יין הטוב, חלק א, אורח חיים כ״טYein HaTov, Part I, Orach Chayim 29
א׳בדין אי שרי לעבור נגד האומר קדיש
1
ב׳שכתבתי להשד"ר מארץ הקודש הרב כמהרי"ח שרים שליט"א בחודש מנחם אב שנת הבה לנו עזר"ת מצר לפ"ק.
2
ג׳תשובה. מה שמדקדקים אצלנו שלא לעבור נגד האומר קדיש אינו מנהג סלסול שנהגו מעצמם, אלא דינא הוא הכי, דתפלה זו של הקדיש מעלתה גדולה מאד כנודע ממדרשי חז"ל בכמה מקומות. ומדברי זוהר הקדוש ושאר ספרי המקובלים שהובאו דבריהם בפוסקים בין תבין מה עצמו רזי השבח הקדוש והנורא הזה של הקדיש וצריך לאומרו בכוונה גדולה ועצומה, ובודאי אסור לעבור כנגד האומרו שלא לבטל כוונתו, וכמו שאסרו מטעם זה שלא לעבור כנגד המתפללים, עיין טור ושו"ע סי' ק"ב ובאחרונים שם. וכבר כתב כן להדיא הרב חיד"א בברכי יוסף (סי' נ"ה אות ט') ובקשר גודל (סי' ח' אות ה') בשם תשובת מהר"י מולכו כ"י (סי' קל"ה), וזה לשונו: "כשם שאסור לעבור נגד המתפלל כך אסור לעבור נגד האומר קדיש", והביאו דבריו הרב המגיה בשלמי צבור (דף פ"א ע"ג) והזכור לאברהם (אות ק') וסדור בית עובד (בדיני אמירת קדיש אות ג') ושערי תשובה (סי' נ"ו אות א') וחסד לאלפים (סי' נ"ה אות י"ב) ועוד אחרונים.
3
ד׳אלא דראיתי להמנחת אהרן (כלל יו"ד סוף סי' כ"ד) על דברי מהר"י מולכו הנ"ל, וזה לשונו: "אף שטוב וישר ליזהר בזה שלא לעבור כנגד האומר קדיש שלא יבלבל דעתו ושכלו, אך להשוותו להמתפלל נראה שחומרא יתירה היא, דא"כ נימא נמי שיהיה אסור לעבור לצד האומר קדיש או לישב תוך ד' אמות שלו כמו שאסור לישב תוך ד' אמות של המתפלל, ולא מצינו לשום אחד מהמחברים שהחמיר בזה, אלא כיון דנפיק מפומיה דמר ודאי י"ל כבר הורה זקן ולא יעבור לפניו, שאין ספק דאפשר שיתבלבל" עכ"ל, עיין שם. ובמחילת כ"ת אין דבריו נראים, ושתי תשובות בדבר. דהנה הטעם דאסור לישב בד' אמות של המתפלל הוא מפני החשד דנראה כאלו חבירו מקבל עליו עול מלכות שמים והוא אינו מקבל, כמו שכתב הטור (בסי' ק"ב), או משום דהמקום שהמתפלל עומד בו אדמת קודש הוא כל זמן שהוא מתפלל ומקומו של אדם הוא ארבע אמות וצריך לנהוג בהם כבוד וגנאי לישב באותם ד' אמות בטל, וכמו שכתב הט"ז (שם ס"ק ג'), ועיין בתשובות הגאונים ("שערי תשובה" סי' נ"ח) ובאיי הים שם. ובין למר ובין למר היינו דוקא בתפלה, אבל בקדיש כיון דעונה אמן ויהא שמיה רבא שהוא עיקר הקדיש ומחויב הוא לענות הרי גם הוא מקבל עול מלכות שמים ואין גנאי בישיבתו שם, ועל כן בודאי לא שייך להחמיר בזה. אבל לענין איסור לעבור כנגדו, דהטעם משום דמתבלבל, אין חילוק בין קדיש לתפלה. ועוד אפשר נמי לומר דמשום הכי לא כתבו הפוסקים לאסור הישיבה בד' אמות של האומר קדיש משום דבלאו הכי אפילו אם כבר יושב ואפילו חוץ לד' אמות צריך לעמוד כדי לענות יהא שמיה רבא, עיין בהגהת השו"ע (סי' נ"ו סעיף א'). ואפילו להחולקים, על כל פנים אם תפסו מעומד אסור לישב, עיין שם במגן אברהם (ס"ק ד') ושאר אחרונים.
