה הוא קונה אדם מחבירו סחורה בששה זהובים ושווה חמשה זהובים ואיסר אחד אינו יכול להחזיר אותה סחורה ואם אדם קונה סחורה ויש בה אונאה ותפס קניין אינו יכול להחזיר אונאתו שאין לאחר קניין כלום לא אונאה ולא כלום. ואם אדם קנה סחורה ובא עליה סחורה ממקום אחר ותיזול אותה סחורה אינו יכול לחזור בו. הקרקעות והבהמות במסירה לאחר שנימסר אין אונאה לחזור בו לא המוכר ולא הקונה. חזקת בתים שלש שנים בנה וסתר פרץ וגדר ולא עירער עליו שום אדם בעולם נתחזק. מוכר אדם לחבירו בהמה ואינו מזכיר לו את המומין בפירוש חוזר ועוד אם אמר לו הרי בהמתי בכל מומין שבעולם ואחר כך יראה בה מום אחד חוזר. אבל אם מזכיר לו המום בפירוש מה שקנה קנה. ואם בלא עדים סחרו וטוען המוכר שהזכרתי לו המום בפירוש על שם והקונה אומר לא הודעתני המום מהו הדין. ישבע לו המוכר שהודעתיך המום ויפסוק. ואם באמונה לקח הבהמה ולא נתן לו ממון עדיין חוזר לו בהמתו בו ביום. ואם נותן אדם לחבירו ממון לקנות ממנו כגון חיטים כגון דבר אחר ועדיין אינו בידו ונתיקר אותו דבר יכול להחזיר לו ממונו. ואם עדיין הסחורה היא בביתו ולא נתן לו אפילו פרוטה אחת שכירות ממון ישיבת הסחורה חוזר לו ממונו. אבל אם הסחורה בביתו ובעל המומין נותן לו שכירות אפילו פרוטה אינו יכול לחזור בו בין בזול ובין ביוקר. לעולם השבועה על השוכר אם אמר לו בעל הבית תן לי שכירות ביתו וטוען לו השוכר פרעתיך ישבע לו וכן השוכר בהמה מחבירו אם טוען לו פרעתיך שכירות בהמתך ישבע לו. והמודה באמת שהלויתה לי ופרעתיך יתחייב שבועה ואם כופר ואומר לא הלויתה לי כלום ועדים מעידים עליו שהלוה לו ממרק על כורחו שהוא כפרן. ואם אמר אדם לחבירו פרעיני וטוען לו אין לך עלי כלום ועד אחד מעיד עליו נשבע ולא משלם. כל הטוען ואומר שעשיתי שליחותך וחבירו אומר לא שלחתיך ולא צויתיך כך וכך או ליתן לפל׳ כך וכך ממון והשליח אומר הן ישבע השליח שעשית שליחותך ואתה צויתני וכן הלכה. וכל הנוטל בהמה מחבירו בשכירות ומתנה עמו ועובר על דעת בעל הבהמה ומתה הבהמה אם יש עדים שעבר על דעת בעל הבהמה נותן דמי הבהמה כשהיא שווה. ואם אין ערים ישבע שלא עבר על דעת בעל הבהמה ויפסוק. ולעולם השאילה ששואל מחבירו חוזר כן כל דבר השאילה ששואל מחבירו. ובדבר מציאה בין ממון בין כל דבר מציאה כל השולח ידו תחילה זוכה בו. המפקיד פקדון לחבירו בביתו ונגנב לו ישבע לו כי לא פשעתי בו ולא שלחתי ידי בפקדונך שכך אמרו חכמים כל המפקיד אינו מפקיד אלא על דעת אשתו ובניו. וכל דבר שנותן אדם בין לעמלנית בין לעמל כדי לעמלו בשכירותו ונכנס גנב וגנב אותו דבר דין הוא כדי שיטול דבר שלו מהן שלם ואם בלא שכר רצה לעמלו ילך בראש למי הדבר וכן הדין. שופט שטעה בדבר משנה חוזר בשיקול הדעת אינו חוזר ומשלם מביתו. אשת עבד משוחרר והיא מישראל מותרת לכהן. ומותר אדם לישא בת אחותו ואשת בן אחיו. אשת חורגו מותרת ובתה אסורה לו. ומותר אדם לישא את בת אחיו. ואשה נכרית מותרת לעשות את החלב ואת חמאתו. וגוי אסור לצלות בשר או דגים. ושכר גוי מותר וגיד הנשה שנתבשל עם הבשר אם יש בבשר מאתים מותר פחות מיכן אסור. ואם מכר אדם לחבירו חיטין או שעורים ולא . . . . . . . . . . וכל נער שמקדש אשה פחות משנים עשר שנים אין קידושיו קידושים. וכל אדם שמכה את חבירו קונסין אותו. דתנן התוקע לחבירו נותן לו סלע ר׳ יהודה אומר משום ר׳ יוסי הגלילי מנה. סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק נותן לו ארבע מאות זוז והני מילי באנפיה. קרע את כסותו נותן לו ארבע מאות זוז. העביר טליתו ממנו ופרע את ראש האשה נותן ארבע מאות זוז הכל לפי כבודו. חנן בישא תקע ליה לההוא גברא אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה זיל הב ליה פלגיה דזוזא הוה איכא זוזא מכא בהדיה ולא קא נפיק תקע ליה אחרינא ויהביה נהליה. המבעת את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. כיצד תקע לו באזנו וחרשו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אחזו ותקע לו באזנו וחירשו חייב. הכהו לאחר ידו בלוח בארר בנייר בפינקס בעורות שאינן מעובדין בטומוס בשטרות שבידו נותן לו ארבע מאות זוז. ולא שמכה של צער אלא שמכה של בזיון. חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין ומשלטין לאחר זמן. נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבין לשלם. ואם מרציהו רוצה בממון רוצה בפייוסים מרצהו וימחול לו. ואם נפל שרץ בשמן מותר לה להדליק ממנו בכנסת ואפילו בשבת ואסור לאכול ממנו. הנודר בפני רבים אין לו התר עולמית. והנודר מאשתו ילך אצל חכם ויתיר לו את נדרו ומותר לו. ואם יש ביד כהן מום לא ישא את כפיו לא במקומו ולא במקום אחר. וכל עור עבוד של בהמה טמאה מותר לסנדלין ואם חילל אדם את השבת במזיד ילקה ויתגלח. ומותר להוציא למלך בשבת ובחג מאכל מפני הסכנה. ומי שהוא עושה מלאכה ערב יום הכיפורים אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכהן שמטמא ילקה ארבעים. ואסור עצמות בעצמות. ואין הכהן מטמא אלא על מה שכת׳ בתורה.
