תוספתא יומא (ליברמן) ב׳Tosefta Yoma (Lieberman) 2
א׳כיצד הוא מתודה, אנא השם, עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי, אנא השם, כפר נא לעונות ולפשעים ועל החטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי, ככת' בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, ואומ' והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם דברי ר' מאיר, וחכמים או' עונות אילו הזדונות, פשעיהם אילו המרדים, חטאתם אילו השגגות, מאחר שמתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות? אלא כיצד מתודה, אנא השם, חטאתי עויתי פשעתי לפניך וגו', והן עונין אחריו ברוך שם וגו', שכן מצינו דרך כל המתודין מתודין, דוד אמ' חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו, שלמח אמ' חטאנו ועוינו ופשענו, דניאל אמ' חטאנו ועוינו הרשענו, אלא מהו שמשה אמ' נושא עון ופשע וחטאה ונקה, אלא כך היה מתודה חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך.
1
ב׳בא לו למזרח העזרה ולצפון המזבח, שני שעירים היו שם, פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש, כהן גדול פניו כלפי הקודש. עשרה פעמים מזכיר את השם באותו היום, ששה לפר, שלשה לשעיר, ואחד לגורלות. וקלפי היתה שם ובה שני גורלות, של אשכרוע היו, ועשאן בן גמלא של זהב, ומזכירין אותו לשבח. בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, שנים עשר כהנים מקדשין הימנו, שמתחלה לא היו בו אלא שנים, שנים כהנים מקדשין הימנו, מזכירין אותו לשבח.
2
ג׳מולבז המלך עשה כל ידות הסכינים של יום הכפורים זהב, ומזכירין אותו לשבח. הילני אמו עשתה נברשת של זהב שעל פתח ההיכל. אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה, שבשעה שחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות ממנה, ויודעין שחמה זורחת.
3
ד׳כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעש' בהן נס. ויש אומרי' מפני שנחשתן מצהיב. ר' ליעזר בן יעקב או' נחושתא קלנתיא, והיתה יפה כזהב. מהו נס שנעשה בהן, אמרו כשהיה ניקנור מביאם מאלכסנדריא של מצרים עמד עליהן נחשול שבים לטבען, ונטלו אחד מהן והטילוהו לים, ובקשו להטיל את השני ולא הניחן ניקנור, אמ' להם אם אתם מטילין את השיני הטילוני עמו, היה מצטער ובא עד שהגיע לנמילה של יפו, כיון שהגיעו לנמילה של יפו היה מבעבע ועולה מתחת הספינה. ויש אומ' אחת מן חיה שבים בלעה אותו, וכיון שהגיע ניקנור לנמילה של יפו פלטתו והטילתו ליבשה, ועליו מפורש בקבלה קורות בתינו ארזים וגו'.
4
ה׳של בית גרמו היו פקיעין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד, שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים שהיו פקיעין כיוצא בהן, אלא שאין פקיעין לרדותה. של בית גרמו היו מסיקין את התנור מבחוץ והיא נרדית מבפנים, של אלכסנדריין לא היו עושין כן, ויש או' זו היתה מעפשת. וכשידעו חכמים בדבר אמרו, לא ברא הקב"ה את העולם אלא לכבודו, שנ' כל הנקרא בשמי וגו', שלחו להן ולא באו עד שכפלו להן שכרן, שנים עשר מנה היו נוטלין בכל יום, חזרו להיות נוטלין עשרים וארבעה, דברי ר' מאיר, ר' יהודה או' עשרים וארבעה היו נוטלין בכל יום, חזרו להיות נוטלין ארבעים ושמנה מנה. אמרו להן חכמים מה ראיתם שלא ללמד, אמרו יודעין היו בית אבא שבית המקדש עתיד לחרוב, ולא רצו ללמד, שלא יהו עושין לפני ע"ז בדרך שעושין לפני המקום. ובדבר הזה מזכירין אותן לשבח, שלא נמצאת פת נקייה ביד בניהם וביד בנותיהם מעולם, שלא יאמרו מלחם הפנים הן נזונין, לקיים [מה] שנ' והייתם נקיים מה' ומישראל.
