תוספתא סוטה (ליברמן) י״אTosefta Sotah (Lieberman) 11
א׳כל זמן שהיתה מרים קיימת היתה באר מספקת את ישראל, משמתה מרים מהו או' ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה, שנסתלקה הבאר. כל זמן שהיה אהרן קיים עמוד ענן מנהיג את ישראל, משמת אהרן מהו או' וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב וגו'. נעשו ידים לאותו רשע ובא ונלחם את ישראל, אמרו, איה הלך התייר שלהן המכבש להם את הארץ.
1
ב׳כל זמן שהיה משה קיים היה מן יורד להן לישראל, משמת משה מהו אומ' וישבות המן ממחרת, ולא שהיה המן תולה להן בחייו, אלא אף במיתתו, שמהמן שלקטו ביום שמת בו משה אכלו ממנו משבעה באדר עד ששה עשר בניסן, שלשים ותשעה ימים, והקריבו את העומר בגלגל, שנ' ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת שאין ת"ל עד באם, מה ת"ל עד באם אל קצה ארץ כנען, אלא מלמד שמן המן שלקטו ביום שמת בו משה אכלו הימנו משבעה באדר עד ששה עשר בניסן, שלשים ותשעה יום, עד שהקריבו עומר בגלגל, שאילו לא פסק המן לא רצו לאכול מתבואת ארץ כנען.
2
ג׳ר' לעזר בן עזריה אומ' משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמ' לעבדו מזוג לי בחמין, אמ' לו אין כאן חמין, אם לאו, מזוג לי בצונן, להודיעך כמה היה יפה להן לישראל, שאילו ירד מן לישראל באדר לא אכלו מתבואת ארץ כנען.
3
ד׳שנה שיצאו בה ישראל ממצרים בששה עשר באייר ירד מן לישראל, בשבעה באדר פסק מלירד. אותו היום מת משה, ובששה עשר בניסן כלה מה שבידן, שנ' ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא. דבר אחר, מה ת"ל ובני ישראל אכלו את המן ארבעי' שנה, והלא חסירין שלשים יום, אלא שאכלו עוגות מצות שהוציאו בידן ממצרים, שהיו יפות להן כמן.
4
ה׳ומניין שבשבעה באדר נולד משה, שנ' ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין ת"ל היום, מה ת"ל היום, שהיום מלאו שנותיו. דבר אחר, מה ת"ל היום, מלמד שהן מאה ועשרים שנה מיום ליום מכונות. דבר אחר, מה תלמו' לומ' היום, מלמד שהק'ב'ה' משלים שנותן של צדיקים ברצון ובשמחה, שנ' את מספר ימיך אמלא.
5
ו׳ומניין שבשבעה באדר מת משה, שנ' ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום, ואומ' ויהי אחרי מות משה עבד ה', משה עבדי מת ועתה קום עבור וגו', ויצו יהושע את שוטרי העם לאמר עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר וגו', ואומ' והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, צא ממנו שלשים ושלשה למפרע ואת מוצא שבשבעה באדר מת משה.
6
ז׳ר' יוסה בר' יהודה אומ' כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן שלשה פרנסין טובין, אילו הן משה, אהרן, ומרים. בזכותן נתנו להן שלש מתנות, עמוד הענן, ומן, ובאר. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים בטלה הבאר, וחזרה בזכות משה ואהרן, מת אהרן בטל עמוד הענן, וחזרו שניהם בזכות משה, מת משה בטלו שלשתן ולא חזרו, שנ' ואכחיד את שלשת בירח אחד.
7
ח׳והצרעה לא עברה את הירדן, אלא עמדה על שפת הירדן וזרקה בהן מרה.
8
ט׳כל זמן שהיה יהושע והזקנים קיימין לא עמד שיקרא בבני ישראל, ולא הזיקו אומות את ישראל, שנ' ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים וגו', משמת יהושע והזקנים מהו אומ' ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים שמונה שנים, למה נקרא שמו כושן רשעתים, שעשה שתי רשעיות, אחת שנתעבד בהן בישראל, ואחת שעבר על השבועה.
9
י׳כל זמן שהיה שמואל קיים פלשתים נופלין ביד ישראל, שנא' ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל, משמת שמואל מהו אומ' וימת שמואל ויאספו פלשתים את מחניהם לצבא להלחם עם ישראל.
10
י״אכת' אחד אומ' ושמואל מת וכת' אחד או' וימת שמואל, אלא ושמואל מת זו מיתה ודאי, וימת שמואל לעניינו של שאול. ר' לעזר או' הרי הוא אומ' ויאמר לה מה תארו, ותאמר איש עולה, היא שלא תעלה על דעתך שלא מת שמואל, אלא מת הוא, ואומ' ויספדו כל ישראל ויקברוהו ברמה ובעירו, וכי לא היינו יודעין שהרמה עירו, אלא מלמד שספדו לו כל ישראל כדרך שספדוהו ברמה.
11
י״בכיוצא בדבר אתה אומ' בלכתך היום מעמדי וגו', בצלצח. היכן מצינו שנקברה רחל בגבול בנימין בצלצח, והלא לא נקברה אלא בבית לחם חלקו של יהודה, שנ' ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת, ואין אפרת אלו חלקו של יהודה, שנ' ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה, אלא אמר לו עכשיו שאני מדבר עמך הנם על קבורת רחל. אתה הולך והן באין, ומוצא אתה אותן בגבול בנימן בצלצח.
12
י״גכיוצא בדבר אתה אומ' ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וחניתו בידו, אם בגבעה אין ברמה, אם ברמה אין בגבעה, אלא מי מעמיד רגלו של שאול בגבעה בית דינו של שמואל הרמתי.
13
י״דכיוצא בדבר אתה אומ' עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם, איפשר לומ' כן, אלא מי מעמיד רגלינו במלחמה, בתי דינין של דוד שיושבין בשערי ירושלם.
14
ט״וכיוצא בדבר אתה אומ' יסוב כל הארץ בערבה מגבע לרמון נגב ירושלם, והלא נגב ירושלם מישור היה, וגבע רמון מקום טרשין וקסקסין, אלא מה גבע ורמון עתידין להיות מישור נגב ירושלם, כך כל ארצות עתידות להיות מישור נגב ירושלם.
15
ט״זכיוצא בדבר אתה אומ' ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל, היכן מצינו שניתנה מיכל לעדריאל המחולתי, והלא לא ניתנה אלא לפלטי בן ליש אשר מגלים, שנ' ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש אשר מגלים, אלא מקיש נשואי מרב לנשואי מיכל, מה נשואי מיכל לפלטי בן ליש בעבירה, אף נשואי מרב לעדריאל בעבירה היה.
16
י״זשאלו תלמידיו את ר' יוסה היאך נשא דוד אחות אשתו, אמ' להן לאחר מיתת מרב נשאה.
17
י״חר' יהושע בן קרחה אומ' שלא היו קדושיו קדושין גמורין, [שנ' תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי וגו', כשם שלא היו קדושיו קדושין גמורין] כך לא היו נשואיו נישואין גמורין.
18
י״טכת' אחד אומ' ואת חמשת בני מיכל וכת' אחד או' ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, כיצד יתקיימו שני פסוקין הללו, אמור מעתה בניה של מירב היו, ילדה מירב, וגידלה אותן מיכל, ונקראו על שמה, שנ' ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי, ואומ' אלה תולדות אהרן ומשה.
19