ילקוט שמעוני על התורה שפ״אYalkut Shimoni on Torah 381

א׳וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא לָמַדְנוּ לַקְּטֹרֶת שֶׁמְּכַפֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יז, יב) "וַיִתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת" וְגוֹ'. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, קְטֹרֶת מְכַפֶּרֶת עַל לָשׁוֹן הָרַע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבוֹא דָּבָר שֶׁבַּחֲשַׁאי וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה חֲשַׁאי. קַשְׁיָא שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְּׁפִיכוּת דָּמִים וְקַשְׁיָא לָשׁוֹן הָרַע אַלָּשׁוֹן הָרָע. שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְּׁפִיכוּת דָּמִים לָא קַשְׁיָא, הָא דְּיָדִיעַ מָאן קְטָלֵיהּ הָא דְּלָא יָדִיעַ מָאן קְטָלֵיהּ. דְּיָדִיעַ מָאן קְטָלֵיהּ בַּר קְטָלָא הוּא. בְּמֵזִיד וְלֹא אַתְרֵי בֵּיהּ. לָשׁוֹן הָרַע אַלָּשׁוֹן הָרַע לֹא קַשְׁיָא, הָא בְּצִנְעָא הָא בְּפַרְהֶסְיָא.

ב׳חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׂמְלַאי, בִּשְׂכַר (שמות ד, יד) "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" זָכָה בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מְעִיל שֶׁנִּטְמָא מַכְנִיסוֹ בְּפָחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ (וּמַכְנִיסוֹ) [וּמְכַבְּסוֹ], מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִקָּרֵעַ. מֵתִיב רַב אַדָא בַּר אַהֲבָה, הֶעָבִין וְהָרַכִּין אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ. אַגַּב עָבְיָין חֲשִׁיבֵי. וְהָא בָּעֵי שִׁבְעָה סַמְמָנִין, דַּאֲמַר רַב נַחְמָן אֲמַר רַבָּה בַּר אַבוּהָ, דָּם חַטָּאת וּמַרְאוֹת נְגָעִים צְרִיכִין שִׁבְעָה סַמְמָנִין, וְתַנְיָא אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ. וְכִי תֵימָא דְּמַבְלַע לְהוּ בַּהֲדֵי שִׁבְעָה סַמְמָנִין, דְּמַעֲבָר לְהוּ לְכֻלְּהוֹ בְּחָד, וְהַתְּנָן, הֶעֱבִירָן שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן אוֹ שֶׁהֶעֱבִירָן שִׁבְעָתָן כְּאֶחָד, לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְכִי תֵימָא דְּמַבְלַע לְהוּ בַּהֲדֵי חָד מִסַּמְמָנִין, וְהָא צָרִיךְ לְכַסְכֵּס שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד. דְּמַבְלַע לְהוּ בְּרֹק תָּפֵל, דַּאֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ, רֹק צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

ג׳תָּנוּ רַבָּנָן. בִּגְדֵי כְּהֻנָּה אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ מַעֲשֵׂה מַחַט אֶלָּא מַעֲשֵׂה אוֹרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק לב) מַעֲשֵׂה אֹרֵג. נִתְגַּעֲלוּ, אֵין מְכַבְּסִין אוֹתָן לֹא בְּנֶתֶר וְלֹא בְּאֹהֶל. הָא בְּמַיִם מְכַבְּסִין. אֲמַר אַבַּיֵּי, הָכִי קָאָמַר, הֻגְעֲלוּ בְּמַיִם מְכַבְּסִין, אוֹתָן בְּנֶתֶר וְאֹהֶל, הֻגְעֲלוּ בְּנֶתֶר וְאֹהֶל, אַף בְּמַיִם אֵין מְכַבְּסִין אוֹתָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אֵין מְכַבְּסִין אוֹתָן כָּל עִקָּר, שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת. תָּנוּ רַבָּנָן. מְעִיל כֻּלּוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר כְּלִיל תְּכֵלֶת, (הָא) [שׁוּלָיו] כֵּיצַד, מֵבִיא תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי שְׁזוּרִין, וְעוֹשִׂין אוֹתָן כְּמִין רִמּוֹנִים שֶׁלֹּא פָּתְחוּ פִּיהֶן וּכְמִין קְתָאוֹת שֶׁל קֻבָּעוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי תִינוֹקוֹת, וְתוֹלֶה בּוֹ, וּמֵבִיא שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים זַגִּין וּבָהֶן שִׁבְעִים וְשִׁשָּׁה עִנְבָּלִין וְתוֹלֶה בּוֹ, שְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מִצַּד זֶה וְשְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מִצַּד זֶה. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה, שְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה הָיוּ, שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִצַּד זֶה וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר מִצַּד זֶה. אָמַר רַבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן, כַּמַּחְלֹקֶת כָּאן כָּךְ מַחְלֹקֶת בְּמַרְאוֹת נְגָעִים, דִּתְנַן מַרְאוֹת נְגָעִים, רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס אוֹמֵר, שְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה הָיוּ, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל, אוֹמֵר שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם הָיוּ.