יין הטוב, חלק א, אורח חיים כ״גYein HaTov, Part I, Orach Chayim 23
א׳בענין חציצה ברצועות של תפילין שכתבתי לרב מובהק אחד בחנוכה תרע"ח
1
ב׳ראיתי תשובת רום מעלת כת"ר להשואל, אודות האנשים שחוגרים כלי מורה השעות בידם השמאלית דוקא, ואינם חוששים להסירו בעת הנחת התפילין, שהעלה כת"ר כיון דרבינו הרמ"א בהגהת השו"ע (סי' כ"ז סעי' ד) כתב דברצועות לא קפדינן על חציצה, אין לנו למחות בידם. הנה לענ"ד י"ל, דהן אמת כן כתב רבינו הרמ"א, וגם מהר"י קשטרו בערך לחם כתב כן, אך נראה דדבריהם נובעים מתשובת הרשב"א (סי' תתכ"ז) כמו שציין המראה מקום בהגהת השו"ע, וכבר כתבו האחרונים הטורי זהב והמגן אברהם ועוד אחרונים דבתשובת הרשב"א הנ"ל כתב כן להלכה ולא למעשה, ותמהו על הרמ"א שפסק להקל למעשה. ואף דנראה ברור שמעלת כבודו נשמר מתמיהת האחרונים הנ"ל במה שכתב "וכן י"ל מתשובת הרשב"א סי' תתכ"ז. ומה שכתב הרשב"א עצמו שכן נראה לו להלכה אבל לא למעשה, זה קאי לענין גוף הבתים", ובזה כת"ר בר מזליה דהרב חלקו של ידיד דגם הוא כתב כן כדברי כת"ר, דלענין הקציצה דוקא הוא שכתב הרשב"א דלמעשה אזלינן בתר המנהג, ותמה על האחרונים הנ"ל שלא הבינו כן, וכתב דממה שסיים מרן הב"י על דברי תשובת הרשב"א הנ"ל מוכח נמי כן. וכמו כן ראיתי להמאמר מרדכי (בסי' כ"ז אות ד') שכתב דהמעיין בדרכי משה יראה ברור דהרמ"א הבין שהרשב"א הקיל בפשיטות ברצועות, ומה שכתב דלהלכה ולא למעשה זה קאי לענין הקציצה של ראש, וכמו שאפשר לפרש כן לשון הרשב"א שכתב הב"י והתשובה שהביא הארחות חיים, אבל בתשובת הרשב"א דבסי' תתכ"ז מבואר דלענין הרצועות כתב הרשב"א שדבריו הם להלכה ולא למעשה, אלא דאין זאת תשובת הרשב"א השלמה, אלא הקיצור, ושמא המקצר טעה בהבנתו ועיקר כמו שכתב הרמ"א, עיין שם.
2
ג׳והנה אחר העיון נראה לענ"ד דצדקו האחרונים המשיגים על רבינו הרמ"א, דהנה זה לשון הדרכי משה הארוך: "כתב הרשב"א בסי' תתכ"ז דמותר לכרוך הרצועות על הבגד, ואין לחוש לחציצה אלא על הקציצה בעצמה", הרי דעל פי דברי תשובת הרשב"א זו דבסי' תתכ"ז המקוצרת כתב הרמ"א להקל ברצועות, והרואה יראה דלענין הרצועות דמיירי שם מסיים בה הרשב"א שדבריו הם להלכה ולא למעשה, כמו שכתבו האחרונים הטורי זהב והמגן אברהם ועוד כמה אחרונים כנ"ל. ואין להטיל ספק בהבנת המקצר, דנראים הדברים דגם לענין הרצועות לא החליט הרשב"א להקל למעשה, דלדעת כל הראשונים שכתב הרשב"א דנראה דסבירא להו דחציצה פוסלת בתפילין אין נראה לחלק בין הרצועות לקציצה, אלא דלהרשב"א עצמו יש שיטה אחרת ולפי שיטתו אין החציצה מעכבת בתפילין ולדעתו לא אסרו בשל יד אלא משום דכתיב "לך לאות" ובשל ראש אדרבא כתיב בהו "וראו", על כן צדד להקל להשואל לענין הרצועות גם בשל יד, דבעל כרחך גזרת הכתוב ד"לך לאות" הוא דוקא על הקציצה, דהרצועה הרי עוברת על היד ונכרכת על האצבע והיא גלויה, אלא כיון דבעיקר הדין לא הכריע הרשב"א להקל למעשה כשטתו, על כן גם לענין הרצועות בין בשל יד ובין בשל ראש לא החליט למעשה להקל, עיין שם ובב"י ובתשובת הרשב"א ח"ג (סי' רפ"ב) ובמיוחסות (סי' רל"ג) ותמצא כן, ובצדק תמהו האחרונים הנ"ל על הרמ"א. ומה שכתב המגן אברהם דסבירא ליה להרמ"א דהרשב"א לא תלה למעשה במנהג אלא לענין אם רוצה לכורכה על הבגד, אבל על ענין דבר מועט החוצץ אין להקפיד, גם זה אינו דבדרכי משה הנ"ל כתב מפורש דהרשב"א מתיר לכורכה על הבגד כנ"ל, אלא דהמגן אברהם לא