ילקוט שמעוני על התורה ת״סYalkut Shimoni on Torah 460

א׳וְשָׁחַט וּשְׁחָטוֹ [(להלן פסוק ח) וְשָׁחַט אֹתוֹ (להלן פסוק יג) וְשָׁחַט אֹתוֹ] מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, וְזָבַחְתָּ", בְּרִחוּק מָקוֹם אַתָּה זוֹבֵחַ וְאֵין אַתָּה זוֹבֵחַ בְּמָקוֹם קָרוֹב פְּרָט לְחֻלִּין שֶׁלֹּא יִשָּׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה. אֵין לִי אֶלָּא תְּמִימִים כְּשֵׁרִים לִיקְרַב, מִנַּיִן לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין אֲרַבֶּה אֶת בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁהֵן מִמִּין הַכָּשֵׁר לִיקְרַב, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַחַיָּה מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַחַיָּה שֶׁהִיא בִּשְׁחִיטָה כִּבְהֵמָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹפוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּשְׁחָטוֹ", "וְשָׁחַט אֹתוֹ", [וְשָׁחַט אֹתוֹ]. יָכוֹל לֹא יֹאכְלֶנּוּ אֲבָל יַאֲכִילֶנּוּ לַכֶּלֶב, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כב, ל) "אֹתוֹ", אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב, וְאִי אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה. וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, [(להלן פסוק ח) וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, (להלן פסוק יג) וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד], לְהַכְשִׁיר כָּל הָרוּחוֹת בְּקָדָשִׁים קַלִּים וְקַל וָחֹמֶר בַּצָּפוֹן וּמַה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ בְּכָל הָרוּחוֹת הֻכְשְׁרוּ בַּצָּפוֹן, קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁהֻכְשְׁרוּ בְּכָל הָרוּחוֹת אֵינוֹ דִּין שֶׁהֻכְשְׁרוּ בַּצָּפוֹן רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַכְשִׁיר אֶת הַצָּפוֹן מִקַּל וָחֹמֶר וּמַה קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁהֻכְשְׁרוּ בְּכָל הָרוּחוֹת לֹא הֻכְשְׁרוּ מְקוֹמָן אֵצֶל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ אֶלָּא בַּצָּפוֹן, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יֻכְשְׁרוּ מְקוֹמָן אֵצֶל קָדָשִׁים קַלִּים, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד", בְּמַאי קָא מִיפְלָגֵי, רַבָּנָן סָבְרֵי תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבֵי, חַד לְגוּפֵיהּ דְּאֹהֶל דִּלְעָבִיד פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְחַד לְהַכְשִׁיר צָפוֹנָה וְחָד לְהַכְשִׁיר צְדָדִין, צִדֵּי צְדָדִין לֹא צְרִיךְ קְרָא, מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב "בְּהוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד", וּמַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב "וּשְׁחָטוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד", כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קֹדֶם שֶׁנִּפְתְּחוּ דַּלְתּוֹת הַהֵיכָל פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד", בִּזְמַן שֶׁהוּא פָּתוּחַ וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא נָעוּל וְכֵן בַּמִּשְׁכָּן עַד שֶׁלֹּא הֶעֱמִידוּ הַלְוִיִּים אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְאַחַר שֶׁפָּרְקוּ לְוִיִּים אֶת הַמִּשְׁכָּן, פְּסוּלִין. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן בַּהֵיכָל כְּשֵׁרִין, שֶׁנֶּאֱמַר "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד", וְלֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִקָּר מֵיתִיבֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁאִם הִקִּיפוּ גּוֹיִים כָּל הָעֲזָרָה כֻּלָּהּ שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לַהֵיכָל וְאוֹכְלִין שָׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים (יֹאכְלוּהָ) [תֹּאכְלֶנּוּ"] וְאַמַּאי הָכָא נַמִּי נֵימָא "בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ", וְלֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִקָּר הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם עֲבוֹדָה, וַעֲבוֹדָה, עוֹבֵד בִּמְקוֹם רַבּוֹ אַמְרִינָן לֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִקָּר, אֲכִילָה, דְּאֵין אָדָם אוֹכֵל בִּמְקוֹם רַבּוֹ, טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא, הָא לָאו הָכִי לֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִקָּר לֹא אַמְרִינָן.

ב׳תַּמָּן תָּנִינָן, מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה יְמַעֵט רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, רַבָּנָן סָבְרֵי קְדֻשַּׁת הֵיכָל לְחוּד וּקְדֻשַּׁת אוּלָם לְחוּד וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא קְדֻשָּׁה הִיא, וְכִי כְּתִיב פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אַתַּרְוַיְהוּ כְּתִיב, וְהָא כִּי כְתִיב, הַאי בַּמִּשְׁכָּן כְּתִיב, אַשְׁכְּחָן מִשְׁכָּן דְּאִיקְרֵי מִקְדָּשׁ וּמִקְדָּשׁ דְּאִיקְרֵי מִשְׁכָּן דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קֹדֶם פְּתִיחַת דַּלְתוֹת הַהֵיכָל פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח", בִּזְמַן שֶׁהוּא פָּתוּחַ וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא נָעוּל, וְהָא הַהוּא בַּמִּשְׁכָּן כְּתִיב, אֶלָּא מִקְדָּשׁ אִיקְרֵי מִשְׁכָּן.

ג׳(ויקרא ג ג-ד) וְהִקְרִיב מִזֶּבַח, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן הַשְּׁלָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמַךְ עֲלֵיהֶן אִשֶּׁה, לְשֵׁם אִשִּׁים לַה', לְשֵׁם מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם מִכָּאן אָמְרוּ לְשֵׁם שִׁשָּׁה דְּבָרִים הַזֶּבַח נִזְבָּח, לְשֵׁם זֶבַח, לְשֵׁם זוֹבֵחַ, לְשֵׁם שֵׁם, לְשֵׁם אִשֶּׁה, לְשֵׁם רֵיחַ, לְשֵׁם נִיחוֹחַ, חַטָּאת וְאָשָׁם לְשֵׁם חַטָּאת, אָמַר רַבִּי יוֹסִי, מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ כָּשֵׁר, שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין, שֶׁאֵין מַחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד.