צפנת פענח, בשלח י״דTzofnat Paneach, Beshalach 14
א׳במדרש פ' בשלח (שמ"ר כג, ז) אז ישיר משה (טו, א), הדא הוא דכתיב (תהלים סח, כו) קדמו שרים אחר נוגנים, אמר רבי יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים, ולא הניחן הקב"ה, אמר להם לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים שירה לפני, הדא הוא דכתיב (שמות יד, כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה, כמה דתימא וקרא זה אל זה ואמר (ישעיה ו, ג). וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקב"ה, אמר להם הקב"ה יקדמו בני תחלה. ולמה כך, אמר להם הקב"ה לא בשביל שאני משפיל אתכם, אלא יאמרו בשר ודם תחלה עד שלא ימות אחד מהם, אבל אתם כל זמן שאתם מבקשין אתם חיים וקיימין, עד כאן המדרש.
1
ב׳והוא תמוה, חדא דכך הל"ל באותו הלילה שעברו ישראל את הים לא הניח הקב"ה למלאכים לומר שירה, שזהו עיקר החידוש, ולא להאריך ללא צורך בתיבת בקשו המלאכים לומר שירה כו', דמשמע דבאו"תו הלילה בקשו לומר ולא בשאר לילות, וזה אינו, דבכל לילה אומרין שירה, וכדאיתא בריש מסכת עבודה זרה (ג:) בלילה שומע שירה מפי החיות, שנאמר (תהלים מב, ט) יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי.
2
ג׳ב' קשה, וכי בכל שעה שלגי[ו]נותיו נתונין בצרה, דאין טעם זה מספיק כי אם לאמירת הלל, וכדאיתא בסוף מסכ' ראש השנה (לב:) מפני מה אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכפורים. אמר הקב"ה אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי החיים והמתים פתוחין לפני ויאמרו שירה בתמי' כו', מה שאין כן סדר תפלות היום אין נמנעין מלהתפלל בראש השנה ויום הכפורים, אדרבה מרבין בתפלה, ושירתן של מלאכים זהו סדר תפלת היום שלהם, וכדפירש במוהרש"א בפרק אין דורשין, על פסוק יומם יצוה ה' חסדו וגו', עיין שם, ומדוע מנען באותו הלילה מהשיר. וכי תימא דבאמת מה שרצו לומר שירה הוא הלל או שירת הים, גם זה אינו, דזה ידוע להם שאין רשאין להזכיר השם כי אם אחר ג' תיבות, ובהלל הוא אחר ב' תיבות - הללו עבדי ה' (תהלים קיג, א), ושירת הים אחר תיבה אחד - אשירה לה' (שמות טו, א), שהוא התחלתו. ומהיכי תיתי לומר שבקשו לומר שירה זו.
3
ד׳ג' קשה, הלא הרבה פרענויות היו על העולם, ובכולן לא מצינו שימנעו מלומר שירה, ומאי שנא הכא. וכי תימא דבאמת בכולן לא אמרו שירה באותו זמן משום דאין שמחה לפניו יתב' באבוד רשעים, אם כן מאי שנא הכא שבקשו לומר שירה. וכי תימא דלעולם לא מנעו שירתן הקבוע להם בשביל אבוד רשעים, והכא שאני משום דסדר שירתן הוא בצירוף ג' כתות יחד, וכאשר נבאר בסמוך, והכא שלא קרבו הכתות זה לזה כל הלילה, ולכך לא יוכלו לומר שירה, קשה מנלן שלא נתקרבו, ואי משום שנאמר ולא קרב זה אל זה, דלמא הוא כפשוטו דקאי על המחנות, וכפירוש רש"י. וכי תימא כפירוש המפרשים דבאמת חד טעמא לתרוי[י]הו, דמשום דלא נתקרבו המחנות זה לזה למטה, לכך גם השרים שלמעלה לא נתקרבו, מנא להו זה. ועוד, באמת למה דוקא על ידי צירוף ג' כתות יחד הוא דאומרין השירה ולא ביחידי.
