ילקוט שמעוני על התורה תתקכ״בYalkut Shimoni on Torah 922

א׳(דברים יט טו) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ. שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן, מִי שֶׁאֵינוֹ כוֹעֵס וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו. שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן, הַמְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב וְהַיּוֹדֵעַ עֵדוּת לַחֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מֵעִיד לוֹ וְהָרוֹאֶה דְּבַר עֲבֵירָה בַּחֲבֵרוֹ וּמֵעִיד בּוֹ יְחִידִי, כְּהַהוּא דְּטוּבְיָה חֲטָא וַאֲתָא זִיגוּד [לְחוּדֵיהּ] וְאַסְהִיד עָלֵיהּ קָמֵיהּ דְּרַב פַּפָּא, וְנָגְדֵיהּ לְזִיגוּד. [אֲמַר לֵיהּ], (רַב פַּפָּא) טוּבְיָה חֲטָא וְזִיגוּד מִינְגַד. אֲמַר לֵיהּ, אִין, דִּכְתִיב "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ" וְאַתְּ לְחוּדָךְ קָא מַסְהַדְתְּ עָלֵיהּ, שֵׁם רַע בְּעַלְמָא אֲפַקְתְּ עָלֵיהּ. רַב (נַחְמָן) [שְׁמוּאֵל] בַּר יִצְחָק אֲמַר מֻתָּר לִשְׂנוֹאתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, ה) "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂ(וֹ)נְאֲךָ", מַאי שׂוֹנֵא, אִילֵימָא שׂוֹנֵא עוֹבֵד אֱלִילִים וְהָתַנְיָא שׂוֹנֵא שֶׁאָמְרוּ שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל וְלָא שָׁרֵי לְמִסְנֵיהּ, וְאִי דְּלָא עָבִיד וְלָא מִידֵי אָסוּר לְמִסְנֵיהּ דִּכְתִיב "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", אֶלָּא דְּאִיכָּא סַהֲדֵי דְּעָבִיד אִסּוּרָא לְכֻלָּא עָלְמָא נַמֵּי מִסְנֵי סָנֵי, אֶלָּא לָאו כִּי הַאי גַּוְנָא דְחָזְיָא בֵּיהּ אִיהוּ דְּבַר עֶרְוָה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֲמַר מִצְוָה לִשְׂנוֹאתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, יג) "יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע". מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יָקוּם עֵד" אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא אֶחָד, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶחָד". זֶה בָּנָה אָב כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "עֵד" הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב אֶחָד. הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף. אֲמַר רַב נַחְמָן אֲמַר שְׁמוּאֵל, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא טַעֲנַת מַלְוֶה וְהוֹדָאַת לוֹוֶה אֲבָל עֵדוּת עֵד אֶחָד אֲפִלּוּ לֹא טְעָנוֹ אֶלָּא בִּפְרוּטָה חַיָּב, מַאי טַעְמָא, דִּכְתִיב "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ" וְגוֹ', לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת הוּא דְּאֵינוֹ קָם אֲבָל קָם הוּא לִשְׁבוּעָה, וְתַנְיָא כָּל מָקוֹם שֶׁשְּׁנַיִם מְחַיְּבִין אוֹתוֹ מָמוֹן עֵד אֶחָד מְחַיְּבוֹ שְׁבוּעָה. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ. אֵין לִי אֶלָּא לְדִינֵי נְפָשׁוֹת, לְדִינֵי מָמוֹנוֹת מִנַּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר "לְכָל עָוֹן". לְקָרְבָּנוֹת מִנַּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר "וּלְכָל חַטָּאת". לְמַכּוֹת מִנַּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּכָל חֵטְא". לְהַעֲלוֹת לַכְּהֻנָּה וּלְהוֹרִיד מִן הַכְּהֻנָּה מִנַּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר "לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת" כו'. אֵין לִי אֶלָּא לְעֵדוּת אִישׁ לְעֵדוּת אִשָּׁה מִנַּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר "לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת". אִם סוֹפֵנוּ לְרַבּוֹת אִשָּׁה מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִישׁ". לְעָווֹן אֵינוֹ קָם אֲבָל קָם הוּא בְּאִשָּׁה לְהַשִּׂיאָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי (יְהוּדָה) [יְהוֹשֻׁעַ]. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְעָווֹן אֵינוֹ קָם אֲבָל קָם הוּא לִשְׁבוּעָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין פִּיו מִצְטָרֵף עִם פִּי אַחֵר לְמִיתָה הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע עַל פִּי עַצְמוֹ, מָקוֹם שֶׁפִּיו מִצְטָרֵף עִם עֵד אֶחָד לְמָמוֹן אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא נִשְׁבָּע עַל פִּי עַצְמוֹ. לֹא, מַה לַּנִּשְׁבָּע עַל פִּי עַצְמוֹ שֶׁכֵּן מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, יִשָּׁבַע עַל פִּי עֵד אֶחָד שֶׁכֵּן אֵין מְשַׁלֵּם עַל פִּי עֵד אֶחָד. תַּלְמוּד לוֹמַר "לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת", [לְעָווֹן] אֵינוֹ קָם אֲבָל קָם הוּא לִשְׁבוּעָה.

ב׳עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים וְגוֹ'. לֹא עַל פִּי כְתָבָן וְלֹא עַל פִּי מְתֻרְגְּמָן יָקוּם דָּבָר. מִכָּאן אָמְרוּ, הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ רַבִי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְקַנֵּא עַל פִּי שְׁנַיִם וּמַשְׁקֶה עַל פִּי עֵד אֶחָד, שֶׁהָיָה בְּדִין וּמַה אִם עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵינָהּ אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוֹת מִשְׁנַיִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ה, יג) "וְעֵד אֵין בָּהּ", כָל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה.