שימ֒וש בי֒ת ד֒ין. מאן דכתיב גיטא ניפסק מגילתא שיעור גט וכתב גיטא ואם פסק לה לבתר דכתיב לה מיפסל דכת׳ וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה יצא זה שמחוסר כתיבה ונתינה. גט אשה וגט חירות כותבין ביום וחותמין ביום וכשר. אבל אם כותבין ביום וחותמין בלילה פסול. ועדי הגט צריכין שיהו חותמין זה בפני זה וגט חליצה הכי עבדי דלראיה בעלמא וגט שביטלו חוזר ומגרש בו. גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול. ואם חובטין אותו גוים על פי ישראל ואומ׳ לו עשה מה שישראל אומר לך כשר אבל חליצה מעושת בישראל פסולה עד שיאמר רוצה אני. תנו רבנן המגרש את אשתו לא ישרא עמה לא במבוי ולא בחצר ואם במבוי של שניהם מפנין זה מפני זה ומי מפנין את האשה בד״א מן הנישואין אבל מן האירוסין לא. ובכוהנת אפילו אם לא נישאו וכן החולץ ליבמתו מפני שלבו גס בה. חמשה דמים טמאים באשה השחור האדום וכקרן כרכום ובמימי אדמה וכמזג. ואמרו חכמים מאה גיטין ולא ספק אחד. ואילו הם עריות מן חליצה ולא הוי הולד ממזר. דתנן החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת פטורה. אמר ר׳ שמעון כאן שנה ר׳ אחות גרושה אסורה מדברי תורה ואחות חלוצה אסורה מדברי סופרים. שומרת יבם שזינתה בלא חליצה מותרת ליבם. המיבם יורש חלק אחיו אבל חולץ לא. שומרת יבם שניסית בלא חליצה צריכה גט מאותו שניסית לו ומותרת ליבם שזיכר אדונינו לברכה מר רב יהודאי ריש מתיבתא הכי קאמר שומרת יבם שניסת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית. נתקדשה ולא ניסית אם היה יבמה ישראל נותן לה שיני גט ומותרת ליבם. ואם יש לו בנים חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה ולא מפקינן לה מינה כדי שלא תוציא לעז על בניה. ואם היה בעלה כהן ויש לו בנים ממנה אפילו חליצה לא צריכה. ואם מתו בניה בלא זרע תצא מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה ליה עולמית וכי קאמרינן אם היה בעלה כהן ויש לו בנים אפילו חליצה לא צריכה דכד חליץ ליה יבם אסורה ליה ולא מפקינן לה מיניה כדי שלא תוציא לעז על בניה. ואסיר ליה למקרב לגבה כל היכא דאיכא יבם בחיים דכל ביאה וביאה דאזיל גבה קאי בעשה ומתבעי ליה לאיפרושי מינה וכי מיית יבם שרי למיקרב גבה. יבמה ג׳ חדשים הראשונים ניזונת משל בעלה מיכן ואילך לא משל בעלה ולא משל יבם. ברח יבם שלה ניזונת משל יבם. נפלה לפני יבם קטן מיבם לא אכלה מבעל מאי הילכתא לא אכלה אלא מן דידיה ולא משלו. ומי שלא הביא שתי שערות אינו יכול להוציא את יבמתו עד י״ג שנים. ובת תשע שנים ויום אחד מתיבמת אבל לא תחלוץ עד י״ג שנים. קטנה פחותה מבת י״ב שנים שקידשה אמה ואחיה יכולה למאן ואינה צריכה גט מבת י״ב שנים ויום אחד והביאה שתי שערות אינה צריכה למאן שהיא בוגרת וצריכה גט וכן הלכה. ובת בין קטנה ובין פחותה שמקדש אותה אביה אפילו מבת חודש אינה יכולה למאן וצריכה גט וכן הלכה. ואם נפלה לפני יבם ועדיין קטנה אינה יכולה למאן אלא חולצת או מתייבמת אבל אם קידשה . . . . . . ועדיין היא קטנה ונפלה לפני יבם ועדיין פחותה מבת י״ב שנה יכולה למאן. ואם ניסת לאחר נישואיה הן הן . . . . . . . האשה שמת בעלה והיא מעוברת אם יצא הוולד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הולד אם יצא חי ובכה שעה אחת היא פטורה מן החליצה ומן היבום אבל אם יצא הולד מת או חולצת או מתייבמת. ואם יצא הולד חי והוא חסר עיקר מן תשעה חדשים ממתינים הוולד עד שלשים יום אם מת בתוך שלשים יום או חולצת או מתייבמת. ואם חי הולד לאחר שלשים יום אפילו שעה אחת פטורה מן החליצה ומן היבום. וחלוצה וגרושה אסורה לכהן. ואיש כי ימות וביקש אחיו לחלוץ ליבמתו והיא אינה רוצה שומעין לו. ואם האשה מבקשת לחלוץ שומעין לה. ומי שיש לו שתי נשים ומת בלא בנים חליצתה של אחת פוטרת את חברתה ואפילו אם יש לו בן מאשה אחרת היא פטורה מן החליצה ומן היבום. ואם דיבר אדם באשה מניקה לא יתיחד עמה עד עשרים וארבעה חדשים. וכן כל אשה פנויה צריכה להמתין שלשה חדשים וכן תינשא לבעל. והמינקת אם נתנה בנה להניק לאחר שתלד שלשה חדשים מותרת לינשא ואם פחות משלשה חדשים לא. תינוק שפרש מדדי אמו בתוך עשרים וארבעה חדשים אם רצתה אמו להחזירו מותר. אחר עשרים וארבעה חדשים אסור. ומן שעה שמקבל השליח של אשה הגט מבעלה לפני בית דין ואפילו קורעו ואפילו מאבדו השליח היא מותרת לינשא למי שהיא רוצה. ואם ביקש אדם לגרש את אשתו ולא ביקשה היא ומתה בעלה יורשה. תנו רבנן לא ישא אדם אנוסת עצמו ומפותת עצמו ואם נשא נשוי. כהן לא ישא אנוסת חבירו ומפותת חבירו ואם נשא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר הוולד חלל וחכמים אומרים הוולד כשר והילכתא כרבנן. ר׳ טרפון אומר יכולין ממזרין ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין וכשר לבוא בקהל. איבעיא להו ר׳ טרפון לכתחילה קאמ׳ או דאיעבד. ת״ש דאישפיזכניה דר׳ שמלאי ממזירא הוה אמר ליה אילו קדימתן לו קדמת אדעתן הוה מטהרנא לבנך אי אמרת בשלמא לכתחילה קאמר שפיר אלא אי אמרת דאעבד קאמר מה נינהו דאזיל גניב ומזדבן בעבד עברי עבד עברי בשני ר׳ שמלאי מי הוה והא תניא אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אלא לאו שמע מינה לכתחילה קאמר שמע מינה אפילו לכתחילה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ טרפון דולד במעי שפחה אפקוריה אפקריה רחמנא. והעושה מתנה דבר שלו למי שהוא רוצה מתנתו מתנה בקניין. וכן האשה שעושה דבר שלה מתנה למי שהוא רוצה מתנתה קיים בקניין. ואם איש ואשתו עושין מתנה לאדם תופשת האשה קניין קודם ואחר קונין קניין מן בעלה ומה שעושין מקוים בין במכירתה בין במתנתה. והעושה מתנה לאדם בקניין בין לבנו בין לאיש אחר אינו יכול לחזור בו מה שעשה