תוספתא עירובין (ליברמן) ג׳Tosefta Eruvin (Lieberman) 3
א׳ר' יהודה אומ' אין אדם מתנה על עירובו אלא בשני דברים, או' בא חכם למזרח עירובי למזרח, למערב עירובי למערב. בא לכן ולכן למקום שירצה הולך, לא בא לכן ולכאן הריני כבני עירי. ר' יהודה אומ' אילו היה מהן רבו ילך אצל רבו, שניהם רבותיו, ילך אצל מי הרגיל אצלו, אם היה רגיל אצל שניהם, ילך אצל אי זה מהן שירצה.
1
ב׳מתנא אדם על עירובו ואו' עירובי לשבת זו ולא לשבת אחרת, לשבת אחרת ולא לשבת זה, עירובי לשבתות ולא לימים טובים, לימים טובים ולא לשבתות, לשבת ולא ליום הכפורים, ליום הכפורים ולא לשבת.
2
ג׳האומ' לחבירו ערב לי בתמרים, וערב עליו בגרוגרות, בגרוגרות, ועירב עליו בתמרים, במגדל, ועירב עליו בשובך, בשובך, ועירב עליו במגדל, בבית, ועירב עליו בעלייה, בעלייה, ועירב עליו בבית, אין עירובו עירוב. אבל אמר ערב לי סתם, ועירב עליו בין בתמרים בין בגרוגרות, בין במגדל בין בשובך, בין בבית בין בעלייה, עירובו עירוב.
3
ד׳עירובי זה לצפון וזה לדרום, זה מהלך בצפון כעירובו של זה בדרום, ובדרום, כעירובו של זה בצפון. אם מיצעו את התחום, אל יזוזו ממקומן. ועירב לצפון וחזר ועירב לדרום ביטל האחרון את הראשון. טעה ועירב לשתי רוחות, כמדומה שמותר בשתיהן, מהלך בצפון כעירובו של זה בדרום, ובדרום כעירובו של זה בצפון. אם מיצע את התחום, אל יזוז ממקומו.
4
ה׳גוים שבאו על עיירות ישראל, יוצאין עליהן בזיין ומחללין עליהן את השבת. אימתי, בזמן שבאו על עסקי נפשות, לא באו על עסקי נפשות, אין יוצאין עליהן בזיין ואין מחללין עליהן את השבת. באו לעיירות הסמוכות לספר, אפי' ליטול את התבן, ואפי' ליטול את הפת, יוצאין עליהן בזיין ומחללין עליהן את השבת.
5
ו׳בראשנה היו מניחין זינן בבית הסמוך לחומה. פעם אחת חזרו עליהן, והיו נדחקין ליטול את זינן, והרגו זה את זה, התקינו שיהא כל אחד ואחד מחזיר לביתו.
6
ז׳מחנה היוצאה למלחמת הרשות אין צרין על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת, ואם התחילו, אפי' בשבת אין מפסיקין. וכך היה שמיי הזקן דורש עד רדתה, ואפי' בשבת.
7
ח׳עיר שהקיפוה גוים, או נהר, וכן ספינה המטורפת בים, וכן היחיד שהיה נרדף מפני גוים ומפני ליסטים ומפני רוח רעה, הרי אילו מחללין את השבת, ומצילין את עצמן.
8
ט׳הרועין והקייצין והבורגנין ושומרי פירות, בזמן שדרכן ללון בעיר אע"פ שחשיכו חוץ לתהום, הרי אילו כאנשי העיר, ויש להן אלפים אמה לכל רוח, ובזמן שדרכן ללון בשדה, אין להן אלא אלפים אמה בלבד.
9
י׳מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה והחזירו חבירו, ובין זו לזו כארבעת אלפים אמה חסר אחת, הואיל והחזיק בדרך מותר לילך דברי ר' יהודה. יתר על כן אמ' ר' יהודה אפי' החזירו חבירו מן הדרך ללון בעיר, משכים והולך לתוך ביתו. החזירו מן העיר הרי הוא כאנשי העיר.
10
י״ארשות שבת כך הוא, עומד אדם במקומו ואומ' שביתתי במקומי, שנ' שבו איש תחתיו, כמה תחתיו, מלוא קומתו ופשוט ידיו, הרי ארבע. ר' יהודה אומ' גופו שלש חוץ לארבע אמ' כדי שיהא נוטל חבית ממראשתיו ונותן למרגלותיו, ממרגלותיו ונותן למראשותיו. חוץ לארבע אמ' יש לו אלפים אמה לכל רוח, מרובעות לא עגולות. ר' חנינא בן אנטיגנוס או' עגולות, ולא מרובעות.
11
י״בהשובת בתל גבוה עשרה טפחים, ובנקע עמוק עשרה טפחים, ובגנה מוקפת גדר גבוה עשרה טפחי', מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה.
12
י״גהשובת בעיר, אפי' גדולה כאנטוכיא, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. השובת במערה, אפי' כמערת צדקיהו, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. על גגה, אין לו אלא ארבע אמות בלבד.
13
י״דהנותן את עירובו בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום. נתנו חוץ לתחום אמה אחת מסתכר באותה אמה ומפסיד את כל העיר, מפני שמידת העיר עולה למידת התחום.
14
ט״והאומ' שביתתי על גבי אילן, על גבי חרוב, על גבי הגה, בתל גבוה עשרה טפחים לא יתר מבית סאתים, פחו' מעשרה טפחים אין יתר מארבע אמות, ובנקע עמוק מעשרה לא יתר מבית סאתים, פחות מעשרה טפחים לא יותר מארבע אמות, ובגנה מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים אין יתר מבית סאתים, פחות מעשרה טפחים לא יתר מארבע אמות, ומודד עד שמגיע לאותו מקו', בא לאותו מקום, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. אימתי, בזמן שהיה בתוך אלפים אמה שלו, לא היה בתוך אלפים אמה אין לו אלא אלפים אמה בלבד.
15
ט״זהאומ' שביתתי בצד אילן, בצד חרוב, בצד הגה, לא אמ' כלום, עד שיקנה לצפונו או לדרומו ארבע אמות. קנה לצפונו, או לדרומו, ונעקר האילן, נעקרה חרוב, נעקר הגא, אם מכיר את מקומו הרי זה מותר, ואם לאו, הרי זה אסור. ר' יוסה או' היו שנים, אחד מכיר ואחד שאינו מכיר, הואיל ואחד מהן מכיר, שניהן מותרין.
16
י״זהאומ' שביתתי במקום פלני, בשדה פלני, במקום שאזכה בו, משתחשך, לא אמ' כלום, שאין מערבין משתחשך. זהו שאמרו העני מערב ברגליו. אחד עני ואחד עשיר, ובלבד שלא יצא מן העיר ויאמר שביתתי במקומי, שלא התירו אלא למהלך בדרך דברי ר' מאיר, ר' יהודה או' אחד עני ואחד עשיר היוצא מן העיר ואמ' שביתתי במקומי, זהו עיקרו של עירוב, אבל התירו לבעל הבית לשלח את עירובו ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו, בשביל להקל עליו. אמ' ר' יהודה מעשה בבית ממל ובבית גוריון ברומה שהיו מחלקין גרוגרות לעניים, שהיו בימי בצרות, והיו עניי שיחין יוצאין ומערבין ברגליהן, ונכנסין ואוכלין משחשיכה.
17