תוספתא סוטה (ליברמן) ט׳Tosefta Sotah (Lieberman) 9
א׳נמצא בעבר הירדן היו עורפין, שנ' כי ימצא חלל וגו', לרבות עבר הירדן. ר' לעזר אומ' בכולם, אם היה חלל, היו עורפין. אמ' לו ר' יוסה בי רבי יהודה אינו אלא חנוק ומושלך בשדה, שמא עורפין היו, לכך נאמ' חלל, אם כן למה נאמ' נופל, אלא שאפלו הרוג ותלוי באילן לא היו עורפין. נמצא בעליל של עיר (לא היו עורפין) היו מודדין. מצות עיסוק במדידה. כיצד עושין לו, שלוחי בית דין יוצאין ונוטלין סימניו, וחופרין וקוברין אותו, ומציינין את מקומו, עד שיבאו לבית דין הגדול שבלשכת הגזית וימדו. נמצא סמוך לספר, בעיר שיש בה גוים, או בעיר שאין בה בית דין, לא היו מודדין, אין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין. אם היה עיר גוים בינתים, או סמוכה לירושלים, לא היו מודדין, אלא מניחין אותה, ומודדין חוצה לה. מקום גיתה ותפיסתה הרי זו אסורה. כמה היא תפיסתה, ארבעים אמה. ר' אומ' חמשים אמה.
1
ב׳הזקנים אומ' ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו, כהנים אומ' כפר לעמך ישראל אשר פדית וגו', ורוח הקדש אומ' ונכפר להם הדם. שלשה דברים, מי שאמר זה לא אמר זה. כיוצא בדבר אתה אומ', באנו אל הארץ אשר שלחתנו אמר יהושע, כלב אמר עלה נעלה וירשנו אתה, מרגלים אמרו אפס כי עז העם היושב בארץ. שלשה דברים זה בצד זה, מי שאמר זה לא אמר זה, ומי שאמר זה לא אמר זה.
2
ג׳כיוצא בדבר אתה אומ', ותאמר הכר נא למי החותמת אמרה תמר, צדקה ממני אמר יהודה, ורוח הקדש אומרת ולא יסף עוד לדעתה. שלשה דברים זה בצד זה, ומי שאמר זה לא אמ' זה.
3
ד׳כיוצא בדבר אתה אומ', אוי לנו מי יצילנו מיד האלים האדירים אמרו כשרין שבהן, רשעים שבהם אמרו אלה הם האלים המכים עשר מכות, ושלמו מכותיו במדבר, גבורים שבהן אמרו התחזקו והיו לאנשים פלשתים. שלשה דברים זה בצד זה וכו'. כיוצא בדבר אתה או', בעד החלון נשקפה ותיבב אמרה אמו של סיסרא, חכמות שרותיה וגו', הלא ימצאו יחלקו שלל אמרה אשתו וכלותיו, כן יאבדו כל אויביך וגו' אמרה רוח הקדש. שלשה דברים זה בצד זה וגו'.
4
ה׳כיוצא בדבר אתה אומ', מיכה המורשתי היה נביא בימי חזקיה מלך יהודה, ומה היה מתנבא, ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית לבהמות יער, ההמת המיתהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה הלא ירא את ה' ויחל את פני ה' וינחם ה' על הרעה אשר דבר עליהם ואנחנו עש' רעה גדו' על נפ' אמרו כשרים שבהן. רשעים שבהן אמרו וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים ויתנבא על העולם הזה ועל הא' הז' ככל דברי ירמיהו, וישמע המלך וכל גבו' וכל השרים את דבר' ויבקש המ' וישמע אוריהו ויירא ויברח ויבא מצרים, וישלח המלך אנשים מצרים את אלנתן בן עכבור ואנשים אתו אל מצרים, ויוציאו את אוריהו ממצרים ויביאוהו אל המלך ויכהו בחרב וישלך את נבלתו אל קברי בני העם. אמרו כשם שאוריהו נתנבא ונהרג, כך ירמיהו חייב ליהרג, שנ' אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו. כל פרשה זו עירובי דברים, מי שאמ' זה לא אמ' זה.
5
ו׳כיוצא בדבר אתה אומ', משא נינוה ספר חזון נחום האלקושי, אל קנוא ונוקם ה' נוקם ה' וגו', ה' ארך אפים וגדל כח וגו', גוער בים וגו'. כל פרשה זו עירובי דברים, מי שאמ' זה לא אמ' זה.
6
ז׳כיוצא בדבר אתה אומ', למנצח אל תשחת לדוד מכתם, האמנם אלם צדק וגו', אף בלב עליות וגו', זורו רשעים מרחם וגו'. כל פרשה זו עירובי דברים, מי שאמ' זה לא אמ' זה.
7
ח׳כיוצא בדבר אתה אומ', תחת התפוח עוררתיך אמרה רוח הקדש, שימני כחותם על לבך אמרה כנסת ישראל, כי עזה כמות אהבה אמרו אומות העולם. שלשה דברים זה בצד זה וכו'.
8