4
ה׳והנה ראיתי באחרונים שכתבו בשם תשובות הגאונים שבסוף ספר נהרות דמשק ("שערי תשובה" סי' שמ"ח) שאסור לעבור לפני שליח צבור המתפלל אעפ"י שאינו מתפלל תפלת העמידה, דהיינו תפלת י"ח, ואין הספר נהרות דמשק בידי כעת, ומדנקטי "שליח צבור" משמע לי לכאורה דהקפידה על דברים שהש"צ מוציא בהם ידי חובה לצבור כגון קדיש וברכו וכדומה. ונראה דמהר"י מולכו הנ"ל אתא לאשמעינן דגם בקדיש דרשות שאינו מחובת התפלה צריך להזהר שלא לעבור נגד האומרו. ועיין אליה רבה ואליה זוטא (סי' ק"ב) דגם כשקורים פסוק שמע ישראל אסור לעבור נגדם. ועיין רוח חיים (סי' ק"ב) שכתב על מה שכתב מרן השו"ע: "אסור לעבור כנגד המתפללים", וזה לשונו: "כמו צער בנפשי דלא זהירי בה אינשי, אפילו נבונים שיודעים דין זה לאו אדעתייהו. ולאו דוקא בעמידה אלא גם בקדיש אזהרה שמענו, דהוא בכלל תפלה ויותר מעלה, ואפילו מן הצדדים ומלאחריו יש להזהר, ולא עוד אלא שצריך להמתין גם כן עד אחר שיגמור שיעור הליכת ד' אמות, ולא ידעתי מי פטרם להקל בדינים כאלו דהוא משום מוראת שכינה" עכ"ל.
5
ו׳ועל ענין שלש פסיעות, שמנהגינו שאין פוסעים אלא דוקא לאחר קדיש תתקבל כשמתפללין בחזרה, דנראה לכאורה שהוא נגד מרן השו"ע (סי' נ"ו סעי' ה') שסתם וכתב: "לאחר שסיים הקדיש פוסע שלש פסיעות ואח"כ אומר עושה שלום" ומשמע דבכל קדיש שמסיים בו בעושה שלום צריך לפסוע בתחילה שלש פסיעות, הנה לכאורה יפה העיר כ"ת. אע"פ שראיתי להמטה יהודה שכתב (שם) דגם להשו"ע אין לפסוע שלש פסיעות אחר שום קדיש חוץ מקדיש תתקבל שאחר חזרה, כיון שבתפלת החזרה אינו פוסע, על כן פוסע הוא לאחר קדיש תתקבל ועולה לו לתפלת החזרה וכו', כדמוכח מתשובת תרומת הדשן (סי' י"ג), וכן כתבו הלבוש והמגן אברהם (סי' קכ"ג ס"ק י"א). וסיים: "ומה שסתם השו"ע ולא ביאר דהיינו דוקא לאחר קדיש תתקבל שלאחר חזרה הוא דצריך לפסוע שלש פסיעות, משום שכן היה פשוט המנהג", והביא דבריו הרב חיד"א בקשר גודל (סי' ח') והרב המגיה בשלמי צבור (דף פ"ד ופ"ח) ועוד אחרונים. אעפ"י כן לענ"ד במחילת כ"ת לא נתחוורו דבריו בעיני, דאפילו אלו היה מוכח כן באמת מתשובת התרומת הדשן הנ"ל, אפילו הכי אין מזה ראיה חותכת שכן סבירא ליה גם למרן השו"ע, שהרי כתב בב"י וזה לשונו: "נהגו שאותו שאומר קדיש פוסע לאחריו שלש פסיעות לאחר שסיים הקדיש, וכתב בתרומת הדשן (סי' י"ג) שפוסע מקודם שלש פסיעות ואח"כ מתחיל בעושה שלום ומביא ראיה לדבר" עכ"ל. ומדנקט "אותו שאומר קדיש" משמע דלאו דוקא ש"צ ולאו דוקא קדיש תתקבל, אלא כל האומר קדיש שמסיים בעושה שלום פוסע ג' פסיעות, ולענין שצריך לפסוע ג' פסיעות קודם שיתחיל בעושה שלום דוקא הביא את התרומת הדשן. אלא דבלאו הכי עיינתי בתשובת תרומת הדשן הנ"ל וראיתי שגם בדבריו אפשר להבין שבכל קדיש שמסיים בעושה שלום צריך לפסוע שלש פסיעות לאחריו, דמה שכתב שהש"צ אינו פוסע לאחריו לאחר תפלתו שמתפלל בקול רם אלא ממתין הוא עד סוף הקדיש שלם שתקנו חכמים לש"צ אחר כל תפלה, אפשר לומר דרצונו לומר שהפסיעות שפוסע בשביל הקדיש שלם עולים גם לתפלה דקול רם, וכיון דעליהו סמכינן גם עבור תפלה דקול רם ממילא יוצא שאין לחלק בין פסיעות הקדיש לפסיעות התפלה וגם ג' פסיעות דקדיש צריך לפסוע קודם עושה שלום, ואין לשמוע מדבריו דלקדיש אין צריך לפסוע שלש פסיעות. ותדע שהרי ידוע שהשאלות שבתרומת הדשן סדר התרומת הדשן הוא עצמו ולא ששאלוהו אחרים, כמו שכתבו הש"ך יו"ד (סי' קצ"ו ס"ק כ') וט"ז (סי' שכ"ח ס"ק ב') והבית שמואל אה"ע (סי' ק"ל ס"ק כ'), ועיין בשם הגדולים להחיד"א, ובלשון השאלה שסדר מבואר כן, וזה לשונו: "הש"צ כשמסיים הקדיש בעושה שלום צריך לפסוע בתחלה ג' פסיעות לאחוריו ואח"כ יתחיל בעושה שלום או אומר עושה שלום בשעה שהוא פוסע", ומשמע דפשיטא ליה דג' פסיעות בעושה שלום תליין ובכל קדיש שמסיים בעושה שלום צריך לפסוע ג' פסיעות, ושאלתו וראיותיו והוכחותיו בתשובה הוא דוקא לענין לפסוע ג' פסיעות תחלה ואח"כ לומר עושה שלום. ועיין בתשובת הרדב"ז (ח"א סי' של"ט) שכתב נמי דג' פסיעות תליין בנתינת שלום כיון שצריך ליתן שלום צריך לפסוע ג' פסיעות, שאינו דרך כבוד שיתן שלום אלא ברחוק מן המלך, ועיין שם שהביא דברי התרומת הדשן הנ"ל ונראה שהבין כן בדבריו כמו שכתבתי, ועיין כף החיים (סי' י"ג אות כ"א) ויפה ללב (סי' נ"ו אות י"א).
