יין הטוב, חלק א, אורח חיים ל״אYein HaTov, Part I, Orach Chayim 31
א׳מי שלא הביא שתי שערות שאינו מצטרף לעשרה עד שיעברו רוב שנותיו - כמה הם רוב שנותיו
1
ב׳ראיתי בקונטריס קטן כ"י הגהות והערות על השו"ע שהשגתיו בס"ד זה לא מכבר, שכתב על מה שכתב השו"ע (בסי' נ"ה סעיף ה') לענין צרוף לעשרה לדברים שבקדושה, דאם לא הביא שתי שערות אפילו הוא גדול בשנים דינו כקטן עד שיצאו רוב שנותיו. וכתב בקונטרס הנ"ל וזה לשונו: "נ"ב: וכן כתב בחושן המשפט (סי' ל"ה סעי' ב') לענין עדות דאם לא הביא שתי שערות לא יעיד עד רוב שנותיו, ובשני המקומות אלו לא ביאר מרן השו"ע בן כמה נקרא עברו רוב שנותיו. והסמ"ע שם בחושן המשפט (ס"ק ז') והמגן אברהם כאן (ס"ק ו') כתבו דהיינו בן ל"ו שנה. ותמהני מאד שלא הרגישו לכאורה דהשו"ע סותר דברי עצמו בזה, דבאבן העזר (סי' קנ"ה סעי' י"ג) כתב מפורש שהם ל"ה שנה ויום אחד, ובחושן המשפט (סי' רל"ה סעי' י"א) כתב שהם ל"ו שנה. וראיתי להפרי מגדים שתמה על הסמ"ע והמגן אברהם הנ"ל ממה שכתב השו"ע באה"ע, ולא זכר דבחו"מ סי' רל"ה כתב השו"ע עצמו כדברי הסמ"ע והמגן אברהם. ונראה לענ"ד כיון דאיכא פלוגתא בזה דאית דסבירא ליה דל"ה שנה ויום אחד הם רוב שנותיו של אדם, ואית דסבירא ליה ל"ו שנה שלמות, על כן נקט השו"ע בכל מקום לחומרא, ובאה"ע (סי' קנ"ה) גבי מיאון, דל"ה שנה ויום אחד הוא חומרא, נקט כמאן דאמר ל"ה שנה ויום אחד; ובענין חוה"מ סי' רל"ה, דל"ו שנה הם חומרא, נקט כמאן דאמר ל"ו שנה. ולפי זה אתי שפיר מה שפירשו הסמ"ע דברי השו"ע בחוה"מ סי' ל"ה והמגן אברהם דברי השו"ע כאן, דבשני המקומות ל"ו שנה הם לחומרא, כן נראה לענ"ד וצ"ע" עכ"ל.
2
ג׳והנה מה שכתב דאית דסבירא ליה דרוב שנותיו של אדם הם ל"ה שנים ויום אחד, הרי זה ברור, דכן כתב להדיא הרמב"ם בפירוש המשניות (סןף פרק יו"ד דיבמות ופרק ה' דנדה) ובהלכות אישות (פרק ב' הלכה י"ב), וכן כתב הסמ"ג (עשין נ'). וטעמו של הרמב"ם עיין בב"י אה"ע (סי' קנ"ה) דימי שנותינו שבעים שנה וכל שהוא יותר על ל"ה שנים אפילו יום אחד מקרי רוב שנותיו, ועיין בלבוש שם ובסי' קע"ב, ועיין רע"ב ותוי"ט (סוף פרק ה' דנדה). ועיין הריב"ש (סי' תס"ח) שהביא דברי הרמב"ם וכתב: "אבל הרמ"ה כתב ל"ה שנים ושלשים יום מן השנה האחרת", עיין שם, והובא בב"י חו"מ (סי' רל"ה). אך מה שכתב דאיכא נמי מאן דאמר דל"ו שנים שלמות הם רוב שנותיו של אדם, ולפיכך י"ל דדעת השו"ע לפסוק בכל מקום לחומרא, אין זה ברור לי, דנראה דמה דנקטו המפרשים - התוספות בקידושין (דף ס"ג ד"ה בני) ורשב"ם והנמוקי יוסף בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ה) ורבינו גרשום בגליון הש"ס שם וכמו כן הטור באה"ע (סי' קנ"ה) ובחו"מ (סי' רל"ה) - ל"ו שנים, הוא לאו דוקא. אף שראיתי להגאון בעל תוספות יו"ט בדברי חמודות סוף פרק יוצא דופן שהבין כן, דבדוקא נקטו ל"ו שנים. ועיין שם שעמד נמי על הסתירה דלפי זה שבשני פסקי השו"ע, דבאה"ע (סי' קנ"ה) פסק כהרמב"ם ל"ה שנים ויום אחד ובחו"מ (סי' רל"ה) פסק כהטור ורשב"ם ונמוקי יוסף שהם ל"ו שנים, והניח זה בצ"ע ותמה על הסמ"ע שלא הרגיש בזה. וכמו כן ראיתי להגאון קרבן נתנאל (סוף פרק יו"ד דיבמות) דשמיע ליה נמי דל"ו שנים דוקא, אלא שכתב על קושית הדברי חמודות הנ"ל דלא קשיא מידי, דהשו"ע פסק הכא לחומרא והכא לחומרא דמספקא ליה, והיינו נמי כמו שכתב בעל הקונטרס הנ"ל.
