צדקת הצדיק רמ״טTzidkat HaTzadik 249
א׳[רמט] החשק יש לו כח לפעול אותו דבר שהוא משתוקק לו הרבה אפי' הוא רע כענין (מכות י:) בדרך שאדם רוצה לילך כו' מצד הרצון שלו פועל אפי' כל חמדת עוה"ז אם לא יהי' דבר מעכב שבמשפט אין מגיע לו זה ומונעין ממנו מה'. לולא זה ע"י החשק הי' משיג כל מה שחושק. ולכך שלמה המע"ה דבימיו סיהרא באשלמותא ולא הי' שום מונע נא' ככלות וגו' כל חשק שלמה וגו' שכל חשקו הי' נשלם ומובא לו. והוא הי' בתוקף החשק מכל הנבראים שע"ז חיבר שה"ש וכפי תוקף התגברות כח החשק כך הוא משיג. כי החשק נקרא סוף מעשה שהוא מסיט' דנוק' ומצד החסרון הוא חושק למילוי והוא דבוק במחשבה תחלה וראשית מחשבת הש"י שממנו שורש כל ההשפעות. וכן מסט' דרע כאשר אין דבר מונעו. וכמו ששמעתי על שישק מלך מצרים נקרא כן לשון תשוקה מצד עוצם תשוקתו להשיג רכוש דשלמה המע"ה מצד זה עלתה בידו בימי רחבעם כשהי' קצת חטא בישראל שלא הי' מדת המשפט מעכבתו. ורז"ל אמרו ע"ז (פסחים פז סע"ב) כסף מצרים חזר למקומו פי' כי כל תוקף ממשלת אומה הוא כפי תוקף החשק שלהם לאיזה דבר שבו יחוד כחם. וחשק מצרים הי' לחכמות כמ"ש בזוהר (ח"א קכה סע"א במדה"נ) דלא הי' חכמה כחכמתם ולכן אמרו הדעת הי' בגלות דכפי תוקף החשק לרע באותו דבר מאפיל חשק הטוב. ולכן היו בני ישראל עבדים שהעבד אין לו הרמת ראש שרשות אחר עליו והראש הוא משועבד דלכן עבדים כנשים ואסורין בת"ת (כמ"ש כתובות כח.). ובודאי כל רכושם היו מוציאים להשיג חכמות כפי תוקף חשקם ונקבע אותו חשק ברכוש כידוע דקניני האדם יש להם שייכות עם האדם דלכן אמרו (פסחים קיב.) הנוטל פרוטה מאיוב מתברך וכ"א (שם) במי ששעה משחקת ומצליח כי הוא קבוע גם בקניניו. כי הממון נקרא מאוד שבזה תוקף חשק האדם וכאשר הוא משעבדו לדבר אחר שחושק עוד יותר אז נקבע גם ברכוש מאחר שזה כל חשק האדם ועיקר קנינו גם בו נקבע אותו חשק. שזה ענין ההקדש לשמים ומוקצה לע"ז שחל על החפץ הענין הנקבע עליו שהוא מוכן בדעת האדם זה מצד קדושתו וזה מצד ההיפך. רק לפי שכל כח האדם הרי מוסר עצמו לאלוה שלו הרי כל כחות האדם שקועים בזה כאשר קנינו מתייחד לאותו דבר הוא חל אותן כחות גם על הקנינים וכן בכל דבר שתוקף תשוקת האדם לו ומוציא ממונו ע"ז. וזה טעם שקיבל אברהם אע"ה מתנות ממצרים שעי"ז זכה לב' כליותיו כב' רבנים והיו מלמדין אותו חכמה (כמ"ש ב"ר פ' סא) שקלט החשק לחכמה שלהם רק שהוא חשק לחכמת אמת [וכך שמעתי כי אברהם אע"ה קיבל רוח חכמה ובינה ממצרים ורוח עצה וגבורה מאבימלך ושזה טעם שא' מאבימלך נתעברה שרה (כמ"ש מד"ת ר"פ תולדות) כי בעת שניטל כח ההולדה מאבימלך אז ניתן כחו לאברהם אע"ה] וזה ענין הבטחת יצאו ברכוש גדול וביזת הים והוא הכנה לחכמת התורה. רק מ"מ שרשו מצד חכמת חיצונות ובשלמה המע"ה נא' ותרב חכמת וגו' ומכל חכמת מצרים דהיינו בחכמת חיצונות שלהם. וכל חשק שלמה הי' לחכמה שע"ז ביקש בחלום רק זה. וכך כחו קבוע ברכוש ולזה חשק שישק וחזר למקומו כי באמת חכמת חיצונות הוא חלקם רק שהי' בשאלה לשעה לבנ"י לצורך לקבוע בלבם עי"ז חכמת הש"י ועד שלמה המע"ה שחבר משלי בבירור חכמת התורה ואז לא הוצרכו עוד לחכמת חיצונות וחזר כל א' למקומו:
1
