צפנת פענח, יתרו ו׳Tzofnat Paneach, Yitro 6
א׳פן ו' וישמע יתרו כהן מדין חתן משה וגו' (יח, א). וקשה, תחלה מפילו עד תהום, שנקרא כהן כומר לעבודה זרה, ואח"כ מעלהו עד רום רקיע שאמר חתן משה.
1
ב׳ונראה לי, דכתבתי במקום אחר כי יש יתרון לאור מן החשך (קהלת ב, יג), ובזה כתבתי ביאור ש"ס (ברכות לה:) עושין רצונו של מקום אז ואספת דגנך (דברים יא, יד), וביאור כוונת התוספות (ד"ה כאן בזמן) עושין ואין עושין כי הדדי נינהו וכו', יעו"ש.
2
ג׳ובזה יובן וישמע יתרו, ששמע והבין שיש יתרון - והוא לשון יתרו, שיש לאור מן החשך, שהי' תחלה כהן מדין שהוא עצם החושך, ועכשיו הוא חתן משה בחינת אור מן החושך, לכך שמע ובא ונתקרב להשם יתברך בתכלית השלימות, והבן.
3
ד׳זה כלל גדול להעלות כל המניעות והביטולים של תורה ועבודת ה', כשחוזר אח"כ לתורה ולעבודת ה' על ידי יתרון אור מן החשך, והבן.
4
ה׳•
5
ו׳ביאור פסוק עתה ידעתי כי גדול ה' מכל [ה]אלדי' כי בדבר אשר זדו וכו' (יח, יא). והוא תמוה, שעיקר חסר.
6
ז׳ונראה לי, דכתבתי במקום אחר מוסר השכל בביאור הפסוק (תהלים סב, יג) ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. והקשה בש"ס (ר"ה יז:) וכו'. העולה משם, כי על ידי הדין שמשלם לאיש כמעשהו, בזה מרגיש לשוב בתשובה ונתקרב להשם יתברך, וזה חסד ה' וכו', יעו"ש.
7
ח׳ובזה יובן עתה ידעתי כי גדול ה' מכל [ה]אלהי', כי נמשך חסדו יתברך מן בחינת אלהים, כי בדבר אשר זדו, דהיינו על ידי שמשלם לאיש כמעשהו מדה במדה, ועל ידי זה יודע שצריך לשוב בתשובה ולהתקרב אליו יתברך, וזהו חסד ה' הנקרא גדול, ושפיר אמר כי גדול ה' נמשך מכל אלהים, והבן.
8
ט׳ועל פי זה כתבתי במקום אחר ביאור פסוק (שמות יד, י) ופרעה הקריב וכו', יעו"ש.
9
י׳ועל פי זה נבאר ש"ס דמגילה (ז:) חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. דאיתא בש"ס (שם יד.) גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים וכו'. ובזה יובן, כי מן ארור המן נמשך ברוך מרדכי, וק"ל.
10
י״אובזה נבאר גם כן ש"ס (שם יב.) לעשות כרצון איש ואיש (אסתר א, ח), אמר רבא לעשות כרצון המן ומרדכי. וקשה, הא הם שני הפכים. ולפי הנ"ל אתי שפיר, כי מרצון המן נמשך רצון מרדכי, וק"ל, דשמעתי ממורי זלה"ה ושבית שביו וכו' (דברים כא, י), אם כן מרצון המן יש לידע איך לעשות בחשק וזריזות רצון מרדכי, והבן.
11
י״ב•
12
י״גנבאר פסוק ויספר משה לחותנו וגו', על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה' וגו' (יח, ח). ויש להקשות היאך שייך זה בכל אדם ובכל זמן.
13
י״דונראה לי, דכתבתי לעיל במ"א ביאור ש"ס (שבת פח.) מכאן מודעה רבה לאורייתא. והקשה התוספות (ד"ה כפה) הא ברצון קבלו ואמרו נעשה ונשמע (שמות כד, ז). ומשני, ושמא היו חוזרין. העולה משם, כי סדר עבודת ה' תחלה שלא בהדרגה, ואח"כ בהדרגה, עד שיזכה לחזור למדרגה הראשונה וכו', יעו"ש.
