יין הטוב, חלק א, אורח חיים ב׳Yein HaTov, Part I, Orach Chayim 2
א׳נטילת ידים של שחרית, של מים אמצעיים ושל מים אחרונים אם ניטלות על גבי קרקע
1
ב׳בעלותי לעיר הקודש (בחודש אייר תרפ"ה) בדיק לן תלמיד חכם אחד מבני ציון היקרים במה שנסתפק בדין נטילת ידים שחרית, שכתב השולחן ערוך (סימן ד' סעיף ח') דאין נוטלין על גבי קרקע אלא לתוך כלי, אם עבר ונטל על גבי קרקע אם עלתה לו נטילה, והאריך בזה.
2
ג׳תשובה. טרם תדע שלא כמו שחשבתה חומרא זו אין לה שורש רק במגילת סתרים -בדברי זוהר הקדוש פרשת וישב שהובא בבית יוסף - שניתן לשרידים. דאף על גב שלכאורה לא נמצא מבואר כן בהדיא בש"ס ובפוסקים הראשונים לענין נטילת ידים שחרית, מכל מקום הרי יש ללמוד סתום מן המפורש בכל שכן ממים אחרונים דקיימא לן (בסימן קפ"א סעיף ב') דאין נוטלין על גבי קרקע מפני ששורה עליהם רוח רעה. והוא גמרא ערוכה בפרק כל הבשר (דף ק"ה), וכן פסקו כל הפוסקים. והראב"ד והרשב"א סבירא להו דגם מים אמצעיים אין נוטלין על גבי קרקע מהאי טעמא, וכן נראה דעת מרן השולחן ערוך בסימן קע"ג, וכן כתב הדרישה בסימן קפ"א, ועיין חכם צבי סימן נ"ה. (ועיין עוד ברכי יוסף ושיורי ברכה אורח חיים סימן קע"ג וביורה דעה סימן פ"ט ושאר אחרונים שם), וכל שכן וקל וחומר נטילת ידים שחרית, דמיד שנטל הרוח הרעה שבידים כבר שורה במי הנטילה, ועיין שבת ק"ח ורש"י שם.
3
ד׳ובר מן דין, אף אם לא היה כן דעת הפוסקים הראשונים, כל אדם לא יוכל לנטות בזה מדברי הזוהר, מתרי טעמי: א) דחמירא סכנתא, ולא על ענין זה אפשר לומר שהזוהר ניתן לשרידים, ב) כבר כתב מרן הבית יוסף בסימן קמ"א (ד"ה ומתוך) ובכמה מקומות עוד, דאף אם כל הפוסקים הראשונים חולקים בהדיא על הזוהר, נקטינן כהזוהר אם לא נמצא תלמוד מפורש הפך הזוהר, ועיין תשובת דברי יוסף סימן ב'. ואף הדרכי משה דפליג בסימן קמ"א הנ"ל על כלל זה - וסבירא ליה דנקטינן כהפוסקים נגד הזוהר - מודה בזה מטעם הראשון. אלא דבלאו הכי כבר כתבתי דבנידון דידן גם הפוסקים מודים. וכן כתב השולחן גבוה. וזה לשונו: "אף על גב שהשולחן ערוך כתב כן בשם הזוהר, מכל מקום גם הפוסקים מודים בזה, כיון דמים טמאים הם שמעבירין הרוח רעה שבידים וכו'" עיין שם.
