ילקוט שמעוני על התורה תש״פYalkut Shimoni on Torah 780
א׳צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁל צִבּוּר הַתְּמִידִין בָּאִין, וְלֹא מִשֶּׁל יְחִידִים וְלֹא מִשֶּׁל גֵּרִים וְלֹא מִשֶּׁל עֲבָדִים. וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת יְחִידִים גֵּרִים נָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁיִּשְׁקְלוּ אוֹ יִשְׁתַּתְּפוּ. אָמַרְתָּ וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, לְרַבּוֹת יְחִידִים, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְרַבּוֹת גֵּרִים, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, רִבָּה נָשִׁים וַעֲבָדִים. וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אַתָּה אוֹמֵר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל יְדֵי קְטַנִּים, לְהַנְהִיגָם בַּמִּצְווֹת. אֶת קָרְבָּנִי, זֶה הַדָּם. לַחְמִי אֵלּוּ הַתְּמִידִין. לְאִשַּׁי, אֵלּוּ הַחֲלָבִים. רֵיחַ זֶה הַשֶּׁמֶן. נִיחֹחִי, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר קָרְבָּנִי כְּאִלּוּ קָרַב עַל שֻׁלְחָנִי. וְכִי יֵשׁ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה לְפָנָיו. תַּלְמוּד לוֹמַר "לְאִשַּׁי", לְפִי שֶׁהֵן מַעֲלִין לָאִשִּׁים עוֹלָה הִיא בְּנַחַת רוּחַ לְפָנָי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּקַּבָּלָה (תהלים נ, יב-יג) "אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים" "כִּי לֹא כָל חַיְתוֹ יַעַר". אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "רֵיחַ נִיחֹחִי", בִּשְׁבִיל לְהַרְבּוֹת שְׂכָרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. תִּשְׁמְרוּ לְהָבִיא מִן הַשָּׁקוּל. אֵין לִי אֶלָּא מַה שֶׁבָּעִנְיָן. כְּשֶׁאָמַר זֶה רִבָּה כָּל שֶׁהֵן מְבִיאִין לִשְׁמִי שֶׁתִּשְׁקְלוּ לִי לְהָבִיא מִן הַשָּׁקוּל. לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ, יְהֵא לוֹ מוֹעֵד. מִכָּאן עֵדֻיּוֹת בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם לַמִּזְבֵּחַ. וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה, יָכוֹל אַף מְנָחוֹת וְעוֹפוֹת. אָמַרְתָּ, כְּבָשִׂים וְלֹא עוֹפוֹת וְלֹא מְנָחוֹת. שׁוֹמֵעַ אֲנִי כְּבָשִׂים וְלֹא בָקָר, וַעֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר אִם הֵבִיא מִכָּל בְּהֵמָה דַקָּה, עוֹלֶה. תַּלְמוּד לוֹמַר "כְּבָשִׂים", מְמַעֵט אֲנִי אֶת הָרָחֵל וְלֹא אֲמַעֵט אֶת הַגְּדִי. תַּלְמוּד לוֹמַר "כְּבָשִׂים". "בְּנֵי שָׁנָה", בֶּן שָׁנָה לְעַצְמוֹ וְלֹא בֶן שָׁנָה לְמִנְיַן עוֹלָם. "שְׁנַיִם לַיּוֹם", שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּשׁ לְשֵׁם יוֹם. בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר שֶׁל שַׁחַר לְיָדְעֵיהּ שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם לְמָלְכֵיהּ. וַעֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר אִם הֵבִיא מִכָּל בְּהֵמָה גַּסָּה עוֹלֶה לוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר זֶה, (שֶׁאָמַר) [וְאָמַרְתָּ], רִבָּה שֶׁיָּבִיא נְדָבָה וְחוֹבָתָהּ, וּמַה הֵן מְבִיאִין, מוֹתַר תְּרוּמָה וְעוֹלוֹת כִּבְנוֹת שׁוּחַ לַמִּזְבֵּחַ. