תוספתא עירובין (ליברמן) ו׳Tosefta Eruvin (Lieberman) 6
א׳שיתוף מבוי כיצד, מניח אדן חבית של יין ושל שמן ושל תבואה ושל גרוגרות ושל זתים, בין משלו בין משל חבירו, ואמ' הרי זו בכל בני מבוי. היתה משלהן, אין צריך לזכות, היתה משלו, מגביהה מן הארץ ואו' זכיתי לכם ולכל שנתוספו עליכם. נתוספו עליהם, מזכה ואין צריך להודיע.
1
ב׳אמ' ר' יהודה מעשה והיינו שרוין בחצר בית גלודה בלוד והיינו מבשלין קדירה של עדשים ואחד עומד על פתח מבוי ואו' זכיתי לכם בקדירה של עדשים.
2
ג׳היין, כדי לשתות בו מזון שתי סעודות, והשמן, כדי לוכל בו מזון שתי סעודות, והחומץ, כדי לטבל בו מזון שתי סעודות. תחלתו וסופו כשיעור הזה, ר' שמעון אומ' תחלתו כשיעור הזה, אע"פ שאין סופו כשיעור הזה. כלה החפץ, מודיע ואין צריך לזכות.
3
ד׳אמ' ר' שמעון בן לעזר פעם אחת היינו יושבין לפני ר' מאיר בערדסקיס, ואמ' אחד עירבתי בבצלים, והושיבו ר' מאיר בארבע אמות. וכן היה ר' שמעון בן לעזר אומ' מערבין לחולה ולאסטניס ולקטן במזונו, ולרעבתן בבינונית של כל אדם.
4
ה׳אין משתתפין לא באוצר ולא במבוי אלא אם כן ייחד לו מקום. האנשים שנשתתפו שלא לדעת הנשים שיתופן שיתוף, ונשים שנשתתפו שלא לדעת אנשים אין שיתופן שיתוף.
5
ו׳משתתפין במבוי, ואם רצו לערב מערבין, מערבין בחצרות, אבל אין רשאין להשתתף. משתתפין במבוי ומערבין בחצרות, שלא לשכח עיקר העירוב דברי ר' מאיר, וחכמים אומ' או מערבין, או משתתפין.
6
ז׳שיתוף מבוי צריך שיהא עמהן במבוי, עירוב חצרות צריך שיהא עמהן בחצר.
7
ח׳שנים ששותפין זה לזה, בין ביין, בין בשמן, צריך שיהא עמהן במבוי. אמ' ר' מאיר מפני מה אמרו אין מערבין לאדם אלא לדעתו, לפי שאין רוצה שישתתפו אחרים עמו בחלקו, אבל אם היתה לו עיסה, או תבשיל, אצל חבירו זכה לו תבשילו.
8
ט׳המערב על ידי בני עירו שילכו עמו לבית האבל, או לבית המשתה, יקבלו עליהן שיבאו, הרי זה מערב עליהן בקופות של תמרים, ובקופות של זתים. אם יש מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד, יבאו, ואם לאו, לא יבאו. קבלו עליהן זה אחר זה, הראשנים שיש להם יבאו, האחרנים לא יבאו.
9
י׳המערב על ידי עצמו לרוח אחת כל ימות השנה, ואמ' רציתי אלך רציתי לא אלך, רצה מבעוד יום מותר, משחשיכה אסור, שאין מערבין משתחשך. המערב על ידי עצמו לשתי רוחות לכל ימות השנה, ואמר למקום שארצה אלך, רצה מבעוד יום עירובו עירוב, משחשיכה הרי זה חמר גמל.
10
י״אלא יערב אדם על ידי בנו ובתו גדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ועל ידי אשתו, אלא מדעתן. אבל מערב אדם על ידי בנו ובתו הקטנים, ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענין, בין מדעתן ובין שלא מדעתן. וכולן שעירבו לעצמן, או שעירבו אחרים על ידיהן, יוצאין בשל עצמן, חוץ מן האשה מפני שהאשה יכולה למחות על ידי בעלה.
11
י״בעבד עברי, ומי שחציו עבד וחציו בן חורין, יוצאין בשל עצמן. עבד של שני שותפין יוצא בעירוב שניהן. מהלך בצפון בעירובו של זה בדרום, ובדרום בעירובו של זה בצפון, ואם מיצע את התחום אל יזה ממקומו. קטן שצריך לאמו, יוצא בעירוב אמו, ושאין צריך לאמו, מערבין עליו מזון שתי סעודות בעירובי תחומין.
12
י״גכותל חצר שנפרץ מארבעה טפחים עד עשר אמות מותר, מפני שהוא כפתח, יתר מיכן, כנגד הפירצה אסור.
13
י״דנפרצו בו פרצות הרבה, אם העומד מרובה על הפרוץ מותר, אם הפרוץ מרובה על העומד כנגד עשרה בתים בטלה מחיצה.
