ילקוט שמעוני על התורה תקס״טYalkut Shimoni on Torah 569

א׳פַּעַם אַחַת בָּא אֶחָד וְיָשַׁב כְּנֶגְדִּי, וְהָיָה בּוֹ מִקְרָא וְלֹא מִשְׁנָה. אָמַר לִי: רַבִּי, זָב חָמוּר אוֹ נִדָּה, אָמַרְתִּי לוֹ: נִדָּה חֲמוּרָה מִזָּב. אָמַר לִי: רַבִּי, וַהֲלֹא לֹא לָמַדְנוּ טְבִילָה לְנִדָּה אֶלָּא מִן הַזָּב, [אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם הַזָּב שֶׁאֵינוֹ פָּרֶה וְרָבֶה, מְטַמֵּא אַחַת עֲשָׂרָה טֻמְאוֹת וְטָעוּן שֶׁבַע רְחִיצוֹת וּטְבִילוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. נִדָּה שֶׁהִיא פָּרָה וְרָבָה, לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אַחַת עֶשְׂרֵה טֻמְאוֹת וּטְעוּנָה שֶׁבַע רְחִיצוֹת וּטְבִילוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. הָא לָמַדְנוּ: כָּל הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ וְלִבְנוֹתָיו וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ כְּשֶׁהֵם בְּנִדּוּתָם: מֻתָּרִים אַתֶּם לִנְגֹּעַ בְּכָל הַכֵּלִים, עֲשׂוּ מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת, לְפִי שֶׁאֵין טְבִילָה לְנִדָּה מִן הַתּוֹרָה, אֵינוֹ רוֹאֶה קוֹרַת רוּחַ לְעוֹלָם.

ב׳מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁקָּרָא הַרְבֵּה וְשָׁנָה הַרְבֵּה וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, וְנִכְנַס לְבֵית עוֹלָמוֹ בַּחֲצִי יָמָיו, וְנַעֲשֵׂית אִשְׁתּוֹ כְּשׁוֹטָה וְהָיְתָה מְחַזֶּרֶת עַל פִּתְחֵי חַבְרֵי בַּעֲלָהּ וְאָמְרָה לָהֶם: רַבּוֹתַי, בַּעֲלִי שֶׁקָּרָא הַרְבֵּה וְשָׁנָה הַרְבֵּה וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, מִפְּנֵי מָה מֵת בַּחֲצִי יָמָיו, וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁהֵשִׁיב לָהּ כְּלוּם (דָּבָר). פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק וְנִכְנַסְתִּי לַחֲצֵרָהּ, בָּאָה וְיָשְׁבָה כְּנֶגְדִּי וְהָיְתָה בּוֹכָה, אָמַרְתִּי לָהּ: בִּתִּי, מִפְּנֵי מָה אַתְּ בּוֹכָה, אָמְרָה לִי: רַבִּי, בַּעֲלִי קָרָא הַרְבֵּה שָׁנָה הַרְבֵּה וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה וּמֵת בַּחֲצִי יָמָיו, אָמַרְתִּי לָהּ: בִּתִּי בִּשְׁעַת נִדּוּתַיִךְ מַהוּ אֶצְלֵךְ, אָמְרָה לִי: רַבִּי, חַס וְחָלִילָה אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה לֹא נָגַע בִּי, וְאַחַר כָּל אוֹתָן הַיָּמִים שֶׁרָאִיתִי בָּהֶן דָּם יָשַׁבְתִּי שִׁבְעָה נְקִיִּים שֶׁלֹּא אָבוֹא לִידֵי סָפֵק. אָמַרְתִּי לָהּ: בִּתִּי, יָפֶה אָמַר לָךְ בַּעֲלֵךְ, שֶׁכֵּן אָמְרוּ חֲכָמִים בַּזָּבִין וּבַזָּבוֹת וּבַיּוֹלְדוֹת שֶׁלְּאַחַר שִׁבְעָה הֵן טְהוֹרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר". אֲבָל בְּאוֹתָן הַיָּמִים לְבָנִים מַהוּ אֶצְלֵךְ, שֶׁמָּא הֵבֵאת לוֹ אֶת הַסַּכִּין שֶׁבְּיָדֵךְ וְנָגַע בּוֹ אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע הַקְטַנָּה, אָמְרָה לִי: רַבִּי, חַיֵּי רֹאשְׁךָ, רָחַצְתִּי לוֹ אֶת רַגְלָיו וְסַכְתִּי לוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן, וְיָשַׁנְתִּי אֲנִי עִמּוֹ בְּמִטָּה אַחַת אֲנִי בִּבְגָדַי וְהוּא בִּבְגָדָיו, אֲבָל לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְדָבָר אַחֵר. אָמַרְתִּי