עשוי ואין לאחר קניין כלום. ואדם שנשא אשה ונולדו בה מומין ורוצה לגרשה נותן לה כתובתה שלם. ואם המומין מקודם ולא ניגרש המום נוטלת מה שהביאה ותצא בגט. ואחים מן האם לא חולצין ולא מיבמין. וקטן שמת ועשה מתנה את נכסיו אין מתנתו קיימת. ואפילו קטן שקידש אין קידושיו קידושים ואין כתובתו כתובה ולכשיגיע לשלש עשרה שנה ויום אחד כל מה שעשה קיים עליו. שני אחים תאומים גרים ושני אחים משוחררים לא חולצין ולא מיבמין ואין חייבין משום אשת אח. היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הרי אילו לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבין משום אשת אח. היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראל. ואשת סריס חמה ואשת אנטרוגינס פטורין מן החליצה ומן היבום. וחרש ושוטה ואילם מיבמין ולא חולצין. המגרש את אשתו והחולץ ליבמתו אסורין לינשא לאחים. אשה אילונית אין לה כתובה לא מזונות ולא בלאות. עקרה הנגרשת יש לה כתובתה מן בעל ראשון וגם מן בעל שני יש לה כתובה. מן בעל שלישי אין לה כתובה. כל האשה שמורדת על בעלה ואומרת אי איפשי בפל׳ בעלי בין יבמה בין חלוצה בין אשה אחרת נוטלת כל מה שהביאה מבית אביה בין מקרקע בין מטלטלי שהם עומדים בעצמם הכל נוטלת אותם. וזוזי חמשה ועשרים שאמרו חכמים שהם מאתים זוזים מדאורייתא דמי בתולים ומפסדת כל תוספת ותצא בגט. הכתובה קודמת מכל חוב ושטר בפריעות. ולעולם כתובת אשתו ראשונה קודמת מכתובת אשתו שנייה. כך ינתן הגט על תנאי יקבל הקולמוס הסופר וכותב הגט ונותנו אותו האיש לאשתו ואמר לה הא ליך גיטיך על תנאי אם אבוא עד שנה או עד כך וכך זמן יהיה הגט פסול. ואת אשתי כשהיית מקודם ומקבלת הגט מידו ונותנתו לבית דין עד ומן הנקבע ביניהם אם יבוא קודם הזמן אפילו שעה אחת הגט פסול ובטל ואם יעבור הזמן אפילו שעה אחת היא מותרת לכל אדם. הגוסס בשעת פטירתו דבריו קיימין בלא קניין. ואיש אם אמר באמירה כתבו גט לאשתי ותנו לה שתהא מותרת לכל אדם ואמר כן בפני שני עדים ואינן יודעין לכתוב באין במקום שיש שם סופר וכותבו הסופר וחותמין חתימת ידם וכשר. ועד שאינו יודע לחתום מקרעינן ליה וחותם כדי שלא יהו בנות ישראל עגונות. ואשת איש אם יעיד עליה יחידי שקילקלה ילקה. ואיש ואשת איש שאומרין עברנו עבירה זו אין שומעין להם מפני שמא נתנה עיניה באיש אחר. אבל האיש ילקה ואשה לא אלא יושבת תחת בעלה שאם תלקה אסורה לו. ואם מעיד אפילו עד אחד על אותו שהודה על עצמו שעבר באשת חבירו מפרישין אותה מבעלה בגט ומלקין הנואף מלקות מרדות בלא חשבון ומגלחין זקנו וראשו וגם ראש האשה ומלקין אותה מלקות מרדות. באו ואמרו לאשה מת בעליך במדינת הים עמדה ונישאת לאחר ימים בא בעלה ומצא אשתו נשואה לאחר מה דין. תצא מזה ומזה בגט ואסורה לשניהם ומלקין האיש שעל כל ביאה וביאה קאי בלא תעשה על אשת איש. וגם איש שעשה עבירה עם חמותו אין מפרישין בתה ממנו אלא מלקין אותו ואין מדבר עם חמותו לעולם. ועידי העריות צריך לבוררם להיות ראיית עידותם במכחול בשפופרת. ואיש שגירש אשתו בגט וזינתה מותרת לחזור עמו. אבל אם נישאת לאחר אסורה לו. אם לעולם אינה יורשת לפרי בטנה אבל האב קודם לכל יוצאי יריכו. ובני האחים קודמין לבני אחיות בנחלה. בן קודם לבת וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. הבת קודמת לאחין וכל יוצאי יריכה של בת קודמין לאחים. והאחין קודמין לאחי האב כל יוצאי ירכיהן של אחין קודמין לאחי האב. לעולם האיש יורש את אשתו. האשה הנפרעות כתובתה צריכה מן בית דין כתב פירעון כתובתה שאם אין לה כתב פירעון היאך נשבעה ונפרעה אינה יכולה לא למכור ולא ליתן במתנה שום דבר מפני היורשין שיש להם טענה לומר דבר של אבינו הוא ומיתחזקין. אבל אם יש בידה כתב פירעון מבית דין יכולה היא לעשות כל מה שהיא רוצה בדבר שלה בין למכור בין ליתן במתנה. אשה יכולה לגבות כתובתה עד עשרים וארבע שנים לאחר כן אין לה רשות לגבות כתובתה כל עיקר וכן הלכה. אשה שרוצה למכור בלא דעת בעלה אינה יכולה כי אם בחסרון ואין לה הוצאה מוכרת על פי בית דין והיא מכירה מקויימת ואם בלא בית דין מכרה מכירה זו מכירה בטילה. תנו רבנן אין אונאה בקרקעות ומה שקנה קנה. ואם לסחורה עד שיראה לתגר או לקרובו ואם יפסיד פחות משתות לא יחזיר יותר משתות יחזיר אונאה מוכר לעולם חוזר. כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר וחוזר אם יש שם אונאה. מה פירוש שתות שחוזרין בו הסחורה זה הוא קונה אדם מחבירו סחורה בששה זהובים ושווה חמשה זהובים ואיסר אחד אינו יכול להחזיר אותה סחורה ואם אדם קונה סחורה ויש בה אונאה ותפס קניין אינו יכול להחזיר אונאתו שאין לאחר קניין כלום לא אונאה ולא כלום. ואם אדם קנה סחורה ובא עליה סחורה ממקום אחר ותיזול אותה סחורה אינו יכול לחזור בו. הקרקעות והבהמות במסירה לאחר שנימסר אין אונאה לחזור בו לא המוכר ולא הקונה. חזקת בתים שלש שנים בנה וסתר פרץ וגדר ולא עירער עליו שום אדם בעולם נתחזק. מוכר אדם לחבירו בהמה ואינו מזכיר לו את המומין בפירוש חוזר ועוד אם אמר לו הרי בהמתי בכל מומין שבעולם ואחר כך יראה בה מום אחד חוזר. אבל אם מזכיר לו המום בפירוש מה שקנה קנה. ואם בלא עדים סחרו וטוען המוכר שהזכרתי לו המום בפירוש על שם והקונה אומר לא הודעתני המום מהו הדין. ישבע לו המוכר שהודעתיך המום ויפסוק. ואם באמונה לקח הבהמה ולא נתן לו ממון עדיין חוזר לו בהמתו בו ביום. ואם נותן אדם לחבירו ממון לקנות ממנו כגון חיטים כגון דבר אחר ועדיין אינו בידו ונתיקר אותו דבר יכול להחזיר לו ממונו. ואם עדיין הסחורה היא בביתו ולא נתן לו אפילו פרוטה אחת שכירות ממון ישיבת הסחורה חוזר לו ממונו. אבל אם הסחורה בביתו ובעל המומין נותן לו שכירות אפילו פרוטה אינו יכול לחזור בו בין בזול ובין