ילקוט שמעוני על התורה שי״חYalkut Shimoni on Torah 318
א׳חֲמִשָּׁה דְבָרִים הָיָה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמְרָן כְּמִין חֹמֶר. מִפְּנֵי מַה גָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל יוֹתֵר מִכָּל הָאֲרָצוֹת. מִפְּנֵי שֶׁבֵּית אַבְרָהָם הִיא מִשָּׁם. מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְאִשָּׁה שֶּׁקִּלְקְלָה עַל בַּעֲלָהּ, לְהֵיכָן מְשַׁלְּחָהּ, לְבֵית אָבִיהָ. בַּלֻּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים "וְהַלֻּחֹת מֵעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתָּב אֱלֹהִים". מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה. הָלַךְ וְהֵבִיא הַלַבְלָר וְאֶת הַדְּיוֹ וְאֶת הַקּוֹלְמוֹס וְאֶת הַשְּׁטָר וְאֶת הָעֵדִים. קִלְקְלָה, הִיא מְבִיאָה אֶת הַכֹּל, דַּיָּהּ שֶׁיִּתֵּן לָהּ הַמֶּלֶךְ כְּתָב וְזֵכֶר יַד שֶׁלּוֹ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא ד, כב) "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא". אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַנָּשִׂיא שֶׁלּוֹ מֵבִיא חַטָּאת עַל שִׁגְגָתוֹ. וְאוֹמֵר, וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, מָה רָאֲתָה אֹזֶן לֵירָצַע יוֹתֵר מִכָּל הָאֵבָרִים כֻּלָּן, לְפִי שֶׁשָּׁמְעָה בְּהַר סִינַי (שם כה, נה) "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם" וּפָרַק מִמֶּנּוּ עֹל שָׁמַיִם וְהִמְלִיךְ עָלָיו עֹל בָּשָׂר וָדָם, לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב תָּבוֹא אֹזֶן וְתֵרָצַע, שֶׁלֹּא שָׁמְרָה אֶת מַה שֶׁשָּׁמְעָה, [דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי], לֹא רָצָה לְהִשְׁתַּעְבֵּד לְבָנָיו, יָבוֹא וְיִשְׁתַּעְבֵּד לִבְנוֹתָיו. וְאוֹמֵר, (דברים כז, ה) "מִזְבַּח אֲבָנִים" לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל", וְכִי מָה רָאָה בַּרְזֶל לִיפָּסֵל, יוֹתֵר מִכָּל מִינֵי מַתָּכוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַבַּרְזֶל לַעֲשׂוֹת הֵימֶנּוּ חֶרֶב, סִימַן פֻּרְעָנוּת, וּמִזְבֵּחַ סִימַּן כַּפָּרָה, מַעֲבִירִין דָּבָר סִימַן פֻּרְעָנוּת מִדָּבָר שֶׁסִּימַן כַּפָּרָה, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם אֲבָנִים, שֶׁאֵינָן לֹא רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל שֶׁמְּטִילוֹת בָּהֶם כַּפָּרָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם אָמַר הַכָּתוּב לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל, בְּנֵי תּוֹרָה, שֶׁהֵן כַּפָּרָה לָעוֹלָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהֵן אֶחָד מִכָּל הַמַּזִּיקִין כֻּלָּן. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה", אֲבָנִים שֶׁמֵּטִילוֹת שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִהְיוּ שְׁלֵמִים לְעוֹלָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ שְׁלֵמִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם (כָּתוּב בְּרֶמֶז תע"ר).
1