לָהּ: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֲרָגוֹ, שֶׁאֵין לְפָנָיו מַשּׂוֹא פָּנִים. שֶׁכֵּן כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב". יָכוֹל יְחַבְּקֶנָּה וִינַשְּׁקֶנָּה וִידַבֵּר עִמָּהּ דִּבְרֵי תִּפְלוּת, תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תִקְרַב". יָכוֹל יְהֵא יָשֵׁן עִמָּהּ בִּבְגָדֶיהָ עַל מִטָּה אַחַת, תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תִקְרַב". כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לְעַצְמוֹ: כְּשֶׁהִיא בְּנִדָּתָהּ – אָסוּר לִבְשָׂרָהּ וְאָסוּר לְמִטָּתָהּ, פָּרְשָׁה מִן הַנִּדָּה – שֶׁמָּא תֹּאמַר לִבְשָׂרָהּ אָסוּר וּלְמִטָּתָהּ מֻתָּר, לְפִיכָךְ חָזַר וּפֵרַשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל: "וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב" – הִשְׁוָה אִשָּׁה נִדָּה לְאֵשֶׁת אִישׁ לִהְיוֹתוֹ נִזְהָר עָלֶיהָ וְכוּ'. רָאָה הָאָדָם קֶרִי – חַיָּב טְבִילָה מִן הַתּוֹרָה. אִם אָמַר: מִי רוֹאֶה אוֹתִי אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, הֶעֱבִירוֹ מִכְּנֶגֶד פָּנָיו שׁוּב רָאָה קֶרִי וְאוֹמֵר: מִי רוֹאֶה אוֹתִי אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וְכֵן בְּפַעַם שְׁלִישִׁית, עוֹבֵר עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב" (וְעָבַר עַל מַה שֶּׁכָּתוּב): "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלשׁ עִם גָּבֶר". לַסּוֹף הוּא נַעֲשֶׂה זָב מִתּוֹךְ דְּרָכָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ" וְגוֹ'. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִישׁ אִישׁ", אֶלָּא אִישׁ אֶחָד לְזָב מִבְּשָׂרוֹ, וְאִישׁ אֶחָד לְמִקְּרֵה לַיְלָה. וְאִם חָזַר וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, מְרַפְּאִין אוֹתוֹ. וְאִם לָאו, הֲרֵי הוּא זָב עַד יוֹם מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ רָר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ" וְגוֹ'. "וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה" – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: פָּרָשָׁה זוֹ לְכַתְּחִלָּה לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא לְלַמֵּד עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּטַמְּאוֹת טִפַּת דָּם כַּחַרְדָּל וּצְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים, וְאַחַר שֶׁסָּפְרָה שִׁבְעָה נְקִיִּים הִיא צְרִיכָה טְבִילָה כְּמוֹ נִדָּה גְּמוּרָה כְּדֵי לָצֵאת מִכְּלָל עֲבֵרָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ אֶלָּא לְמִצְוַת פִּרְיָה וְרִבְיָה, שֶׁאֲפִלּוּ אוֹכֶלֶת אִשָּׁה כָּל מִינֵי מַאֲכָל וְשׁוֹתָה כָּל מִינֵי מַשְׁקֶה אֵין אִישָׁהּ קוֹוֵט בָּהּ. אֲבָל אִם הָיָה רָגִיל אֶצְלָהּ בְּכָל זְמַן אֲפִלּוּ בִּימֵי נִדָּתָהּ, הָיָה קוֹוֵט בָּהּ וְהָיָה מְבַטֵּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ" וְגוֹ', כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עַל בַּעְלָהּ בְּיוֹם טְבִילָתָהּ כְּיוֹם כְּנִיסָתָהּ לַחֻפָּה. אִם חָזְרָה וְעָשְׂתָה תְּשׁוּבָה, מְרַפְּאִין אוֹתָהּ מִיָּד. וְאִם לָאו, הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ עַד יוֹם מוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ" וְגוֹ'].

