מאמר שפוני טמוני חול, הטענות ב׳Treasures Hidden in the Sand, The Objections 2
א׳הטענה השניה: הגם שנתבאר שגם עכשיו מציאות החלזון לא נתבטל אכתי יש לומר שהוא מן הנמנע לשוב ולקיים מצות תכלת כבראשונה, כי יש לומר שבאמת מראה צבע התכלת יכולה להיות מכמה מיני חלזונות ותולעים, אלא שמצות התורה היה מטעם הכמוס וסוד בטעמי המצוה שיהיה דוקא ממין חלזון אחד שהיה ידוע אז, וכיון שפעם אחת נפסק ונתבטל מאתנו קיום מצות תכלת, ונשכח מאתנו על איזה מין ממיני החלזון הקפידה התורה, ממילא שוב אי אפשר לנו לשוב לקיים מצוה זו אם לא ע"י נביא שינבא לנו בשם ה' שזה הוא החלזון שצותה עליו תורה, אבל בלא נביא, הגם שנמצא חלזון שנוכל לצבוע בדמו צבע התכלת, אבל איך נדע שזה הוא החלזון שצותה עליו תורה:
1
ב׳אכן גם טענה זו ביטולה מבואר, שזה היה שייך אם היה בא מפורש בתורה שהתכלת צריכה להיות מחלזון ידוע, שפיר היה אפשר לומר שמצות התורה היתה דוקא מזה החלזון שהיה ידוע אז, אפילו לא בא מפורש בתורה, אלא שמצינו לחז"ל בשום מקום שהוציאו זאת מדרשא דקראי שהתכלת צריך להיות מחלזון, ג"כ היה אפשר לומר שקיבלו הלכה למשה מסיני שצריך להיות דוקא ממין חלזון אחד שהיה ידוע להם אז, אכן הרי באמת לא נזכר חלזון בתורה כלל, וגם לא מצינו לחכמינו ז"ל שהוציאו צורך החלזון מדרשא דקראי, וממילא אי אפשר לומר שהיה להם בקבלה הלכה למשה מסיני על החלזון, שהרי כל מה שהוא בקבלה מ"מ צריך שיהיה מדוייק ומידרש מקראי מן התורה, כדאיתא בירושלמי מסכת סוטה (פ"ה ה"ב) שידעו שהשלישי פסול בתרומה ורביעי בקודש, אלא שיהא הכל משועבד להלכה יעו"ש:
2
ג׳והיינו כמו שביאר הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לפירוש המשנה, שאתרוג והדס היו בקבלה מסיני שהם פרי עץ הדר וענף עץ עבות הכתוב בתורה, אלא שרצו לדייק איך הוא מדוייק מן התורה, שכל ההלכות נכללו בתורה, ולכן בכל מקום שלא נמצא מפורש בתורה מוכרח הוא שיצא הדבר ע"פ דקדוקי התורה יעו"ש:
3
ד׳אמנם בטעם הצרכת חלזון לתכלת שהצריכו חז"ל במס' מנחות (מ"ב:) מייתינן דם חלזון וכו' יעו"ש, ולמה הרי בתורה לא נאמר אלא תכלת דהיינו צבע כזהר הרקיע יהיה ממה שיהיה, ובאמת הרב בעל תפארת ישראל בפתיחתו לסדר מועד (קונטרס בגדי קודש) מצדד לומר דבקושטא אין צריך לתכלת חלזון דוקא יעו"ש, אבל אישתמיטתיה ברייתא ערוכה בתוספתא דמנחות (פ"ט) תכלת אין כשרה אלא מן החלזון שלא מן החלזון פסולה יעו"ש, ומקור דבריו מהא דמנחות (מג.) אי איפרד חזותיה פסולה אי לא איפרד חזותיה כשרה יעו"ש, וכיון דצריך שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, להכי הצריכו חז"ל דם חלזון דוקא לצבע התכלת, דקים להו לחז"ל דצבע התכלת אי אפשר שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה אלא כשהיא מדם חלזון:
4