ג׳(דברים יט טז-יז) כִּי יָקוּם עֵד חָמָס. אֵין חָמָס אֶלָּא גַּזְלָן, שֶׁנֶּאֱמַר "לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה", וְאֵין סָרָה אֶלָּא עֲבֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, ו) "כִּי דִּבֶּר סָרָה", וְאוֹמֵר "הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ (עַל) [אֶל] ה'", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְחִישׁ אֶת עַצְמוֹ מִכָּאן אָמְרוּ אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין עַד שֶׁיָּזוּמוּ אֶת עַצְמָן. כֵּיצַד, אָמְרוּ מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, אָמְרוּ לָהֶם הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין שֶׁהֲרֵי נֶהֱרַג זֶה אוֹ הוֹרֵג זֶה הָיָה עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אֵין אֵלּוּ זוֹמְמִין. אֲבָל אָמְרוּ לָהֶם הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין. וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָּשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב. יִהְיוּ עֵדִים יוֹדְעִין מַה הֵם מְעִידִין וְלִפְנֵי מִי הֵם מְעִידִין וּמִי עָתִיד לִפָּרַע מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה'". וְיִהְיוּ הַדַּיָּנִים יוֹדְעִים אֶת מִי הֵם דָּנִין וְלִפְנֵי מִי הֵם דָּנִין וּמִי עָתִיד לִפָּרַע מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, א) "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל". תָּנוּ רַבָּנָן "וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים". בְּעֵדִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּבַעֲלֵי דִינִין. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב הֲרֵי בַּעֲלֵי דִינִין אֲמוּרִין, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, בְּעֵדִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר, נֶאֱמַר כָּאן "שְׁנֵי" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "שְׁנֵי", מַה לְּהַלָּן בְּעֵדִים אַף כָּאן בְּעֵדִים. מָה אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר. וְכִי תֵימָא מִדְּלָא כְּתִיב וַאֲשֶׁר לָהֶם כֻּלֵּיהּ קְרָא בְּבַעֲלֵי דִינִין מִשְׁתָּעֵי, נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנֵי מַה לְּהַלַּן בְּעֵדִים אַף כָּאן בְּעֵדִים. תַּנְיָא אִידָךְ "וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים", בְּעֵדִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּבַעֲלֵי דִינִין, אָמַרְתְּ וְכִי שְׁנַיִם בָּאִין לְדִין שְׁלֹשָׁה אֵינָן בָּאִין לְדִין, וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר וְכִי תֵימָא בְּתוֹבֵעַ וְנִתְבָּע מִשְׁתָּעֵי קְרָא נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְכוּ'. תַּנְיָא אִידָךְ "וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים", בְּעֵדִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּבַעֲלֵי דִינִין, אָמַרְתְּ וְכִי אֲנָשִׁים בָּאִין לְדִין נָשִׁים אֵינָן בָּאוֹת לְדִין, וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר [וְכוּ'. מָה אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר]. וְכִי תֵימָא (תהלים מה, יד) "כָּל כְּבוּדָה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה", נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן "וְעָמְדוּ", מִצְוָה בְּבַעֲלֵי דִּינִין שֶׁיַּעַמְדוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רָצוּ בֵּית דִּין לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶם מוֹשִׁיבִין, אֵיזֶהוּ אָסוּר, שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צָרְכּוֹ וְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ קַצֵּר דְּבָרֶיךָ. אָמַר עוּלָא, מַחְלֹקֶת בְּבַעֲלֵי דִּינִין, אֲבָל בְּעֵדִים דִּבְרֵי הַכֹּל בַּעֲמִידָה דִּכְתִיב "וְעָמְדוּ". אֲמַר רַב, (הוּנָא) מַחְלֹקֶת בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין דִּבְרֵי הַכֹּל דַּיָּנִים בִּישִׁיבָה וּבַעֲלֵי דִינִים בַּעֲמִידָה דִּכְתִיב (שמות יח, יג) "וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד" וְגוֹ' דְּבֵיתְהו דְרַב הוּנָא הֲוָה לָהּ דִּינָא קָמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן. אָמַר, הֵיכֵי נֵיעֲבִיד, אֵיקוּם מִקָּמָהּ מִסְתַּתְּמָן טַעֲנָתֵיהּ דְּבַעַל דִּינָא, לָא אֵיקוּם אֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר, אֲמַר לִשַׁמְעֵיהּ צֵא וְאַפְרָח עָלַי בַּר אַוָּזָא וְשָׁדֵי עִ(י)לָּוָאי וְאֵיקוּם. וְהָאֲמַרְתְּ בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין דִּבְרֵי הַכֹּל דַּיָּנִין בִּישִׁיבָה. דְּיָתִיב כְּמָאן דְּשָׁרֵי מְסָאנֵיהּ וְאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי וְאִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב. אֲמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, הַאי צוֹרְבָא מֵרַבָּנַן וְעַם הָאָרֶץ דְּאִית לְהוֹ דִּינָא בַּהֲדֵי הֲדָדִי מוֹתְבִינַן לְצוֹרְבָא מֵרַבָּנַן, וּלְעַם הָאָרֶץ אָמְרִינַן נַמֵּי תִיב וְאִי קָאִי לֵית לָן בָּהּ.