4
ה׳ולא נכון מה שכתבת שלהזוהר כלי התחתון הוא מתנאי הנטילה ומעכב אפילו בדיעבד, אלא פשוט אף להזוהר אינו מתנאי הנטילה וצריך משום שמירה לבד כמו גבי מים אחרונים, עיין טורי זהב אות ה' ומגן אברהם אות ז', ומבואר באשל אברהם ולבושי שרד ומחצית השקל. ואם נטל על גבי קרקע עלתה לו נטילה לכולי עלמא אלא שצריך לכבד מי הנטילה מעל גבי קרקע או לכסותם שלא יגע בהם אדם. ובמקום שאין בני אדם עוברין, לכתחלה יכול ליטול על גבי קרקע אף להזוהר, כמו שכתב החסד לאלפים (אות ו'), וכן מוכח מהאחרונים הנ"ל וכן משמע בלבוש. וכן כתב מר אחי הרב הגאון מוהר"ר יחזקאל עזרא זצ"ל בהגהותיו על השולחן ערוך, וזה לשונו: "הא דבעינן כלי לתתא אינו משום שאין הרוח רעה עוברת בלאו הכי אלא משום שסכנה לעבור על מי הנטילה, ובמקום שאין בני אדם עוברים בודאי לכתחילה יכול ליטול על גבי קרקע. וכן מי שהוא בתוך אוניה בלב ים או נהר יכול ליטול על הים והנהר ואין צריך כלי", עכ"ל. וכבר כתב כן בהדיא החייט גבי מים אחרונים, והביאו המגן אברהם בסימן קפ"א. ועיין תשובת ויאמר יצחק (בן וואליד) סי' ט' שנשאל אם הספינה הויא כלי ויטול ידיו שחרית בה או כקרקע? והשיב דלענין זה לא נפקא מינא מידי לדינא אי הוי כלי, דטעם הכלי הוא כדי שלא יעבור עליהם אדם, דרוח רעה שבידים נדבקת במים ואם יטול על גבי קרקע או ישפכם אח"כ על הקרקע בני אדם שעוברין שם נזוקין, ואם כן אף אם תמצי לומר דהספינה כלי אין ליטול ידיו על גבה אחר שעוברים שם בני אדם, עיין שם. ובמשבצות זהב אות ה' כתב דישפכם אח"כ בעפר תיחוח, ופשוט דהוא הדין ליטול לכתחילה על עפר תיחוח, ומסתמא מבואר כן בעוד כמה אחרונים שלא מצויים אצלי לעת עתה.
5
ו׳וממילא גם מה שכתבת דשוב ראית שספק דידך הוא בעצם ספק השולחן ערוך בסעיף י"ב, אלא שהשולחן ערוך נקט הספק לענין כלי העליון והוא הדין כלי התחתון שבזוהר לא החמירו בעליון יותר, גם זה לא נכון וכלי העליון הוא מתנאי הנטילה שאין הרוח רעה עוברת אלא על ידי עירוי כלי, וכמו שכתב הבית יוסף עצמו שכן דעת הזוהר. ובאמת אני תמה למה לא הכריע כן בשולחן ערוך. ומה שכתב הבית יוסף על דברי הטור דלאו דוקא על ידי עירוי שהרי בגמרא אמרו "ומקפדת עד שירחוץ ג' פעמים" ושכשוך רחיצה מקרי, לכאורה לא משמע כן ברש"י. ולעניות דעתי לאפוקי מזה פירש רש"י "עד שישפוך ג' פעמים", דרצונו לומר כאן הרחיצה הוא דוקא על ידי עירוי. ואולי מפני זה דקדק גם הטור לכתוב: "וידקדק לערות עליהם ג' פעמים וכו' ואינה סרה עד שיערה עליהם ג' פעמים" עיין שם.
6
ז׳ומה שבאליה רבה (אות ז') פליג על העולת תמיד וסבירא ליה שאף להטביל ידיו לא מהני לדעת הזוהר, הלוא מבואר בדבריו שהוא משום שכתב הבית יוסף שלדעת הזוהר בעינן עירוי מכלי דוקא וכנ"ל, אבל לענין כלי התחתון מודה בודאי להעולת תמיד ולכל האחרונים הנ"ל דאינו מתנאי הנטילה אף להזוהר, וכל זה פשוט. הכי חזי לי לפום ריהטא, גברא דמשלהי ולאי מחולשא דאורחא רחיקא וכו', מצפה ומיחל לישועות ונחמות, אליך נושא אלומות שלומות.
7
ח׳הקטן יצחק נסים בן אדוני אבי הרב
8
ט׳הצדיק מורינו הרב רחמים זצ"ל
9