14
ט״וובזה יובן, ויספר משה לחותנו, כי סיפר לו סדר עבודת ה', וז"ש על אודות ישראל, שהיו תחלה שלא בהדרגה, ואח"כ את כל התלאה אשר מצאתם בדרך עבודת ה', ואח"כ ויצילם ה', שעלו למדריגה הראשונה, והבן.
15
ט״ז•
16
י״זבילקוט (רמז רסח) אחר שלוחיה (יח, ב-ג), רבי יהוש(י)ע אומר מאחר שפטרה בגט, נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שלוח, מה להלן גט אף שלוח האמור כאן גט. רבי אלעזר המודעי אומר מאחר שנפטרה הימנו במאמר. ואת שני בניה וגו' בארץ נכריה, רבי יהוש(י)ע אומר נכרי' היתה לו ודאי. רבי אלעזר המודעי אומר בארץ נכריה, אמר משה הואיל וכל העולם כלו עובדים עבודה זרה, למי אני אעבוד, למי שאמר והיה העולם, שבשעה שאמר משה ליתרו תן לי את ציפורה בתך לאשה, אמר לו קבל עליך הבן שיהי' לך תחלה יהי' לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו.
17
י״חוי"ל, חדא למה דוקא רבי יהושע הוא דסבירא לי' דשלוח האמור כאן הוא גט, ורבי אלעזר המודעי סבירא לי' כפשוטו. ב' למה לי' לרבי יהושע להוציא הדבר מפשטיה. ג' קשה, בשלמא לרבי אל(י)עזר דאמר כפשטי' שפיר ששילחה עכשיו, וכפירוש רש"י דאמר אהרן על הראשונים אנו מצטערים וכו'. אלא לרבי יהושע דאמר גירשה, אם כן למה המתין עד עכשיו בביאתו למצרים. ד' קשה, מה מודיענו התורה בזה כאן שנשא גרושתו, ויש בזה גנאי למשה שחזר ונשא גרושתו. ואיכא למאן דאמר (זבחים קב.) דמשה כהן גדול הי', ששימש כל הארבעים שנה בכהונה גדולה.
18
י״טה' קשה לרבי יהושע דסבירא לי' שנפטרה בגט, ש"מ דסבירא לי' גיורת היתה כשנשאה, ותפסו הקדושין, וצריכא גט, דאל"כ, כשהיתה נכרי' נשאה, הא לא תפסו הקדושין, וכדאיתא במסכת קדושין (סח:) שנאמר ביפת תואר (דברים כא, יג) ואחר כן תבא אלי' ובעלתה, מכלל דעד השתא לא תפסי הקדושין, ואם כן אין צריך גט, אלא צריך לומר גיורת היתה, ואם כן תקשי לדידי' דסבירא לי' נכריות היתה לו ודאי.
19
כ׳ו' קשה לרבי אלעזר דאמר בארץ נכריה, וכי קרא אתי לאשמעינן, דקרא כתיב כך. וכי תימא דפליג ארבי יהושע דאמר משום דכתיב נכריה ש"מ שהיא עצמה היתה נכריה, והוא סבירא לי' דנכרי' קאי אארץ, שהיו נכרים בני עובדי עבודה זרה וכדמסיק, אם כן היינו הך, דאם כולם היו בני [עובדי] עבודה זרה, אם כן גם היא בכלל, ומנ"ל להוציאה מכלל.
20
כ״אז' קשה, מה דסבירא לי' אמר משה הואיל וכל העולם וגו', דמנ"ל שאמר משה כך, וזה לא רמיזא בקרא כלל, ועוד שאין ענין לזה כלל. ח' קשה, דמשמע משום דכל העולם בני [עובדי] עבודה זרה הוא דהוצרך לעבוד להקב"ה, מה שאין כן בלאו הכי, וחס לנו לומר כן על בחיר ה'. וגם שהוא תמוה בלשון אחר העיון והדקדוק שאמר אעבו"ד, משמע שיהי' משועבד לו לעבודתו.
21
כ״בט' קשה, מה בעי עוד בזה שאמר שבשעה שאמר משה ליתרו וכו'. ועוד מה דייק יתרו במה שיחד לו איזה בן יתן לעבוד עבודה זרה, ולא אמר סתמא בן אחד יתן לעבודה זרה. יו"ד קשה, מה שהתורה מכנה בשם בניה ולא בני משה. וגם שהילקוט מציין בתיבות ואת שני בניה וגו' בארץ נכרי', רבי יהושע אומר וכו', דלא ה"ל לציין רק במה שהוא ענין לפלוגתייהו, והיינו בארץ נכרי' ותו לא.