ראה הדרכי משה הארוך כי הוא נדפס בפעם הראשונה בפיורדא תק"כ. ועיין ברכי יוסף סי' ת"ע אות ג' דבזמן הכנסת הגדולה גם דרכי משה הקצר לא היה עוד בדפוס. ומוכח מדבריו נמי דהמראה מקומות בהגהת השו"ע עשה מלאכתו על פי הדרכי משה בכ"י, ועיין מאמר מרדכי (סי' רפ"ח אות ד'). ועיין חקקי לב ח"א (או"ח סי' כ' דף כ"ד ע"א), ועיין נמי בחיים ושלום (ח"א סי' ל"ב דף ע"ג ע"א), שכתב כן משם המאמר מרדכי ולא הזכיר את הברכי יוסף. ומדברי החקרי לב חו"מ ח"ב (סי' ס"ג) נראה כאילו הסמ"ע ראה את הדרכי משה, ואפשר שכוונתו שהיה בידו בכ"י.
3
ד׳אלא דבלאו הכי נמי אפילו אם נניח דכוונת הרשב"א להקל למעשה ברצועות, גם כן יש לתמוה על הרמ"א שפסק נמי כן, דהרשב"א לשיטתו כתב להקל, ואין ראיתו ראיה לדידן דקיימא לן דחציצה פוסלת בתפילין, ואף ממה דהרשב"א עצמו לא סמך על שיטתו להקל למעשה לענין גוף התפילין, ולענין הרצועות כתב להקל, אף מזה אין ראיה לחלק בין הקציצה לרצועות לדידן, דאין הכי נמי דהרשב"א סמך על שיטתו להקל ברצועות, אבל אין זה אומר דמאן דקפיד על חציצה לא קפיד ברצועות, ואכתי י"ל דאף הרשב"א מודה דמאן דמחמיר בחציצה מחמיר גם ברצועות, כדמשמע מתוספות זבחים (דף י"ט ד"ה תפילין), עיין שם. וכן משמע ממה שכתב האגור בשם הרוקח, והובאו דבריו בב"י ובדרכי משה (סוף סי' כ"ז), ועיין במגן אברהם (ס"ק ד'). וכן ראיתי לכמה אחרונים שכתבו להחמיר גם ברצועות, ומדבריהם משמע דגם היד אליהו (סי' יג) לא הקל אלא בהכרח גדול.
4
ה׳ומה שכתב כת"ר דאף המחמירים גם ברצועות, פשוט שלא החמירו אלא דוקא במה ששייך לקשירה, דהיינו מה שמקיף הראש ומה שמהדק הקציצה בזרוע בלבד, כמו שכתב הלבוש וכן הסכים הט"ז, ואלה שקושרים מורה השעות בידם, כיון דדרכם לקושרו דוקא בסוף הזרוע סמוך לפס היד, דאינו חוצץ אפילו בכריכות שנוהגים לכרוך סביב הזרוע, לכולי עלמא אין לחוש בזה משום חציצה, ואין לגבב חומרות יתירות על ההמון, שהלואי יעמדו בחומרות העיקריות. הנה דברי מעלת כ"ת בזה טובים ונכוחים דודאי אין ראוי להחמיר במה שלא מצינו שהחמירו בו הפוסקים, אמנם בנידון דידן עדין יש לדון דאפשר דהמחמירים מחמירים גם בכי האי גוונא דנידון דידן. דמה שכתב כת"ר דהקף הראשון שמהדק הקציצה בזרוע דוקא שייך לקשירה, זה לא מבואר לא בלבוש ולא בט"ז דכתבו סתם שמקפידין על חציצה גם ברצועות במה ששייך לקשירה, והיינו לכל מאן דאמר כדאית ליה. ולדידן כל שיעור הרצועה המבואר בשו"ע (סי' כ"ז סעי' ח') דבעינן מן הדין כדי שתקיף הזרוע לקשור התפלה ותמתח עד אצבע האמצעית ויכרוך עליה ג' כריכות ויקשור, כל השיעור הזה הוא שייך לקשירה, כדקיימא לן בסי' ל"ג סעי' ה' דבתוך שיעור זה לא מהני קשירה ותפירה מדכתיב וקשרתם שדרשו חז"ל קשירה תמה דהיינו רצועה שלמה, הרי דקיימא לן דכל השיעור הזה הוא שייך לקשירה. ועיין בדרכי משה (סי' ל"ג, אות ב') דבלאו הכי לא יעמוד התפילין בזרוע, ויש להחמיר משום חציצה לאו דוקא במה שמהדק התפילין בזרוע, אלא גם במה שנמתח מהזרוע אל האצבע האמצעית ונכרך עליה. וכן נראה גם מהעולת תמיד, ועיין שם דנראה מדבריו דרצונו לומר דהכי סבירא ליה נמי להרמ"א. ועיין פרי מגדים (סי' כ"ז, משבצות זהב ס"ק ד') שכתב על דברי הלבוש: "ולכתחלה יש לזהר אף בכריכות, אבל בשל ראש מה שתלוי על בגדיו אין להחמיר", ומשמע דסבירא ליה דבהנמתח מהזרוע אל האצבע ונכרך עליה בלאו הכי גם להלבוש יש להזהר משום דשייך לקשירה.