4
ה׳ד' יש לדקדק מה לשון בקשו, ולא אמר באו כמו שאמר אח"כ. ה' קשה, דאם זה יתד תקוע דכל זמן שלא נתקרבו יחד אי אפשר לומר שירה, אם כן איך אמר בקשו לומר שירה, דאיך סליק אדעתייהו לומר שירה בלי הצירוף.
5
ו׳ו' קשה, דרש"י פירש בחומש על פסוק (יד, כד) ויהי באשמורת הבוקר, השירה נחלקה לג' כיתות לג' משמרות שבלילה, והטביעה הי' במשמר ג', אם כן בשני משמורות הראשונות מדוע לא אמרו שירה. וכי תימא דבאמת הכוונה על משמר הג' שלא אמרו שירה, קשה הא מייתי ראי' ולא קרב זה אל זה כל הלילה.
6
ז׳ז' קשה, כיון דכבר עבר זמן שירתם מה חזרו ובאו לומר שירה. ועוד דמשמע דבאו בלשון שאלה אם לומר שירה באותו הזמן או לאו, וכדמוכח מהמשל שאח"ז, והוא תמוה.
7
ח׳ח' קשה ממה נפשך, אם דרך המלאכים להקדים שירה מישראל אם כן מדוע באמת לא הניחן כאן, ואי דרך הישראל להקדים, וכדאיתא בפרק גיד הנשה (חולין צא:) שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרין למטה שירה, שנאמר (איוב לח, ז) ברן יחד וגו', אם כן מה ראו המלאכים להקדים כאן. וביותר קשה שהקשו ולמה כך וכו'.
8
ט׳ט' קשה, שהשיב הקב"ה יאמרו בשר ודם תחלה עד שלא ימות אחד מהם, מה שאין כן אתם וכו', הרי אמרו חז"ל (חגיגה יד.) על חדשים לבקרים (איכה ג, כג), שהקב"ה בורא בכל יום מלאכים ומקלסין להקב"ה ומתחלפים מיד.
9
י׳יו"ד קשה, שאמר כל זמן שאתם מבקשים אתם חיין, וזה מהתימא שיהי' חיין כפי רצונם. ועוד, דהל"ל כל זמן שאתם רוצים, ומה לשון מבקשים, דמשמע דבמה שפתח סיים.
10
י״אונבאר תחלה ש"ס דפרק גיד הנשה (חולין צא:) ויאמר שלחני כי עלה השחר (בראשית לב, כז), מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו, מסייע לרב חננאל דאמר ג' כיתות של מלאכים אומרין שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש, [ואחת אומרת קדוש], ואחת אומרת קדוש ה' צבאות וכו'. מיתבי, חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת שאין מזכירין השם אלא אחר ג' תיבות, שנאמר (ישעיה ו, ג) קדוש קדוש קדוש ד' צבאות, ואין מלאכים אומרין שירה למעלה עד שישראל אומרין שירה למטה, שנאמר (איוב לח, ז) ברן יחד כוכבי בוקר והדר ויריעו כל בני אלקים, אלא אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ד' צבאות, ע"כ.
11
י״בוי"ל, חדא, דאמר שלחני, והרבה והפציר בו עד ששלחו, ולא היה יכול לומר השירה במקומו כיון דאי אפשר בענין אחר. ב' הקשה מוהרש"א בפרק אין דורשין (חגיגה יב:) על פסוק יומם יצוה וגו' (תהלים מב, ט), משמע דאין המלאכים אומרין שירה כלל ביום, והכא משמע שאומרין שירה ביום, שאמר שלחני כי עלה השחר וכו'. ג' קשה, מה זה סיוע לרב חננאל, וכבר נדחק התוספות (חולין שם ד"ה מסייע) בזה, עיין שם. ד' קשה, דגם במסקנא מוכח שנחלקו לג' כתות בג' זמנים מתחלפין וכפירוש רש"י לעיל, אם כן איך אמר ויריעו כ"ל בני אלקי"ם, דמשמע דכולן אומרין שירה יחד.