ביוקר. לעולם השבועה על השוכר אם אמר לו בעל הבית תן לי שכירות ביתו וטוען לו השוכר פרעתיך ישבע לו וכן השוכר בהמה מחבירו אם טוען לו פרעתיך שכירות בהמתך ישבע לו. והמודה באמת שהלויתה לי ופרעתיך יתחייב שבועה ואם כופר ואומר לא הלויתה לי כלום ועדים מעידים עליו שהלוה לו ממרק על כורחו שהוא כפרן. ואם אמר אדם לחבירו פרעיני וטוען לו אין לך עלי כלום ועד אחד מעיד עליו נשבע ולא משלם. כל הטוען ואומר שעשיתי שליחותך וחבירו אומר לא שלחתיך ולא צויתיך כך וכך או ליתן לפל׳ כך וכך ממון והשליח אומר הן ישבע השליח שעשית שליחותך ואתה צויתני וכן הלכה. וכל הנוטל בהמה מחבירו בשכירות ומתנה עמו ועובר על דעת בעל הבהמה ומתה הבהמה אם יש עדים שעבר על דעת בעל הבהמה נותן דמי הבהמה כשהיא שווה. ואם אין ערים ישבע שלא עבר על דעת בעל הבהמה ויפסוק. ולעולם השאילה ששואל מחבירו חוזר כן כל דבר השאילה ששואל מחבירו. ובדבר מציאה בין ממון בין כל דבר מציאה כל השולח ידו תחילה זוכה בו. המפקיד פקדון לחבירו בביתו ונגנב לו ישבע לו כי לא פשעתי בו ולא שלחתי ידי בפקדונך שכך אמרו חכמים כל המפקיד אינו מפקיד אלא על דעת אשתו ובניו. וכל דבר שנותן אדם בין לעמלנית בין לעמל כדי לעמלו בשכירותו ונכנס גנב וגנב אותו דבר דין הוא כדי שיטול דבר שלו מהן שלם ואם בלא שכר רצה לעמלו ילך בראש למי הדבר וכן הדין. שופט שטעה בדבר משנה חוזר בשיקול הדעת אינו חוזר ומשלם מביתו. אשת עבד משוחרר והיא מישראל מותרת לכהן. ומותר אדם לישא בת אחותו ואשת בן אחיו. אשת חורגו מותרת ובתה אסורה לו. ומותר אדם לישא את בת אחיו. ואשה נכרית מותרת לעשות את החלב ואת חמאתו. וגוי אסור לצלות בשר או דגים. ושכר גוי מותר וגיד הנשה שנתבשל עם הבשר אם יש בבשר מאתים מותר פחות מיכן אסור. ואם מכר אדם לחבירו חיטין או שעורים ולא . . . . . . . . . . וכל נער שמקדש אשה פחות משנים עשר שנים אין קידושיו קידושים. וכל אדם שמכה את חבירו קונסין אותו. דתנן התוקע לחבירו נותן לו סלע ר׳ יהודה אומר משום ר׳ יוסי הגלילי מנה. סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק נותן לו ארבע מאות זוז והני מילי באנפיה. קרע את כסותו נותן לו ארבע מאות זוז. העביר טליתו ממנו ופרע את ראש האשה נותן ארבע מאות זוז הכל לפי כבודו. חנן בישא תקע ליה לההוא גברא אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה זיל הב ליה פלגיה דזוזא הוה איכא זוזא מכא בהדיה ולא קא נפיק תקע ליה אחרינא ויהביה נהליה. המבעת את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. כיצד תקע לו באזנו וחרשו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אחזו ותקע לו באזנו וחירשו חייב. הכהו לאחר ידו בלוח בארר בנייר בפינקס בעורות שאינן מעובדין בטומוס בשטרות שבידו נותן לו ארבע מאות זוז. ולא שמכה של צער אלא שמכה של בזיון. חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין ומשלטין לאחר זמן. נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבין לשלם. ואם מרציהו רוצה בממון רוצה בפייוסים מרצהו וימחול לו. ואם נפל שרץ בשמן מותר לה להדליק ממנו בכנסת ואפילו בשבת ואסור לאכול ממנו. הנודר בפני רבים אין לו התר עולמית. והנודר מאשתו ילך אצל חכם ויתיר לו את נדרו ומותר לו. ואם יש ביד כהן מום לא ישא את כפיו לא במקומו ולא במקום אחר. וכל עור עבוד של בהמה טמאה מותר לסנדלין ואם חילל אדם את השבת במזיד ילקה ויתגלח. ומותר להוציא למלך בשבת ובחג מאכל מפני הסכנה. ומי שהוא עושה מלאכה ערב יום הכיפורים אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכהן שמטמא ילקה ארבעים. ואסור עצמות בעצמות. ואין הכהן מטמא אלא על מה שכת׳ בתורה.
16
י״זהלכות יין נסך·
אסור ואוסר כל שהוא יין ביין ומים במים במשהו. יין במים ומים ביין בנותן טעם. נפל על גבי ענבים ידיחם במים אם היו מבוקעות אסורות. נפל על גבי תאנים או על גבי תמרים אם יש בהם בנותן טעם אסורות. ובין יין שנפל לתוך חומץ ובין חומץ שנפל לתוך יין אם יש בהן בנותן טעם אסור זה הכלל מין במינו במשהו ושלא במינו בנותן טעם. אמר רב נחמן הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר. סתם יינו אפילו יין ביין מותר כולו. תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוי ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר׳ אלעזר מתיר בשתייה וחכמין אוסרין אמר ר׳ חייא בריה דרבה בר נחמני אמר ר׳ חסדא אמר רב ואמרי לה אמר זעירי הלכה כר׳ אלעזר. אמר ר׳ אלעזר הכל שולחין ומפקידין ביד גוי ומשתמר חותם בתוך חותם חוץ מן היין שאין משתמר חותם בתוך חותם. ור׳ יוחנן אמר אפילו יין והלכה כר׳ יוחנן. היכי דמי חותם בתוך חותם. אמר רבא אגנא אפום דנא הוי חותם בתוך חותם. דיקולא אפום דנא מיהדק הוי חותם בתוך חותם פיו למעלה לא הוי חותם בתוך חותם אי כייף וצייר וחתים ודאי הוי חותם בתוך חותם. ואמר ר׳ אלעזר חבית מלא יין אסור לתקנו הגוי מפני הסחיטה בפנים אם פתח הגוי הנקב של חבית וסגר הרי נכנס הסחט בפנים והוא אסור. ואם לא סגר הגוי הנקב אלא הניחו ורץ לעצמו עד נקב אחר כשר. וכל כלי חרש וכל כלי עץ בשני חותמות מותר הוא ביד גוי. ואם הבית לישראל וחבית של יין שם ואפילו המפתח ביד גוי מותר וכשר. ואם הבית לגוי אסור לשתות ממנו אלא אם כן המפתח ביד ישראל מותר והיין כשר. ארבעה דברים בחותם אחד עם הגוי אסור בשני חותמות מותר ואילו הן חלב ובשר יין תכלת. ארבעה דברים בחותם אחד עם הגוי מותר. ואילו הן חתיכות של דג מורייס פת וגבינה. אמר ר׳ פפא ישראל נקיט דנא וגוי נקיט כובא וקא מוריק חמרא שרי דאתי מכח ישראל. ואי צריך לצדודי חמרא אסור גוי נקיט דנא וישראל נקיט כובא וקא מוריק חמרא אסור. אמר ר׳ יוחנן יין שמזגו גוי אסור וכן הלכתא.
