תוספתא בבא קמא (ליברמן) ב׳Tosefta Bava Kamma (Lieberman) 2

א׳תרנוגלין שהידסו את העיסה, ואת הפירות, או שניקירו, משלמין חצי נזק. הידסו עפר על גבי עיסה ועל גבי פירות, משלמין נזק שלם, היו מחטחטין בחבלו של דלי, נפל ונשבר משלם נזק שלם. נפל ונשבר ושיבר כלי אחר, על הראשון משלמין נזק שלם ועל האחרון משלמין חצי נזק. תרנגלין שירדו לגינה ושיברו את החליפין, וקיטמו את הירק, משלמין נזק שלם. סימכוס או' על הקיטום נזק שלם, ועל השיבור חצי נזק. תרנגול שהיה פורח ממקום למקום והזיק בגופו, משלם נזק שלם. ברוח שבכנפיו, חצי נזק. סימכוס אומ' נזק שלם. הכלב והגדי שנפלו והזיקו, הרי אילו פטורין. קפצו והזיקו, הרי אילו חייבין. אבל אדם שקפץ בין מלמעלה בין מלמטה והזיק, הרי זה חייב. נפל על גבי חבירו והזיק התחתון בעליון, העליון חייב, העליון בתחתון, התחתון פטור. ואם אמ' לו קבלני, שניהן אחריין זה לזה.
1
ב׳אי זהו תם ואי זהו מועד, מועד שהעידו בו שלשה ימים, ותם שהיו התינוקות ממשמשין לו בין קרניו. נעשה תם בן יומו, ונעשה מועד בן יומו. צהב בין הבקר שלשה פעמים זה אחר זה, אפי' ביום אחד, הרי זה תם. רדף שלשה רדיפות זו אחר זו, אפי' ביום אחד, הרי זה מועד, דברי ר' מאיר. ר' יהודה או' מועד שהעידו בו שלשה ימים זה אחר זה, ותם שהחזיר בו שלשה ימים זה אחר זה. לעולם אין נעשה שור המועד עד שיעידוהו בפני בעלים ובפני בית דין, העידוהו בפני בעלים, ולא בפני בית דין, בפני בית דין, ולא בפני בעלים, אין נעשה שור המועד עד שיעידוהו בפני בעלים ובפני בית דין. העידוהו בפני שנים יום הראשון, בפני שנים יום השיני, בפני שנים יום השלישי, הרי אילו שלש עדיות, והן עדות אחת. נמצאת כת הראשונה זוממת, הרי יום אחד פטור מלשלם, [שניה זוממת] שני ימים פטור מלשלם, (שניה זוממת).
2
ג׳הרי שלשתן זוממין, הוא פטור והן חייבין, על זה נאמ' ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו.
3
ד׳נשברה כדו וצלוחיתו ברשות הרבים, ובא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב. ר' יהודה פוטר, שאין שמירתן עליו. מודה ר' יהוד' לחכמים במניח אבנו וצלוחיתו ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן שהוא חייב, ששמירתו עליו. מודים חכמים לר' יהודה במניח קנקנים לראש הגג לנגבן, ונפלו ונשברו, ובא אחר והוזק בהן שהוא פטור, מפני שאין שמירתן עליו. הניח אבנו ומשאו ברשות הרבים, אמרו לו פנה אותן, אמ' להן אי איפשי בהן, כל הקודם בהן זכה, ואם בא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב. נפלה כותלו לרשות הרבים, אמ' לו פנה אותן, ואמ' אי איפשי בהן, כל הקודם בהן זכה, ואם בא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב.
4
ה׳המפריח גדירו בקוצין ובצרורות לרשות הרבים, ובא אחר והוזק בהן, הרי זה פטור. נפלו, ובא אחד והוזק בהן, הרי זה חייב. בנאן כדרכו, פטור עד שיתנו לו זמן. נתנו לו זמן, ונפלו בתוך זמן, פטור, לאחר זמן, חייב. וכמה הוא זמן, אין פחות משלשים יום.
5
ו׳המצניע קוצים וזכוכית בתוך כותלו של חבירו, ובא בעל הכותל וסתרו, ובא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב. חסידים הראשונים היו מוציאין אותן לתוך שדות עצמן, ומעמיקין להן שלשה טפחים, כדי שלא תעלים המחרישה. היה בא בקופה של תבן ובא חבילה של קוצים ברשות הרבים, ובא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב. ר' יהודה פוטר, שלא נתנו ערי ישראל אלא לכך. כגון אלו הפותחין ביביהן והגורפין מערותיהן ברשות הרבים בימי החמה שאין להן רשות, בימו' הגשמים אף על פי שיש להן רשו', ובא אח' והוזק בהן, הרי זה חייב.
