תוספתא כתובות (ליברמן) י׳Tosefta Ketubot (Lieberman) 10
א׳מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, הראשונה קודמת לשנייה, ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שנייה. גירש את הראשונה והחזירה אליו, וחידש לה כתובה, כתובת ראשונה של ראשונה קודמת לשניה ויורשיה, שניה ויורשיה קודמין לכתובה שניה של ראשונה. במי דברים אמורים בכתובה, אבל במזונות שתיהן שוות. האשה והבנות שתיהן שוות. נשא את הראשונה ומתה, נשא את השניה ומת הוא, והיה שם יתר דינר, אילו נוטלין כתובת אמן ואילו נוטלין כתובת אמן, ושאר חולקין. ואם אין שם יתר דינר, שניה ויורשיה נוטלין כתובת אמן, והשאר חולקין בשוה.
1
ב׳כתב לזון את בת אשתו, ואת בן אשתו, הרי הן כבעלי חוב, וקודמין לכל. לא יאמר להן צאו ועשו מלאכה, ואני זן אתכם, אלא יושבין ומעלה להן מזונות. כתב לזון את בת אשתו, ושברה לו, לא כל הימנו, שזכין לקטן ואין חבין לו.
2
ג׳האשה שאמרה מת בעלי, או נזונת, או נוטלת כתובה. גרשני בעלי, ניזונת עד כדי כתובה. מה בין מיתה לגירושין, במיתה אין יכול' להכחיש, ובגרושין יכולה להכחיש, ושתאמר לו גירשתני.
3
ד׳שלשה שהטילו לכיס ונגנבו מהן, מביאין השאר לאמצע וחולקין. שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים, ועשו פרקמטיא, שכר לאמצע. לקח זה בשלו ולקח זה בשלו ונתערבו, זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו. יצאו עליהן שלשה שטרות כאחד, הראשון נשבע לשיני, והשיני נשבע לשלישי. רצה שיני שלא להשביע את הראשון, שלישי יכול למחות בידו. לוה מאחד, ומכר שדהו לשנים, וכתב בעל חוב לשיני דין ודברים אין לי עמך, אין השיני יכול לגבות, מפני שהניח לו מקום לגבות ממנו. גר שמת, ובזבזו ישראל את נכסיו, ויצתה עליו כתובת אשה, ובעל חוב, גובין מן האחרון שבהן, אין להן, גובין משלפניו, אין להן, גובין משלפני פניו.
4