צפנת פענח, יתרו ד׳Tzofnat Paneach, Yitro 4
א׳פן ד' נבאר המשך הפסוקים פ' יתרו (יח, א - יט, ה): וישמע יתרו וגו', ודרשו חז"ל מה שמועה שמע ובא, שמע קריעת ים סוף ומלחמות עמלק, והוא תמוה.
1
ב׳ובפסוק כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, הוא תמוה, שכבר נכלל ברישא. ועוד בפסוק עתה ידעתי כי גדול ה' מכל [ה]אלהים כי בדבר אשר זדו וגו', והוא תמוה שלא סיים הענין.
2
ג׳ובפסוק ומשה עלה אל האלהים, במדרש (שמ"ר כח, א) הדא הוא דכתיב (תהלים סח, יט) עלית למרום שבית שבי וגו'. וי"ל מה קשה בפסוק דמתרץ הדא הוא דכתיב וכו'. ועוד קשה בפסוק, למה עלה קודם הקריאה, וכן הקשה רבי משה אלשי"ך, וכי תימא דקושיא זו בא לתרץ המדרש, וזה אינו, דעדיין אינו מתורץ במדרש זה.
3
ד׳ובפסוק אתם ראיתם וגו', והייתם לי סגולה מכל העמים. דהוא תמוה, ומה בכך שיהיו חביבין מכל העמים, דמשמע שהם חביבין וישראל חביבין יותר. ועוד, מה נתינת טעם כי לי כל הארץ.
4
ה׳הגם דקושיא א' הנ"ל אפשר לתרץ על פי הנ"ל דכתבתי תופס מקצת אחדות תופס הכל, ודוחה מקצת דוחה הכל. והנה האומות מיאנו לקבל התורה מצד טורח שאי אפשר לקיים כל התרי"ג מצות לכל אחד, וכמו שכתבו הקדמונים מזה, אמנם נסתר סברתם מצד קריעת ים סוף, ויבקעו המים (שמות יד, כא), שנבקע כל מימות שבעולם (מכילתא בשלח ד), ופירש בעוללות אפרים (מאמר קיז) דקאי על מימי החכמה וכו', יעו"ש. הרי אחר שנבקע ונפתח לאדם פתח סוף החכמה וכו' שנקרא ים סוף, סוף ים החכמה, נפתחו ונבקעו כל מימי החכמה של ז' חכמות הידועים, כי הכל אחדות אחת, ותופס מקצת תופס הכל. וזה ענשו של עמלק מדור דור, שדחה מקצת האחדות, מה שחתך מילת הזכרים (פס"ר פי"ב), שהוא חלק האחדות, ודחה הכל, ונאבד זכרו מדור דור. ובזה יובן וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא יותר מכל האומות, ומשני קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שמע, מזה נסתר טענות האומות, ובא להתקרב, והבן.
5
ו׳או יש לומר, שהי' לו יתרון אור הנמשך מחשך זולתו, של מצרים ופרעה שטובעו בים סוף, וחשך של עמלק שנאבד זכרו מדור דור, מזה הי' לו יתרון אור ובא. וז"ש הכתוב כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, על ידי חשך מצרים הי' יתרון אור לישראל, וז"ש הכתוב כי הוציא ה' את ישראל שהי' אור להם להתקרב אליו יתברך על ידי החשך של מצרים. וז"ש הכתוב עתה ידעתי כי גדול ה' מכל [ה]אלהים, כי אור הגדלות של הוי' נמשך לישראל מחושך ודין של מדת אלהים דיין ליפרע ממצרים, לכך בדבר אשר זדו עליהם, בזה עצמו הי' נמשך רפואה לישראל, שניצלו מהם, על ידי שהי' יתרון לישראל אור מכח החשך אשר זדו עליהם, והבן.
6
ז׳ומשה עלה אל האלהים וכו', דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס דנדרים (לח.) אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם וכו' וכולן ממשה וכו'. ושם הארכתי, וכאן אכתוב בקיצור. א' קשה, בשלמא חכם וכו', וכי תימא וכו', הא בש"ס משמע עשיר וגבור כפשוטו. ועוד כבד פה וכו'. ונראה לי דשמעתי בשם רבי סעדי' גאון העיקר לשבר הטבע וכו', וזש"ה (ירמיה ט, כב) אל יתהלל חכם וכו'. וזה נראה לי ביאור משנה (אבות פ"ד מ"א) איזהו חכם וכו'. ובזה יובן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם וגו' ועניו, ר"ל עם כל אחד ענוה אז הוא מעלה ומתנה, מה שאין כן בלא ענוה, שמתגאה על ידי מעלות הנ"ל, הוא פורעניות ולא מעלה וכו', וכל זה שהוא חכם באמת ומכל מקום עושה ההיפך, מה שאין כן וכו', וז"ש וכלן ממשה דייקא, והבן.
7
ח׳אמנם מעלת ענוה נמשך מתואר אדם, כמאמר רבי יוחנן בסוטה וכו'. ובזה יובן עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באד"ם דייקא, והבן.
8
ט׳ובזה יובן, ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה', קשה איך עלה קודם קריאה, ומשני הדא הוא דכתיב עלית למרום שבית שבי, שהוא מדריגות ושלימות המעלות להשראת שכינה, שאין הקב"ה משרה שכינה אלא על מדרגות הנ"ל, וכמו שסיים ואף סוררים לשכון יה אלהים וכו'. והכי נמי אמר ומשה עלה אל האלהים, שזכה אל שלימות המדרגות שתשרה עליו האלהים, ולכך מיד ויקרא אליו ה' מן ההר וכו', והבן.
9
י׳וז"ש הכתוב אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, על ידי החשך שלהם הי' יתרון אור לישראל שנתקרבו להקב"ה, וז"ש ואביא אתכם אלי, לכך ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, דהיינו ג' בחינות הנ"ל, א' אם שמוע, דהיינו הממעיט. ב' תשמעו דהיינו בתורת ה' חפצו, שישמע כשיפנה אח"כ. ג' ושמרתם את בריתי ממש, היינו אשר בתורת ה' יהגה יומם ולילה הוא המרבה. אפס שיש בחינה ד' שאינו בוחר בכל אחד מן ג' בחינות הנ"ל, והם ע' אומות, או בחינת המוני עם שאינם חפצים כלל בתורת ה', מכל מקום והייתם לי סגולה מכל העמים, שיהי' להם יתרון אור שנקרא סגולה הנמשך מחשך של כל העמים, ובזה כי לי כל הארץ, שנעשו כסא זה לזה ונעשה יחוד הנ"ל במקום אחר, הגם שצריך הבדלה כמו שכתבתי במקום אחר בשם מורי זללה"ה וכו', מכל מקום יש תועלת הנזכר שם, והבן.
10