אסור ואוסר כל שהוא יין ביין ומים במים במשהו. יין במים ומים ביין בנותן טעם. נפל על גבי ענבים ידיחם במים אם היו מבוקעות אסורות. נפל על גבי תאנים או על גבי תמרים אם יש בהם בנותן טעם אסורות. ובין יין שנפל לתוך חומץ ובין חומץ שנפל לתוך יין אם יש בהן בנותן טעם אסור זה הכלל מין במינו במשהו ושלא במינו בנותן טעם. אמר רב נחמן הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר. סתם יינו אפילו יין ביין מותר כולו. תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוי ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר׳ אלעזר מתיר בשתייה וחכמין אוסרין אמר ר׳ חייא בריה דרבה בר נחמני אמר ר׳ חסדא אמר רב ואמרי לה אמר זעירי הלכה כר׳ אלעזר. אמר ר׳ אלעזר הכל שולחין ומפקידין ביד גוי ומשתמר חותם בתוך חותם חוץ מן היין שאין משתמר חותם בתוך חותם. ור׳ יוחנן אמר אפילו יין והלכה כר׳ יוחנן. היכי דמי חותם בתוך חותם. אמר רבא אגנא אפום דנא הוי חותם בתוך חותם. דיקולא אפום דנא מיהדק הוי חותם בתוך חותם פיו למעלה לא הוי חותם בתוך חותם אי כייף וצייר וחתים ודאי הוי חותם בתוך חותם. ואמר ר׳ אלעזר חבית מלא יין אסור לתקנו הגוי מפני הסחיטה בפנים אם פתח הגוי הנקב של חבית וסגר הרי נכנס הסחט בפנים והוא אסור. ואם לא סגר הגוי הנקב אלא הניחו ורץ לעצמו עד נקב אחר כשר. וכל כלי חרש וכל כלי עץ בשני חותמות מותר הוא ביד גוי. ואם הבית לישראל וחבית של יין שם ואפילו המפתח ביד גוי מותר וכשר. ואם הבית לגוי אסור לשתות ממנו אלא אם כן המפתח ביד ישראל מותר והיין כשר. ארבעה דברים בחותם אחד עם הגוי אסור בשני חותמות מותר ואילו הן חלב ובשר יין תכלת. ארבעה דברים בחותם אחד עם הגוי מותר. ואילו הן חתיכות של דג מורייס פת וגבינה. אמר ר׳ פפא ישראל נקיט דנא וגוי נקיט כובא וקא מוריק חמרא שרי דאתי מכח ישראל. ואי צריך לצדודי חמרא אסור גוי נקיט דנא וישראל נקיט כובא וקא מוריק חמרא אסור. אמר ר׳ יוחנן יין שמזגו גוי אסור וכן הלכתא.
17
י״חהלכות אבל·
אם מת אביו או אמו אינו נוהג כשאר כל המתים על כל המתים קורע מלבוש אחד עד טפח אבל על אביו ועל אמו קורע כל מה שהוא לובש או בגד או עשרה מלבושים ושיעור הקריעה עד לבו. על כל המתים שולל ותופר לאחר שבעה ימים אבל על אביו ועל אמו אינו תופר לעולם וכן על רבו ועל אב בית דין. על כל המתים עד שלשים יום אסור לרחוץ ולספר ולאכול בסעודת שמחה אבל על אביו ועל אמו אסור לרחוץ ואסור לאכול בסעודת שמחה עד שנה תמימה ולספר ראשו עד שיגערו בו חביריו. ואם שמועה שמע שמת אחד מן קרוביו בתוך שלשים יום כן על אביו ועל אמו נוהג שבעת ימי אבילות ואינו יוצא מפתח ביתו ואם לאחר שלשים יום באתה השמועה אינו נוהג אלא יום אחד וצריך לקרוע על אביו ועל אמו ועל נשיא ועל חכם. ואם עומד בבית בשעת יציאת נשמה של כל מיתי ישראל חייב לקרוע. בפסח בשבועות בראש השנה ביום הכיפורים ובסוכות אם ימות אדם קודם אילו הרגלים אפילו יום אחד או שנים ויבוא הרגל עליו פוסק ואינו נוהג אבילות. השלים שבעה קודם הרגל נתבטלה ממנו גזירת שלשים יום ומותר לרחוץ ולכבס ולעשות כל צרכו כן על אביו ועל אמו. מת בתוך שבעה קודם הרגל נתבטלה ממנו גזירת שבעה ולאחר המועד ישלים שלשים יום עם ימי המועד. ימי אבילות שלשים יום הם שבעה מהם אסור במלאכה ובסיכה וברחיצה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. לאחר שבעת ימים האסורים האילו מתקן המטה ועושה מלאכתו ומותר בתשמיש המיטה ובנעילת הסנדל. ובאבל אביו ואמו אל יתרחץ ואל יכבס ואל יגלח אלא לאחר שלשים יום יהיה כשאר כל בני אדם. מת בתוך הרגל לאחר הרגל נוהג כמו שכת׳ למעלה קורע טפח בלבד ונוהג שלשים יום אבלות באבל אחיו ואחותו ובניו. בת במיתת אביה ואמה ועל כל מתה אסורה לתשמיש המיטה עם בעלה בשבעת ימי אבילות לאחר שבעת ימי אבילות מותר. בשבת וברגל אין נוהג בהן אבילות אלא לובש צניף נקי בראשו ובגד נקי ואפילו אם מת לו בשבת גופו אין בו אבילות. פריעת הראש והחזרת קריעה לאחור וזקיפת המיטה. על כל המתים כולם שולל לאחר שבעת ימי אבילות ומאחה לאחר שלשים יום אבל על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים יום ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללת לאלתר מפני כבודה. אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום. משלשה ימים ועד שבעה משיב ואינו שואל. מת שאין לו מנחמים באין עשרה בני אדם ויושבין במקומו. מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית חבירו או בבית אחר או עושה מחיצה ואוכל. המוליך עצמות או ספר תורה ממקום למקום לא יתנם על גבי חמור וירכב ואם יש פחד ליסטין מותר. ובן ישראל שקבר מת ביום טוב ראשון מלקין אותו מלקות ארבעים. ומלוין מת ביום טוב הראשון בתוך התחום. תנו רבנן אבל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו שנייה יוצא והולך בכנסת ואינו יושב במקומו ואינו מדבר אלא מתעטף כישמעאלים שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית הולך ככל אדם. אבל אם היה טבחו טבוח ויינו מזוג ופיתו אפוי ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך קובר את מתו. ונוהג קודם שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות ובאותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישנה עם הנשים ואין מונעין את התכשיטין מן הכלה כל שלשים יום.
