תוספתא סוטה (ליברמן) י״דTosefta Sotah (Lieberman) 14
א׳רבן יוחנן בן זכיי אומ' משרבו הרצחנין, בטלה ערופה, לפי שאין עגלה ערופה באה אלא על הספק, עכשיו רבו ההורגין בגלוי.
1
ב׳משרבו המנאפין, פסקו מי מרים, לפי שאין מי מרים באין אלא על הספק, עכשיו כבר רבו הרואין בגלוי.
2
ג׳משרבו בעלי הנאה, בא חרון אף לעולם, ובטל כבוד תורה. משרבו לוחשי לחישות בבית דין, נתעוותו המעשים, ונתקלקלו הדינין, ופסקה השכינה מישראל.
3
ד׳משרבו רואין לפנים, בטל לא תכירו פנים במשפט, ופסק לא תגורו מפני איש, ופרקו מהן עול שמים, והמליכו עליהם עול בשר ודם.
4
ה׳משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים, רבה שוחד, והוטה משפט, והיו לאחור ולא לפנים, ועליהם נאמ' כעל בני שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו וגו', וכי לקחו שוחד ומשפט הטו.
5
ו׳ר' מאיר אומ' חלקם שאלו בפיהם. ר' יהוד' אומ' מלאי הטילו על בעלי בתים. ר' עקיבא אומ' מתנות נטלו בזרוע. ר' יוסה או' קופה של מעשרות לקחו בזרוע. אע"פ שלא קלל עלי את שמואל אלא על תניי, ראה היאך דבקה בו.
6
ז׳משרבו מקבל אני טובתך, ומחזיק אני טובתך, רבו איש הישר בעיניו יעשה, וסרחה כל המלכות כולה, ואזלא ונזלא, ומשרבו איש הישר בעיניו יעשה, שפלים הגבהו וגבוהים השפלו, סרחה כל המלכות כולה, אזלא ונזלא. משרבו צרי עין וטורפי טרף, הן הן שופכי דמים, רבו אומצי הלב, וכל אחד ואחד קופץ ידו, ועברו על מה שכתו' בתורה השמר לך פן יהיה דבר וגו'.
7
ח׳משרבו מושכי הרוק, נתמעטו התלמידים, ובטל כבוד תורה. משרבו אחרי בצעם לבם הולך, רבו האומרים לרע טוב ולטוב רע. משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע, נתמלא כל העולם כולו הוי הוי. משרבו היהירים, התחילו בנות ישראל לינשא ליהירים, לפי שבדורנו אין רואין אלא לפנים.
8
ט׳משרבו נטויות גרון ומסקרות עינים, רבו מים מרים, אלא שפסקו. משרבו זחוחי הלב, רבו מחלוקות בישראל, והן הן שופכי דמים. משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו ימים ונתקצרו שנים. משרבו תלמידי שמיי והלל שלא שמשו כל צרכן, הרבו מחלוקות בישראל, ונעשו שתי תורות.
9
י׳משרבו מקבלי צדקה מן הגוים, כביכול, שהתחילו גוים להתמעט וישראל להתרומם, איפכא, אין נוה בעולם לישראל.
10