תוספתא כתובות (ליברמן) ח׳Tosefta Ketubot (Lieberman) 8
א׳אמ' ר' יהודה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו, מה זו מוכרה בטל אף זו מוכרה בטל. אמ' להם בחדשים אנו בושין, אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. אמ' ר' חנינא בן עקביא לא כך השיבן רבן גמלי' אלא כך אמ' להם, לא אם אמרתם בנשואה שהוא זכיי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה, תאמרו בארוסה שאין זכיי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה. אמרו לו הרי שנפלו לה נכסים עד שלא נשאת, ונשאת. אמ' להם אף זו לא תמכור, אם מכרה ונתנה קיים. אמרו לו הואיל וזו אשתו וזו אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל. אמ' להם בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. ורבותינו חזרו ונמנו בנכסים שנפלו לה עד שלא נשאת, ונשאת, שאם מכרה ונתנה בטל. ר' שמעון חולק בין נכסין לנכסין. נכסין הידועין לבעל לא תמכור, אם מכרה ונתנה בטל, שעל מנת כן נשא', ושאין ידועין לבעל לא תמכור, ואם מכרה ונתנה קיים, שעל מנת כן קיימה.
1
ב׳היורד לנכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה, אם קדם ותלש מן הקרקע כל שהוא הרי זה זריז ונשכר.
2
ג׳היורד לנכסי שבויין ושמע בהן ממשמשין ובאין, אם קדם ותלש מן הקרק' כל שהוא הרי זה זריז ונשכר. אילו הן נכסי שבוין, כל שהלך אביו, או אחיו, או אחד מן היורשין, למדינת הים, ושמע בהן שמתו, וירד לנחלה. אילו הן נכסי נטושין, כל שלא שמע בהן שמתו, וירד לנחלה. רבן שמעון בן גמליאל אומ' שמעתי שהנטושין כשבוין. היורד לנכסי רטושין מוציאין מידן. וכולן שמין להן כעריס. אילו הן רטושין, כל שלא יודע היכן הן.
3
ד׳הגנב והגזלן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן. הגזלן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן. הירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נת'. שטף נהר עצים, ואבנים, וקורות, מזה ונתן לזה, אם נתיאשו הבעלים הרי אילו שלו, ואם היו בעלים מרדפין אחריהן, או שהיו במקום אחר, הרי אילו של בעלים.
4
ה׳הכותב נכסיו לבנו, צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה דברי ר' יהודה. ר' יוסה או' אינו צריך, מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו. אמ' לו ר' יהודה והלא אין זמנו של שטר מוכיח עליו אלא משעה שנכתב. אף הכותב נכסיו לבנו וחזר וקנה נכסים אחרים, כל שלא היה בכלל מתנה ראשונה, הרי אילו של יורשין. מכר הבן או שמת האב, אם יש שם נכסין מחוברין בקרקע שמין לו.
5
ו׳המקבל שדה מחבירו, והיא בית השלחין, או בית האילן, אם יש שם מחוברין בקרקע שמין לו.
6
ז׳המקבל שדה מחבירו, והגיע שנת השמטה, אם יש שם מחוברין בקרקע שמין לו. [המקבל שדה מחבירו, והגיע זמנו לצאת, אם יש שם מחוברין לקרקע שמין לו]. וכולן שמין להן כעריס.
7
ח׳היורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות, כשהוא יוצא אומ' תן לי עציי ואבני, אין שומעין לו.
8
ט׳היורד לחרבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות, שמין לו וידו על התחתונה. ברשות, שמין לו וידו על העליונה. כיצד ידו על התחתונה, אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה, ואם הוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח.
9