12
י״גה' קשה, דמשני אלא וכו' ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ד' צבאות, דהל"ל חסורי מחסרא כדרך הש"ס בכמה מקומות בענין זה. וכן פי' בידי משה במדרש וישלח פ' ע"ח (א) בשם איזה גאון, יעו"ש. ו' קשה, דהלא על כת שני לא קשה מידי על רב חננאל, ומדוע מפרש דכת ב' אומרת ב' פעמים קדוש קדוש.
13
י״דוכבר הארכתי בזה במקום אחר, וכעת נראה לי לתרץ בדרך הפשוט, דמוהרש"א פירש על קושיא ב' הנ"ל בפרק אין דורשין, דיש לחלק בין אותן שנבראין בכל יום ומתחלפין, ובין אותן המלאכים הקבועים לעולם ואינן מתחלפין כגון מיכאל וחביריו וכו', יעו"ש.
14
ט״וויש להבין אמרי פה קדוש מה כוונתו, אם רצונו לפרש דאותן שאינן מתחלפים אומרים בלילה, והמתחלפין אומרים ביום, ואותו המלאך שהי' אצל יעקב הי' מאותן שנתחלפין, ולכך זמנו הי' ביום. אם כן תיקשי לי' מה שהקשה במדרש לרבי חלבו, דאמרינן חדשים לבקרים (איכה ג, כג), אמר רבי חלבו בכל יום בורא הקב"ה מלאכים ומקלסין להקב"ה ונתחלפין, אמר ר' ברכי' והרי כתיב (בראשית לב, כז) ויאמר שלחני כי עלה השחר, והגיע זמני, פירוש משמע שכבר נברא מאתמול. והשיב לו זה מיכאל וחביריו שאינן נתחלפין וכו', עיין במדרש וישלח פ' ע"ח (א), ואם נפרש שהי' מאותן שנתחלפין, הדרא קושיא הנ"ל.
15
ט״זואם רצונו לפרש שאותן שאינן נתחלפין אומרין ביום, ושנתחלפין אומרין בלילה, קשה, הא טעמא דאותן שנבראין ונתחלפין פירש בתוספות ריש פרק אין דורשין (יג:) בד"ה מזיעתן של חיות, וזה לשונו: והטעם שאומרין שירה ונטרדין, משום שיש אות במלאכים שממתינים זה לזה לומר שירה, כמ"ש (ישעיה ו, ג) וקרא זה אל זה וגו', ואותן החדשים שאינן יודעין הדת וממהרין לשורר ונתחייבו כלי' וכו', עיין שם. אם כן אותן שאינן מתחלפין הם אותן שקוראין זה לזה בסדר הקדושה, וכבר מצינו דאותן שקוראין זה אל זה אומרין בלילה, וכדאיתא במדרש הנ"ל דלא קרב זה אל זה כל הלילה אותן שקוראין זה אל זה, וכן מפורש להדיא בבעל הטורים פ' בשלח (יד, כ), עיין שם. וכן משמע בפרק אין דורשין (יב:) דאותן שיודעין הסדר, אומרין בלילה וחשין ביום מפני כבודן של ישראל, משמע שזהו אותן שאין מתחלפין, וכאשר הקשה רבי ברכי' לרבי חלבו.
