תוספתא סוטה (ליברמן) י׳Tosefta Sotah (Lieberman) 10
א׳בזמן שהצדיקים באין לעולם טובה באה לעולם, ופורענות מסתלקת מן העולם, וכשנפטרין מן העולם פורענות באה לעולם, וטובה מסתלקת מן העולם.
1
ב׳בזמן שהרשעים באין לעולם פורענות באה לעולם, וטובה מסתלקת מן העולם, וכשמסתלקין מן העולם טובה באה לעולם, ופורענות מסתלקת מן העולם. ומניין שכשהצדיקים באין לעולם טובה באה לעולם, ופורענות מסתלקת מן העולם, שנ' ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו וגו'. ומניין כשנפטרין מן העולם פורענות באה לעולם, וטובה מסתלקת מן העולם, שנ' ואין איש שם על לב, ואומ' יבא שלום ינוחו על משכבותם וגו' הולך שלום אל הקבר, ואומ' ואתם קרבו הנה בני עוננה וגו'. ומניין שכהרשעים באין לעולם פורענות באה לעולם, וטובה מסתלקת מן העולם, שנ' בבא רשע בא גם בוז וגו'. ומניין שכשמסתלק מן העולם טובה באה לעולם, ופורענות מסתלקת מן העולם, שנ' ובאבד רשעי' רנה וגו', ואו' למען ישוב ה' מחרון אפו וגו'.
2
ג׳כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו מן העולם פורענות נסתלק וחרון אף מן העולם. ולא שהצדיקים תולין לעולם בחייהם בלבד, אלא אף במיתה, שנ' ויהי לשבעת הימים ומי המבול וגו', מה טיבן של אילו שבעת הימים, אילו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק שעיכבו את הפורענות מלבוא לעולם, לכך נאמ' ויהי לשבעת הימים.
3
ד׳דבר אחר, מה טיבן של שבעת הימים הללו, מלמד שנתן להם המקום שבעת ימים לאחר גזירה, שמא יעשו תשובה, ולא עשו, לכך נאמ' ויהי לשבעת הימים. דבר אחר, ויהי לשבעת הימים, מלמד ששינה להם המקום סדורו של עולם, והיתה חמה יוצאה במערב ושוקעת במזרח, לכך נאמ' ויהי לשבעת הימים.
4
ה׳דבר אחר, מלמד שנתן להם המקום מאכל ומשתה וישבו ואכלו ושתו והראן מעין העולם הבא, כל כך למה, כדי שיראו דברו וידעו מה אבדו. כל זמן שהיה אברהם קיים היה שובע, שנ' וה' ברך את אברהם בכל, משמת אברהם ויהי רעב בארץ.
5
ו׳בא יצחק היה שובע, שנ' ויזרע יצחק בארץ וגו'. כל זמן שהיה אברהם קיים היו בארות נובעות מים, משמת אברהם מהו או' וכל הבארות וגו', אמרו הואיל ואין נובעות מים אינן אלא תקלה מפני גייסות, עמדו וסתמום. בא יצחק והיו בארות נובעות מים, שנ' וישב יצחק ויחפר את בארות המים וגו', ויחפרו עבדי יצחק בנחל.
6
ז׳עד שלא ירד יעקב לארם נהרים לא נתברך ביתו של לבן הארמי, שנ' כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרוב ויברך ה' אותך לרגלי, משירד מהו או' ויפרוץ לרוב ויברך ה' אותך לרגלי, ואומ' נחשתי ויברכני ה' בגללך.
7
ח׳עד שלא ירד יוסף למצרים לא נתברך ביתו של פוטיפר, משירד מהו אומ' ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף.
8
ט׳עד שלא ירד יעקב למצרים היה רעב, שנ' כי זה שנתים הרעב וגו', משירד מהו אומ' הא לכם זרע וזרעתם את האדמה. אמ' ר' יוסה כיון שמת יעקב אבינו היה רעב ליושנו, שנ' ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם. נאמ' כאן כלכול ונאמ' להלן כלכול, מה כלכול האמור כאן רעב, אף כלכול האמור להלן רעב.
9
י׳כל זמן שהיה יוסף [ושבטים] קיימין היו ישראל מתנהגין בגדולה וכבוד, שנ' ובני ישראל פרו וישרצו, משמת יוסף מהו אומ' וימת יוסף וגו', ויקם מלך חדש וגו', ויאמר אל עמו וגו', הבה נתחכמה לו וגו'.
10