14
ט״ושתי חצרות זו לפנים מזו, בין זו לזו ארבעה טפחים, מערבין שנים ואין מערבין אחד. היתה אחת מהן גבוהה עשרה טפחים, ממעטה באבנים, בכפתים, ובסולם הצורי, או שהביא נסר שרחב ארבעה טפחים וקבעו בה, מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד. פחות מיכן, מערבין אחד, ואין מערבין שנים. היתה אחת מהן גבוהה חמשה טפחים, עושין לה מחיצה גבוהה חמשה טפחים ומבטלה.
15
ט״זכותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה, מערבין שנים, ואין מערבין אחד, מיעטו באבנים, ובכפתים, ובסולם הצורי, או שהביא נסר שרחב ארבעה טפחים וקבעו בה, מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד. פחות מכן, מערבין אחד, ואין מערבין שנים.
16
י״זמתבן שבין שתי חצרות גבוה עשרה טפחים, מערבין שנים, ואין מערבין אחד. אילו מאכילין מיכן, ואילו מאכילין מיכן. נתמעט התבן מעשרה טפחי', שניהם אסורין, אלא אם רצה סותם את פתחו ומבטל את רשותו, הוא אסור, וחבירו מותר. וכן בנות של תבן שבין שתי חצרות.
17
י״חר' מאיר אומ' סלונות שבכרכים מחזיקין סאתים, אע"פ נקובין, שופכין לתוכן מים בשבת, וחכמים אוסרין, עד שיפוקו. אחרים אומ' ביב שקמור ארבע אמות ברשות הרבים, שופכין לתוכו מים בשבת. עוקה שבחצר מחזקת סאתים, אע"פ שנתמלאה מערב שבת שופכין לתוכה בשבת. אחד עוקה, ואחד גיסטרא, מחזיקין סאתים, אע"פ שנתמלאו מערב שבת, שופכין לתוכן בשבת.
18
י״טהגג והמרפסת, החצר ואכסדרה, מצטרפין לארבע אמות.
19
כ׳הבית והעליה, החצר והגג, אין מצטרפין לארבע אמות.
20
כ״אדיאטה שהיא מאה אמה, לא ישפוך על פי הביב, אבל שופך הוא לגג, והן יורדין לביב.
21
כ״באין עושין לה צנור, אבל עושין לה מזחלה, שלא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת.
22
כ״גצנור המקלח לרשות הרבים, אחד מים ואחד יין, קולט בין ביד בין בכלי, ושותה, ובלבד שלא יצרף פיו, או פי החבית, עם רשות הגג למעלה מעשרה טפחים וישתה, אבל מצרף הוא פיו לצנור למטה מעשרה טפחים, ושותה. לא יצרף אדם ידו עם הכותל, ועם המזחילה, עם רשות הגג למעלה מעשרה טפחים, וישתה, אבל מצרף הוא ידו לצנור למעלה מעשרה טפחים ושותה. אם יש בפי צנור ארבעה על ארבעה טפחים, אסור, שאין מטלטלי' מרשות לרשות.
23
כ״דבור ברשות הרבים, אם אין בינו לכותל ארבעה טפחים, כדי שיהלך אדם, בני חצר מותרין, ובני עליה אסורין. אם יש בינו לכותל ארבעה טפחים, כדי שיהלך אדם, בני חצר אסורין, ובני עליה מותרין. בור שלפני החלון, משלשל וממלא הימנו בשבת, ובלבד שלא יהא בינו ולכותל ארבעה טפחים, כדי שיהלך אדם. ואם יש בפי הבאר ארבעה על ארבע' טפחים, בין כך ובין כך משלשל וממלא הימנו בשבת. בור שבין שתי חצרות, משלשל וממלא הימנו בשבת, ובלבד שלא יהא בינו לכותל ארבעה טפחים, כדי שיהלך אדם. אם יש בפי הבור ארבעה על ארבעה טפחים אסור, שאין מטלטלין מרשות לרשות.
24
כ״האמת המים שלפני חלון, משלשל וממלא הימנה בשבת, ובלבד שלא יהא בינה לכותל ארבע' טפחים, כדי שיהלך אדם. זה היה מעשה באמה של פרטליס, ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ואמ' הואיל ואין בינה לבין הכותל ארבעה טפחים, כדי שיהלך אדם, בין כך ובין כך משלשל וממלא הימנה בשבת.
25
כ״ואמת המים שעוברת בחצר, אין ממלאין הימנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. עשו לה בכניסה ולא ביציאה, ביציאה ולא בכניסה, אין ממלאין הימנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. היתה רחבה מראש אחד, וצרה מראשה אחד, הרי זה מרחיב את מקום הצר. וכן אתה או' בביבין המשקטין תחת הבתים ותחת החצרות. ר' יהודה או' כתלים שעל גביהן נדונין כמחיצה. אמ' ר' יהודה מעשה באמת המים שהיתה באה מאבל לצפורי, והיינו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת. אמרו לו, מפני שלא היתה עמוקה עשרה ורחבה ארבעה.
26
כ״זגזוזטרה שהיא למעלה מן הים, אין ממלאין הימנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים למטה מן הים. אע"פ שהמים צפין על גבה אין בכך כלום. ר' מאיר או' אף מלמעלה. ר' חנניה בן עקביא אומ' גזוזטרה שהיא למעלה מן הים גבוהה עשרה טפחים, נוקבה וממלא הימנה בשבת.
27