צפנת פענח, יתרו ה׳Tzofnat Paneach, Yitro 5
א׳פן ה' וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלהים למשה וגו' עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם (יח, א-יא). ופירש רש"י וישמע וגו', מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמות עמלק. והספיקות רבו כמו שכתבתי מזה לעיל, וביאור ש"ס (חולין פט.) האמנם אלם צדק תדברון (תהלים נח, ב), יכול יגיס דעתו וכו', יעו"ש.
1
ב׳ונבאר משנה (אבות פ"ד מ"א) איזהו חכם הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי. והספיקות בזה עם ביאורן כתבתי במקום אחר.
2
ג׳וכעת נראה לי, דאיתא בש"ס פרק ב' דשבת (ל:) ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם (קהלת יב, יג), מאי כי זה כל האדם, אמר רבי אלעזר כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, רבי אבא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו וכו'. והנה שמעתי ממורי זלה"ה פירוש הש"ס (אבות פ"ו מ"ג) מה דוד המלך עליו השלום שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וכו', כי הלומד מן הצדיק עושה פרי, כי פרה ורבה, מה שאין כן הלומד מן הרשע וכו', ודפח"ח. ובזה יובן איזהו חכם, הכוונה מה הוא הסיבה הגורם לו שיהיה חכם, ומשני הלומד מכ"ל אדם, כי הלומד מן הצדיק, שהוא תואר כל אדם כנ"ל, זה גרם לו שיהי' חכם, וז"ש מכל מלמדי השכלתי, מאחר שלמדתי מן תואר כל, זה גרם לי כי השכלתי, והבן.
3
ד׳עוד יש לומר, דכתבתי במקום אחר שכל דופי שרואה בחבירו יש בו בעצמו שמץ מנהו, וזהו פירוש הש"ס (ר"ה פ"ג מ"ח) כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן וכו', יעו"ש. ובזה כתבתי בכמה מקומות ביאור פסוק (שמות יח, ו) אני חותנך יתרו בא אליך, וכוונתו שיצא משה רבינו עליו השלום לקראתו, והקשו המפרשים איך הי' רודף אחר שיצא לקראתו, ואני כתבתי כי על ידי יציאת משה מגדרו יוכל להתחבר ולהעלותו וכו', יעו"ש.
4
ה׳ונחזור לענינינו, דכתבתי במקום אחר ביאור משנה (ר"ה פ"ג מ"ח) והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו' (שמות יז, יא), כי איזהו חכם הלומד מכל אדם, גם מיצר הרע, להשתמש בי"ד עתים רעים לשם שמים, ואז נכנע שמאל בימין.
5
ו׳ובזה יובן מה שמועה שמע ובא, ופירש רש"י מלחמות עמלק, כי כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, לכך גם שהי' כהן מדין מכל מקום נכנע בקדושה לבחינת חתן משה.
6
ז׳וגם קריעת ים סוף גרם ששמע ובא, דכתב בעוללות אפרים (מאמר קיז) כי ענין קריעת ים סוף הוא שנקרעו ונבקעו ים החכמה, כי יש שבע חכמות וכו', יעו"ש. ולדברינו נראה לי, דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס (חולין קלט:) מרדכי מן התורה מנין וכו', המן מן התורה מנין וכו'. והעולה משם, על ידי שנתגלה אור החכמה והתורה, דהיינו רזי התורה שנתגלה עד עולם העשיה, מזה נמשך השבתת הקליפות וניצולו ישראל מן הכליה וכו', יעו"ש. ובזה יובן וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא, שנכנע אל הקדושה, וביאר שמע קריעת ים סוף, שנקרע ים החכמה ונתגלה אור עד סוף עולם עשיה, מזה נמשך השבתת הקליפות, לכך מה שהי' כהן מדין נכנע לבחינת חתן משה. וגם שמע מלחמות עמלק שעל ידי שהרים משה יד"ו גבר ישראל, והוא הי' חתן מש"ה, לכך שמע והבין ענין זה, לכך נכנע לקדושה ובא להתגייר, והבן.
7
ח׳ועל פי זה נבאר ש"ס דבכורות פרק ט' (נז:) העיד רבי ישמעאל פעם אחת נפל ארז במקומינו ועברו ט"ז קרנות על חודו. והוא תמוה. ומוהרש"א פירש בזה, יעו"ש.
8
ט׳כדי לבאר זה נבאר ש"ס סוף בבא מציעא (קיח:) שתי גנות זו על גבי זו וירק בנתיים, רבי מאיר אומר של עליון, ורבי יהודא אומר של תחתון וכו', אמר רבי שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטלו הרי הוא שלו והשאר של תחתון. אמרי דבי רבי ינאי ובלבד שלא יאנס, בעי רב ענן ואיתימא רבי ירמי' מגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו, מגיע לעיקרו ואין מגיע לנופו מאי, תיקו.
