תוספתא יבמות (ליברמן) ו׳Tosefta Yevamot (Lieberman) 6
א׳העושה מאמר ביבמתו ונמצאת מעוברת וילדה, בזמן שהולד של קיימא אין מאמרו מאמר, הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה. אין הולד של קיימא, מאמרו מאמר, הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה.
1
ב׳הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה, בזמן שהולד של קיימא יוציא, וחייבין בקרבן. אין הולד של קיימא, יקיים. ספק שהוא בן קיימא, ספק שאינו בן קיימא, מטילין עליו שני חומרין. ספק בן תשעה לראשון ובן שבעה לאחרון, הולד הראשון כשר לעשות כהן גדול, והשני ממזר בספק. ר' ליעזר בן יעקב אומ' אין ממזר בספק.
2
ג׳העושה מאמר ביבמתו ונמצאת מעוברת, הרי זו לא תנשא צרתה עד שיודע שהוא עובר של קיימא, שאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם. שומרת יבם שמתה מותר באמה. מה היא למזונות? כל זמן שנתחייב הבעל, היבמין חייבין, לא נתחייב הבעל, אין היבמין חייבין. הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו. ר' יהודה אומ' בין כך ובין כך אם יש שם אב הנכסין של אב, אם אין שם אב נכסין של אחין.
3
ד׳ארבעה חייבין מן התורה וארבעה שנייה להן. אביו, ובנו, אחיו, ובן אחיו, הרי אילו חייבין עליה. אבי אביו, ואבי אמו, בן בנו, ובן בתו, הרי אילו שנייה להן. חומר בגרושה שאין בחלוצה, ובחלוצה שאין בגרושה, גרושה מותרת לחזור למגרש, לפיכך חייב על קרובותיה. חלוצה אסורה לחזור לחלוץ, לפיכך פטור על קרובותיה. שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה, או שקידשה היא את עצמה, משם ר' יהודה בן בתירא אמרו אומרין לו המתן עד שיעשה מעשה, או עד שתחלוץ, או עד שתתיבם. מת המקדש, המיבם חולץ לשתיהן. מת המיבם, המקדש מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה. משם ר' ליעזר אמרו מתה אשתו חולץ ליבמתו, מתה יבמתו כונס את אשתו.
4
ה׳מי שהיה נשוי שתי נשים, ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת את צרתה. היתה אחת מהן אסורה לאחד מן האחין אסור ערוה, וחלץ לה, לא עשה כלום ולא פטר את צרתה, אלא או היא, או צרתה, מתיבמת לשאר אחים. היתה אסור מצוה, ואסור קדושה, חלץ לה, או בא עליה, נפטרה צרתה. המחזיר את גרושתו משנשאת, והנושא את חלוצתו, והנושא את קרובת חלוצתו, אין לו בה קדושין, ואין צריכה הימנו גט, היא פסולה, והולד פסול, דברי ר' עקיבא. וחכמי' או' יש לו בה קידושין, וצריכה הימנו גט, היא כשירה, והולד כשר, וכופין אותו להוציא.
5
ו׳הרי שהיתה טרופה לילך לבית אביה, או שהיה לה כעס מבעלה, או שהיה בעלה זקן, או חולה, או שהלך בעלה למדינת הים, או שהיה בעלה חבוש בבית האסורים, והמפלת לאחר מיתת בעלה, עקרה, זקינה, אילונית, וקטנה שאין ראויה לילד, צריכות להמתין שלשה חדשים, דברי ר' מאיר. ר' יהודה מתיר להתארס ולהתנשא מיד. אמ' ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקא אני שמעתי בכרם ביבנה, שכל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים. הגיורת, והשבויה, והמשוחררת, צריכות להמתין שלשה חדשים, דברי ר' יהודה. ר' יוסה מתיר לינשא מיד. וכן היה ר' יוסה אומ' כל נשים יתארסו, חוץ מאלמנה שלשים יום, מפני האבול. וכולן לא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים.
6
ז׳היבמה שחלץ לה יבמה בתוך שלשה חדשים, צריכה להמתין שלשה חדשים, לאחר שלשה חדשים, אין צריכה להמתין שלשה חדשים. שלשה חדשים שאמרו לאחר מיתת בעלה, ולא לאחר חליצת יבמה. המשליש גט לאשתו, ואמר אל תתנוהו לה אלא לאחר שלשה חדשים, כיון שהגיע גט לידה מותרת לינשא מיד, ואינו חושש שמא גט ישן הוא. בת כהן שנשאת לישראל, ומת בעלה, אוכלת בתרומה לערב, ואינו חושש שמא מעוברת היא. יבמה, כל שלשה חדשים הראשונים ניזונת משל בעלה, לאחר שלשה חדשים אין ניזונת לא משל בעלה ולא משל יבמה. אם עמד יבמה בבית דין וברח, הרי זו ניזונת מנכסיו. מעשה באחד שבא לפני ר' יוסה, אמ' לו, ר', מהו לחלוץ בתוך שלשה חדשים? קרא עליו ר' יוסה מקרא הזה, ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו, הראויה ליבום ראויה לחליצה, בתוך שלשה חדשים, הואיל ואין ראויה ליבם, לא תהא ראויה לחליצה. היבמה לא תחלץ ולא תתיבם עד שיהו לה שלשה חדשים. וכשם שאין אומ' לו ליבם, כך אין אומ' לו לחלוץ. מעשה בחופה, באחד שהלך למדינת הים, והיתה לו שומרת יבם, ולו אח קטן, משם ר' לעזר בי ר' צדוק אמרו תחלץ, שמא יארע בו דבר, ונמצאת זקוקה לקטן. וחכמים אומ' כשם שאין אומ' לו ליבם כך אין אומ' לו לחלוץ. יפת תאר, התורה נתנה לה שלשים יום, אבל אמרו חכמים צריכה להמתין שלשה חדשים מפני תיקון הולד. ר' שמעון בן לעזר היה מביאו מן המקרא שנ' ירח ימים ואחר כן.
7
ח׳הבא על יבמתו לשם נואי, לשם נכסים, רואין אותו כאילו פוגע בערוה, וקרוב הולד להיות ממזר. היה ר' מאיר אומ' לא יבא אדם על יבמתו עד שתגיע לפרקה, וכן צרות, וכן עריות, לא ינשאו, ולא יתארסו, עד שיגיעו לפרקן, שמא נמצאו אילו אילוניות, ונמצאו אילו פסולות. וחכמים או' הרי הן בחזקתן, וכשירות. מודה ר' עקיבא באלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, שאע"פ שהוא בלא יבא, אין הולד ממזר, שאין ממזר אלא משאר בשר. מודה ר' שמעון התימני בהבא על אשתו נדה, שאע"פ שהן בהכרת, שאין הולד ממזר אלא משאר בשר.
8