תוספתא בבא קמא (ליברמן) ד׳Tosefta Bava Kamma (Lieberman) 4
א׳שור שחציו של ישראל וחציו של הקדש שהזיק של ישראל, מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. של הקדש, בין תם בין מועד, פטור. הוזק מאחר, של ישראל חייב, ושל הקדש פטור. שור של הקדש, הבעלים חייבין באחריותן, הבעלים נוטלין את נזקו ונותנין את נזקו. שור שחציו של ישראל וחציו של גוי שהזיק, של ישראל מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק, ושל גוי בין תם בין מועד משלם נזק שלם.
1
ב׳שור של גוי שהזיק של ישראל אחד חבירו, אע"פ שקבלו עליהם לדון בדיני ישראל, משלמין נזק שלם, שאין תם ומועד בנזקי הגוי.
2
ג׳שור של ישראל שנגח שור של כותי, ושל כותי שנגח שור של ישראל, מועד משלם נזק שלם מן העלייה ותם משלם חצי נזק. ר' מאיר אומ' שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור, ושל נכרי שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק מן העלייה. יפה כח הדיוט מכח גבוה וכח גבוה מכח הדיוט. יפה כח הדיוט, נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה, ריבית ואונאה להדיוט, ואין ריבית ואונאה לגבוה, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה להדיוט, ואין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה לגבוה, נשבע להדיוט משלם קרן וחומש, לגבוה, אין משלם אלא קרן. יפה כח גבוה, מעילה לגבוה ואין מעילה להדיוט, אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט, קרן וחומש לגבוה, ואין קרן וחומש להדיוט קרן, הקונה מן הגבוה בכסף, ומן ההדיוט בכסף ובשטר ובחזקה.
3
ד׳שור חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור. ר' עקיבא ור' יעקב אומ' משלם חצי נזק. שור שנתחרשו בעליו, או שנשתטו בעליו, או שהלכו בעליו למדינת הים, יהודה בן נקוסא אומ' סמכוס אומ' לעולם הוא בתמותו עד שיעידוהו בפני בעלים. ר' יוסה או' מעמידין עליו אפטרופין. העידוהו בפני אפטרופין, נתפקח החרש, ושפה השוטה, והגדיל הקטן, או שבא בעליו ממדינת הים, יהודה בן נקוסה או' סמכוס אומ' לעולם הוא כתמותו ראשונה עד שיעידוהו בפני בעלי' שנייה. ר' יוסה או' הרי הוא כחזקתו. זה הכלל כל שהועד בו והועד בבעליו בדבר שהועד בו בשעה שהועד עליו משלם נזק שלם מן העלייה, וכל שלא הועד בו ולא הועד בבעליו בדבר שלא הועד בו בשעה שלא הועד עליו משלם חצי נזק מגופו.
4
ה׳ר' יהוד' או' מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול. אימתי הוא תם, עד שיחזור בו שלשת ימי שבתות זו אחר זו.
5
ו׳יש כן חייב בכופר וחייב במיתה, חייב במיתה ופטור מן הכופר, חייב בכופר ופטור מן המיתה, פטור מן הכופר ופטור במיתה. שור מועד שהמית חייב בכופר וחייב במיתה, שור תם שהמית, ושור חרש שוטה וקטן שהמית, המית גר ועבד משוחרר, חייב במיתה ופטור מן הכופר. שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם, נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לנכרי, והרג בן ישראל, לנפלים, והרג בן קיימא, חייב בכופר ופטור מן המיתה. ולעניין הנזקין, ר' יהודה מחייב, ור' שמעון פוטר, שנ' כי יגח עד שיתכוין ליגח. ואם היה תם פטור מן הכופר ופטור מן המיתה. המית גוי, בן שמונה, פטור מן הכופר ופטור מן המיתה. ר' יהודה או' שור המדבר, ושור הקדש, ושור גר שמת ואין לו יורשים, פטור, שנ' והועד בבעליו ולא ישמרנו, אין בעלין לאלו. יתר על כן אמ' ר' יהודה, המית כשהוא של הדיוט ולא הספיק לעמוד בדין עד שהקדישו בעליו, המית כשהוא של גר ולא הספיק לעמוד בדין עד שמת הגר, פטור, שנ' ולא ישמרנו בעליו והמית ששוות המתתו לשעת עמידתו בבית דין חייב, את שלא שוות המתתו לשעת עמידתו בבית דין פטור.
6
ז׳כיצד הוא משלם, שמין את הניזק כמה הוא יפה, לפיכך הוא משלם. ר' שמעון בי ר' יהודה ר' יוחנן בן ברוקה אומ' שמין את הבעלים כמה הן יפין, לפיכך הן משלמין.
7
ח׳כל שחייב בבן חורין חייב בעבדים, בין בכופר בין במיתה, כל שפטר בבין חורין פטר בעבדים. המית עבד עברי נותן כל כופר, ועבד של שני שותפין, נותן לשניהם, חציו עבד וחציו בן חורין, נותן לפי חשבון, חצי כופר ליורשין וחצי שלשים סלע לבעלים.
8
ט׳הממית על פי עד אחד, והרובע והנרבע על פי עד אחד, פסול לגבי מזבח, ופטור מן המיתה, ומותר בהנאה. הממית על פי שנים, והרובע והנרבע על פי שנים, פסול לגבי מזבח, ואסור בהנאה, וחייב במיתה. הממית, בין משלו בין משל חבירו, בין לפני הקדישו ובין לאחר הקדישו, בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, פסול לגבי מזבח. רובע ונרבע, בין משלו ובין משל חבירו, בין לפני הקדישו ובין לאחר הקדישו, בין בשוגג בין במזיד, [בין באונס ובין ברצון], פסול לגבי מזבח. באונס כשר, ברצון פסול.
9
י׳יש בנוגח שאין ברובע וברובע שאין בנוגח, נוגח משלם את הכופר לאחר מיתה, מה שאין כן ברובע, ויש ברובע שהרובע עשה בו אונס כרצון, שאין מתכוין כמתכוין, מה שאין כן בנוגח.
10