9
י׳כדי להבין דברי ש"ס אלו, נראה לבאר ביאור ש"ס פרק אלו מגלחין (מו"ק כז:) (הגם דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס בבא מציעא, יעו"ש) אל תבכו למת וכו' בכו בכה להולך (ירמיה כב, י), אמר הקב"ה להולך בלא בנים, עיין מזה במקום אחר. ויש להקשות, א' איך אמר אל תבכו למת, והוא היפך מה שאמר וכו'. ב' כפול בכו בכה. ג' תואר הולך. ועיין בהרי"ף שהקשה ספיקות הרבה וביאר שם, עיין במקום אחר מזה.
10
י״אונראה לי, דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס דערכין פרק ג' (טז.) אמר רבי יוחנן על ז' דברים נגעים באים וכו', איני והאמר רב ענני בר ששון, למה נסמכה בגדי כהונה לפרשת קרבנות, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין וכו'. ומשני, הא דאהני מעשיו, הא דלא אהני מעשיו וכו'. וכתבו התוספות (ד"ה הא דאהנו) דאהני מעשיו, שהרג נפש ממש, הא דלא אהני מעשיו, שהלבין פני חבירו ברבים דהוי כאלו הרג נפש וכו'.
11
י״בונראה לי לבאר ענין כאלו שכתבו התוספות, והענין, דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס (מגילה כח:) כל השונה הלכות וכו', שנאמר (חבקוק ג, ו) הליכות עולם וכו'. וביאור פסוק (שה"ש א, ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים וכו'. העולה משם כי מה שנתרחקו בני העולם ממנו יתברך, שנקרא הליכה, יש בו גם כן בחינה זו וכו'. והוא הדין איפכא, אם נתרחק הוא ממנו יתברך, יש בחינה זו בבני עולם גם כן וכו', ובזה יובן כל השונה הלכות וכו', יעו"ש.
12
י״גובזה נבוא לביאור הנ"ל, דכתבתי כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן וכו' (ר"ה פ"ג מ"ח). ובזה יובן מ"ש בגדי כהונה מכפרין וכו', כי אם נזדמן בגידה לכהן העובד ה', הוא כדי שיתחבר בזה עם המוני עם להעלותו ולכפר עליהם, וז"ש בגד"י כהונה מכפרין, והבן.
13
י״דונראה לי דזהו שאמר הכתוב (קהלת ט, ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, שיש ב' מיני בגידה, א' בכללות העולם, ב' בפרטות העולם איש יחידי, וזה נמשך מזה. וכן בעושה תשובה איש יחידי על בגידה שלו, נמשך מזה שעושין המוני עם תשובה על בגידה שלהם. ושפיר אמר בכל עת יהיו בגדי"ך לבנים, ב' מיני בגידות, שתחשוב בגידה שלהם הוא בגיד"ה [שלך] ואז זכות הרבים תלוי בך, ועל ידי זה ושמן על ראשך לא יחסר, זהו סוד (ברכות יז.) ועטרות על ראשיהן שכתבתי במקום אחר, והבן, (ועיין בכתבי במקום אחר, ביאור ש"ס על ז' דברים נגעים באים, וקושית התוספות הנ"ל על פי פשט, ורש"י ותוספות וכו', יעו"ש).
14
ט״וובזה יובן ש"ס דבבא מציעא הנ"ל, שתי גנות וכו', עיין ביאור זה במקום אחר, ומה שלא כתבתי שם יבואר כאן. וזהו אמר רבי שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו וכו', על דרך זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא וכו' (עי' זח"ב קכח:), כי על ידי כאל"ו הנזכר במקום אחר, אוחז בידו להתחבר עמו ולהעלותו, לכך הרי הוא שלו, והשאר שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלו, דהיינו שאינו רוצה להתקרב אל התלמיד חכם, נשאר של תחתון.
15
ט״זאמרי דבי רבי ינאי ובלבד שלא יאנס, הכוונה כשאינו רוצה להתקרב אליו לא יאנס עצמו הוא גם כן להתחבר אליו, כמו שאמרו חז"ל בש"ס דבבא קמא (צב:) קרית לחברך ולא ענך שדא גודא בתרי' וכו'. וכן כתבתי במקום אחר ביאור הרמב"ם (הל' אישות פ"ד ה"א) אין אשה מתקדשת אלא לרצונה וכו', יעו"ש. ובזה כתבתי במקום אחר ביאור ש"ס דעירובין (יח:) מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בב' אותיות וכו', יעו"ש.