ג׳אָמַר רַב (אַשִּׁי) [יוֹסֵף]: כִּי פָּשִׁיט רֵישׁ לָקִישׁ בְּזָב בָּעִי הָכִי: רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל זָב קָטָן מַהוּ שֶׁתְּטַמֵּא בְּמַגָּע, "זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע אָמַר רַחֲמָנָא – כָּל שֶׁשִּׁכְבַת זַרְעוֹ מְטַמְּאָה רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ מְטַמֵּא, וְהַאי כֵּיוָן דְּשִׁכְבַת זַרְעוֹ לֹא מְטַמֵּא רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ נַמֵּי לֹא מְטַמֵּא, אוֹ דִּלְמָא כֵּיוָן דְּאִלּוּ אִיהוּ חָזִי תְּרֵי מִצְטָרְפֵי – מְטַמְּיָא. אָמַר (רַב יוֹסֵף) [רָבָא]: תָּא שְׁמַע: "זֹאת תּוֹרַת הַזָּב" – בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן. מַה גָּדוֹל רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ מְטַמֵּא, אַף קָטָן רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ מְטַמֵּא. [בָּעִי רַב יוֹסֵף: רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל מְצֹרָע מַהוּ שֶׁתְּטַמֵּא כו', אָמַר אַבָּיֵי: מַאי תִּבָּעִי לֵהּ וְהָא הוּא דְּקָאָמַר:] "זֹאת תּוֹרַת הַזָּב" – בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן, וְכֵיוָן דְּנָפְקָא לֵהּ קָטָן מֵהָתָם אַיְתֵר לֵהּ "לַזָּכָר" – לְרַבּוֹת מְצֹרָע לְמַעְיְנוֹתָיו, "וְלַנְּקֵבָה" – לְרַבּוֹת מְצֹרַעַת לְמַעְיְנוֹתֶיהָ. וְאַקְשֵׁהּ רַחֲמָנָא מְצֹרָע לְזָב גָּמוּר, מַה זָּב גָּמוּר מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא אַף רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה דְּזָב מְטַמֵּא בַּמַּשָּׂא. אָמַר רַב הוּנָא: רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל זָב מְטַמֵּא בְּאֹנֶס, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹאת תּוֹרַת הַזָּב" וְגוֹ' – מַה שִּׁכְבַת זֶרַע מְטַמֵּא בְּאֹנֶס אַף רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל זָב מְטַמֵּא בְּאֹנֶס. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: וַהֲלֹא זָב בִּכְלָל בַּעַל קֶרִי הָיָה בִּרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה, וְלָמָּה יָצָא בִּרְאִיָּה שְׁנִיָּה, לְהָקֵל עָלָיו וּלְהַחֲמִיר עָלָיו. לְהָקֵל עָלָיו – שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹנֶס, וּלְהַחֲמִיר עָלָיו – שֶׁהוּא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. (תַּנְיָא) [אָמַר רַב הוּנָא]: זֹב דּוֹמֶה לְמֵי בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִים. זֹב בָּא מִבְּשַׂר הַמֵּת, שִׁכְבַת זֶרַע בָּא מִבְּשַׂר הַחַי. זוֹב דִהָה וְדוֹמֶה לְלֹבֶן בֵּיצָה הַמֻּזֶּרֶת, שִׁכְבַת זֶרַע קְשׁוּרָה וְדוֹמָה לְלֹבֶן בֵּיצָה שֶׁאֵינָהּ מֻזֶּרֶת.

ד׳(ויקרא טו לג) וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ – זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים אָמְרוּ: שֶׁלֹּא תִּכְחֹל וְלֹא תְּפַרְכֵּס וְלֹא תִּתְקַטֵּשׁ בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִים. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמַּד אִם כֵּן אַתָּה מְגַנָּהּ עַל בַּעְלָהּ וְנִמְצָא בַּעֲלָהּ מְגָרְשָׁהּ, אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ", תְּהֵא בְּנִדָּתָהּ עַד שֶׁתָּבֹא בַּמַּיִם. דַּם הַנִּדָּה מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ. מְנָא הָנֵי מִלֵּי, אָמַר חִזְקִיָּה: דְּאָמַר קְרָא: "וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ" – מַדְוָהּ כְּמוֹתָהּ, מַה הִיא מְטַמְּאָה – מַדְוָהּ נַמֵּי מְטַמְּאָה. אַשְׁכְּחָן לַח, יָבֵשׁ מְנָלָן, אָמַר קְרָא: "יִהְיֶה" – בַּהֲוָיָתוֹ יְהֵא. וְאֵימָא הָנֵי מִלֵּי בַּלַּח וְנַעֲשָׂה יָבֵשׁ, יָבֵשׁ מֵעִקָּרוֹ מְנָא לָן, וְתוּ הָא דִּתְנָן: "הַמַּפֶּלֶת כְּמִין קְלִפָּה, כְּמִין