16
י״זוע"כ נראה לפרש כאשר אמרנו ראשונה, דאותן שנתחלפין אומרין ביום, ולא קשה ממלאך של יעקב קושית ר' ברכיה הנ"ל, אחר הדקדוק שיש בתוספות הנ"ל, שפירש שאותן החדשים שאינן יודעין הדת וכו', וכי מאחר שאינן יודעין אם כן מיחשבי שוגגין ולמה יתחייבו כליה. ועוד, דאי נמי מזידין, וכי בשביל שממהרין לשורר יתחייבו כליה. אלא ודאי צריך לפרש דאותן המלאכים שנבראין בכל יום אין זה מלתא דפסיקא שיתחלפו כולן, אלא אותן המהדרין לידע הדת נשארו בקיומן, כי אפשר לידע הדת אם היו רוצין, דאל"כ דאי אפשר להם לידע בשום פנים אף אם היו רוצין, אם כן אין להם משפט מות, וביותר ביארתי מזה במקום אחר. נמצא אותו המלאך של יעקב טרח לידע הדת ונשאר קיים.
17
י״חועוד י"ל, על פי מה שיש לבאר טעם הקריאה והקריבה זה לזה בשעת שירה, ולא משוררין כל כת ממקומו, והוא דכתוב בלבוש החור בהלכות ראש השנה, סימן תקפ"ד: ואין אומרים הלל בראש השנה ויום הכפורים, משום דבג' שעות הראשונות הקב"ה יושב ודן, ובשעת הדין אין לומר שירה, שאין זה דרך מוסר להקל ראש בשעת הדין כאלו אומר שהוא בטוח שהקב"ה יוותר לו, דכל האומר הקב"ה וותרן יוותרו חייו (ב"ק נ.), אלא יעמוד באימה וביראה, שבזכות זה יצא לצדק דיננו.
18
י״טוזה שייך לרבנן דאמרי שאין העולם נידון רק בראש השנה ויום הכפורים (ר"ה טז.), מה שאין כן לרבי יוסי דנימוקו עמו, דסבירא לי' במסכת ראש השנה (שם) דאדם נידון בכל יום שנאמר (איוב ז, יח) ותפקדנו לבקרים, וכתיב (מלכים א ח, נט) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, וקיימא לן כוותי' כדאיתא שם כמאן מתפללין אקצירי ואמריעי כרבי יוסי וכו', אם כן לפי זה גם בכל יום אין לומר שירה בג' שעי קמייתא, אם כן תקשי להמלאכים שאומרין שירה מעלות השחר בג' שעי קמייתא.
19
כ׳אך דפירש בעל מגן אברהם בסימן הנ"ל (סק"א), דאם אינו אומר הלל דרך שירה רק דרך תחנה ובקשה דשרי, דהא מנהג פשוט לגמור בליל יום הכפורים כל תהלים ויש בו הלל וכו'. אם כן אם אומרין דרך תחנה ובקשה מותר.
20
כ״אאך דעדיין צריכין אנו למודעי ההפרש שבין דרך שירה ובין דרך תפלה ובקשה. ונ"ל שהוא בג' פנים, האחד, לפי מה שכתב הלבוש איסור שירה בשעת הדין משום דמורה שמחה וקלות ראש בשעת דין, אם כן אם אומר באימה וביראה הוי דרך תחנה שכתב בעל מגן אברהם דשרי. השני, לפי מה דאיתא במסכת סוכה דף ל"ח (ע"א) במשנה, ובמסכת סוטה דף למ"ד ע"ב, עיין שם, דדרך השירה הוא אחד מקרא והשאר עונין אחריו ראשי פרקים, אם כן אם כולן בעצמן קורין ומשמיעים הוי דרך תחנה. הג' לפי מה שכתב הטור אורח חיים סימן נ"ה, דלענין צירוף התפלה בעינ(י)ן שיהיו כולם במקום אחד בלי הפסק מחיצה ביניהם, מה שאין כן לענות אחר המתפלל או המקרא אפילו מחיצה של ברזל אינו מפסיק ביניהם, ויכולין לענות בכל מקום שהוא, עיין שם. ובלבוש מבואר שם יותר, יעו"ש. אם כן דרך שירה דאחד מקרא והשאר עונין, אם כן אין צריך צירוף יחד למקום אחד, מה שאין כן דרך תפלה צריך צירוף למנין במקום אחד יחד.