16
י״זבעי רבי ירמי' מגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו וכו', דכתבתי במקום אחר דשמעתי ביאור פסוק (תהלים לב, ו) רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, כי הטובע במים ואתה רוצה להצילו, יזהר לאחוז אותו בדקות, כגון בשערו, ולא יאחז אותו בגופו ובעקרו, מפני חשש סכנה שלא יטבע עמו וכו', יעו"ש. וכוונת הבעיא, ודאי אם מגיע לגופו, שיאחזנו בדקות בשערו ולא יאחז אותו בגופו ובעקרו, היינו ואין מגיע לעיקרו, ויכול להצילו, ובזה ודאי הוא הנכון, רק האבעיא אם אין יכול להצילו כי אם מגיע לעיקרו ולא בנופו, מאי, אם יכנס בסכנה או לאו, תיקו, והבן.
17
י״חובזה יובן ש"ס דמועד קטן הנ"ל, אל (תבכה) [תבכו] למת, ר"ל כשמת ממש אל תבכו, מצד שמת ונסתלק מן חיי עולם הזה לעלות לחיי עולם הבא, כי אדרבא מיתת הצדיק נקרא הלולא כי נעשה יחוד עליון על ידי זה כמפורש בזוהר, מלבד שנפטר מצרות העולם הזה והולך למנוחות לחיי עולם הבא, לכך נקרא פטירה וכו', רק בכו בכה להולך, שיש צדיק שאינו מת ממש, רק יורד ממדריגתו, שנקרא הולך, כדי שיתחבר עם מדריגת המוני עם להעלותם, כמו שכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס (שבת לא.) העמידיני על רגל אחד וכו', יעו"ש. וכאשר הם אינן רוצים להתחבר אליו להעלותן, אם כן בחנם הלך ממדריגתו, וז"ש כפול בכו בכה, א' על ירידת הצדיק, בכה הב' על ירידתן של המוני עם שנשארו למטה ואינם יכולים לעלות, וז"ש להולך בלא בנים, שאם חזרו למוטב על ידו נקרא לו בנים, והבן, (זה היה הספד להרב המוכיח זלה"ה מפולנאי), ועיין עוד במקום אחר.
18
י״טובזה נבוא לביאור ש"ס דבכורות הנ"ל, דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס דזבחים (פג.) המזבח מקדש את הראוי' לו, רבי יהושוע אומר כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד, שנאמר (ויקרא ו, ב) היא העולה וגו', מה עולה וכו'. רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח, שנאמר על המזבח וכו'. פירש רש"י הוא משמע בהוויתה תהא, שאם עלה לא ירד, והקשו התוספות (ד"ה היא העולה) והא היא משמע מיעוטא ולא ריבוי. וכתבתי שם ביאור ש"ס דנדרים (לח.) אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם וגבור ועניו.
19
כ׳וכעת נראה לי באופן אחר, דכתבתי במקום אחר דכתב הרמב"ם איך אמר משה רבינו עליו השלום והן לא יאמינו וכו' (שמות ד, א), וביאור וכו', יעו"ש. ואני כתבתי ביאור זה במקום אחר, דאמרו חז"ל הדבק בתלמידי חכמים, איך אפשר זה, כי האמנה ודבקות ענין אחד, וזה שייך בב' סוגים שווים, מה שאין כן וכו'. וכתבתי ביאור זה בארוכה וכו', יעו"ש. וכעת נראה לי, דשמעתי ממורי זלה"ה ענין גזירה שוה, אם שוה רק בבחינה אחד יליף זה מזה וכו', ודפח"ח. והכי נמי אם שווין המוני עם רק בבחינה אחד להת"ח, אז יוכל להתחבר עמו להדבק בו.
20
כ״אוהנה כתב הרב החסיד מוהר"י יעבץ (אבות פ"ד מ"ד) מופת מובהק לכל התורה כולה הוא ענין השפלות, ומובא משל אחד, לשני עשירים, אחד דר בכרך ואחד בכפר וכו', יעו"ש.
21
כ״בובזה יובן ש"ס דזבחים, המזבח מקדש הראוי לו, הכוונה התלמיד חכם נקרא מזבח, כמו שאמרו חז"ל (יומא עא.) הממלא גרונם של תלמידי חכמים יין כאילו מנסך על גבי מזבח וכו', ואמר המזבח מקדש, דהיינו התלמיד חכם מקדש הראוי לו, דהיינו שיקדש את זולתו לחבר' אליו.