ה׳והיינו כי באמת ידוע שאין הנצבע קולט את עין הצבע שיהיה מקושר עמו להיות צבעו מתקיים בו אלא אם כן הם במעלה וכח אחד, דומם ודומם, צומח וצומח, חי וחי, שאז הם מתאחדים ומתקשרים יחד להיות נשאר מראה הצבע מתקיים בהנצבע, אבל כשהנצבע כחו גבוה במעלה מהצבע, שהנצבע מחי והצבע מצומח, או שהנצבע מצומח והצבע מדומם, אין הנצבע מתקשר עם הצבע להיות מראה הצבע מתקיים בו. כי הנצבע להיות כחו גבוה במעלה מן הצבע גובר על הצבע ומבטלו, ולזה מראיתו נכהית כל פעם יותר ומתקלקל, ולפעמים גם כשהצבע כמו גבוה במעלה מן הנצבע, אינן מתקשרים יחד ואין בכח הנצבע לקבל היטב מראית הצבע, כאשר ידוע בצבע אדום הישמעאלי (טירקיש ראט) לא ידעו לצבוע צמר גפן במראה צבע זו, לפי שהצבע דק מאד והצבע הוא מחי והנצבע הוא צומח אינם יכולים להתקשר יחד, והיה לזה תחבולה בסוד אצל הישמעאלים איך לצבוע הצמר גפן בצבע מראה זו, ומדינת בריטניא אשר להם יד ושם בחכמת מלאכת הצביעה שנים רבות הוציאה כמה הוצאות עד שנודע להם התחבולה, שצריך לשרות הצמר גפן כמה שבועות בזבל כבשים, כדי שהצמר גפן יקבל בתוכו כח חמימות מדבר שיש בו כח חמימות בעל חי עד שיהיה הנצבע והצבע בכח ומעלה אחת שיוכלו להתקשר יחד, ובלתי זאת אין הצמר גפן יכול לקבל הצבע:
5
ו׳ומה שנראה שצובעים דבר מן החי עם צבע צומח או דומם וצבעו מתקיים, כגון השחרת העורות וכדומה, אין זה צבע כלל, אלא הוא באחת משני פנים, או שהוא רק ליקוי וכמין שריפה. או שיהא צבע דבוקה, שהצבע נדבק ומונח על גבי הנצבע כמו צבע הדפוס (דרוק פארב) שיש בו הרבה ממין הדבק ועל ידי זה מתקבל ומתדבק. אבל מראה צלולה ובהירה, אי אפשר שיקבל דבר הנצבע להיות מראה הצבע מתקיים בו ולא תשתנה, אלא אם כן כשהנצבע הוא במעלה וכח אחד עם הצבע וכאמור:
6
ז׳ולזה באמת עד היום משפסקו להשתמש לצבוע מראה התכלת בדם חלזון, אין לנו צבע מראה התכלת מתקיים בצמר שלא תשתנה, לאשר אינו בנמצא צבע מראה התכלת שתהיה ממין החי, ומה שצובעין בקלא אילן הנקרא (אינדיך) אף כשהצבע עמוקה מאד ונכנס בהצבע ממינים השורפים ומכווצים, מכל מקום אינו מתקיים יפה, וכל שכן כשעושין ממנו צבע בהיר שאינו מתקיים כלל וניכר שמתחיל להשתנות ולכהות מזמן לזמן:
7
ח׳וכיון שצבע התכלת שצותה התורה צריכה להיות עומדת ביפיה ולא תשתנה, הצריכו חז"ל שתהיה מחלזון, שאז הוא בודאי צבע העומדת ביפיה ולא תשתנה:
8
ט׳הן אמת ולא אכחד, כי גם הצבעים ממין החי כגון צבע אדום שידוע שהוא ממין החי, אי אפשר שלא ישתנה ויכהה מראיתו בזמן מן הזמנים כשיזרח עליו השמש פעמים רבות, אמנם אין כוונתנו באמרנו צבע מתקיים, שלא תשתנה גם על ידי פעולה הגורם לחסר ולהוציא הצבע מהנצבע, כי זה ודאי דבר שאי אפשר, שהרי החוש מעיד שאור השמש טבעו להוציא ולחסר חומר ויסוד כל הצבעים, וכמו שנראה בחוש שאפילו דבר המוזהב שהוא באמת מצופה זהב ורק שהציפוי דק מאד בתכלית הדקות, אם יעמוד ימים רבים נגד אור השמש ישלט בו החסרון וההפסד כטבע כל הווה נפסד ומפני זה ישתנה מראהו, וכן נראה בחוש שעשן הגפרית מוציא ומחסר כל הצבעים אפילו צבע שהוא בתולדה, כמו שנודע בנסיון אם נקח דבר הנצבע היטב במראה אדומה ומתקיימת, ונניחנה בתוך כלי סתומה מעושנת מגפרית ונוציאנה אחר כך לבנה כשלג, והכי אמרינן במס' נדה (סב.) דצפון צבע נמי מעביר יעו"ש:
9
י׳אכן רצוננו באמרנו צבע המתקיימת, היינו שלא תשתנה מצד עצמה מצד אריכת הזמן בלי גורם אחר, ולזה מהני בדיקת הסממנים שבמס' מנחות (מג.) דבצבע שאינה מתקיימת מצד עצמה ותכהה באריכת הזמן, תכהה נמי ותתקלקל בבדיקה הנזכרת התם, וצבע המתקיימת מצד עצמה ולא תכהה באריכת הזמן לא תתכהה נמי בבדיקה הנזכרת התם:
10
