ילקוט שמעוני על התורה רי״אYalkut Shimoni on Torah 211

א׳(שמות יב מג-מה) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה (וְאֶל) וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח. יֵשׁ פָּרָשָׁה שֶׁהוּא כּוֹלֵל בִּתְחִלָּה וּפוֹרֵט בַּסּוֹף, פּוֹרֵט בִּתְחִלָּה וְכוֹלֵל בַּסּוֹף (שמות יט, ו) "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", פְּרָט (שם) "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", כְּלָל, "זֹּאת חֻקַּת הַתּוֹרָה", כְּלָל, (שם) "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה", פְּרָט זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, כְּלָל כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ, פְּרָט (פְּרָט וּ)כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶׁבַּפְּרָט.

ב׳זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח. בְּפֶסַח מִצְרַיִם וּבְפֶסַח דּוֹרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר, בְּפֶסַח מִצְרַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֵין לִי אֶלָּא פֶּסַח מִצְרַיִם, בְּפֶסַח דּוֹרוֹת מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ט, ג) "כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ". נָם לוֹ רַבִּי יֹאשִׁיָּה, אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בְּפֶסַח מִצְרַיִם וּבְפֶסַח דּוֹרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ", אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד בּוֹ דְּבָרִים הַמְּחֻסָּרִין בּוֹ אִיסִי בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר, חֻקָּה הָאֲמוּרָה בְּפֶסַח אֵינָהּ אֶלָּא גּוּפוּ. (וְ)כָּל בֶּן נֵכַר לֹא יֹאכַל בּוֹ. אֶחָד יִשְׂרָאֵל מוּמָר וְאֶחָד גּוֹי בְּמַשְׁמַע, שֶׁנֶּאֱמַר "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי". (להלן פסוק מח) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ", כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ. מְשֻׁמָּדוּת (פְּסוּלוֹת) [פּוֹסֶלֶת] בְּפֶסַח וְאֵין מְשֻׁמָּדוּת (פְּסוּלוֹת) [פּוֹסֶלֶת] בִּתְרוּמָה. וְאִצְטְרִיךְ, דְּאִי כָּתַב רַחֲמָנָא עָרֵל, מִשּׁוּם דְּלֵית לֵיהּ מִילָה אֲבָל בֶּן נֵכָר דְּאִית לֵיהּ מִילָה אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינָן בֶּן נֵכָר, מִשּׁוּם דְּאֵין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם, אֲבָל עָרֵל דְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם אֵימָא לָא, צְרִיכָא. תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ, "בּוֹ" אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל בְּמַצָּה וּמָרוֹר. וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ, "בּוֹ", מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת וְאֵין מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת בִּתְרוּמָה. (להלן פסוק מו) "וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ", "בוֹ" בְּכָשֵׁר וְלֹא בְּפָסוּל.

ג׳וְכָל עֶבֶד אִישׁ. אֵין לִי אֶלָּא עֶבֶד אִישׁ, עֶבֶד אִשָּׁה וְקָטָן מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר מִקְנַת כָּסֶף מִכָּל מָקוֹם. אָמַר שְׁמוּאֵל, הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ יָצָא לַחֵרוּת וְאֵינוֹ צָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר, שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף, עֶבֶד אִישׁ וְלֹא עֶבֶד אִשָּׁה אֶלָּא עֶבֶד שֶׁיֵּשׁ לְרַבּוֹ רְשׁוּת עָלָיו קָרוּי עֶבֶד, שֶׁאֵין לְרַבּוֹ רְשׁוּת עָלָיו אֵין קָרוּי עֶבֶד. וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ מַגִּיד שֶׁמִּילַת עֲבָדָיו מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בַּפֶּסַח. אֵין לִי אֶלָּא מִילַת עֲבָדָיו, מִילַת זְכָרָיו מִנַּיִן הֲרֵי אַתָּה דָּן, נֶאֱמַר כָּאן אָז וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "אָז", מַה לְהַלָּן מִילַת זְכָרָיו אַף כָּאן מִילַת זְכָרָיו מַה כָּאן מִילַת עֲבָדָיו אַף לְהַלָּן מִילַת עֲבָדָיו דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מִילַת עֲבָדָיו מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בַּפֶּסַח, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ, אֶלָּא הֲרֵי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו עֲבָדָיו עֲרֵלִים, מִנַּיִן שֶׁאִם רָצָה לְמוֹהֲלָן וּלְהַאֲכִילָן בַּפֶּסַח שֶׁהוּא רַשַּׁאי, תַּלְמוּד לוֹמַר וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ, מָצִינוּ שֶׁהוּא רַשַּׁאי לְקַיֵּם לוֹ עֲבָדִים עֲרֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יב) "וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ", רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיֵּם לוֹ עֲבָדִים עֲרֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר וּמַלְתָּה אֹתוֹ. אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ", אֶלָּא שֶׁלְּקָחוֹ רַבּוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה וְלֹא הִסְפִּיק לְמוֹהֲלוֹ עַד שֶׁחָשְׁכָה לְכָךְ נֶאֱמַר "וְיִּנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר". דָּבָר אַחֵר, וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ. לָמָּה נֶאֱמַר, לְהָבִיא אֶת שֶׁנִּתְקַיְּמָה בּוֹ מִצְוַת מִילָה [אֲפִלּוּ] שָׁעָה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר הַבָּשָׂר וְחִפָּה אֶת הָעֲטָרָה אֵינוֹ מְעַכְּבוֹ מִלֶּאֱכֹל לֹא בְּפֶסַח וְלֹא בִּתְרוּמָה וְעַל זֶה נִמְנוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּלוּד וְאָמְרוּ אֵינוֹ חוֹצֵץ לְטֻמְאָה.

ד׳(שמות יב מו) תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ, "תּוֹשָׁב" זֶה גֵּר תּוֹשָׁב "שָׂכִיר" זֶה הַגּוֹי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ. לָמָּה נֶאֱמַר, לָדוּן מִן הַפֶּסַח עַל הַתְּרוּמָה לִפְסֹל בָּהּ אֶת הֶעָרֵל. עַד שֶׁלֹּא יֹאמַר יֵשׁ לִי בַּדִּין, מָה אִם פֶּסַח הַקַּל פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל, תְּרוּמָה חֲמוּרָה אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּפְסֹל בָּהּ אֶת הֶעָרֵל. לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּפֶסַח שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב זְמַן אֲכִילָתוֹ לָאוֹכְלִין, לְפִיכָךְ פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל, תֹּאמַר בִּתְרוּמָה שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב זְמַן אֲכִילָתָהּ לְאוֹכְלֶיהָ (אֵינוֹ) דִּין שֶׁלֹּא יִפְסֹל בָּהּ אֶת הֶעָרֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר [תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר בְּפֶסַח] תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר בִּתְרוּמָה, מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה, מַה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בְּפֶסַח פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל אַף שָׂכִיר וְתוֹשָׁב הָאָמוּר בִּתְרוּמָה פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר, תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ. לָמָּה נֶאֱמַר, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ". אֲבָל אִם הָיָה עֲרָבִי מָהוּל וְגִבְעוֹנִי מָהוּל שׁוֹמֵעַ אֲנִי יְהֵא כָּשֵׁר לֶאֱכֹל בַּפֶּסַח, תַּלְמוּד לוֹמַר תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ.