צפנת פענח, תרומה י״בTzofnat Paneach, Terumah 12
א׳פן ח' ביאור פסוק וידבר ד' אל משה דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש וגו' (כה, ב-ג), ופירש רש"י לי לשמי. וי"ל למה להאריך בתיבת יתירים, דכך הל"ל וידבר ה' אל משה לאמור קח לי תרומה מאת כל איש וגו'. אי נמי הל"ל דבר אל בני ישראל ויתנו לי תרומה, וכן הקשו המפרשים. ועוד, מה שתמהו העולם על פירוש רש"י לי לשמי, ואם יש לפרש אמיתת כוונת רש"י בתיבת לי כמו שפירש רש"י בפ' משפטים (שמות כ, כא) מזבח אדמה תעשה לי, ופירש רש"י שתהא תחלת עשייתו לשמי, וה"נ שתהא תחילת לקיחתו לשמי, אם כן הל"ל לפרש כך בהדיא כמו לעיל, ולא לסתום.
1
ב׳וי"ל, משום דקשה עוד, לפי מה שהקשה הר"מ בפ' חוקת, שהפסוקים אינן מסודרים, שנאמר (במדבר יט, ב) זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו וגו'. דכך הי' לכתוב דבר אל בני ישראל זאת חוקת התורה אשר צוה ה' ויקחו אליך וגו'. ותירץ, משום דבפרק אין מעמידין (ע"ז כג. - כד.) דריש הש"ס לאסור קיחת פרה מעכו"ם, שנאמר בני ישראל ויקחו וכו', ור"ל מדשינה וכתב בני ישראל אצל ויקחו לידרש זה. משמע דבלאו הכי לא הי' מוכח זה מסמיכת התיבת לחוד כי אם לפני ששינה הסדר, אם כן קשה מה הקשה שם, אלא מעתה דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ה"נ (בבני) [דבני] ישראל יקחו ולא מעכו"ם, וכי תימא הכי נמי והא אר"י וכו', ומה קושיא, דלמא שאני התם דמוכח לידרש כך משינוי הסדר, מה שאין כן כאן דכתוב כסדר הפסוקים ולא מוכח לידרש כך.
2
ג׳אך לפי קושיא א' הנ"ל, גם כאן אין צריך לומר בני ישראל ויקחו, ואפילו הכי כתוב כך, שמע מני' גם כן לדרשא הנ"ל.
3
ד׳אך דלפי זה באמת קשה, מאחר דמוכח גם בתרומה לאסור קיחה מעכו"ם, אם כן קשה שלקחו אבנים לאפוד מדמא בן נתינא עכו"ם, ומה דתירוץ הש"ס (ע"ז שם) אבני שהם הפסיק הענין, הוא נסתר ממה דהדרי ערבי', וכדאיתא שם.
4
ה׳ויש לנו לבאר תחלה מה שיש לדקדק בש"ס, ויבואר זה ממילא. והוא, מה שדרשו רבים בזה שהקשה המקשן תחלה מתרומה, ושוב חזר והקשה מפרה גופה שמצינו דלקחו מעכו"ם, דמיד ה"ל להקשות מפרה.
5
ו׳ונראה דהענין כך הוא, דהיה קשה להמקשן בתרתי, שלקחו פרה מעכו"ם, וגם מתרומה שלקחו מעכו"ם, ורצה המקשן שיבואר לו בחדא מחתא ב' קושיות הנ"ל, ואי הי' מקשה מפרה אף אם הי' לפשוט על פי איזה ראי' להתיר עדיין הי' צריך למודעי בתרומה מאי, ולכך הקשה מתרומה ואם יהי' לו ראיה להתיר בתרומה אתי פרה במכל שכן.
6
ז׳והוא, דודאי הבין המקשן שיש לתרץ כמו שתירץ הש"ס שם דעל ידי תגר ישראל זבין, ופירש רש"י דסרסור לקח בתחלה משלו לעצמו וחזר ומכרה לציבור, ולכך הקשה מתרומה דשם אי אפשר לתרץ כך, דכיון דכתיב בני ישראל ויקחו, ש"מ לאסור קיחה מעכו"ם, ומדכתיב לי והיינו שתהא תחלת קיחתו לשמי לשם תרומה, נמצא דאתי ללמד דגם תחלת לקיחתו יהי' לשם תרומה, ולכך אין היתר אף על ידי סרסור ליקח לעצמו כדי לחזור ולמכור לציבור. וסבר המקשן שאם יביא התרצן ראי' להתיר בתרומה, אתי פרה במכל שכן להתיר קיחה מעכו"ם.