22
כ״גומפרש רבי יהושע מי נקרא הראוי לו, ואמר כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד, שנאמר היא העולה וגו', מאי העולה וכו'. והענין, דכתבתי במקום אחר ש"ס דיומא (שם) אליכם אישים אקרא (משלי ח, ד), אמר רבי ברכיה אלו תלמידי חכמים, שדומין לנשים וכו', פירש רש"י אישים לשון אשה, מדלא כתיב אנשים וכו'. וז"ש כל תלמיד חכם הראוי לאישים, שיוכל להתחבר עם המוני עם, שנקראו אישים שדומין לנשים, ובמה ראוי לאישים, ומביא הפסוק שנאמר היא העולה, כי הי"א מיעוט, ועל ידי זה שנתמעט וירד ממדריגתו יוכל להתחבר עם המוני עם ולעלות עמהן.
23
כ״דאך דאכתי לא נודע מי ראוי להתחבר עם הת"ח, ובא רבן גמליאל ומפרש כל הראוי למזבח וכו', באופן [ד]מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, והענין, דכתבתי במקום אחר ביאור פסוק (שמות כ, כו) ולא תעלה במעלות על מזבחי וגו', כי התלמיד חכם צריך שיהי' בו מדת השפלות גם, אז מעלות החכמה שבו נקרא מעלה, מה שאין כן בלאו הכי גם אם עלה במעלות הנ"ל ירד. לכך אמר (רבי) [רבן] גמליאל אם ראוי למזבח, שיש בו מדת השפלות גם כן, אז על ידי ששוה לו במדה זו יוכל להתחבר עמו ולעלות, אז אם עלה לא ירד, מה שאין כן בלא מדת השפלות ירד, כי חכמתו מסתלקת ממנו כנ"ל.
24
כ״הובזה יובן כי רש"י ותוספות לא פליגי, רק זה מפרש לזה, כי על ידי הי"א מיעוט, שממעט עצמו במדת שפלות, על ידי זה נשאר בהוייתו שאם עלה לא ירד, וזה שכתוב הי"א העול"ה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, והבן. עיין במקום אחר ביאור ש"ס דזבחים על דרך שכתבתי במקום אחר, וביאור פסוק (אסתר א, כב) להיות כל איש שורר וגו'.
25
כ״וובזה יובן ש"ס דבכורות הנ"ל, פעם אחת נפלה ארז במקומינו, שהוא על דרך שכתבתי במקום אחר דמבואר בכתבי האר"י זלה"ה ביאור (משלי כד, טז) שבע יפול צדיק וקם, כי יורד בחינה ו' שהוא צדיק אל מלכות שנקרא שבע, אות ה', להעלותה, וזהו וקם וכו', יעו"ש. ולהלביש דבר זה כתבתי שם כשיורד הצדיק בחינה ו' ממדריגתו כדי שישתווה עם המוני עם, שהם אות ה', שיתחבר עמהן להעלותן, ועל ידי זה וקם וכו'. וזש"ה (תהלים טז, י) לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת וכו', יעו"ש. וזהו גם כן בחינה ו' כורע לגבי ה' להעלותה, שכתבתי שם.
26
כ״זוז"ש פעם אחת נפלה ארז במקומינו, שהוא ממש בחינה שבע יפול צדיק, כי ארז נקרא צדיק שנמשל לארז, כמפורש בש"ס (ב"ב פ.), ונפל ארז ממדרגתו כדי שיהי' במקומינו, שישתווה לנו במקום מדריגתינו, שאז יוכל להתחבר עמנו להעלותינו. וז"ש ועברו ט"ז קרנות על חודו, והוא על דרך הי"א העולה הנ"ל, כי תיבת היא מספרו י"ו, ועל ידי זה המיעוט תיבת היא גימטריא י"ו, נתחבר עמנו להעלותינו, ובזה תרוממנה קרנות צדיק (תהלים עה, יא), וז"ש ועברו י"ו קרנות על חודו, רצה לומר על ידי יחודו, שעל ידי זה שנתייחד ונתחבר עם המוני עם להעלותן ונעשו חד. וכן דרשו במדרש ויחד יתרו (שמות יח, ט), שעשה יחוד וכו', יעו"ש, והבן.
27
כ״חעוד יש לומר, דמבואר בפרי עץ חיים הלכות פסח (פ"ז) כי אות ו' שבתוך ה' לפעמים הוא ו' ולפעמים הוא י', וז"ש (בהגש"פ) השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל וכו', יעו"ש.