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "שְׁנַיִם" [יָכוֹל] יְהוּ שָׁוִין וּמִקְּחָן שָׁוֶה, (יָכוֹל) שֶׁאֵינוֹ לוֹקֵחַ אֶחָד. אָמַרְתָּ אֶת הַכֶּבֶשׂ (הָ)אֶחָד וְגוֹ'. תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות ל, ז) "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר". אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה יַקְדִּים. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, הוּא יַקְדִּים. יָכוֹל שְׁחִיטָתוֹ, מִנַּיִן אַף זְרִיקַת דָּמוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר", אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁיַּקְדִּים הַקְּטֹרֶת לִזְרִיקַת דָּמוֹ שֶׁל כֶּבֶשׂ, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד", וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁיַּקְדִּים חֶלְבֵי הַכֶּבֶשׂ לְהֶקְטֵר קְטֹרֶת, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים", הָא מַה הַדָּבָר מְלַמֵּד, (שֶׁהַכְּבָשִׂים) [שֶׁהַקְּטֹרֶת] הַקְטָרָתָן בֵּין זְרִיקַת דָּמָיו לְהֶקְטֵר חֲלָבָיו. וּכְבָר זָכִינוּ שֶׁאֵין מַקְרִיבִין אֶלָּא עַל מַעֲרָכָה בְנוּיָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ", אִם לוֹמַר מִזְבֵּחַ בָּנוּי וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (שם כ, כא) "וְזָבַחְתָּ עָלָיו", הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ" אֶלָּא זוֹ הַמַּעֲרָכָה. מִכָּאן שֶׁמַּעֲרָכָה קוֹדֶמֶת לְכָל הַמַּעֲשִׂים, וּשְׁחִיטַת הַכֶּבֶשׂ וּזְרִיקַת דָּמוֹ, וְאַחַר כָּךְ הַקְּטֹרֶת וְאַחַר כָּךְ הֶקְטֵר חֲלָבִים, וְכֵן (בַּבֹּקֶר) [בָּעָרֶב]. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "שֵׁנִי" יָכוֹל שֵׁנִי שֶׁל (שֵׁנִי) [רִאשׁוֹן] שֶׁאִם יִקְדְּמֶנּוּ אֶחָד לֹא יְהֵא כָשֵׁר. תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּעֲשֶׂה", יָכוֹל שְׁחִיטָתוֹ, מִנַּיִן אַף זְרִיקַת דָּמוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּקְרִיבוּ", יָכוֹל קֹדֶם חָצוֹת, מִנַּיִן לְאַחַר חָצוֹת. אָמַרְתָּ "תַּעֲשֶׂה, תַּקְרִיבוּ", לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "שֵׁנִי" יָכוֹל יְהֵא שֵׁנִי שֶׁל שַׁחַר שֶׁלֹּא יִקְדְּמֶנּוּ הַפֶּסַח, יָכוֹל אִם קְדָמוֹ פֶסַח לֹא יְהֵא כָשֵׁר. תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּעֲשֶׂה", יָכוֹל שְׁחִיטָתוֹ, מִנַּיִן זְרִיקַת דָּמוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּקְרִיב[וּ"], לְפִי שֶׁהֵעִיד בֶּן גּוּדְגְּדָא כָּשֵׁר הַכֶּבֶשׂ עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת, יָכוֹל אִם עָבְרוּ אַרְבַּע לֹא יְהֵא כָשֵׁר תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּעֲשֶׂה", תַּקְרִיב[וּ]. יָכוֹל קֹדֶם חָצוֹת, מִנַיִן אַף לְאַחַר חָצוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּעֲשֶׂה" "תַּקְרִיב[וּ"]. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז, כ) "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית" [יָכוֹל אַף לַמְּנָחוֹת]. כְּשֶׁאָמַר בְּשֶׁמֶן רִבָּה שְׁמָנִים הַרְבֵּה מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה. יָכוֹל הָבֵא מִן הַמֶּמֶל, מִנַיִן אַף מִתַּחַת הַקּוֹרָה. תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּשֶׁמֶן" בְּשֶׁמֶן, רִבָּה שֶׁמֶן שֶׁל בַּדִּין. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שֶׁמֶן שְׁלוּקִין. תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּתִית", נִמְצָא שֶׁמֶן שְׁלוּקִין כְּכָל מוּם לַמִּזְבֵּחַ. (במדבר כח ו) עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי, מַקִּישׁ עוֹלַת הַר סִינַי לְעוֹלַת תָּמִיד, מָה עוֹלַת תָּמִיד טְעוּנָה נְסָכִים אַף עוֹלַת הַר סִינַי טְעוּנָה נְסָכִים. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר לְרֵיחַ נִיחֹחַ, לְרֵיחַ נִיחֹחַ הִקַּשְׁתִּיהָ וְלֹא הִקַּשְׁ(י)תִּיהָ לִנְסָכִים. עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה, וְנֶאֱמַר "עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם". הִקִּישׁ עוֹלַת דּוֹרוֹת לְעוֹלַת הַר סִינַי, מָה עוֹלַת הַר סִינַי טְעוּנָה כְלִי אַף זוֹ טְעוּנָה כְלִי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִנַיִּן לְעוֹלַת הַר סִינַי שֶׁטְּעוּנָה כְלִי. שֶׁנֶּאֱמַר (שם כד, ו) "וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנוֹת". הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי, מִשֶּׁקָּרְבָה בְּהַר סִינַי עוֹד, לֹא פָסְקָה. (במדבר כח ז) וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, יִלְמַד שֶׁל שַׁחֲרִית מִשֶּׁל עַרְבִית. רַבִּי אוֹמֵר שֶׁל עַרְבִית מִשֶׁל שַׁחֲרִית. בִּשְׁלָמָא לְרַבָּנַן, הַאי בְּתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּתִיב. אֶלָּא רַבִּי, מַאי טַעֲמָא. אֲמַר קְרָא לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, אֵיזֶהוּ כֶּבֶשׂ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (פסוק ד) "אֶחָד", הֱוֵי אוֹמֵר זֶה תָמִיד שֶׁל שַׁחֲרִית. וְרַבָּנַן מַאי אֶחָד, הַמְיֻחָד שֶׁבְּעֶדְרוֹ. הַאי מִמִּבְחַר נִדְרֵיכֶם נָפְקָא חָד בְּחוֹבָה וְחָד בִּנְדָבָה, וּצְרִיכֵי. וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, חַי אַתָּה מְנַסֵּךְ וְלֹא אֶת הַמָּזוּג. בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר, שֶׁיִּתְנַסְּכוּ בַּקֹּדֶשׁ, וּבַקֹּדֶשׁ יִבָּלְעוּ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד", אֵין מְעָרְבִין נְסָכִים בִּנְסָכִים, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (במדבר טו, יב) "כְּמִסְפַּר", כֵּיצַד. מֵבִיא אֶת הַנְּסָכִים בְּמִסְפָּר וּמְעָרֵב. יָכוֹל שֶׁלֹּא בָא לוֹמַר שֶׁאַתָּה מְעָרֵב נְסָכִים בִּנְסָכִים אֶלָּא נִסְכֵּי תְמִידִין בְּנִסְכֵּי מוּסָפִין וְנִסְכֵּי מוּסָפִין בְּנִסְכֵּי תְמִידִין. בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ, שֶׁלֹּא יֵצֵא. נֶסֶךְ שֵׁכָר, לְפִי שֶׁהֵעִיד בֶּן גּוּדְגָדָא הַכֶּבֶשׂ כָשֵׁר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת, יָכוֹל אִם עָבְרוּ אַרְבַּע לֹא יְהֵא כָשֵׁר. תַּלְמוּד לוֹמַר "הַסֵּךְ נֶסֶךְ", אַף הוּא הֵעִיד לוֹמַר (כָּשֵׁר) הַיַּיִן בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם [כָּשֵׁר] לַמִּזְבֵּחַ. נֶסֶךְ שֵׁכָר, דַּאֲנָא רָוֵי דַּאֲנָא שָׂבַעַ (כָּתוּב לְעֵיל).
1