אם מת אביו או אמו אינו נוהג כשאר כל המתים על כל המתים קורע מלבוש אחד עד טפח אבל על אביו ועל אמו קורע כל מה שהוא לובש או בגד או עשרה מלבושים ושיעור הקריעה עד לבו. על כל המתים שולל ותופר לאחר שבעה ימים אבל על אביו ועל אמו אינו תופר לעולם וכן על רבו ועל אב בית דין. על כל המתים עד שלשים יום אסור לרחוץ ולספר ולאכול בסעודת שמחה אבל על אביו ועל אמו אסור לרחוץ ואסור לאכול בסעודת שמחה עד שנה תמימה ולספר ראשו עד שיגערו בו חביריו. ואם שמועה שמע שמת אחד מן קרוביו בתוך שלשים יום כן על אביו ועל אמו נוהג שבעת ימי אבילות ואינו יוצא מפתח ביתו ואם לאחר שלשים יום באתה השמועה אינו נוהג אלא יום אחד וצריך לקרוע על אביו ועל אמו ועל נשיא ועל חכם. ואם עומד בבית בשעת יציאת נשמה של כל מיתי ישראל חייב לקרוע. בפסח בשבועות בראש השנה ביום הכיפורים ובסוכות אם ימות אדם קודם אילו הרגלים אפילו יום אחד או שנים ויבוא הרגל עליו פוסק ואינו נוהג אבילות. השלים שבעה קודם הרגל נתבטלה ממנו גזירת שלשים יום ומותר לרחוץ ולכבס ולעשות כל צרכו כן על אביו ועל אמו. מת בתוך שבעה קודם הרגל נתבטלה ממנו גזירת שבעה ולאחר המועד ישלים שלשים יום עם ימי המועד. ימי אבילות שלשים יום הם שבעה מהם אסור במלאכה ובסיכה וברחיצה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. לאחר שבעת ימים האסורים האילו מתקן המטה ועושה מלאכתו ומותר בתשמיש המיטה ובנעילת הסנדל. ובאבל אביו ואמו אל יתרחץ ואל יכבס ואל יגלח אלא לאחר שלשים יום יהיה כשאר כל בני אדם. מת בתוך הרגל לאחר הרגל נוהג כמו שכת׳ למעלה קורע טפח בלבד ונוהג שלשים יום אבלות באבל אחיו ואחותו ובניו. בת במיתת אביה ואמה ועל כל מתה אסורה לתשמיש המיטה עם בעלה בשבעת ימי אבילות לאחר שבעת ימי אבילות מותר. בשבת וברגל אין נוהג בהן אבילות אלא לובש צניף נקי בראשו ובגד נקי ואפילו אם מת לו בשבת גופו אין בו אבילות. פריעת הראש והחזרת קריעה לאחור וזקיפת המיטה. על כל המתים כולם שולל לאחר שבעת ימי אבילות ומאחה לאחר שלשים יום אבל על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים יום ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללת לאלתר מפני כבודה. אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום. משלשה ימים ועד שבעה משיב ואינו שואל. מת שאין לו מנחמים באין עשרה בני אדם ויושבין במקומו. מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית חבירו או בבית אחר או עושה מחיצה ואוכל. המוליך עצמות או ספר תורה ממקום למקום לא יתנם על גבי חמור וירכב ואם יש פחד ליסטין מותר. ובן ישראל שקבר מת ביום טוב ראשון מלקין אותו מלקות ארבעים. ומלוין מת ביום טוב הראשון בתוך התחום. תנו רבנן אבל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו שנייה יוצא והולך בכנסת ואינו יושב במקומו ואינו מדבר אלא מתעטף כישמעאלים שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית הולך ככל אדם. אבל אם היה טבחו טבוח ויינו מזוג ופיתו אפוי ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך קובר את מתו. ונוהג קודם שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות ובאותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישנה עם הנשים ואין מונעין את התכשיטין מן הכלה כל שלשים יום.
18
י״טנהיגת האבל·
כשחוזרין מן בית הקברות עם האבל אוכלין עמו ואחר אכילתן מברכין ברכת אבלים נברך מנחם אבילים שאכלנו משלו ועונין ברוך מנחם אבלים שאכלנו משלו ובטובו חיינו ב׳ הזן. ונודה לך ה׳ אל׳ ב׳ על הארץ ועל המזון. ובבונה ירושלים אומר נחם ה׳ אלהינו את אבילי ציון ואת אבילי ירושלים ואת האבלים המתאבלים באבל הזה נחמם מאבלם ושמחם מיגונם כאמור כאיש אשר אמו תנחמינו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנוחמו בא״י מנחם אבילי ציון ובונה ירושלם. אמן בחיינו במהרה בימינו בא״י אלהינו מלך העולם אבינו מלכינו אדירינו גואלינו קדושינו קדוש יעקב רועה ישראל המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט במעשיו שליט בעולמו לעשות בו כרצונו והכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו בכל אנו חייבין להודות לו הרחמן הגודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפירצה הזאת מעלינו ומעל כל עמו ישראל לחיים עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום על כל ישראל ויתן הכוס לאבל וישתיהו.
כשחוזרין מן בית הקברות עם האבל אוכלין עמו ואחר אכילתן מברכין ברכת אבלים נברך מנחם אבילים שאכלנו משלו ועונין ברוך מנחם אבלים שאכלנו משלו ובטובו חיינו ב׳ הזן. ונודה לך ה׳ אל׳ ב׳ על הארץ ועל המזון. ובבונה ירושלים אומר נחם ה׳ אלהינו את אבילי ציון ואת אבילי ירושלים ואת האבלים המתאבלים באבל הזה נחמם מאבלם ושמחם מיגונם כאמור כאיש אשר אמו תנחמינו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנוחמו בא״י מנחם אבילי ציון ובונה ירושלם. אמן בחיינו במהרה בימינו בא״י אלהינו מלך העולם אבינו מלכינו אדירינו גואלינו קדושינו קדוש יעקב רועה ישראל המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט במעשיו שליט בעולמו לעשות בו כרצונו והכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו בכל אנו חייבין להודות לו הרחמן הגודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפירצה הזאת מעלינו ומעל כל עמו ישראל לחיים עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום על כל ישראל ויתן הכוס לאבל וישתיהו.