עָפָר, כְּמִין שַׂעֲרָה, כְּמִין יַבְחוּשִׁין אֲדֻמִּים, תַּטִּיל לַמַּיִם, אִם נִמְחוּ, טָמֵא. מְנָא לָן, "יִהְיֶה" – רִבּוּיָּא הוּא. אִי מַה הִיא עוֹשָׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים אַף דָּמָהּ עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים, אֲמַר קְרָא: "אֲשֶׁר הִיא יֹשֶׁבֶת עָלָיו" – הִיא וְלֹא דָּמָהּ. אִי מַה הִיא מְטַמְּאָה בְּאֶבֶן מְסָמָא אַף מַדְוָהּ תְּטַמֵּא בְּאֶבֶן מְסָמָא, אָמַר קְרָא: "וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם" – מִעוּטָא הוּא. "וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ, וְהַזָּב" – זֶה בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, שֶׁהוּא כְּנִדָּה שֶׁמְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וּפָטוּר מִן הַקָּרְבָּן. "תּוֹרַת הַזָּב, וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ" – זֶה שֶׁרָאָה שָׁלשׁ רְאִיּוֹת, שֶׁהוּא זָב גָּמוּר מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים וְחַיָּב בְּקָרְבָּן. "תּוֹרַת הַזָּב, וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע" – מַה הַזּוֹב סוֹתֵר בַּזָּב, אַף שִׁכְבַת הַזֶּרַע תִּסְתֹּר בַּזָּב. אִי מַה הַזּוֹב סוֹתֵר אֶת הַכֹּל אַף שִׁכְבַת זֶרַע תִּסְתֹּר אֶת הַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְטָמְאָה בָהּ" – אֵין לָהּ אֶלָּא יוֹם אֶחָד. יָכוֹל אַף מֵימֵי רַגְלַיִם יְהוּ סוֹתְרִין בַּזָּב, תַּלְמוּד לוֹמַר: "זֹאת".

ה׳וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ – אֲחֵרִים אוֹמְרִים: (אִם) [מָה] הַזָּב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, אַף הַזּוֹב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. "לַזָּכָר" – לְרַבּוֹת אֶת הַמְּצֹרָע, "וְלַנְּקֵבָה" – לְרַבּוֹת אֶת הַיּוֹלֶדֶת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה", "לַזָּכָר" – כָּל שֶׁהוּא זָכָר בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל. "וְלַנְּקֵבָה" – כָּל שֶׁהִיא נְקֵבָה בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה. "וְלָאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה" – לְהָבִיא אֶת (זָבָה) [הַבָּא עַל] שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: מִנַּיִן לְחַטַּאת הָעוֹף שֶׁהִיא בָּאָה עַל הַסָּפֵק שֶׁאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת, תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה" – מֵקִישׁ נְקֵבָה לְזָכָר, מַה זָּכָר מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַוַּדַּאי אַף נְקֵבָה מְבִיאָה קָרְבָּן עַל הַוַּדַּאי, וּמַה זָּכָר מֵבִיא עַל הַסָּפֵק אַף נְקֵבָה מְבִיאָה עַל הַסָּפֵק. וּמַה זָּכָר מִמִּין שֶׁהוּא מֵבִיא עַל הַוַּדַּאי מֵבִיא עַל הַסָּפֵק, אַף נְקֵבָה מִמִּין שֶׁהִיא מְבִיאָה עַל הַוַּדַּאי מְבִיאָה עַל הַסָּפֵק. אִי מַה זָּכָר מֵבִיא קָרְבָּן וְנֶאֱכָל אַף נְקֵבָה מְבִיאָה קָרְבָּן וְנֶאֱכָל, אָמַרְתָּ: לֹא כֵן, אִם אָמַרְתָּ בַּזָּכָר שֶׁכֵּן אִסּוּר אֶחָד, תֹּאמַר בַּנְּקֵבָה שֶׁשְּׁנֵי אִסּוּרִין. אָמַר רַבִּי נָתָן: "וְהַזָּב" – זֶהוּ רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה, "אֶת זוֹבוֹ" – זֶהוּ רְאִיָּה שְׁנִיָּה. מִכָּאן וְאֵילֵךְ הֲרֵי רְאִיַּת זָכָר כִּרְאִיַּת נְקֵבָה, מָה רְאִיַּת נְקֵבָה דַּם נִדּוּת אֲפִלּוּ בְּאֹנֶס אַף רְאִיַּת זָכָר כֵּן. וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שְׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, רְבִיעִית אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, בְּאֶתִים קָמִפַּלְגִּי, לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר "וְהַזָּב" – חַד, "אֶת" – תְּרֵי, "זוֹבוֹ" – תְּלַת, "רְבִיעִית" – אִתְּקַשׁ לַנְּקֵבָה.