מאמר שפוני טמוני חול, הטענות ג׳Treasures Hidden in the Sand, The Objections 3
א׳הטענה השלישית: כי אף שנשיג למצוא איזה חלזון שנוכל לצבוע בדמו צבע התכלת, וכמו שנתבאר, דכיון שנוכל לצבוע בו צבע התכלת העומדת ביפיה ולא תשתנה ודאי הוא כשר לתכלת כנ"ל, אבל היאך אפשר לן לדעת זאת שצביעתה היא צביעה העומדת ביפיה ולא תשתנה. ודאי אי הוי פשיטא לן כי קרינן בזה החלזון שנשיג לחלזון שכוונו עליו חז"ל, שפיר אנו סומכים על חז"ל דקים להו שצביעת דם החלזון היא צביעה העומדת ביפיה ולא תשתנה, אכן הרי בגוף החלזון שנשיג יש לנו ספק אם קרינו לחלזון שכוונו עליו חז"ל. ורק מכח הוכחה זו אנו באים להכשירו מחמת שצביעתו היא צביעה העומדת ביפיה ולא תשתנה כנ"ל, א"כ צריכים אנו לדעת זאת בבירור, ואיך אפשר לדעת זאת שמא באמת אין צביעתה צביעה העומדת ביפיה ולא תשתנה, ובאמת לא קרינו לזה החלזון שדברו עליו חז"ל ובאמת לא לזה החלזון כוונו חז"ל:
1
ב׳אכן גם טענה זו בטולה מבואר משני פנים:
2
ג׳אחת
שהרי אפשר לידע זאת ע"י הבדיקה המבוארת בש"ס מנחות (מב: ושם) רב יצחק בריה דרב יהודה בדיק ליה מייתי מגביא גילא ומיא דשבלילתא ומימי רגלים בן ארבעים יום ותרי לה בגווייהו מאורתא ועד לצפרא איפרד חזותיה פסולה לא איפרד חזותיה כשרה, ורב אדא קמיה דרבא משמיה דרב עוירא אמר מייתי חמירא ארכסא דשערי ואפיה לה בגוויה אישתנאי למעליותא כשרה לגריעותא פסולה כו' ומסקינן שמועתא אהדדי אתמר ואם כהתה בבדיקה דרב יצחק בדקין לה תו להכשירה בבדיקה דרב אדא יעו"ש. ופסקה להלכה הרמב"ם ז"ל בהלכות ציצית (פ"ב הלכה ה') יעו"ש:
שהרי אפשר לידע זאת ע"י הבדיקה המבוארת בש"ס מנחות (מב: ושם) רב יצחק בריה דרב יהודה בדיק ליה מייתי מגביא גילא ומיא דשבלילתא ומימי רגלים בן ארבעים יום ותרי לה בגווייהו מאורתא ועד לצפרא איפרד חזותיה פסולה לא איפרד חזותיה כשרה, ורב אדא קמיה דרבא משמיה דרב עוירא אמר מייתי חמירא ארכסא דשערי ואפיה לה בגוויה אישתנאי למעליותא כשרה לגריעותא פסולה כו' ומסקינן שמועתא אהדדי אתמר ואם כהתה בבדיקה דרב יצחק בדקין לה תו להכשירה בבדיקה דרב אדא יעו"ש. ופסקה להלכה הרמב"ם ז"ל בהלכות ציצית (פ"ב הלכה ה') יעו"ש:
3
ד׳אמת שהרב בעל תפארת ישראל (שם) שדי בה נרגא בבדיקה זו, וכתב דאין אנו בקיאין באותן סממנין שהזכיר הש"ס שיבדקו בהן אם אינו משתנה כשיבדקוהו בהן, דהרי מגביא גילא ומיא דשבלילתא שהזכיר הש"ס מחולקין רש"י ורמב"ם בפירושן ע"כ, אכן בעניותין במחילת כבוד תורתו הרמה פטומי מילי בעלמא נינהו, דמה שכתב דאין אנו בקיאין באותן סממנים שהזכיר הש"ס הוא דבר מתמיה, כיון שלא נמצא בשום אחד מהראשונים