י״אמיהו אכתי הא גופא צריך ביאור, מנא להו לחז"ל דתכלת שצותה תורה צריך שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, ואין לומר מדכתב רחמנא תכלת בעינן המובחר, שבמין תכלת, וגם זה הוא מכלל מובחר המין שתעמוד ביפיה ולא תשתנה דזה אינו, דהן אמת דודאי בעינן מובחר אכן היינו למצוה אבל לא לעכב, וכמו בכל מצות התורה קרבנות וכדומה דגם כן בעינן מובחר והיינו לכתחלה למצוה אבל לא לעכב בדיעבד, ולמה כאן שלא מן החלזון פסולה:
11
י״בונראה להיות שצותה התורה על התכלת במשכן ובבגדי כהונה, וקי"ל במס' זבחים (יח:) דבעינן למצוה שיהיו חדשים ואם הם מטושטשין פסולין יעו"ש, א"כ פשיטא דכי הוכהה מראית צבען הוי להו כמטושטשין ופסולין, ועל כרחך דמצות התורה בתכלת דבגדי כהונה היתה שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, דאין לומר דאין הכי נמי שתכלת של בגדי כהונה לא בעינן שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, אלא דבקושטא כשמכהה מראית צבען נפסלו ועשאו באמת חדשים, דזה אינו שהרי התורה אמרה (שמות כ״ט:כ״ט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו, ובאמת כשהצבע היא צבע שאינה עומדת ביפיה ומשתנית מצד עצמה, מכהית ואתאי מכהית ואתאי, ומיד מתחלתה מתחילה להיות מכהית והולכת, אלא ודאי היתה צריכה צבע התכלת שבבגדי כהונה להיות צבע העומדת ביפיה ולא תשתנה. וממילא כל תכלת האמורה בתורה דכוותה צריכה שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה ולהכי הצריכו חז"ל חלזון בתכלת:
12
י״גוהגם שהרב תפארת ישראל בפתיחתו לסדר מועד (קונטרס בגדי קודש) פשיטא ליה דלתכלת של משכן ובגדי כהונה לא היה להם חלזון כלל, ונסתייע לזה מירושלמי מס' שבת (פ"ז ה"ב) יעו"ש, אכן אישתמיטתיה ש"ס ערוך במס' שבת (עד:) קשירה במשכן היכא הואי וכו' שכן ציידי חלזון קושרין ומתירין יעו"ש, הרי להדיא שהיה החלזון במשכן. ואפילו שהיה ראיה מירושלמי להיפך, אין לנו להזניח פשטות לשון הש"ס מקמי ירושלמי. ובאמת גם מירושלמי אין ראיה כלל, דזה לשון הירושלמי (שם) הצד חלזון ופצעו אית תניי תני חייב שתים אית תניי תני אינו חייב אלא אחת, מאן דאמר שתים אחת משום צד ואחת משום נטילת נשמה, מאן דאמר אחת היידא משום נטילת נשמה ולית לה צידה. ואתיא כההוא דאמר ר"א בי רבי יוסה רבי אבהו ורבי שמעון בן לקיש בשם רבי מאיר, מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה וכו'. ופי' הקרבן עדה וז"ל ולית לה צידה, דאינו חייב משום צידה ואינה בכלל אבות מלאכות שלא היתה צידה במשכן כלל, דחלזון לתכלת ודאי לא היה במדבר שהחלזון לא נמצא אלא בא"י ובחלקו של זבולן, ותכלת היה להן לישראל ממצרים. ובבהמות דהיינו באילים שהיו צריכין לעורות לא שייך צידה, אלא דבתחשים איכא למימר דהיתה צידה, ואתיא כהאי דאמר וכו' מין חיה טהורה ברא וכו' א"כ בה ודאי דלא שייך צידה, כיון דלא נבראת אלא למשה לבדו ובאת אליו הילכך לית לה צידה. לישנא אחרינא ולית לה צידה משום צידה אינו חייב ואתיא כהאי דאר"א וכו', כלומר הא דאמרת דליכא צידה בחלזון א"כ צידה במשכן מי הוה, דבבהמה לא שייך צידה לכך קאמר דס"ל כר"א והיה שם חיה ובה היה צידה ע"כ. ועי' פני משה שפיר בפירוש הראשון של הקרבן עדה בסגנון אחר קצת יעו"ש.