6
ז׳אמנם ראיתי להמנחת אהרן (כלל יו"ד סי' כ"ט) שהביא דברי המטה יהודה הנ"ל וכתב שלפי האמת ההמונים תפשו עיקר כסתמות דברי מרן השו"ע ופוסעים ג' פסיעות לאחר כל קדיש כמו אחר התפלה, ולכי תדוק תראה דאין מקום כלל לפסיעות אלו אחר הקדיש לא ע"פ פשטן של דברים ולא ע"פ סודן. שהרי ע"פ הפשט בתפלה אנו מדברים לנוכח עם השכינה ואנו מכוונים דשכינה נגדנו, על כן אנו פוסעים לאחורינו להשתחות נוכח פני מלך חיים וליתן שלום קודם לימינו של הקב"ה ואח"כ לשמאלו כעבד הנפטר מלפני רבו, כמו שכתבו הפוסקים. מה שאין כן בקדיש שאינו מדבר לנוכח, אדרבא כל הקדיש בלשון הנסתר, וא"כ לא יש מקום לפסוע כלל. ואם לסודו תדרוש, כמה שינוי בין הפסיעות דלאחר י"ח לפסיעות של אחר הקדיש, כמו שכתבו המקובלים, דסוד הפסיעות לפי שע"י התפלה שבאצילות מזדווגים החתן עם הכלה ובעת זיווגם צריך שיתרחקו משם ויעשה זה בג' פסיעות זו אחר זו, בראשונה יכוין להוריד מאצילות שהוא בו לבריאה ובשניה מבריאה ליצירה ובשלישית מיצירה לעשיה, עיין בס' משנת חסידים, ומעתה אין מקום לכל זה כשאומר קדיש, שלא עלינו לאצילות עדין לגרום זיווג למעלה עד שנאמר י"ח, וא"כ אין לפסוע לאחוריו כלל זולת בקדיש תתקבל שאחר החזרה כיון שלא פסע ג' פסיעות, ולזה פוסע לאחר קדיש תתקבל כמו שכתב התרומת הדשן, באופן שטועים כל העושים כן לאחר כל קדיש, עכ"ל. והנה על מה שכתב משום שהקדיש הוא בלשון נסתר אין מקום לפסוע לאחריו ג' פסיעות, יש להשיב, אך על מה שכתב שגם לפי סודן של דברים אין טעם לפסוע ג' פסיעות לאחר הקדיש, על זה אין לי פה להשיב כי חכמת הנסתר שגבה ממני ואין לי עסק בנסתרות. ועיין בכף החיים הבבלי (סי' נ"ו אות ל"ו) שכתב שהמנהג כמו שכתבו המטה יהודה והאחרונים שנמשכו אחריו, וכתב נמי שכן משמע מתקוני הזוהר הקדוש (תיקון יו"ד וי"ח) ומשער הכוונות סוף דרוש ו' של העמידה, עיין שם.
7
ח׳אחר זמן רב השגתי בס"ד ספר דברי מרדכי לבעל מאמר מרדכי, וראיתי לו (בסי' נ"ו אות ב') שהאריך בזה, ודעתו שבכל קדיש שמסיים בו בעושה שלום מצי לפסוע שלש פסיעות וכן הוא המנהג במקומותיהם. וכמו כן ראיתי להרב טהרת המים בשיורי טהרה (מערכת הק' אות ט"ו) שדעתו נמי כן, והביא דברי מנחת אהרן הנ"ל וכתב שראיותיו חלושות, ולא חזרתי לעיין בזה. ועיין עוד יוסף חי (פרשת ויחי אות ז'). ונהרא נהרא ופשטיה.
8
ט׳יצחק נסים
9