22
כ״גי"א קשה, מה שמקשין העולם, דלפי סדר הנס ה"ל לכנה את האחד בשם אליעזר, והשני בשם גרשון. ועוד מה לנו להזכיר כאן שמותן, דהל"ל סתם ואת שני בני'. י"ב קשה, לשיטת רבי יהושע הנ"ל, מה מודיענו משה בזה שקראו גרשם להודיע שנשא נכרי', שאין לך גנאי גדול מזה, וכמו שכתב הטור אבן העזר בסימן ט"ז בשם הרמב"ם (הל' איסו"ב פי"ב ה"ז) וזה לשונו: ויש הפסד על ידי זה, מה שאין בכל העריות, שבכל העריות אף על פי שיש בו כרת, מכל מקום הולד הוא בנו, והבא על הנכרי' יש בו כרת שנאמר (מלאכי ב, יב) יכרת ה' לאיש וגו', ובנו הוי נכרי, שנאמר (שמות כא, ד) האשה וילדיה. ועוד שכל המאורע שהי' ביוסף הי' במשה וכדאיתא במדרש (שמ"ר א, לג) ויוסף קרא בנו בשם אפרים, כי הפרני בארץ עניי (בראשית מא, נב), ומשה קראו גרשם.
23
כ״די"ג קשה, קושיא תמוה על התרגום יונתן בפ' שמות על פסוק (שמות ד, כד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו מלאך ה' ויבקש המיתו, דבש"ס דנדרים דף ל"א (ע"ב) הוכיח מזה דגדולה מילה שלא נתלה למשה רגע אחד על שנתעסק במלון תחלה, ופירש רש"י שאותו תינוק לא היה באותה שעה אלא בן ז' ימים, דאל"כ למה לא נענש עד השתא. והתרגום מפרש ויבקש המיתו - מן בגלל גרשם ברי' דלא גזיר יתיה משום תנאיה דיתרו וכו', ואם כן סבירא ליה דלא הי' זה אליעזר אלא גרשם, אם כן מ"ט לא ענשו עד השתא. ועוד הא אנוס היה, שהשביעו יתרו שלא ילך ממנו ושיתן בנו הראשון לעבודה זרה וכנ"ל.
24
כ״הונראה דתוספ[ו]ת (ד"ה ואתה) הקשה במסכת שבת דף פ"ז (ע"א) ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו, פירש מהאשה, מ"ט, דרש קל וחומר בעצמו, ומה ישראל שלא דיברה שכינה עמהם אלא שעה אחת וקבע להם זמן, אמרה תורה (שמות יט, יא-טו) והיו נכונים וגו' אל תגשו, אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן, על אחת כמה וכמה. ומנ"ל שהסכים שנאמר (דברים ה, כז-כח) שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי. והקשו בתוס' מנלן דפירש מדעתו ושוב הסכים, שמא זה הי' צווי גמור. ותירץ רבינו תם, דאם כן איך היו מערערין מרים ואהרן, אלא ודאי קודם הצווי פירש מדעתו ואח"כ בשעת מתן תורה הסכים הקב"ה משום בדרך שאדם רוצה וכו'.
25
כ״וואם כן לפי זה הדרא קושיות הש"ס, מ"ט פירש מהאשה, וא"ל משום קל וחומר הנ"ל, הלא פרישתו היתה קודם מתן תורה שלא הי' אז עדיין שום פרישה לישראל, דבשלמא לרש"י (שם ד"ה ופירש) שהפרישה של משה הי' אחר מתן תורה שפיר.
26
כ״זונראה, משום דקשה גם לרש"י שהפרישה הי' לאחר מתן תורה, אם כן מה אמר הש"ס שפירש מדעתו, הרי נצטוה מהקב"ה שיפרוש, שנאמר ואתה פה עמוד עמדי, ועל כרחך צריך לומר כפירוש התוספות, ואם כן מדוע לא פירש רש"י כך.