19
כ׳שימוש תפילין ועשייתן·
נוטל עור השליל ומשימו בסיד ורוחצו ומתקנו כגון קלף ויהיה עץ אמום מתוקן להיות בשפת העץ ארבעה שינים מן אותו העץ מאילו ארך השינים כגון אצבע וחצי ולהיות בין שן ושן רוח חצי אצבע. ועובי השינים כגון אצבע קטנה והשינים בשפתן להיות לאחר כן חותך ונוטל מאותו העור של שליל חתיכה כגון חצי זרת ומרככו במים ומרכיבו על אותן השינים ארבעתם של עץ ואוסר אותו בחבל מן פשתן דק ולא עב ומעביר החבל בין שן לשן ובין שן לשן ודוחק האוסר יפה בעשיית השיניים ששם נכנסים התפילין והם בבתים. לאחר כן מניח אותו עור השליל על אותן השינים של עץ עד שייבשו יפה ויוציאו מן העץ ומתקן השינים יפה כדי שיהיו כבתים לתפילין ויביא עור מן צבי וחותך ארבע חתיכות כחשבון השינים ומתחיל וכותב על חתיכה וחתיכה פרשה שהם ארבע פרשיות בחתיכה אחת כותב זו הפרשה מן וידבר ה׳ אל משה לאמור קדש לי כל בכור עד למועדה מימים ימימה. בחתיכה שנייה כותב זו הפרשה והיה כי יביאך ה׳ אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך והעברת כל פטר רחם לה׳ עד סוף פסקא כי בחוק יד הוציאנו ה׳ ממצרים. ובחתיכה שלישית כותב שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ואהבת את ה׳ אלהיך עד על מזוזת ביתיך ובשעריך. ובחתיכה רביעית כותב והיה אם שמוע תשמעו עד כימי השמים על הארץ. הרי אילו ארבע פרשיות ומעיף אותם עיוף של קורא לקמיע ומשים כל פרשה ופרשה ארבעתן באותם ארבעה השינים של שליל ויושיבם כסדרן כשאמ׳ חכמ׳ כדי שלא יתחלפו הפרשיות אלא כל אחת ואחת במקומה בימין ובשמאל ובאמצע כתיקונה. סוגר הפרשיות בתוך השינים ותופר עליהם גידים מן מתני השוורים באלכסונן ובשפת זו התפירה מקום מונח בעור השליל מתוקן להעביר הרצועה מן עור כשר מן בהמה כשירה. והרצועה שחורה וישים התפילין תפורין מתוקנים באותה רצועה בראשו במקום שמוח התינוק רופס ומעגל ראשו ברצועה ואוסר אחריו אוסר בדמות אות של שין באותה רצועה מאחור והתפילין בין עיניו וזו הרצועה של קודקוד צריך שיהא לה אורך מצד ימין עד הכרס ומצד שמאל עד החזה הרי תפילים של ראש עשוים. של זרוע חותך מן עור השליל ועושה בית אחד קטן כגון אגוז קטן ויביא עור מן צבי וכותב שם בחתיכה אחת ארבע פרשיות ביחד קדש לי. והיה כי יביאך. שמע ישראל. והיה אם שמע. ומעייף אותה חתיכה כתיקונה ומשים אותה באותו בית של עור השליל ותופרו ממעל בגידין באלכסונן ובשפת צריך להיות כאוזן על אותו השליל ומעביר שם רצועה שחורה ואוסרו בזרועו השמאלי. וקיבל הרצועה מעביר מן אותם של זרוע ומורידה עד אצבע צרדה וכן שיעור הרצועה עד שיגיע לאצבע צרדה האמצע. תפילין המרובעות הלכה למשה מסיני. אמר רבא בתיפרן ובאלכסונן. רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. על תפילה של יד מברך ברוך אשר קדשנו במצוותיו וציונו להניח תפילין. ועל של ראש מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו במצות תפילין. וכשמברך אדם אל ידבר בין ברכה של יד וברכה של ראש. כשישים התפילין קודם בזרוע ואח״כ בראש וכשחולץ חולץ של ראש ואחר כך של יד. והלכתא לילה זמן תפילין ואין מורין כן. מהו לילה זמן תפילין ואין מורין כן שדרו ממתיבא מניחין אותן בערבית עד כימי השמים על הארץ ותופש אותן בידו עד שמתפלל וכורכן.
נוטל עור השליל ומשימו בסיד ורוחצו ומתקנו כגון קלף ויהיה עץ אמום מתוקן להיות בשפת העץ ארבעה שינים מן אותו העץ מאילו ארך השינים כגון אצבע וחצי ולהיות בין שן ושן רוח חצי אצבע. ועובי השינים כגון אצבע קטנה והשינים בשפתן להיות לאחר כן חותך ונוטל מאותו העור של שליל חתיכה כגון חצי זרת ומרככו במים ומרכיבו על אותן השינים ארבעתם של עץ ואוסר אותו בחבל מן פשתן דק ולא עב ומעביר החבל בין שן לשן ובין שן לשן ודוחק האוסר יפה בעשיית השיניים ששם נכנסים התפילין והם בבתים. לאחר כן מניח אותו עור השליל על אותן השינים של עץ עד שייבשו יפה ויוציאו מן העץ ומתקן השינים יפה כדי שיהיו כבתים לתפילין ויביא עור מן צבי וחותך ארבע חתיכות כחשבון השינים ומתחיל וכותב על חתיכה וחתיכה פרשה שהם ארבע פרשיות בחתיכה אחת כותב זו הפרשה מן וידבר ה׳ אל משה לאמור קדש לי כל בכור עד למועדה מימים ימימה. בחתיכה שנייה כותב זו הפרשה והיה כי יביאך ה׳ אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך והעברת כל פטר רחם לה׳ עד סוף פסקא כי בחוק יד הוציאנו ה׳ ממצרים. ובחתיכה שלישית כותב שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ואהבת את ה׳ אלהיך עד על מזוזת ביתיך ובשעריך. ובחתיכה רביעית כותב והיה אם שמוע תשמעו עד כימי השמים על הארץ. הרי אילו ארבע פרשיות ומעיף אותם עיוף של קורא לקמיע ומשים כל פרשה ופרשה ארבעתן באותם ארבעה השינים של שליל ויושיבם כסדרן כשאמ׳ חכמ׳ כדי שלא יתחלפו הפרשיות אלא כל אחת ואחת במקומה בימין ובשמאל ובאמצע כתיקונה. סוגר הפרשיות בתוך השינים ותופר עליהם גידים מן מתני השוורים באלכסונן ובשפת זו התפירה מקום מונח בעור השליל מתוקן להעביר הרצועה מן עור כשר מן בהמה כשירה. והרצועה שחורה וישים התפילין תפורין מתוקנים באותה רצועה בראשו במקום שמוח התינוק רופס ומעגל ראשו ברצועה ואוסר אחריו אוסר בדמות אות של שין באותה רצועה מאחור והתפילין בין עיניו וזו הרצועה של קודקוד צריך שיהא לה אורך מצד ימין עד הכרס ומצד שמאל עד החזה הרי תפילים של ראש עשוים. של זרוע חותך מן עור השליל ועושה בית אחד קטן כגון אגוז קטן ויביא עור מן צבי וכותב שם בחתיכה אחת ארבע פרשיות ביחד קדש לי. והיה כי יביאך. שמע ישראל. והיה אם שמע. ומעייף אותה חתיכה כתיקונה ומשים אותה באותו בית של עור השליל ותופרו ממעל בגידין באלכסונן ובשפת צריך להיות כאוזן על אותו השליל ומעביר שם רצועה שחורה ואוסרו בזרועו השמאלי. וקיבל הרצועה מעביר מן אותם של זרוע ומורידה עד אצבע צרדה וכן שיעור הרצועה עד שיגיע לאצבע צרדה האמצע. תפילין המרובעות הלכה למשה מסיני. אמר רבא בתיפרן ובאלכסונן. רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. על תפילה של יד מברך ברוך אשר קדשנו במצוותיו וציונו להניח תפילין. ועל של ראש מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו במצות תפילין. וכשמברך אדם אל ידבר בין ברכה של יד וברכה של ראש. כשישים התפילין קודם בזרוע ואח״כ בראש וכשחולץ חולץ של ראש ואחר כך של יד. והלכתא לילה זמן תפילין ואין מורין כן. מהו לילה זמן תפילין ואין מורין כן שדרו ממתיבא מניחין אותן בערבית עד כימי השמים על הארץ ותופש אותן בידו עד שמתפלל וכורכן.