21
כ״בונראה שזהו אשר כיוונו אנשי כנסת הגדולה באומרם יוצר משרתים ואשר משרתיו, ופי' בתוספות הנ"ל: יוצר משרתים היינו אותן שנבראין בכל יום ונתחלפין, ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם, הם אותן שעומדין וקיימים לעד. ופירושו כך הוא, יוצר משרתים בכל יום ומתחלפין. ואשר - שיש ממשרתיו שנבראין בכל יום שהן קיימין לעד ואינן מתחלפין, אף על פי שאומרין שירה בג' שעי קמייתא שעת הדין, והדין נותן שיוותרו חייהם, לזה אמר דאין אומרין דרך שירה רק דרך תחנה ותפלה, והוא שמשמיעי"ן בירא"ה יח"ד, והוא ג' פנים הנ"ל המורין על אמירה תחנה ולא דרך שירה, משמיעים כולם הוא נגד דרך השני, ביראה הוא נגד דרך הראשון, יחד הוא נגד דרך השלישי, וק"ל.
22
כ״גובזה כיוונו התוספות גם דבריהם שאמרו דאותן החדשים שממהרי"ן לשור"ר, ר"ל שאין ממתינים עד הלילה לומר שירה, דאז ליכא שעת דין, אלא ממהרי"ן לשור"ר בבוקר דרך שירה, שהדין שיוותרו חייהם, ולכן נטרדין. ומסוף דברי התוספות ניכר ראש דבריהם שהוא אמת בלי שום ספק, ולכך הביאו זה הנ"ל בסמוך לזה, דלכאורה הוא ללא צורך, ולדברינו יובן, ודו"ק.
23
כ״דובזה יובן הש"ס, שלחני כי עלה השחר, קשה היה לו לומר שירה במקומו, ושאר הכתות יהיו עונין במקומן כדרך השירה, וצ"ל משום דידע הסדר שאין אומרין דרך שירה בשעת הדין כי אם דרך תפילה, וצירוף בעי לתפלה יחד כל הכתות השייכים לזה, דא"א כי אם בכל הג' כתות יחד, דכל כת אינה אומרת רק פעם א' קדוש, ואם כן איך יאמר השם אחר התיבה א', מה שאין כן בצירוף כולן שכל כת אומרת פעם אחד קדוש אם כן כת ג' שכבר שמעו ב' פעמים קדוש יכול לומר פעם אחד קדוש ה' צבאות וכו', דשומע כאומר.
24
כ״הובזה יש סיוע לרב חננאל דאמר אחת אומרת קדוש וכו', ועל כרחך אין לפרש דכוונתו דכל כת אומרת אפילו בלי הצטרפות חבריהם, אם כן קשה מיתבי וכו' ואין מלאכי השרת מזכירין אלא אחר ג' תיבות קדוש קדוש קדוש ד' צבאות, ואין אומרין שירה למעלה וכו' שנאמר ברן יחד כוכבי בוקר, והדר ויריעו כ"ל בני אלקים, אם כן קשה בתרתי, דמשמע דאין אומרין השם כי אם אחר ג' תיבות, וכאן אמר אחר פעם [א'] קדוש השם. ועוד דמשמע דכולם יחד אומרין שירה, וכאן אמר בהיפוך. אלא צ"ל דבאמת גם כוונת רב חננאל הוא כך, שמצטרפין כל המלאכים שנחלקו לג' כתות, יחד, ואחת אומרת קדוש וכולן שומעין, וכת שניי' חוזר ואומר קדוש דהוי בידם ב' פעמים קדוש קדוש, אחת שאמרו הם ואחת ששמעו מכת א', וכת ג' גם כן אומרת פ"א קדוש, דהוי בידם ג' פעמים קדוש קדוש קדוש ויכולין לומר השם מיד, ואתי שפיר סיוע הנ"ל, ודו"ק. ומבואר גם כן שהמלאך הלז ידע הסדר, ולכך לא נתחלף.