3
ד׳אעפ"י כן נראה לענ"ד דהשו"ע סבירא ליה דל"ו שנים דנקטו המפרשים הנ"ל והטור הם לאו דוקא, ורצונם לומר ל"ה שנים ויום אחד כמו שכתב הרמב"ם, דבב"י (אה"ע סי' קנ"ה) נחית לבאר טעמו של הרמב"ם כנ"ל ולא העיר דהטור חולק ומהו טעמו, ונראה דפשיטא ליה דל"ו שנים דנקט הטור לאו דוקא, וכמו שכתבו כן הב"ח והפרישה שם. וכן כתב המשפט צדק (ח"ג סי' ב'), הביאו הכנסת הגדולה הגהות הטור אה"ע (סי' קנ"ה), וזה לשונו: "והגם שהרמב"ם כתב ל"ה שנים ויום אחד והטור כתב ל"ו שנים, לא פליגי, דהטור כתב עד שתגיע, דהיינו יום אחד משנת ל"ו שאז הגיעה לכלל ל"ו, ולפיכך לא כתב עד שיהיו לה רוב שנותיה" עכ"ל. ולענ"ד מלשון זה עצמו של הטור אין כל כך הכרע, שהרי בחו"מ (סי' רל"ה) כתב הטור: "עד שיהא בן ל"ו שנים", ועיין רע"ב סוף פרק יו"ד דיבמות. והעיקר די"ל כמו שכתבו הב"ח והפרישה דמאן דאמר ל"ו שנים מלתא פסיקתא נקט ולאו דוקא. ובודאי מה שכתב השו"ע עצמו בחו"מ (סי' רל"ה) ל"ו שנים לאו דוקא הוא ואין נסתר מחמתו. וכמו כן מה שכתב הסמ"ע (בסי' ל"ה) ל"ו שנים לאו דוקא, וכמו שכתב הוא עצמו בפרישה אה"ע. וכן י"ל גם בדברי המגן אברהם, וכמו שכתב המאמר מרדכי (סי' נ"ה אות יו"ד). ועיין שם שכתב דבחנם השיג עליו הנזירות שמשון ממה שכתב השו"ע באה"ע סי' קנ"ה וקע"ב. ועיין טורי אבן חגיגה (דף ה' ד"ה דילמא) כתב שרש"י ביומא (דף לח:) פירש נמי: "רוב שנותיו של אדם - ל"ו שנים", וכתב עליו דבודאי לאו דוקא ל"ו שנה אלא מעט יותר על ל"ה, דהוה ליה רוב שנותיו, ורש"י מילתא פסיקתא נקט בשנים, עיין שם. וי"ל דמעט יותר על ל"ה שנה שכתב הטורי אבן הוא אפילו יום אחד כמ"ש הרמב"ם. ואגב יש להעיר דבש"ס שבידי שם ביומא לא ראיתי הפירוש רש"י שכתב הטורי אבן הנ"ל. דאמרינן התם: "אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא", ולא פירש רש"י כמה הם רוב שנותיו, וחפשתי גם בדפוסים אחרים ולא מצאתי ברש"י מ"ש בשמו הטורי אבן הנ"ל, ולא ראיתי זולתו שכתב כן בשם רש"י, ועיין בהגהות אמרי ברוך חו"מ (סי' ל"ה) ובתורת חיים על שו"ע או"ח (סי' נ"ה אות ט').
4
ה׳שוב ראיתי להרב ערך השלחן חושן משפט (סי' רל"ה סעיף י"א) שהביא דברי הרמב"ם ומה שכתב עליו מרן הב"י באה"ע (סי' קנ"ה), וכתב וזה לשונו: "ונראה דסבירא ליה להב"י דהטור שכתב ל"ו שנה אינו חולק, וכן כתב המשפט צדק הביאו הכנסת הגדולה באה"ע, אבל הרשב"ש בתקון סופרים שבספר יבין שמועה להרשב"ץ שער י"ג (דף ס"א ע"ב) כתב על דברי הרמב"ם, דהמפרשים בפ' מי שמת כתבו שהם ל"ו שנה, וכן כתב בס' החושן בסי' רל"ה ובאבן העזר הלכות מיאון, והכי מסתבר, דאי ל"ה שנה חצי שנותיו, יום אחד לא קרי ליה רוב שנותיו, ובשער ט"ו (דף ס"ב ע"ד) כתב: 'ול"ו שנה אלו נראה שדי שיהיו ל"ה ושלשים יום', וכן כתב עוד בסוף השער וזה לשונו: 'לענ"ד של"ו שנים אלו דרוב שנותיו לא בעינן שלמים, אלא כדאמרינן גבי עשרים, שכיון שנכנס שלשים יום בשנה חשובים שנה'" עכ"ל. וסיים על זה הערך השלחן וזה לשונו: "ואיברא שכן כתב הרמ"ה בפ' מי שמת (סי' קנ"ג) והזכירו הריב"ש (סי' תס"ח) הובא בב"י, עיין שם, וא"כ אפשר שכן דעת הנמוקי יוסף והטור שכתבו ל"ו שנים, אבל אנן קיימא לן כהרמב"ם והסמ"ג" עכ"ל. ויש לעיין עוד בזה בספרי הפוסקים, אך להיות שאין הדבר נוגע עתה למעשה הנני מקצר.
5
ו׳יצחק נסים
6