13
י״דוהנה לפי' השני של הקרבן עדה אין שום משמעות כלל מהירושלמי לומר שלא השתמשו בחלזון לתכלת של מדבר, אלא שהרב תפארת ישראל תפס לעיקר כפירוש הראשון של הק"ע, משום דבהכי מיושב קושית התוס' במס' שבת (עה. סוד"ה הצד) שנשארו בצ"ע על סתירת הסברות, דבש"ס דילן מבואר דשייך צידה בחלזון, ומהא דירושלמי משמע דצד חלזון לא מיחייב משום צידה יעו"ש, ולפירש הראשון של הק"ע ניחא, דבאמת גם לירושלמי שייך צידה בחלזון, והאי דאינו מיחייב בצד חלזון משום צידה, היינו משום דלא מיחייב בשום צידה אפילו ציד חיה, ונדמה ליה להרב תפארת ישראל ז"ל, דלהאי פירושא תכלת שבמשכן לא היה מן חלזון כלל מאחר שלא היה להם חלזון במדבר, אכן באמת אפילו כי יהיבנא ליה זאת שמוכרחין אנו לומר להירושלמי שלא היה להם החלזון במדבר, אבל מ"מ התכלת שהיה להם מחלזון היה, והק"ע לא קאמר אלא שתכלת היה להן לישראל ממצרים, וכמו עצי שטים שהיה להם ממצרים, אבל במצרים מיהת התכלת היה מצבע דם חלזון מלבד, שבאמת אין אנו מוכרחין לומר שבנס עלה להם החלזון במדבר, דכי כעורה הוא לומר שבנס עלה להם החלזון במדבר כמו שנעשה להם נס בתחש, דאר"א וכו' מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה וכו'. ואתי ג"כ שפיר פירושו דלית לה צידה, כיון דבנס היה מעצמו בא להם, ולא היו צריכין לצודו כמו שפי' הק"ע גופיה בהאי דתחש. אי נמי כפי' הפני משה דכיון דהיה לשעה לא ילפינן מיניה יעו"ש, דבאמת דבר תימה הוא לומר שלא היה להם חלזון במדבר אלא שהביאו עמם תכלת ממצרים, דא"כ לא נעשית צבע התכלת ולא נצבע הצמר לשמה ואנן צביעה לשמה בעינן, ומכליל תכלת דכתיב גבי בגדי כהונה ילפינן לה כמו שיתבאר בעזהי"ת (במאמר שני בדיני הצביעה). ולומר דלהירושלמי כמו דמצינו בעצי שטים, שצפה יעקב אבינו ע"ה ברוח הקודש שעתידין בניו לעשות משכן במדבר נטע ארזים במצרים, כמו כן הכין להם תכלת ועשה הצבע מדם החלזון והצביעה לשמה, אבל אם כן אזדא ליה עיקר פירושו דא"כ שפיר היתה צידה במלאכת המשכן, דמה לי שהיתה המלאכה עוד במצרים ומה לי שהיתה במדבר, אטו מלאכה שהיתה במדבר בעינן, אנן מלאכה לצורך המשכן בעינן, והרי היתה צידה במלאכת המשכן.
14
ט״ווראיתי שעיקר ההכרח שהיה להק"ע ז"ל לומר דלהירושלמי לא היה להם חלזון במדבר הוא מירושלמי (שם), דקאמר עלה דמתני' דקתני הצובעו מה צביעה היתה במשכן, שהיו משרבטין בבהמה בעורות אילים מאדמים, א"ר יוסה הדא אמרה העושה חבורה ונצרר בה דם חייב יעו"ש, ולא קאמר בפשיטות טפי מצביעת התכלת, אלא ודאי משום דקסבר שלא היה להם חלזון ותכלת היה להם ממצרים, וכן כתב להדיא הקרבן עדה (שם ד"ה מה צביעה) יעו"ש. אכן לע"ד אין זה מספיק כנ"ל, דהגם שהיה להם תכלת ממצרים מה בכך, הרי על כרחך צבעו שם, וא"כ היתה צביעה בצורך מלאכת המשכן. אמנם הדבר פשוט לע"ד דלאו בדרך קושיא קאמר לה הירושלמי מה צביעה היתה במשכן, דמי לא ידע שהיתה שם צביעה בתכלת וארגמן ותולעת שני, אלא בניחותא ובדרך רבותא קאמר לה הירושלמי, שתדע מה צביעה היתה במשכן אפילו מין צביעה כזו, שרק הצביעה מצרירת הדם על ידי חבורת השרביט ג"כ היתה במשכן, וגם צביעה זו בכלל מלאכת הצובע הוא, וכדמסיים הדא אמרה העושה חבורה ונצרר בה דם חייב, והרי באמת יש בזה פלוגתא בין רש"י והתוס' ז"ל יעו"ש. ובהא נחתינן ובהא סלקינן, שאין הכרח כלל לומר שלא היה להם חלזון במדבר, וממילא מסתבר טפי דבקושטא היה להם, ומ"מ מתפרש לן הירושלמי שפיר כפי' הקרבן עדה והפני משה ז"ל כנ"ל:
15
ט״זמיהו באמת אנן בעניותין גם בעיקר פירושם ז"ל לא זכינו לעמוד, דפירוש השני שבקרבן עדה ודאי תמוה כמו שתמהו התוס' ז"ל, דאיך יהיה פלוגתא במציאות אי שייך צידה בחלזון או לא. ופירוש ראשון של הק"ע ופי' פני משה ז"ל ג"כ דחוק לע"ד, דהך מ"ד בירושלמי לית ליה חיוב בצידה כלל, והרי להדיא קתני הצד מכלל ל"ט מלאכות, ועכ"פ איך הוי משתמיט הך מ"ד לומר עלה דמתני' לית כאן צידה. ועל כן נראה לע"ד עיקר הגירסא לית לה צידה ופירושה הוא, לפי מה שנתבאר דהחלזון גידולו הוא בים ועולה ג"כ להרים שבים, ונראה שבים הוא דשייך ביה צידה אבל כשעולה להרים ניצוד ועומד הוא. והגם שנתבאר מספר הקנה שקשה לקחת אותו, משום שדרכו כשעולה בהרים לתקוע עצמו בארץ בחידודי פתיליו, מיהו צידה לא שייך בו, דניצוד ועומד הוא. וקסבר מאן דאמר בירושלמי הצד חלזון ופצעו אינו חייב אלא אחת משום נטילת נשמה לית לה צידה, כלומר אין לה לחלזון חיוב צידה אפילו היכא ששייך בו צידה, כדמפרש טעמא ואזיל כדאר"א וכו' מין חיה וכו' הכי נמי החלזון בנס היה עולה להם במדבר ובארץ ניצוד ועומד הוא, וכיון שבמשכן לא היה בו צידה אינו חייב בצידתו גם במקום ששייך בו צידה, דדוקא שאר בריות שלא היו כלל במשכן אית בהו חיוב צידה משום צידת תחש שהיה במשכן, שהגם שבנס בראו להם הקב"ה, אבל היו צריכין לצודו, שהנס לא היה אלא בבריאתו. אבל חלזון כיון שהיה במשכן בלא צידה, הוי כמו אין במינו ניצוד, ולא ילפינן ביה חיוב צידה ממה שהיה צידה במשכן גבי תחש. ואידך מ"ד בירושלמי וש"ס דילן קסברי כיון דילפינן מלאכת צידה דליחייב עלה משום דהוי במשכן גבי תחש, ממילא מיחייב נמי אצידת חלזון היכא דשייך בו צידה, דהגם דחלזון שהיה במשכן לא היה בו צידה שניצוד ועומד היה, מ"מ היכא דשייך ביה צידה לא גרע צידתו מצידת שאר הבריות. והשתא פלוגתייהו הוי בסברא ולא במציאות, ועיין בתשובות רדב"ז סי' תרפ"ה יובא בדברינו לקמן בביטול טענה הרביעית:
16