5
ו׳ותמהני על האחרונים שהעתיקו להלכה דברי המגן אברהם (סי' כ"ז ס"ק י"ז), שכתב על מה שהזהיר השו"ע שלא יתהפכו הרצועות, דבטור משמע דלא קפדינן אלא על מה שמקיף הראש והזרוע, ולא דקדקו לבאר דלאפוקי דוקא הכריכות שסביב הזרוע, אבל במה שנמתח מהזרוע אל האצבע ונכרך עליה יש להקפיד, וכמו שכתב כן המחצית השקל והובא נמי בפתחי עולם, ועיין פרי מגדים (אשל אברהם ס"ק י"ז). והנה הטור לא הזכיר ענין רצועות של יד, ובשל ראש כתב להדיא דלא קפדינן אלא על מה שמקיף הראש דוקא, ועיין יד אהרן. ובב"י כתב דנראה דסבירא ליה להטור דלא קפדינן בזה אלא בשל ראש. אמנם הב"ח כתב דגם הטור סובר בודאי דהאזהרה גם על של יד, ואין לדייק מדבריו דאין חשש אם יתהפך הקשר או הרצועה שסובבת סביב הזרוע כשקושר הקציצה, אלא משום דהרצועה של יד נראית בהנחתה והאדם מעצמו נזהר שלא יתהפך לא הקשר ולא הרצועה, על כן לא הוצרך הטור להזהיר גם על של יד בפרטות. ואפשר דגם המגן אברהם נתכוון נמי לפרש דברי הטור דוקא, דאף אי סבירא ליה דקפדינן גם בשל יד, מכל מקום משמע דוקא בהקף ראשון, ורצונו לומר דלא חמור דין זה מדין התפירה דבסי' ל"ג דסבירא ליה להטור דלא קפדינן אלא על מה שמהדק הקציצה בזרוע, ועיין שם בדרכי משה.
6
ז׳איך שיהיה, לענין חציצה כבר כתבו האחרונים, השתילי זתים ועוד אחרונים, דנוהגים להקפיד אף במה שלא שייך לקשירה דהיינו גם בז' הכריכות שסביב הזרוע, וכמו שכתב הפרי מגדים דראוי להחמיר גם בזה. וכל שכן בנידון דידן דנראה דהחציצה היא במה ששייך לדידן לקשירה, וכמו שכתב כת"ר שדרכם של אלה שקושרים מורה השעות ביד לקשור אותו בסוף הזרוע, דשם חוצץ תחת הרצועה שנמתחת אל האצבע, דשייכא לקשירה כנ"ל. וגם בנדון דידן י"ל כמו שכתב הגאון דבר שמואל (סי' רצ"ב) על המניחים תפילין של ראש על פאה נוכרית שקורין פירוקא אע"פ שאינה חוצצת תחת הקציצה וקשר הדלת, שכתב דאם לצורך גופם והנאתם פורקים אותה למה תכבד עליהם עבודת הקודש, והיינו ההיא דכתב האגור בשם הרוקח והביאו הב"י דהפלגת אותה החומרה נמצאת מחייבת את הרוצים להקל, עכ"ל, וכדברים האלה י"ל גם בנידון דידן. והנה אין כוונתי בזה לחלוק על רום מעלת כת"ר חלילה אלא להשתעשע בדברי קדשו ולשמוע חוות דעתו, ואענותנותיה דמר סמיכנא דלא ימנע טוב גם מעול ימים כמוני ועל הכל יענה בתשובה שלמה. והנני מעתיר בעדו ומאחל לו אריכות ימים ושנים, עוד ינוב בשיבה טובה, דשן ורענן יהיה תמיד כל הימים.
7
ח׳יצחק נסים
8