27
כ״חונראה לי דתוספ[ו]ת ורש"י יהיו מחולקין בפלוגתא דרבי יהושע ורבי אל(י)עזר המודעי במסכת זבחים דף קי"ו (ע"א), דרבי יהושע סבירא לי' קודם מתן תורה בא עם צפורה אשת משה, וקריעת ים סוף הוא דשמע ובא. ורבי אליעזר המודעי סבירא לי' מתן תורה שמע ובא.
28
כ״טנמצא דרש"י סבירא לי' כרבי אלעזר המודעי דיתרו לאחר מתן תורה בא עם אשת משה, ולכך אי אפשר לפרש כי אם שפרישתו היתה לאחר מתן תורה, דקודם מתן תורה לא היתה אצלו כלל. ולא קשה קושיא הנ"ל, דיש לומר דנתן דעתו על כך בשעה שנצטוו ישראל על הפרישה.
29
ל׳ותוס' ס"ל כרבי יהושע, דיתרו קודם מתן תורה בא עם אשתו, ופירש ממנה אז, ואי קשה מאי טעמא פירש, זה אינו, כיון דס"ל כרבי יהושע דסבירא לי' גרושתו היתה, ולכך פירש. וכי תימא אם כן לישני הש"ס הכי, ולמה משני שלקח קל וחומר בעצמו. הוא משום דבאמת גם על זה תיקשי, מאי טעמא גירשה כלל שיהי' נאסרת עליו איסור עולמית, לזה משני הש"ס נשא קל וחומר בעצמו ור"ל שראה שעתידין ישראל להצריך פרישה וכו', ונשא קל וחומר מהשתא. וכן איתא בבבא קמא (לח.) שפירשו תוספות (ד"ה נשא) עתיד משה לישא קל וחומר, אצל מואב ומדין, עיין שם. (ובזה יבואר שם קושית העולם, שהקשו, הי' ליה להקב"ה לצוה אז, כשילמוד קל וחומר. ולדברינו יובן, כי שמא ילמוד קל וחומר על העתיד ולעשות מלחמה מיד, ודו"ק). לכך כשנתייחד משה לנביא מה' בלא עת קבוע, פירש ממנה על ידי גט.
30
ל״אאך דאכתי תקשי קושיא ג' הנ"ל, למה המתין עד בואו למצרים, ולא פירש ממנה מיד כשנתייחד עמו השכינה בראשונה, מכח קושיא הנ"ל. ועוד הלא ראה וידע דבר זה שיהי' אח"כ נביא השם להוציא את ישראל ממצרים, ואיך נשא אשה כלל. ואי משום פ"ו, אם כן כשנולדו אותן הבנים מיד הי' לו לפרוש, דאל"כ לא תוכל השכינה לדבר עמו באיזה זמן שיהיה.
31
ל״בונראה דרבו המפרשים להגדיל התימא על משה אשר מסר בנו לעבודה זרה בשביל האשה. והנני יוסיף להפליא, לפי מה שכתב הטור יורה דעה בסימן קנ"ז: עכו"ם שאמרו תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, יהרגו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל. וכתב הבית יוסף בשם הר"ן דהוא הדין בעבודה זרה וגילוי עריות דינא הכי, אם אמרו לכת נשים תנו לנו אחת מכם ונטמאנה וכו', והוא הדין אם אמרו תנו לנו לעבודה זרה, לא ימסור, ביהרג ואל יעבור. ואיך מסר משה בנו לעבודה זרה בשביל אשה.
32
ל״גונראה משום דמסיק שם (בב"י), אלא אם כן יחדוהו, ואמרו תנו לנו פלוני, מוסרין אותו. ויש אומרים אף על פי שיחדוהו לא מהני, אלא אם כן חייב מיתה כשבע בן בכרי.
33
ל״דנמצא לפי מה שכתבתי לעיל בשם הרמב"ם דבן מהגוי' הוא נכרי, שנאמר (שמות כא, ד) האשה וילדיה, נמצא גם אי לא מסרו משה לעבודה זרה הוא נכרי, ובלאו הכי בן עבודה זרה, וגם יחדוהו יתרו, שאמר הבן שיהי' לך תחלה, ואתי שפיר ממש כהפוסקים הנ"ל.