20
כ״אהלכות טריפות·
אילו סרכי הריאה. כשמכניס הטבח את ידו יבדוק בריאה בשתי האומות משני צדדין בכל מקום שהן אחוזות בין בצלעות בין בבשר בין בלב בין בחצר הכבד. בין בשומן הלב בין בגבי האומות בין באפי האומות בין בשוליהן בין בגגיהן אפילו כחוט השערה טרפה ואין לה בדיקה לא בנפיחה ולא בעניין אחר. אבל האזנים שהן משני צדדין שלשה מימין ושנים משמאל אם הם נדבקים בצלעים או בבשר שבין הצלעים בין בגגן בין בגבן בין בשוליהן כשרים בנפיחה אם לא תצא הרוח אבל אם תצא הרוח טריפה. ואם אילו האזנים דבוקין בחזה טריפה או בשומן החזה טריפה או בשומן הלב או בגרגרת או בחצר הכבד טריפה. ואם אילו האזנים דבוקים זה לזה כמולדתן וכגידולן כשירה ואם מתקפצות זו עם זו לדבק טריפה. ואם ידבק אוזן הסמוך לאומה עם האומה כשירה בנפיחה אם לא תצא הרוח ואם תצא טריפה. ואם זה האוזן דבוק עם האומה מראשה ועד סופה ואין מפרדת כל שהוא טריפה. ואם מפרדת כל שהוא שיש בו הכירה כשירה. ואם האוזן שקורין אותו עינונותא דורדא בכל מקום שהוא דבוק טריפה. ואם חסר מן שלש אזנים שלימין אחד והן שנים חשוב עינוניתא דוורדא עמהן וכשירה. אבל עם השמאל לא יתחשב עינונותא דוורדא. ואם בצד שמאל אוזן אחד טריפה. ואם בועות פרודות בריאה כשירה. ואם שתים בועות מתאימות דבוקות זו לזו מביאין מחט או קוץ ונועצין באחת מהן אם שופכות מים אחת לחבירתה כשירה. ואם בועה בשולי הריאה ואין הריאה מקפת הבועה מכל צד כל שהוא טריפה. לפי שהריאה חסירה היא. ואם מכה בכוליא ואין המכה מגעת בלובן שלכוליא כשרה. ואם מגעת ללובן הכוליא טריפה. בהמה ששחט ולאחר גמר שחיטה יצא הוולד שחיטת אמו פוטרתו ומכשרתו ואם הוציא אפילו ראשו קודם גמירת סימני שחיטה אותו וולד צריך שחיטה וצריך מליחה. והשוחט אמה ובתה בחד יומא קמא שרי למיכליה בשעתיה בתרא משהי ליה עד לאורתא ואכיל ליה. ואם במזיד שחטה לבתרא מלקין ליה ולאורתא שרי באכילה. ואותו ואת בנו נוהג בנקיבות ואינו נוהג בזכרים וכי אסר רחמנא בהמה אבל חיה ועוף שרי. וכל שאינו אוכל שליל עובר על דברי חכמים. ריאה דדמיא ככבדא כשירה כבשרא טריפה. ריאה דדמיא לכוחלא כשירה. ריאה יורקא ככרתי ואדומה כשירה. כד מפסקא גרגרת טריפה כד מינקיב וושטא טריפה. כד מינקיב קרמא דמוחא טריפה. כד מינקיב מן בני מיעים טריפה וכן ריאה וכן קיבתא וכן מררתא וכן כריסא טריפה. כד מינקבא הובלילא לבי כסי כשירה לברא טריפה. סכין ששחט בה אסור לחתוך בה בשר רותח. וטבח ששכח לברך מותר לאכול אותו בשר. וכל בהמה ובהמה צריך הטבח לבדוק הסכין בטופריה. חיותא דאכלה סם המות שריא משום טריפה. חיותא דדריס לה אריה או דוב טריפה. כד מינפח בה ולא מינפחא חוששין דילמא יבישה היא וטריפה.
אילו סרכי הריאה. כשמכניס הטבח את ידו יבדוק בריאה בשתי האומות משני צדדין בכל מקום שהן אחוזות בין בצלעות בין בבשר בין בלב בין בחצר הכבד. בין בשומן הלב בין בגבי האומות בין באפי האומות בין בשוליהן בין בגגיהן אפילו כחוט השערה טרפה ואין לה בדיקה לא בנפיחה ולא בעניין אחר. אבל האזנים שהן משני צדדין שלשה מימין ושנים משמאל אם הם נדבקים בצלעים או בבשר שבין הצלעים בין בגגן בין בגבן בין בשוליהן כשרים בנפיחה אם לא תצא הרוח אבל אם תצא הרוח טריפה. ואם אילו האזנים דבוקין בחזה טריפה או בשומן החזה טריפה או בשומן הלב או בגרגרת או בחצר הכבד טריפה. ואם אילו האזנים דבוקים זה לזה כמולדתן וכגידולן כשירה ואם מתקפצות זו עם זו לדבק טריפה. ואם ידבק אוזן הסמוך לאומה עם האומה כשירה בנפיחה אם לא תצא הרוח ואם תצא טריפה. ואם זה האוזן דבוק עם האומה מראשה ועד סופה ואין מפרדת כל שהוא טריפה. ואם מפרדת כל שהוא שיש בו הכירה כשירה. ואם האוזן שקורין אותו עינונותא דורדא בכל מקום שהוא דבוק טריפה. ואם חסר מן שלש אזנים שלימין אחד והן שנים חשוב עינוניתא דוורדא עמהן וכשירה. אבל עם השמאל לא יתחשב עינונותא דוורדא. ואם בצד שמאל אוזן אחד טריפה. ואם בועות פרודות בריאה כשירה. ואם שתים בועות מתאימות דבוקות זו לזו מביאין מחט או קוץ ונועצין באחת מהן אם שופכות מים אחת לחבירתה כשירה. ואם בועה בשולי הריאה ואין הריאה מקפת הבועה מכל צד כל שהוא טריפה. לפי שהריאה חסירה היא. ואם מכה בכוליא ואין המכה מגעת בלובן שלכוליא כשרה. ואם מגעת ללובן הכוליא טריפה. בהמה ששחט ולאחר גמר שחיטה יצא הוולד שחיטת אמו פוטרתו ומכשרתו ואם הוציא אפילו ראשו קודם גמירת סימני שחיטה אותו וולד צריך שחיטה וצריך מליחה. והשוחט אמה ובתה בחד יומא קמא שרי למיכליה בשעתיה בתרא משהי ליה עד לאורתא ואכיל ליה. ואם במזיד שחטה לבתרא מלקין ליה ולאורתא שרי באכילה. ואותו ואת בנו נוהג בנקיבות ואינו נוהג בזכרים וכי אסר רחמנא בהמה אבל חיה ועוף שרי. וכל שאינו אוכל שליל עובר על דברי חכמים. ריאה דדמיא ככבדא כשירה כבשרא טריפה. ריאה דדמיא לכוחלא כשירה. ריאה יורקא ככרתי ואדומה כשירה. כד מפסקא גרגרת טריפה כד מינקיב וושטא טריפה. כד מינקיב קרמא דמוחא טריפה. כד מינקיב מן בני מיעים טריפה וכן ריאה וכן קיבתא וכן מררתא וכן כריסא טריפה. כד מינקבא הובלילא לבי כסי כשירה לברא טריפה. סכין ששחט בה אסור לחתוך בה בשר רותח. וטבח ששכח לברך מותר לאכול אותו בשר. וכל בהמה ובהמה צריך הטבח לבדוק הסכין בטופריה. חיותא דאכלה סם המות שריא משום טריפה. חיותא דדריס לה אריה או דוב טריפה. כד מינפח בה ולא מינפחא חוששין דילמא יבישה היא וטריפה.
21
כ״בסליקו הלכות קצובות. בעזרת רוכב ערבות.
22