28
כ״טובזה יובן פעם אחת נפלה ארז במקומינו, דהיינו שבע יפול צדיק וקם, כי הצדיק שהוא אות י' ואות ו' נפלה לבחינת שבע שהם המוני עם שנקרא שבע, כדי שיהי' במקומינו, ועברו י"ו קרנות, כשנתחבר בחינת צדיק שהם אות י"ו עם המוני עם, נעשו קרנות על חודו ויחודו, תרוממנה קרנות צדיק, והבן.
29
ל׳ובזה יובן מה שנאמר בש"ס דבבא בתרא (י:) אמר משה רבינו עליו השלום להקב"ה, במה תרום קרן ישראל, אמר ליה, בכי תשא (שמות ל, יב). והוא תמוה. ולדברינו אתי שפיר, כי לשון כי תשא סובל ב' פירושים, אחד כפשוטו, ב' כי (תשא) [תשה] ברעך וכו' (דברים כד, י). וז"ש על ידי שתמצא החוב של רעך בך, אז כשתשוב אתה אז גם הם ישובו, על דרך כל שאינו מחוייב בדבר, והבן.
30
ל״אונחזור לענין הספד הנ"ל, כי נודע כי מיתת הצדיק הנקרא ארז, הוא נתפס תחת דורו, כי בעון הדור נתפס הצדיק. ובזה יובן, פעם אחת נפלה ארז במקומינו ותחת הדור, ר"ל במקום הדור לכפר עליהם, ועברו י"ו קרנות על חודו, כי במיתת הצדיק נעשה יחוד למעלה מ"נ כמפורש בזוהר, ומה שהי' בחינת (עי' רות א, יט) ותלכנה שתי ההי"ן לעצמן ואות י"ו לעצמו, כמ"ש בזוהר ותיקונים, עכשיו שנעשה על ידי מיתתו יחוד למעלה, עברו נתחברו ו"י קרנות על חודו, כי מלכות נקרא קרן כנודע, וב' ההי"ן נקרא קרנות, ונתחברו ועברו י"ו קרנות על חודו ויחודו, והבן.
31
ל״בובתנחומא (כי תשא ג), מובא בפייט פ' שקלים. במה תרום קרן ישראל, בכי תשא (שמות ל, יב), אמר משה רבינו עליו השלום, תינח כל זמן שהוא קיים, אח"כ מהו, אמר לי' הקב"ה כל זמן שהם קורין פרשה זו מעלה אני וכו'.
32
ל״גונבאר פסוק משפטים (שמות כב, כד) אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהי' לו כנשה לא תשימון עליו נשך. ופירש רמ"א וכו'.
33
ל״דובש"ס דבבא בתרא (י:), אמר משה רבינו עליו השלום במה תרום קרן ישראל, אמר לי' בכי תשא. ובתנחומא (כי תשא ג) איתא, תינח בזמן שאני קיים וכו', אמר ליה כל זמן שיקראו ישראל פרשה כי תשא מעלה אני וכו', יעו"ש. והוא תמוה.
34
ל״הונראה לי, דכתבתי במקום אחר ביאור פסוק אם כסף תלוה וכו'. וכעת נראה לי כעין זה גם כן, על פי שכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס דבבא מציעא וכו', והעולה משם כל שאינו מחויב בדבר וכו' (ר"ה פ"ג מ"ח). ובזה יובן אם כסף תלוה את עמי וגו', אם אתה כוסף שתלוה ותתחבר עם עמי, עם המוני עם להעלותן, שהם את העני עמך, הדרך בזה לא תהי' לו כנושה, ר"ל כאילו הוא חייב ולא אתה, אלא תהי' בגדר החכם הלומד מכל אדם (אבות פ"ד מ"א), שיש בך גם כן שמץ מנהו, ועל ידי זה תוכל להתחבר עמו להעלותו אתך. ולא תשימון עליו נשך, שיש ב' סוגי מוכיחים, אחד הלומד חוב, והוא על דרך וישלח ה' בעם את הנחשים וכו' (במדבר כא, ו), וכתבתי מזה במקום אחר, יעו"ש, וזש"ה לא תשימון עליו נשך, רק מסוג ב' הלומד זכות, והבן.
35
ל״וובזה יובן, במה תרום קרן ישראל, אמר לי' בכי תשא, שיש ב' פירושים, אחד כי תשא כפשוטו, ב' נשיאות ראש, וזה נמשך מזה, על ידי שתמצא החוב שלהם בך גם כן, אז יתחבר עמהן להעלותן. אמנם תינח בחיי משה, לדורות איך יעשו, ואמר לו על ידי שיקראו הפרשה לדורות, יתנו לב ראשי הדור שפרשה זו נוהג לדורות גם כן, ויעשו כך גם כן כמוך, ומעלה אני וכו', והבן.
36