5
ו׳של בית אבטינס היו פקיעין בפיטום הקטרת במעלה עשן, ולא רצו ללמד, שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים שהיו מפטמין כיוצא בהן, אלא שאין פקיעין במעלה עשן. של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה עד הקורות ואחר כך פוסא ויורדת למטה, של אלכסנדריין היתה פוסה ויורדת מיד. וכשידעו חכמים בדבר אמרו, לא ברא המקום את העולם אלא לכבודו, שנ' כל פעל ה' למענהו. שלחו חכמים עליהם ולא באו עד שכפלו להם שכרן, שנים עשר מנה היו נוטלין בכל יום, חזרו להיות נוטלין עשרים וד' דר"מ, ר' יהודה או' עשרי' וד' היו נוטלין בכל יום, חזרו להיו' נוטלין ארבעים ושמנה מנה. אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד, אמרו להם יודעין היו בית אבא שבית המקדש עתיד לחרוב, ולא רצו ללמד, שלא יהו מפטמין לפני ע"ז בדרך שמפטמין לפני המקום. ובדבר הזה מזכירין אותן לשבח, שלא יצאת מהן אשה מבוסמת מעולם, ולא עוד אלא כשהיו נושאין אשה ממקום אחר היו פוסקין על מנת שלא תתבסמי, כדי שלא יאמרו מפטום הקטרת הן מתבסמות, לקיים מה שנ' והייתם נקיים מה' ומישראל.
6
ז׳אמ' ר' עקיבא סח לי שמעון בן לוגא, אני ותינוק אחד מבני בניהם היינו מלקטין עשבים בשדה, ראיתיו שסחק ובכה, אמרתי לו על מה בכית, אמ' לי על כבוד בית אבא שגלה, אמרתי לו על מה שחקתה, אמ' לסוף לעתיד לבא עתיד הקב"ה לשמח את בניו. אמרתי לו מה ראית, אמ' למעלה עשן כנגדי, אמרתי לו, הראהו לי, אמ' לי שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לשום אדם. אמ' ר' יוחנן בן נורי פעם אחת הייתי מהלך בדרך, מצאני זקן אחד ואמ' לי משל בית אבטינס אני, כתחלה כשהיו בית אבא צנועין היו מוסרין מגלותיהן זה לזה, עכשיו הולך והזהר בה, שהיא מגלת סמנים. וכשבאתי והרציתי דברים לפני ר' עקיבא אמ' לי, מעתה אסור לספר בגנותן של אילו. מיכן אמ' בן עזיי משלך יתנו לך, בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, אין שכחה לפני המקום, אין אדם נוגע במוכן לחברו.
7
ח׳אגדיס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד, אמרו לו חכמים מה ראית שלא ללמד, אמ' להם יודעין היו בית אבא שבית המקדש עתיד לחרוב, ולא רצו ללמד, שלא יהו או' לפני ע"ז כדרך שאומ' לפני המקום. בן קמצר היה יודע את הכתב ולא רצה ללמד, אמרו לו מה ראית שלא ללמד, דמם. אלו מצאו תשובה לדבריהם, בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו. הם בקשו להרבות כבודן ולמעט כבוד שמים, לפיכך כבודן נתמעט וכבוד שמים נתרבה, ולא נמצא להם שם טוב וזכר טוב בעולם. על הראשונים נאמ' זכר צדיק לברכה, ועל אילו נאמ' ושם רשעים ירקב.
8
ט׳(פ"ג בכי"ע) טרף בקלפי והעלה שני גורלות, אחד בימינו ואחד בשמאלו. אם בימינו עלה, היו כל ישראל שמחי' ואם בשמאלו עלה, לא היו כל ישראל שמחין.
9
י׳שאלו את ר' עקיבא מהו לשנותו משמאל לימין, אמ' להם אל תתנו מקום למינים לרדות אחריכם. ר' יהודה אמ' משם ר' אליעזר הסגן וכהן גדול מושיבין שתי ימיניהן כאחד, אם בימינו של כהן גדול עלה, הסגן אומ' לו, אישי, כהן גדול, הגבה ימינך, אם בימינו של סגן עלה, ראש בית אב אומ' לו, הסגן, דבר מאילך. ונתנן על שני השעירים, הוא או' לה', והסגן או' לחטאת, ר' ישמעאל או' לא היה צריך לומ' חטאת, אמרו לו והלא כבר נאמ' ועשהו חטאת.
