ילקוט שמעוני על התורה תקס״הYalkut Shimoni on Torah 565

א׳תָּנוּ רַבָּנָן: בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר מִן הַמְזוּזָה וּמִן הַמַּעֲקֶה, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים, וְאֵין חוֹזְרִין עָלָיו מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה. מַאי טַעֲמָא, דְּכֻלְּהוּ "בַּיִת" כְּתִיב בְּהוּ: "עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ". "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ", "וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת". "כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשָׁב", "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ". וְאֵין מְעָרְבִין בּוֹ וְאֵין מִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ וְאֵין מַנִּיחִין בּוֹ עֵרוּב, דְּלָא חָזֵי לְדִירָה. אֲבָל שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת מַנִּיחִין בּוֹ, דְּלָא גָּרַע מֵחָצֵר שֶׁבַּמָּבוֹי, וּתְנָן: "עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת – בַּבַּיִת שֶׁבֶּחָצֵר, שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת – בֶּחָצֵר שֶׁבַּמָּבוֹי". וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ עִבּוּר בֵּין שְׁנֵי עֲיָרוֹת, דַּאֲפִלּוּ כְּבֻרְגָּנִין לָא מַשְׁוִינָן לֵהּ, מַאי טַעֲמָא, בֻּרְגָּנִין חָזוּ לְמִלְּתַיְהוּ, וְהָא לֹא חָזֵי לְמִלְּתֵהּ. וְאֵין הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין חוֹלְקִין בּוֹ, דְּאֵין בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה בֶּחָצֵר, דְּאָמַר רַב הוּנָא: חָצֵר מִתְחַלֶּקֶת לְפִי פְּתָחֶיהָ. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: נוֹתֵן אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל פֶּתַח וּפֶתַח, וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. וְהָנֵי מִלֵּי בְּפֶתַח בַּיִת דִּלְדִירָה קָאֵי יָהַבִינַן לֵהּ חָצֵר, אֲבָל הַאי דְּלָאו לְדִירָה קָאֵי לֹא יָהַבִינַן לֵיהּ חָצֵר. "וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת" – תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִי שֶׁמְּיַחֵד בֵּיתוֹ לוֹ. "וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת" – שֶׁלֹּא יִשְׁלַח בְּיַד שָׁלִיחַ, יָכוֹל אֲפִלּוּ זָקֵן וַאֲפִלּוּ חוֹלֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבָא (אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת").

ב׳וְהִגִּיד לַכֹּהֵן – יְדַקְדֵּק הַכֹּהֵן כֵּיצַד בָּא הַנֶּגַע לְבֵיתוֹ. "לֵאמֹר": יֹאמַר לוֹ הַכֹּהֵן דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים: בְּנִי, אֵין הַנְּגָעִים בָּאִים אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמִרְיָם שֶׁלֹּא נֶעֶנְשָׁה אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם וְגוֹ', זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם וְכוּ'" – מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא נֶעֶנְשָׁה אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע. וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם מִרְיָם שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אֶלָּא שֶׁלֹּא בְּפָנָיו שֶׁל משֶׁה כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הַמְדַבֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּפָנָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל גַּסֵּי הָרוּחַ נְגָעִים בָּאִים, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעֻזִּיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית" וְגוֹ'. "נֶגַע" – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "כְּנֶגַע", אֲפִלּוּ תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא נֶגַע וַדַּאי, לֹא יִגְזֹר וְיֹאמַר: "נֶגַע נִרְאֶה לִי בַּבָּיִת", אֶלָּא: "כְּנֶגַע נִרְאֶה לִי בַּבָּיִת". "לִי" – וְלֹא לְנֵרִי. מִכָּאן אָמְרוּ: בַּיִת אָפֵל אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ. "בַּבָּיִת" – לְהָבִיא אֶת הַצָּבוּעַ. "בַּבָּיִת" – לְהָבִיא אֶת הָעֲלִיָּה. "בַּבָּיִת" – מִתּוֹכוֹ הוּא מְטַמֵּא, וְאֵין מְטַמֵּא מֵאֲחוֹרָיו.