י״זועוד יש לומר דנפקא להו לחז"ל דתכלת שצותה תורה צריכה שתהיה עומדת ביפיה ולא תשתנה, מהא דכתיב (שמות כ״ח:ל״א) כליל תכלת וכשנכהה מראיתו לא הוי כליל תכלת, וכדדריש רבי חנינא בן גמליאל לענין טעימה פסולה במס' מנחות (מב:) יעו"ש. ואפילו רבי יוחנן בן דהבאי דפליג התם וקאמר אפילו מראה שני שבה כשר, היינו מראה שני שבה כשר, היינו מראה שני שבה בתחלת הצביעה, אבל משנצבע למצותו ואחר כך מכהה והולך בכל פעם ודאי לא הוי כליל תכלת, ולהכי ודאי צריכה שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, דאם תהיה צבע שאינה עומדת ביפיה ומשתנה, הרי ודאי תפסל משתתחיל לכהות מראיתה ולהשתנות, ואם כן שמא תפסל ולאו אדעתיה. אלא ודאי מדאמרה תורה כליל תכלת, ודאי צריכה שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, על דרך לא אמרה תורה שלח לתקלה, וילפינן תכלת דציצית מתכלת דבגדי כהונה, דכל תכלת האמור בתורה צריכה שתהא עומד ביפיה ולא תשתנה, ולהכי הצריכו חז"ל חלזון דקים להו לחז"ל דצבע התכלת שממין אחר אינה עומדת ביפיה ומשתנה:
17
י״חובהיות כן שאין הצרכת החלזון בתכלת מהילכתא בלא טעמא מגזה"כ או מהלכה, אלא שהוא מטעם וסברא כדי שתהא הצבע עומדת ביפיה ולא תשתנה, א"כ אם אחר החיפוש תשיג ידנו למצוא דם איזה מין חלזון שיהיה שנוכל לצבוע בו צבע התכלת צבע עומדת ביפיה ולא תשתנה, ודאי נוכל לקיים מצות תכלת בלא שום ספק, דממה נפשך אי הקפידו חז"ל על מין חלזון אחד ידוע דוקא, והיינו על כרחך משום דקים להו לחז"ל דליכא בעולם מין חלזון אחר או בריה אחרת שנוכל לצבוע בדמו צבע תכלת שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, א"כ על כרחך זה החלזון שהשגנו הוא אותו חלזון שכוונו עליו חז"ל, שהרי אנו רואים שנוכל לצבוע בדמו צבע התכלת צבע שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה. ואם מין חלזון ובריה אחת היא ואינו אותו חלזון שדברו עליו חז"ל, א"כ על כרחך שלא הקפידו חז"ל על מין חלזון אחד ידוע דוקא, אלא הוא הדין כל מיני חלזונות ותולעים שנוכל לצבוע בדמן צבע תכלת שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה שפיר דמי, ושלא מן החלזון פסולה דקתני היינו מצבע צומח או דומם, דהא כל עיקר הצרכת חלזון בתכלת לאו מהילכתא בלא טעמא הוא, אלא מהאי טעמא גופיה הוא שתהא הצבע עומדת ביפיה ולא תשתנה:
18
י״טוראיה לכל זה מסוגיא דמנחות (מב:) רב יצחק בר רב יהודה בדיק ליה כו' איפרד חזותיה פסולה לא איפרד חזותיה כשרה וכו' יעו"ש. ואי הצרכת החלזון בתכלת מגזה"כ או מהלכה דוקא על מין חלזון אחד ידוע אם כן איך מועלת הבדיקה, הרי הגם כי לא איפרד חזותיה ונדע שאינו צבע קלא אילן, אכתי דלמא הצבע הוא מדם חלזון אחר ולא מאותו חלזון שהקפידה עליו תורה, אלא ודאי דטעם הצרכת חלזון בתכלת הוא מטעם וסברא כנ"ל שתהא הצבע עומדת ביפיה ולא תשתנה, ושפיר מועלת הבדיקה ממה נפשך, אי הקפידו חז"ל על מין חלזוןן אחד ידוע, ועל כרחך משום דקים להו דבמין חלזון אחר אין הצבע עומדת ומשתנה, א"כ הבדיקה מוכחת לן שהצבע היתה מזה החלזון שהקפידו עליו חז"ל, ואי זו הצבע הוא מחלזון אחר לא מאותו חלזון שדברו עליו חז"ל, א"כ על כרחך שלא הקפידו חז"ל על מין חלזון אחד ידוע דוקא כנ"ל. הנה נתבאר ביטול טענה השניה, ועוד יתבאר אי"ה ביטולה עם ביטול טענה השלישית:
19