10
י״אבכל יום שני כהנים נכנסין אחד בכף ואחד במחתה, היום נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו. במי דברים אמורים בקטרת שלפני לפנים, אבל בקטרת של מזבח הזהב הרי הוא כקטרת של שאר ימות השנה. בכל יום כבידה והיום קלה, בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה, כדי שתהא זרוע מסיעת, בכל יום ויום לא היה לה ושתיק והיום היה לה ושתיק, דברי בן הסגן. בכל יום היו שתים מערכות שם והיום שלש, אחת למערכה גדולה, ואחת למערכה שנייה, ואחת שמוסיפין לקטרת של לפני לפנים, דברי ר' יהודה, ר' יוסה מוסיף אחת לקיום האש, ר' מאיר מוסיף אחת לאברים ופרדים שלא נתעכלו מבערב.
11
י״בנכנס ומהלך בהיכל עד שנמצא עומד בין מזבה הזהב למנורה. המזבח היה לפנים ממנו, שלחן נתון בצפון משליש הבית ולפנים, משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה, מנורה כנגדו בדרום משליש הבית ולפנים משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה, מזבח הזהב ממוצע בנתים כנגד שני בדי ארון, ומשוך כלפי מזרח, וכולם היו נתונין מחצי הבית ולפנים. מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרכות המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים, וביניהן אמה, זהו מקום הדביר שעשה שלמה, ר' יוסה או' לא היה שם אלא פרכת אחת, שנ' והבדילה הפרכת לכם וגו'. אמרו לו מה ת"ל בין הקדש ובין קודש הקדשים, אמ' להם בין קדש העליון לקדש התחתון. דבר אחר, בין נוב לגבעון לשילה לבית עולמים.
12
י״גהחיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון. מהלך ביניהן עד שהגיע לצפון, הגיע לצפון הפך פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרכת עד שמגיע לארון, הגיע לארון ודחף את הפרכת במתניו, ונתן המחתה בין שני הבדים וצבר את הקטרת על גבי גחלים, ונתמלא הבית עשן. יצא ובא לו דרך כניסתו, ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון, ולא היה מאריך, שלא להבעית את ישראל. מעשה בכהן גדול שהאריך, אמרו לו מה ראית להאריך, אמ' להן מתפלל אני עליכם ועל מקדש אבותיכם שלא יחרב, אמרו לו אע"פ כן אין אתה רשיי לשנות.
13
י״דאבן היתה שם מימות נביאים הראשנים ושתיה נקרית, גבוהה מן הארץ שלש אצבעות, שמתחלה היה עליה ארון נתון. משניטל הארון, עליה היו מקטירין קטרת שלפני לפנים. ר' יוסה אומ' ממנה נשתת העולם, שנ' מציון מכלל יופי הופיע.
14
ט״וצנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז דרון שהושיבו פלשתים כבוד לאלי ישראל היו כולם בבית קדש הקדשים, משנגנז ארון נגנזו עמו. שני בדי ארון היו יוצאין מן הארון עד שמגיעין לפרוכת, שנ' ויאריכו הבדים. יכול שקרעו את הפרוכת, ת"ל ולא יראו החוצה, יכול לא היו נראין מתוכה, ת"ל ויראו ראשי הבדים וגו', אמור מעתה האריכו, האריכו, הבדים והגיעו לפרוכת ודחקו את הפרוכת והיו נראין מתוכה, ועליהם מפורש בקבלה צרור המור דודי לי בין שדי ילין.
15
ט״זנטל את הדם ממי שממריס בו, נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד, והזה ממנו על הפרוכת כנגד שני בדי ארון אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. וכך היה מונה אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. ר' יהודה אמ' משם ר' ליעזר כך היה מונה אחת, אחת ואחת, שתים ואחת, שלש ואחת, ארבע ואחת, חמש ואחת, שש ואחת, שבע ואחת. היה מהלך לשמאלו עם הפרכת. ולא היה מגיע לפרכת, אם הגיע, הגיע. אמ' ר' לעזר בי ר' יוסה אני ראיתיה ברומי והיו עליה טיפי דמים, ואמ' לי אילו מדמים של יום הכפורים.
16