7
ח׳ואחר שהבין התרצן זה, תירץ לו אחר להתיר משום אבני שהם שהפסיק הענין, ונשאר ספק השני בקושיא, והוכרח לחזור ולשאול על פרה, אלא שהי' חש פן יתרץ לו תירוץ הנ"ל דעל ידי תגר ישראל זבין, וכדי לבאר כוונת התרצן הקשה לו והא כתיב ואבני מילואים דהדרי ערבי', ואם ישיב לו התרצן על זה אדרבא מדאיצטריך קרא להפסיק ולחזור ולערב הכל יחד, ובוודאי קשה בתחלה מה קסבר ולבסוף מה קסבר, אלא ודאי יש לומר דההפסק אתי ללמד בחד צד והעירוב גם כן בחד צד, ועל כרחך הוא בענין זה - דההפסק מועיל להתיר על ידי סרסור מה שהי' אסור עד כאן מכוח שנאמר לי, וכדי שלא תימא דההפסק הוא לכל מילי ולהתיר קיחה מעכו"ם להדיא ולזה הדרא ערביה, ואם כן כאן איירי על ידי סרסור ישראל דמותר, ואז לא הי' מקום לחזור ולשאול על פרה דגם כן יש לתרץ כך. וכיון שלא השיב לו התרצן כך, סבר משום דלא סבירא לי' סברא זו לומר אחר שנאסר קיחה מעכו"ם להתיר על ידי סרסור ישראל, אלא גם זה אסור בשוה עם קיחה מעכו"ם עצמו, והשתא שפיר הי' מקום לשאלתו אם כן למה מצינו בפרה שלקחו מעכו"ם.
8
ט׳והתרצן השיב, דפרה איירי בתגר ישראל, ומה שלא תירץ כך בתרומה, משום דלא חש לי', שהוא נסתר בלאו הכי וכפירוש תוס' ואין זה סברא לומר משום דכתיב אח"כ וי"ו לומר דהדר ערבי', וק"ל.
9
י׳אך דלפי זה לעולם הדרא קושיא, ליכתוב רק קח לי תרומה, דפירושו דתחלת קיחה לא יהי' מעכו"ם, דהיינו לאסור על ידי סרסור וכנ"ל, ושוב אין צריך לומר בני ישראל ויקחו, לאסור קיחה מעכו"ם בלא סרסור, דאתי במכל שכן.
10
י״אאך דזה אינו, דהשתא דכתיב בני ישראל לאסור קיחה מעכו"ם, וחזר וכתב לי, נשמע שלי קאי גם כן אקיחה, והיינו לאסור אפילו על ידי סרסור, מה שאין כן אי לא היה כתיב רק קח לי, לא היינו אומרין דרוצה לאסור תחילת קיחה מעכו"ם, אלא הייתי מפרש על דרך אחר, והוא דאיתא (יומא לט.) הצנועין מושכין את ידיהם מליטול בתרומה, ולאחזוקי בכהני שרי (חולין קלג.), וה"נ קשה שאמר ויקחו לי תרומה, הא דרך הצנועין וכו', אך א"א דלשמי הוא, ור"ל לאחזוקי בכהני שרי מלהודיע שהוא כהן.
11
י״בוזה כוונת רש"י, לבאר דקדוק הפסוקים, דבר אל בני ישראל ויקחו וגו', קשה לכתוב ויתנו לי תרומה, וכי תימא דאתי לאסור קיחה מעכו"ם, אם כן ליכתוב רק קח לי תרומה, ונלמד שיהיה תחילת לקיחתו לשמי לשם תרומה, ואין היתר על ידי סרסור. לזה משני, משום דיש עוד לפרש תיבת ל"י לשמי, לאחזוקי בכהני, ולא מוכח הנ"ל, לכך איצטריך לכתוב דבר אל בני ישראל ויקחו, ודו"ק.
12