34
ל״האך קשה באמת לא לישא נכריות שחייב על כל ביאה כרת ח"ו וכנ"ל, ולא ימשך מזה שיהי' בן עבודה זרה. אך אי אפשר, שכל העולם כולו היו בני עבודה זרה, ובכל מקום שהי' פונה לישא אשה הי' צריך לישא נכריות, ולבטל מפריה ורביה אי אפשר, וחשב דאתי עשה דפו"ר ודחי לא תעשה שיש בה כרת, כיון שאי אפשר בענין אחר אנוס הוא ורחמנא פטריה, ולמצרים אי אפשר לילך מחשש הריגה, ומותר מצד הדין. נמצא כל זה אתי שפיר כל זמן שלא הי' יכול לילך למצרים הי' אנוס, מה שאין כן באפשר הוי מזיד על כל ביאה וכנ"ל, ולכך כשהתירו יתרו השבועה שילך למצרים, והקב"ה הבטיחו מסכנה, הוי מזיד אם לא יגרשנה, ולכך נתן דעתו לפוטרה בבואו למצרים מקום ישראלים שלא יהי' ח"ו כמזיד וכנ"ל.
35
ל״וובזה יבואר קושיא י"א וי"ב הנ"ל, על פי קושיא הנ"ל, דמשה רצה לזכות אם עצמו שלא מעל ומרד ח"ו בזה שמסר בנו לעבודה זרה, לזה כינה שמו גרשם, כי גר הייתי בארץ נכריה דייקא, שנשא נכריות וכרבי יהושע, ובארץ שכולו נכרים כרבי אלעזר, נמצא בלאו הכי הוא בן עבודה זרה. וכי תימא למה נשא נכרי', זה אינו, שכל הארץ הוא נכרי'. וכי תימא הי' לו לילך למצרים לישא ישראלית, וכאשר הלך בסוף, לזה כתבה התורה דכוונתו הי' שקראו אליעזר ויצילני מחרב פרעה, וממילא אי אפשר לחזור תחת חרב פרעה וכנ"ל, וק"ל.
36
ל״זוהשתא מבואר קושיא י"ג הנ"ל, דודאי יש לפרש כהתוס' דקאי אגרשום, ולא קשה מדוע לא נענש עד השתא, משום דהי' אנוס מכח השבועה שהשביעו שלא ילך ממנו ושיהי' בנו לעבודה זרה, מה שאין כן אחר שהתירו לילך מאצלו, וקיימא לן (נדרים כה:) נדר שהותר מקצתו הותר כולו, ופטור מהשבועה ורשאי למולו. ולא ענשו על שלא מלו מיד קודם צאתו לדרך, משום דהוא סכנה וכדאיתא בש"ס (נדרים לא:) אמול ואצא סכנה, מה שאין כן אחר שבא למלון סמוך למצרים ממש, שאין בו סכנת הדרך, וכפירוש המפרשים, אז ענשו למפרע, ושפיר הוכיח הש"ס שלא נתלה למשה אפילו רגע אחד, וק"ל.
37
ל״ח[ולהרחבת הביאור כתבתי, ודברים שבכתב אין רשאי לאומרם בעל פה, והוא דקשה, כיון שאמרנו והוכחנו לעיל דהוא נכרי גמור וכנ"ל, אם כן לאו בר מילה הוא כלל אף אחר שהותר לו השבועה, ולמה נענש גם השתא.
38
ל״טונראה דאיתא בסנהדרין דף ך"א (ע"א) אמר רב יהודא אמר רב, תמר בת יפת תואר היתה, שנאמר (שמואל ב יג, יג) ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעיני ממך, ואי סלקא דעתך בת נשואין הוה, אחתי' מי הוי שרי ליה. ופירש רש"י, תמר נולדה קודם שנתגיירה מעכה אמה בלב שלם, ואחר שנתגיירה בלב שלם ילדה את אמנון, ונכרי' אין לה קורבת אב, וגם היא משנתגיירה כקטן שנולד דמי ואינה אחות אמנון.
39
מ׳וי"ל מי הכריח לרש"י לפרש ולחלק כנ"ל, ויותר הי' לו לפרש דתמר נולדה קודם שנתגיירה כלל. ונ"ל, משום שלא תיקשי עליו קושית התוספות פירש כך, שהקשו התוספות (ד"ה דאי) לרש"י דסבירא לי' במסכת קדושין (כב. ד"ה שלא ילחצנה) דאסור לבעול יפת תואר עד שנתגיירה, אם כן קשה הא אחתי' הוה וכו'. ולזה פירש רש"י דבאמת קודם שנתגיירה אסור לבעול, ותמר נולדה אחר שנתגיירה רק שלא בלב שלם, וכלא נתגיירה דמי ואינה אחותו כלל.