ז"ל לומר שאין אנו בקיאים אותן סממנין, ואם הוא ז"ל לא היה בקי בהן יגזר אמר שלא ימצא בעולם מי שבקי בהן, בעניי זכיתי ת"ל להיות בקי בהן ובשמותיהן, הן לפי פירש"י ז"ל הן לפי פי' הרמב"ם ז"ל, ומה שכתב דהרי מגביא גילא ומיא דשבלילתא שהזכיר הש"ס מחולקין רש"י ורמב"ם בפירושן, שכח שגם בחמירא דארכסא מחולקין רש"י ורמב"ם, דרש"י פי' שאור קשה ורמב"ם העתיק בצק, ואולי היתה גירסתו כך עי' כסף משנה (שם) אכן מה בכך הרי אנו יכולין לבדוק שתי הבדיקות הן לפי' רש"י ז"ל והן לפי' הרמב"ם ז"ל, ות"ל אותן הסממנין הנודעים לי שהן הן אותן הסממנין שהזכיר הש"ס בבדיקה זו, יכולנו לברר זאת מדברי חז"ל עצמן העשירים במקום אחר, וא"כ שפיר אנו יכולין לדעת באותו חלזון שנשיג לצבוע בדמו צבע התכלת, אם צביעתה צביעה העומדת ביפיה ולא תשתנה ע"י שנבדוק אותה בבדיקה הנזכרת בש"ס. וזה ג"כ ביטול לטענה השניה, שהרי אפילו היה מפורש הצרכת החלזון בתכלת בתורה ושהיתה הקפידא על מין חלזון אחד ידוע דוקא, הרי ג"כ על ידי בדיקה זו כשתהא עולה יפה בדם חלזון זה שנשיג, אנו יודעין בבירור שזה הוא אותו החלזון שצותה עליו תורה, שאם לא היה זה לא היתה הבדיקה עולה בו יפה, שהרי הבדיקה בש"ס לכך נזכרה לברר אם התכלת הוא מדם החלזון וכשרה או שהיא ממין אחר ופסולה וזה ברור, הא חדא.
4
ה׳שנית
גם בלא בדיקה כלל, נראה לע"ד ברור, שאם נשיג חלזון לצבוע בדמו צבע התכלת, ויהיה נמצא בזה החלזון כל הסימנים והסגולות שנתנו חז"ל בזה החלזון שדברו בו, שוב אין לנו לספק כלל שודאי הוא אותו חלזון עצמו שכוונו עליו חז"ל, והרי חז"ל סמנו לנו את החלזון במס' מנחות (מד.) תנו רבנן חלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג וכו' יעו"ש, ונראה ברור, שמשום הכי גופיה סמנו אותו, לאשר חז"ל שערו בחכמתם אשר לסיבת גליותינו וליקרת מציאותו קרוב הדבר שישכח מאתנו איזה הוא זה החלזון, לזאת ציירו וסמנו לנו סימני החלזון לידע לחפש אחריו כשיהיה לאל ידנו. תדע שהרי הרמב"ם ז"ל בחיבורו (שם) העתיק ברייתא זו, ודבר ידוע הוא שהרמב"ם בחיבורו אינו מביא דברי אגדה רק מה שיש נפקא מינה לדינא, אלא ודאי מייתי לה לדינא שנוכל לסמוך על סימנים הללו שזה הוא החלזון להכשיר דמו לתכלת. ובעניותין מצאנו עוד הרבה סימנים וסגולות בהחלזון מפוזרים בדברי חז"ל, והרמב"ם ז"ל הוסיף לתת בו סימנים מה שלא נזכרו בש"ס, אשר מזה אשפוט שהכיר את החלזון וראה אותו כנ"ל. אשר לזה נראה ברור, לכשנשיג מין חלזון שיהיו נמצאים בו כל הסימנים שיתבארו בעזה"י, אין לפקפק כלל לסמוך עליהם להכשירו לתכלת בלי בדיקה. דצורך הבדיקה הוא רק כשיש לנו ספק אם הוא דם