25
כ״והכלל העולה מזה, דיש ג' פנים בין דרך שירה לדרך תחנה וכנ"ל. ויש להסתפק אי דוקא בכל ג' חילוקי הנ"ל הוא דהוי דרך תחנה ושרי מה שאין כן באחד מהם, וכדמשמע מפסוק ומשמיעי"ם בירא"ה יח"ד, משמע דכל ג' בעינ(י)ן. או דלמא לרווחא דמלתא הוא דעושין, מה שאין כן לדינא בחד מנייהו סגי. ונפקא מינה במקום דאי אפשר, דסגי בחד ולאוקמי' אדינא.
26
כ״זוע"כ נ"ל דיהי' איך שיהי', מכל מקום נראה דבבא הג' הוא עיקר, ובלאו הכי אי אפשר, אפילו דרך תחנה אסור ביחידי, משום דאמר רב יוסף במסכת עבודה זרה (ד:) לא ליצלי אינש ביומא קמא דראש השנה בתלת שעי קמייתא ביחידי, מ"ט משום דמיפקוד דינא ומעיינין בעובדי' ומדחינ(י)ן לי' וכו', והוא לרבנן. ולדידן דקיימא לן כרבי יוסי דבכל יום העולם נידון בתלת שעי קמייתא, ולכך אסור למלאכים לומר אפילו דרך תחנה ביחידי והשאר יהיו עונין במקומן, כי אם בהצטרף כולם יחד.
27
כ״חובזה יובן, אמר רבי יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה באותו הלילה וכו', ור"ל דדוקא באותו הלילה שלא נתקרבו הכתות יחד מכח מה שנאמר ולא קרב זה אל זה כל הלילה, אז בקש"ו מהקב"ה לומר דרך שירה, דעד עכשיו שנתקרבו הכתות להדדי אמרו כסדרן כפי הנהוג כרצונם, מה שאין כן השתא בקשו מהקב"ה אי לומר דרך שירה, שבזה אין צריך צירוף רק יענו במקום שהם, או שלא יאמרו דרך שירה כלל מאחר שהוא שעת דין, וזה ידוע אצלם שאין שירה באבוד רשעים, אלא יאמרו דרך תחנה אפילו ביחידי מאחר דאי אפשר בענין אחר.
28
כ״טועל זה השיב הקב"ה בתרתי אי אפשר, לגי[ו]נוהי נתונין בצרה ואיך אתם רוצים לומר שירה לפני בשעת דין. ואפילו דרך תחנה אין לומר כשאתם בכת יחידי וכדרב יוסף.
29
ל׳וכיון שיצאו ישראל מן הים, ואחר הטביעה שהי' עלות השחר, באו המלאכים אשר זמנם בעת ההיא להקדים ולומר שירה כנהוג, או לאו, וכנ"ל שאותן שמתחלפין זמנם מעלות השחר. אמר להם הקב"ה יקדמו עכשיו בני תחלה, ולזה שפיר הקשו ולמה כך יעבור זמנם בלי שירה ויתחלפו, מה שלא הי' זה עד עכשיו.
30
ל״אולזה השיב הקב"ה על נכון לא בשביל שאני משפיל אתכם וכו', אלא יקדמו בני עד שלא ימות אחד מהם, ר"ל שיש רשות ביד בשר ודם למות עד שלא יאמר שירה ויתבטל שירתו החוב לו על הנס שנעשה לו. מאי אמרת שיש לחוש גם עליכם שלא תתחלפו בלי שירה החוב לכם בכל יום, זה אינו, שכל זמן שאתם מבקשים, ר"ל שאתם מבקשים ושואלין (דלשון באו משמע גם כן דרך שאלה מהקב"ה, וכן מוכח מהמשל אשר הובא במדרש על זה, עיין שם) אי לומר דרך שירה או לאו, אם כן אתם יודעין הדת, ואין אתם מתחלפין אלא חיים וקיימים, וכנ"ל, וק"ל.
31