תוספתא יומא (ליברמן) ג׳Tosefta Yoma (Lieberman) 3
א׳בא לו להקיף את המזבח, מהיכן הוא מתחיל, מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית. מקום שמתחיל בחטאת על מזבח החיצון שם הוא גומר על מזבח הפנימי, וממקום שמתחיל בעולה במזבח החיצון משם הוא גומר בחטאת במזבח הפנימי. על כולן הוא נותן ממטה למעלה, חוץ מזו שהיתה לפניו (כנגדו אלכסון), שהיה נותן ממעלה למטה. ר' יהודה אמ' משם ר' ליעזר במקומו היה עומד ומחטא, ועל כולם הוא נותן ממטה למעלה, חוץ מזו שהיתה לפניו שכנגד אלכסון, שהיה נותן מלמעלה למטה.
1
ב׳הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים. לא היה מזה לא על האפר ולא על הגחלים אלא על גגו של מזבח, והיא נכפפת על הקיר. על כל הזאה טבילה. נתן על הקרן מיכן ומיכן כשר, מן הקרן ולפנים פסול. שינה מתן קרנות פסול, אם חסר, אפי' אחת מן המתנות, פסול. הקדים מתן שבע למתן ארבע, יחזור ויתן מתן שבע על מתן ארבע עד שלא גמר את המתנות. יצא ושפך שיירי הדם ליסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון, היה שופך אל יסוד דרומי, ר' שמעון או' אילו ואילו ליסוד דרומי. אילו ואילו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרין לגננין לזבל, ומועלין בהן, דברי ר' מאיר ור' שמעון. וחכמים אומ' אין מעילה בדמים.
2
ג׳כל מעשה יום הכיפור' האמורין על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום, חוץ מן הוצאת כף ומחתה, שאם הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי.
3
ד׳אמ' ר' יהודה במי דברים אמורים בדברים הנעשין בפנים בבגדי לבן, אבל בדברים הנעשין בחוץ בבגדי זהב, אע"פ שהקדים מעשה לחבירו, ששינה באחד מכל המעשים, מה שעשה עשוי.
4
ה׳נתן מקצת המתנות בפנים ונשפך הדם, יביא ויתחיל כתחילה מבפנים, ר' לעזר ור' שמעון אומ' ממקום שפסק. גמר את המתנות (שעל הפרכות) שבפנים ונתן מקצת מתנות שבחוץ (על המזבח) ונשפך הדם, יביא אחר ויתחיל בתחילה מבחוץ. ר' לעזר ור' שמעון אומ' ממקום שפסק.
5
ו׳גמר את המתנות שעל גבי הפרכות שבחוץ ונתן מקצת מתנות על המזבח, ונשפך הדם, יביא דם אחר ויתחיל כתחלה על המזבח, ר' לעזר ור' שמעון אומ' ממקום שפסק. גמר את המתנות שעל גבי המזבח, ונשפך הדם, אין מתן היסוד מעכב. וכולן מטמאין בגדים ונשרפין בבית הדשן דברי ר' ליעזר ור' שמעון, וחכמים אומ' אין מטמאין בגדים, ואין נשרפין בבית הדשן אלא האחרון הגומר את המלאכה בלבד.
6
ז׳אמ' ר' יוסה זה סימן, כל היוצא בפנים להינתן בחוץ ניטל מן הסמוך לפנים, וכל הנוטל מבפנים להנתן בחוץ ניתן על הסמוך בפנים. נתן מקצת הפר בפנים בחוץ, ומדם השעיר בפנים בחוץ, הפנימיין עלו לו והחיצונין לא עלו לו. נתן מקצת המתנות שבפנים, ונשפך הדם, יביא אחר ויתחיל, על המזבח. נתן מקצת המתנות על המזבח, ונשפך הדם [כו'].
7
ח׳אע"פ שלא נתן כנגד היסוד יצא, שנ' וכלה מכפר, אם כיפר כלה דברי ר' עקיבא, ר' יהודה או' אם כילה כיפר.
8
ט׳פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהן, ולא הספיק להקריבן עד שנמצאו הראשנים, ירעו עד שיסתאבו וימכרו, ויפלו דמיהן לנדבה, שאין חטאת צבור מתה. ר' יהודה או' תמות. ועוד אמ' ר' יהודה נשפך הדם ימות המשתלח, מת המשתלח ישפך הדם.
9
י׳שני שעירי יום הכפורים מצותן בהגריל, לא הגריל עליו, אפי' הכי כשרין. הגרלן באהרן, אפי' בכהן הדיוט כשרים. שני שעירי יום הכפורים עד שלא הגריל עליהן רשיי לשנותן לדבר אחר, משהגריל עליהן אין רשיי לשנותן לדבר אחר.
10
י״אפסח שלא קרב בראשון יקרב בשיני, לא קרב בשיני יקרב בשלישי, מעות שלא קרבו בראשון יקרבו בשיני, לא קרבו בשיני יקרבו בשלישי, חגיגה שלא קרבה בראשון תקרב בשיני, לא קרבה בשיני תקרב בשלישי, לא קרבה בשלישי, תקרב להבא.