חלזון, אבל כשברור לנו שהוא דם חלזון אין צורך בהבדיקה כלל. וזה ג"כ ביטול לטענה השניה, שהרי אפילו היה מפורש בתורה הצרכת החלזון בתכלת, ושהיתה הקפידא על מין חלזון אחד ידוע דוקא, הרי ג"כ ע"י הסימנים שימצאו בו בזה החלזון שנשיג נוכל לידע שבאמת זה הוא החלזון שצותה עליו תורה, שאם ימצאו בו אלו הסימנים שנתנו בו חז"ל ודאי זה הוא אותו החלזון עצמו, ובאמת שמזו הברייתא המסמנת את החלזון נראה דבקושטא חלזון אחר שאין לו אלו הסימנים, הגם שאפשר לצבוע בדמו צבע התכלת, אינו כשר לתכלת. וצריך לומר דקים להו דחלזון שאינו בא בסימנים הללו, אין צביעת דמו צביעה העומדת ביפיה ולא תשתנה:
גם בלא בדיקה כלל, נראה לע"ד ברור, שאם נשיג חלזון לצבוע בדמו צבע התכלת, ויהיה נמצא בזה החלזון כל הסימנים והסגולות שנתנו חז"ל בזה החלזון שדברו בו, שוב אין לנו לספק כלל שודאי הוא אותו חלזון עצמו שכוונו עליו חז"ל, והרי חז"ל סמנו לנו את החלזון במס' מנחות (מד.) תנו רבנן חלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג וכו' יעו"ש, ונראה ברור, שמשום הכי גופיה סמנו אותו, לאשר חז"ל שערו בחכמתם אשר לסיבת גליותינו וליקרת מציאותו קרוב הדבר שישכח מאתנו איזה הוא זה החלזון, לזאת ציירו וסמנו לנו סימני החלזון לידע לחפש אחריו כשיהיה לאל ידנו. תדע שהרי הרמב"ם ז"ל בחיבורו (שם) העתיק ברייתא זו, ודבר ידוע הוא שהרמב"ם בחיבורו אינו מביא דברי אגדה רק מה שיש נפקא מינה לדינא, אלא ודאי מייתי לה לדינא שנוכל לסמוך על סימנים הללו שזה הוא החלזון להכשיר דמו לתכלת. ובעניותין מצאנו עוד הרבה סימנים וסגולות בהחלזון מפוזרים בדברי חז"ל, והרמב"ם ז"ל הוסיף לתת בו סימנים מה שלא נזכרו בש"ס, אשר מזה אשפוט שהכיר את החלזון וראה אותו כנ"ל. אשר לזה נראה ברור, לכשנשיג מין חלזון שיהיו נמצאים בו כל הסימנים שיתבארו בעזה"י, אין לפקפק כלל לסמוך עליהם להכשירו לתכלת בלי בדיקה. דצורך הבדיקה הוא רק כשיש לנו ספק אם הוא דם חלזון, אבל כשברור לנו שהוא דם חלזון אין צורך בהבדיקה כלל. וזה ג"כ ביטול לטענה השניה, שהרי אפילו היה מפורש בתורה הצרכת החלזון בתכלת, ושהיתה הקפידא על מין חלזון אחד ידוע דוקא, הרי ג"כ ע"י הסימנים שימצאו בו בזה החלזון שנשיג נוכל לידע שבאמת זה הוא החלזון שצותה עליו תורה, שאם ימצאו בו אלו הסימנים שנתנו בו חז"ל ודאי זה הוא אותו החלזון עצמו, ובאמת שמזו הברייתא המסמנת את החלזון נראה דבקושטא חלזון אחר שאין לו אלו הסימנים, הגם שאפשר לצבוע בדמו צבע התכלת, אינו כשר לתכלת. וצריך לומר דקים להו דחלזון שאינו בא בסימנים הללו, אין צביעת דמו צביעה העומדת ביפיה ולא תשתנה:
5