6
ז׳המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים, ובא אחד והוזק בהן הרי זה חייב, וכל הקודם בהן זכה.
7
ח׳ההופך את הגלל לזכות בה ברשות הרבים, ובא אחד והוזק בהן, הרי זה חייב, ואסורה משום גזל. רבן שמעון בן גמליאל או' כל המקלקלין ברשות הרבים מותרין משום גזל. קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה, נתקל הראשון ונפל, בא חבירו ונתקל בו ונפל, בא חבירו ונתקל בו ונפל, הראשון משלם לשיני, והשיני לשלישי. ואם מחמת הראשון נפלו כולם, הראשון משלם על ידי כולם. וחייבין על נזקי אדם ופטורין על נזקי כלים. לפיכך אם הזהירו זה את זה הרי אילו פטורין.
8
ט׳חמרין שהיו מהלכין זה אחר זה, נתקל הראשון ונפל, בא חבירו ונתקל בו ונפל, בא חבירו ונתקל בו ונפל, אפי' מאה כולן פטורין. הראשון משלם לשני, והשני לשלישי. ואם מחמת הראשון נפלו כולם הראשון משלם על ידי כולם, שחייב על נזקי אדם ופטור על נזקי בהמה, לפיכך אם הזיקו זה את זה כולם פטורין. שור שדחף את חבירו וחבירו את חבירו הראשון משלם לשני והשני לשלישי, ואם מחמת הראשון נפלו, הראשון משלם על ידי כולן. חמש שישבו על גבי ספסל ונשבר, כולן חייבין לשלם. ואם מחמת האחרון נשבר, האחרון משלם על ידי כולן.
9
י׳חמורים שרגליו של אחד מהם רעות אינן רשאין לעבור עליו. נפל, רשאין לעבור עליו. היה אחד מהן טעון ואחד רכוב, [מעבירין את טעון מפני הרכוב. אחד טעון] ואחד ריקן, מעבירין את הריקן מפני הטעון. אחד רכוב ואחד ריקן, מעבירין את הריקן מפני הרכוב. היו שניהן טעונין, שניהן רכובין, שניהן ריקנין, עושין פשרה ביניהן. וכן שתי ספינות שהיו באות זו כנגד זו, אחת פרוקה ואחת טעונה, מעבירין את הפרוקה מפני הטעונה. שתיהם פרוקות ושתיהן טעונות עושות פשרה ביניהן.
10
י״אשנים שהיו מהלכין ברשות הרבים, אחד רץ ואחד מהלך, שניהם רצין שניהם מהלכין, שניהם ממשמשין, והזיקו זה את זה, שניהן פטורין, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. איסי הבבלי או' הרץ חייב, מפני ששינה. ומודה איסי הבבלי שאם היה ערב שבת עם חשיכה, פטור.
11
י״במסקלין דרך רשות הרבים דברי ר' יהושע, ר' עקיבא אומ' כשם שאין לו רשות לקלקל כך אין לו רשות לסקל, ואם סיקל יוציא לים או לנהר או למקום הטרשים. והמסקל נוטל מן האמצע ונותן לצדדין, ואם בא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב, אע"פ שאמרו הרי הוא כמסקל מלפני בהמה ונותן לפני אדם מלפני הרואין ונותן לכל הסומין שדרך בהמה להלך באמצע ובני אדם מצדדין. דרך הרואין להלך באמצע והסומין מן הצדדין. המסקל נוטל מתוך שדהו ונותן לרשות הרבים ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב, אע"פ שאמרו הרי הוא כמסקל מתוך שאינו שלו ונותן לתוך שלו.
12
י״גמעשה באחד שהיה מסקל מתוך שדהו ונתן לרשות הרבי', היה חסיד אחד רודפו, אמ' לו מפני מה אתה מסקל מתוך שאינו שלך ונותן לתוך שלך, שחק עליו. לאחר זמן נצטרך אותו האיש ומכר את שדהו, והיה מהלך באותו מקום ונתקל, אמ' לא לחנם אמ' לי אותו האיש הרי אתה מסקל מתוך שאינו שלך לתוך שהוא שלך.
13