תוספתא בבא קמא (ליברמן) ג׳Tosefta Bava Kamma (Lieberman) 3
א׳שור שהזיק שהיה מועד בקרנו ותם בשנו, וחבל בזה ובזה, תם משלם חצי נזק מגופו, מועד משלם נזק שלם מן העליה. אין שם עליה, תם משלם חצי נזק מגופו, מועד, יוציא ויבקש לעליה.
1
ב׳כלל אמרו בנזקין, הרג את שורו, וקרע את כסותו, וקיצץ נטיעותיו, לא יאמר טול את הנבלה ותן לי את הפרה, טול אתה קרעים ותן לי את הטלית, טול את הקצצין ותן לי את הנטיעות, אלא שמין אותן כמה הן יפין עד שלא הוזקו וכמה הן יפין משהוזקו, לפיכך הין משלמין. ר' עקיבא אומ' אף התם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם, שנ' כמשפט הזה יעשה לו. יכול ישלם מן העליה ת"ל יעשה לו, מגופו הוא משלם, ואין משלם מן העליה.
2
ג׳שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום, נוטל את שורו. מת או הכחיש אין לו אלא שור. שור שוה מאתים שנגח שור שווה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז, זה נוטל חצי חי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת שנ' ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגו' דברי ר' יהודה. אמ' לו ר' מאיר לא בזה דברה תורה, אלא בזמן שהנבילה אינה יפה כלום, הא מה ת"ל וגם את המת יחצון, יחצו דמי מתה ביניהן.
3
ד׳יש חייב על נזקי עצמו ועל נזקי שורו וחמורו, ופטור על נזקי עצמו ועל נזקי שורו (ועל נזקי שורו) וחמורו. כיצד חייב על נזקי עצמו ועל נזקי שורו וחמורו, הזיק ברשות היחיד חייב, שורו וחמורו חייבין, הזיק במתכוין חייב, שורו וחמורו חייבין, הדליק גדישו של חבירו ביום הכפורים חייב, שורו וחמורו חייבין, כיצד פטור מלשלם על נזקי עצמו ועל נזקי שורו וחמורו, הזיק ברשות הרבים כדרך הילוכו פטור, שורו וחמורו פטורין, המית בלא מתכוון פטור, שורו וחמורו פטורין. חבל בהקדש בגר ועבד משוחרר פטור, שורו וחמורו פטורין, ופטור על נזקי עבדו ואמתו.
4
ה׳כיצד משלם במותר חצי נזק, שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים הכחישו חמשים זוז, חזר האחרון והכחישו שלשה של זהב, האחרון משלם לראשון חצי דינר זהב. שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים וחבל בו חמשים זוז, (חזר האחרון והכחישו) השביח הניזק היה שוה ארבע מאות זוז, שאילמלא לא הזיקו היה יפה שמנה מאות זוז, עד שלא עמד בבית דין [והשביח] אין לו אלא בשעת נזקו, [משעמד בדין] הכחיש אין לו אלא כשעת עמידתו בבית דין. [השביח המזיק, אם עד שלא עמד בבית דין השביח אין לו אלא כשעת נזקו. הכחיש אין לו אלא כשעת עמידתו בבית דין]. אם משעמד בבית דין והשביח, אין לו אלא משעת עמידתו בבית דין. הרג שורו של חבירו, הוקרה בהמה, או שהוזלה, הדליק גדישו של חבירו, הוקרה תבואה, או שהוזלה, בין משעמד בדין ובין עד שלא עמד בדין, אין לו אלא בשעת נזקו.
5
ו׳שור שהיה רודף אחר חבירו והפך הנרדף וחבל בו, או שחבלו בו אחרים, הרי אילו פטורין. הוזק הרודף בנרדף פטור, נרדף ברודף חייב. שור שעלה על גבי חבירו, ובא בעל תחתון ושמטו, או ששמט את עצמו, ונפל ומת, פטור. דחאו ונפל ומת, חייב. שור שהיה רועה, ויצא שור אחר אחריו, נמצא הרועה זה שמת, אפי' זה מנוגח וזה מועד לנגיחה, זה מנושך וזה מועד לנשיכה, פטור. ר' אחא או' גמל שהיה אוחר בין הגמלים ונמצא גמל מת שם, חייב, בידוע שזה המיתו. יצאו שני שורים אחרים, ספק שהן המיתוהו, ספק ממקום אחר מת, הרי אלו פטורין, אם בידוע שהן המיתוהו, הרי אילו משלמין בקטן ולא בגדול, בתם ולא במועד.
6
ז׳שני שוורין שהיו רועין, ויצאו שני שוורין אחריהן נמצאו הרועים הללו מתים, ספק שהן המיתום ספק ממקום אחר מתו, הרי אילו פטורין. ואם בידוע שהן המיתום הרי אילו משלמין בקטן ולא בגדול, בתם ולא במועד, ואם בידוע שהשחורין המיתו את הלבנים, והיו שם אחד גדול ואחד קטן, אחד תם ואחד מועד, הרי אילו משלמין לגדול ולקטן, לגדול מן הקטן ולקטן מן הגדול, לגדול מן התם, ולקטן מן המועד. היו הניזוקין של שנים והמזיקי' של אחד, ספק שהן המיתום, ספק ממקום אחר מתו, הרי אילו פטורין. אם בידוע שהן המיתום, הרי אילו משלמין בקטן ולא בגדול, בתם ולא במועד, ואם בידוע שהשחורין המיתו את הלבנים, והיו שם אחד גדול ואחד קטן, אחד תם ואחד מועד, הרי אילו משלמין לגדול ולקטן, לגדול מן הקטן, ולקטן מן הגדול, לגדול מן התם ולקטן מן המועד, והניזוקין משמנין ביניהן. זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו. היו הניזוקין של אחד והמזיקין של שנים, ספק שהן המיתום ספק ממקום אחר מתו, הרי אילו פטורין. ואם בידוע שהן המיתום הרי אילו משלמין בקטן ולא בגדול בתם ולא במועד. ואם בידוע שהשנים המיתו את השנים, והיו שנים אחד גדול ואחד קטן, אחד תם ואחד מועד, הרי אילו משלמין לגדול ולקטן, לגדול מן הקטן, לגדול מן התם, לקטן מן המועד. והמזיקין משמנין ביניהן, זה נותן לפי שלו וזה נותן לפי שלו. היו המזיקין של שנים והנזוקי' של שנים, אע"פ שבידוע שהשחורין המיתו את הלבנים הרי אילו פטורין, שזה אומ' לו שלך המת וזה אומ' לו שלך המת. ואם בידוע שהשנים המיתו את השנים, בזמן שכולם באין לבית דין פטורין, אין כולן באין לבית דין חייבין. שנים שזרקו שתי אבנים ושברו שתי חביות, אחת של יין ואחת של שמן, זה אומ' את של יין וזה אומ' את של יין, משלמין את של יין. אחת מליאה ואחת ריקנית זה אומ' את הריקנית וזה אומ' את הריקנית, משלמין את הריקנית. שברו חבית אחת זה אומ' אתה שיברתה וזה אומ' אתה שיברתה, שניהן פטורין.
7