40
מ״אאך דזה צריך ביאור לחילוק זה להבחין ולידע אימתי היתה שלא בלב שלם, ואימת הוי גיורת בלב שלם, דלכאורה מיד שנתגיירה יהי' איך שיהי' הוי ישראלית לכל דבריה.
41
מ״בונ"ל, דכתב הרמב"ם (הל' איסו"ב פי"ג הי"ד-הט"ו) הובא בטור יורה דעה סימן רס"ח, אשה שנתגיירה בודקין אחרי' שמא לשם איש נתגיירה, ואם בית דין של הדיוטות קבלוה חוששין אחרי' עד שיתבאר צדקתה. נמצא הכי נמי שנתגיירה לשם איש שתנשא לדוד הוי שלא לשם שמים ואינה גיורת, עד שנתבאר צדקותה שהיא מכוונת לשם שמים, והוא ממש כפירוש רש"י הנ"ל.
42
מ״גוהכי נמי בנידון דידן, שנתגיירה שתנשא למשה, ואינה גיורת, והיא כנכרי' לכל דבריה, ונמצא הבן הוי נכרי כמו תמר הנ"ל, לפי סברת משה שסבר שלא לשם שמים נתגיירה, ואחר שנתברר למפרע שלשם שמים נתגיירה הוי גיורת למפרע וכהרמב"ם הנ"ל, והוי בן מילה, ולכך נענש.
43
מ״דוהשתא יבואר נמי, כשראה משה דנענש על מילת בנו, ש"מ שנתגיירה ציפורה לשם שמים בלב שלם, ולכך הוצרך לגרשה, ואי אפשר הי' לפוטרה בלי גט, ויבואר קושיא ה' הנ"ל].
44
מ״הואחר שביארנו דשפיר עשה משה מצד הדין במה שקיבל עליו למסור בנו לעבודה זרה וכנ"ל, מכל מקום לאו משנת חסידים הוא, דכתב הבית יוסף בסימן הנ"ל (יו"ד סי' קנז) בשם הירושלמי (תרומות פ"ח ה"ד): בר קשבי תבעתי' מלכ[ו]תא, ערק לרבי יהושע בן לוי, אתו והקיפוהו בגייסות, אתי רבי יהושע בן לוי ופייסי' ומסרו לחוץ, והוי אליהו רגיל למתגלי לי' ולא איתגלי, וצם כמה צומות ואיתגלי ליה, א"ל מאי טעמא קפיד מר, א"ל למסורות אני נגלה, א"ל ולא משנה עשיתי, א"ל לאו משנת חסידים היא. ופירש הט"ז (סק"ז) דעיקר החטא הי' על שמסר אותו רבי יהושע בן לוי עצמו, אלא הי' לו למנוע ולהניח הדבר כמו שהיה, ואם ימסרו אותו אחרים ה"ל לשתוק. ואם כן הכי נמי אף שסבר שהוא נכרי בלאו הכי, מכל מקום לא הי' לו למסרו בעצמו, רק שיהי' עובד עבודה זרה בלתי רשותו ורצונו, ולא להתנדבו לעבודה זרה.
45
מ״ווביותר תמוה לי, דשם מצינו עונש על זה שלא נגלה אליהו אליו, ומהראוי הי' כאן גם כן שלא יהי' השכינה נגלה אליו במכל שכן מאליהו. ובעל הטורים הרגיש בזה, ופירש בפ' בשלח: ומכל מקום על התנאי שהתנה עם יתרו יצא ממנו יהונתן שנעשה כומר לעבודה זרה. דלכאורה קשה ממה נפשך, אי הוא נחשב לחטא הוא בעונש מיתה, ואי אין בו עונש חטא וכדברינו הנ"ל, אם כן ראוי גם בזה לא הי' ראוי לענוש. ולפי הנ"ל יובן, דנענש על מדות חסידות וכנ"ל. אלא קשה שאינו מהדין אל זה העונש אלא כמעשה שהי' אצל רבי יהושע בן לוי, או ברבי יהושע בן לוי ה"ל לענוש עונש כזה.