11
י״בשעירי הרגל שלא קרבו ברגל יקרבו בראש חדש, לא קרבו בראש חדש יקרבו ביום הכפורים, לא קרבו ביום הכפורים יקרבו לרגל הבא, שמתחלה לא הוקדשו לקרבנות צבור אלא על מנת לקרב על מזבח החיצון. מת שעיר המשתלח עד שלא נזרק דמו של ראשון, אע"פ שלא התודה עליו, יצא, שנ' יעמד חי. עד מתי יהא זקוק להיות חי, עד וכלה מכפר את הקדש וגו', דברי ר' יהודה, ר' שמעון אומ' עד שעת וידוי. ר' יוסה אומ', כך הוא או' חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל וגו'.
12
י״גכבש עושין לו, מפני אלכסנדרין שהיו מתלשין בשערו, ואומ' לו טול וצא, טול וצא. יקרי ירושלם מלוין אותו עד סוכה ראשונה, מפני שעשר סוכות בתוך שנים עשר מילין היו דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומ' תשע סוכות בתוך עשרה מילין היו, ר' יוסה או' חמש סוכות בתוך עשרה מילין היו, ומערבין מזו לזו. אמ' ר' יוסה בי ר' יהודה יכולני אני לעשותן שתי סוכות.
13
י״דשאלו את ר' ליעזר הרי שחלה שעיר המשתלח, מהו להרכיבו. אמ' להם יכול הוא להרכיב את אחרים, חלה משלחו, מהו לשלחו ביד אחר, אמ' להם כך תהו בשלום ואני. דחאו ולא מת מהו שירד אחריו וימיתנו, אמ' להם כך יהיו אויבי מקום, וחכמים אומ' חלה, מרכיבו, חלה משלחו, [משלחו] ביד אחר, דחאו ולא מת, ירד אחריו וימיתנו.
14
ט״ושעיר המשתלח אע"פ שאין מטמא בגדים מטמא אוכלין דברי ר' מאיר, וחכמים או' אין מטמא אוכלין ומשקין, מפני שהוא חי ואין חי מטמא אוכלין ומשקין. מאימתי מטמא בגדים, מיצא חומת ירושלם דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומ' משעה שיגיע לצוק, ר' שמעון או' משעת דחייתו לצוק.
15
ט״זפרים הנשרפין ושעירים הנשרפים אע"פ שאין מטמין בגדים מטמין אוכלין ומשקין דברי ר' מאיר, וחכמים אומ' פרה ופרים הנשרפין מטמין אוכלין ומשקין, ושעיר המשתלח אין מטמא אוכלין ומשקין, מפני שהוא חי ואין חי מטמא אוכלין ומשקין. מימתי מטמין בגדים, משיצאו חומת העזרה דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומ' משישליכן לאור, ר' שמעון אומ' משיצאת האור ברובן.
16
י״זהיכן שורפין אותן, בבית הדשן הגדול חוץ לירושלם, לצפונה של ירושלם, חוץ לשלש מחנות. זקיפן של כהנים היו מעמידין סביבות המערכה, מפני דחק העם, כדי שלא יהו קופצין לראות ונופלין לתוך המדורה. אחד השורף, ואחד המסייע בשעת שריפה, מטמין בגדים, אבל המסדר את המערכה, והמצית את האור באליתא, אין מטמין בגדים.
17
י״חשמנה ברכות מברך עליהן באותו היום. על התורה, כדרך שמברכין על התורה בבית הכנסת, על העבדה, ועל הודאה, ועל מחילת העון, כסדרן, ועל המקדש ברכה בפני עצמו, ועל ישראל ברכה בפני עצמן, ועל הכהנים ברכה בפני עצמן, ושאר תפלה תחנה ובקשה שעמך ישראל צריכין ליושע מלפניך, וחותם בשומע תפלה. כל העם קורין שלהן, כדי להראות חזותן לרבים.
18
י״טר' ליעזר או' כך סדר הקרבנות היו מקריבין, פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של שחר, ואחר כך פר ושעיר הנעשה בפנים, ואחר כך אילו ואיל העם, ואחר כך שבעת כבשים תמימים, ר' עקיבא או' פר העולה ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד של שחר, שנ' מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד, ואחר כך פר ושעיר הנעשה בפנים, ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ, שנ' מלבד חטאת הכפורים ועולת התמיד ומנחתה ונסכיהם, ואחר כך אילו ואיל העם, ר' יהוד' אומ' משם ר' ליעזר אחד קרב עם תמיד של שחר וששה קריבין עם תמיד של בין הערבים.
19
כ׳יום טוב עושה לאוהביו שיצא בשלום. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערבית, ונתזה צנורא מפיו ונפלה על בגדיו, נכנס אחיו ושמש תחתיו בכהונה גדולה, ראת אמן של אילו שני כהנים גדולים בו ביום.
20