46
מ״זונראה שאין להקשות על מדותיו יתברך על שלא ענשו בזה שלא יהי' נגלה אליו, משום שלא יהיה חוטא נשכר, משום דשבק משה לחסידותי' בכאן כדי שלא יהי' נגלה אליו הקב"ה לילך בשליחתו, וכאשר מצינו באמת שסירב אח"כ בזה, ולכך ענשו במדה אחרת ולא בזה. וכמדומה שכך כתוב בד"ה הארוך שענין מה שדיבק משה עצמו אל יתרו שהיה כומר לעבודה זרה, ועבר על מה שנאמר (משלי ה, ח) הרחק מעלי' דרכך, כדי שלא יהי' נגלה אליו הקב"ה במקום טנופת עבודה זרה, וכגון יונה שברח תרשישה.
47
מ״חובזה יובן, דדוקא רבי יהוש(י)ע הוצרך לומר דשלוח האמור כאן הוא לשון גירושין. מה שאין כן רבי אלעזר המודעי יכול לומר כפשוטו, שפטרה רק במאמר, והוא משום דסבירא לי' לרבי יהושע שם בזבחים דיתרו קודם מתן תורה בא, ופירש, ואח"כ הסכימה דעת המקום, ואי קושיא מה טעמא פירש בתחלה, וצריך לומר משום שהיתה גרושתו, והוא דשלוח האמור כאן הוא לשון גירושין. מה שאין כן רבי אלעזר המודעי סבירא לי' שם לאחר מתן תורה בא, ופירש לאחר מתן תורה, אם כן אין צריך לומר משום גרושה פירש, אלא משום שאמר לו הקב"ה ואתה פה עמוד עמדי בסיני, ולכך פירש משם והלאה, ושלוח האמור כאן הוא כפשוטו שפטרה במאמר.
48
מ״טאך קשה, בשלמא לרבי אלעזר דפירש דשלוח הוא כפשוטו, נמצא מה ששלחה עכשיו, הוא משום שאמר אהרן על הראשונים אנו וכו' וכנ"ל, אלא לרבי יהושע שפירש דגירשה, מאי שנא השתא דוקא, ולמה גירשה שתאסר עליו עולמית. לזה אמר דרבי יהושע אזיל לשיטתי' דסבירא לי' דמדכתיב את שני בני"ה ולא בניו, ש"מ דמה שאמר בארץ נכריה, נכריה ממש היתה לו, ולכך הוי בניה. קשה איך הודיע משה גנותו בזה שנשא נכרי', וכי תימא שירצה לתרץ מה שנתן, למה מסר בנו לעבודה זרה. ולכך אמר דנכרי' היתה והולד נכרי. קשה באמת למה נשא נכריות, וצ"ל דכל העולם היו עובדי עבודה זרה והי' אנוס. קשה, הי' לו לילך למצרים, וצ"ל דאי אפשר מחשש הריגה, אם כן עכשיו שהותר לבא למצרים נאסרה עליו והוצרך לגרשה.
49
נ׳ורבי אלעזר קשיא לי' על רבי יהושע דאמר דארץ נכרי' אתי ללמוד דנכרי' היתה לו, ועדיין קשה ה"ל לישא ישראלית, וצריך לתרץ דכל העולם היו עובדי עבודה זרה, וזה לא רמיז משה, נמצא עיקר חסר מהספר. ועוד דעדיין קשה, אף אם הוא בלאו הכי נכרי, מכל מקום לא שפיר עביד במה שמסרו משום הנ"ל, לכך אמר רבי אלעזר וביאר הענין יותר, דמה שנאמר בארץ נכריה הוא כפשוטו, דקאי אארץ, שהמה כולם בני עובדי עבודה זרה והיא גם כן בכלל, ומבואר ספק ראשון. וגם ספק השני מבואר בזה דאמר הואיל וכל העולם כולו בני עובדי עבודה זרה, ואינן ראויין שיהיה השכינה נגלה עליהן, ועל כן הוצרך אנ"י לעבוד וכו', ר"ל לילך בשליחותי', ולכך שבק לחסידותי' כאן, כדי שלא יהיה נגלה אליו השכינה שלא יצטרך לילך בשליחותו, אבל מצד הדין לא עביד מידי, והוא שבשעה וכו', ר"ל הבן שיהיה לך תחלה וכו' - נמצא דהוי יחדוהו דמותר מצד הדין, ודו"ק.
50
