יין הטוב, חלק א, אורח חיים ל״דYein HaTov, Part I, Orach Chayim 34
א׳מה טעם תיקנו לומר בי"ח באבות ג' פעמים "אלהי" ולמה יעקב ולא ישראל
1
ב׳לידיד נפשי בני אהובי יניק וחכים רחמים בצלאל ישמרך האל לעד, אכי"ר.
2
ג׳אשר שאלת ממני להודיעך טעם שתקנו אנשי כנסת הגדולה בתפלת י"ח באבות לומר ג' פעמים אלהי, "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", והיה די בפעם אחת לומר "אלהי אברהם יצחק ויעקב", ועוד שאלת למה תקנו להזכיר את יעקב בשם יעקב ולא בשם ישראל, שהרי אמר לו הקב"ה ליעקב: "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך", ורז"ל אמרו "לא שיעקר יעקב ממקומו, אלא ישראל עיקר ויעקב טפל" (ברכות י"ג), ולמה תקנו להזכיר שם הטפל ולא שם העיקר.
3
ד׳תשובה. דע בני חביבי כי כל מה שיסדו וקבעו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפלה, יסדוהו וקבעוהו ברוח הקודש ע"פ סודות עליונים ורזין עילאין לכל תיבה ואות, ובודאי יש סוד במה שקבעו לומר "אלהי" אצל כל אחד משלשה אבות, וכמו כן במה שתקנו להזכיר את בחיר האבות בשם יעקב ולא בשם ישראל, ואין לנו עסק בנסתרות. ובפשוטו נראה דקבעו כן על שם שהקב"ה כביכול כן כנה עצמו בתחלת דברו עם משה רבנו ע"ה כאשר נגלה אליו בסנה, ואמר לו: "אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב" (שמות ג, ו), וכמו כן כששלחו להוציא את ישראל ממצרים, אמר לו: "כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" (שמות ג, טו). ועיין ביאור רמב"ן שם שכתב וזה לשונו: "וזה זכרי לדור דור, יחזור אל אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כי לעולם לא ישכח ברית האבות. וכל הדורות כאשר יזכירו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ישמע אל ויענם" עד כאן. ועל שם זה תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה להזכיר כן בתחלת תפלתנו כדי לעורר זכות אבות, וברית אבות לבנים יזכור לקבל תפלותינו ברצון ויעננו משמי קדשו. והכי איתא במכילתא והובא בילקוט (פ' בא רמז רי"ט): "מנין שאומרים ברוך אתה ה' או"א אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, שנאמר: ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וגו'", והיינו קרא הנ"ל, והרי תשובה שלמה לשתי שאלותיך.
4
ה׳וחזה הוית להגאון פנים מאירות (ח"א סי' ט"ל) שנשאל בשאלתך הראשונה, מאי טעמא אנו אומרים ג' פעמים "אלהי" וסגי בפעם אחד, ועוד שאלו ממנו טעם דגבי יעקב אנו אומרים "ואלהי יעקב בתוספת ו', מה שאין כן גבי יצחק. ובתשובתו כתב וזה לשונו: "ואמרתי להשיב לך טעמו של דבר ע"פ נגלה, דמצינו בדברי הימים (כ"ח, ט) שאמר לו דוד לשלמה בנו: 'ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו' דהיינו שצריך להגיע לידיעת ה' ב"ה, גם מצד השכל והחקירה ע"פ תורה הקדושה. ומצינו שאברהם אבינו ע"ה הוא היה חוקר ראשון שחקר והכיר את הבורא והודיע אלהותו יתברך בעולם, כי בימיו היו עובדי עבודה זרה. ואם היינו אומרים 'אלהי אברהם יצחק ויעקב', היינו יכולים לומר שיצחק ויעקב סמכו על אמונת אבות בלבד ולא שגם הם הגיעו לידיעת אלהותו יתברך גם ע"פ החקירה. לכך אנו אומרים 'אלהי' אצל כל אחד, להודיע שכל אחד מצד עצמו עמד על החקירה ומצא שאין אחד אלא אלהינו, והוא חזוק אמונתינו הקדושה. ועל מה שאנו אומרים "ואלהי יעקב" בתוספת ו', כתב שיש טעם גדול ע"פ הסוד, וציוה לעיין בזוהר וארא, עיין שם, ועיין בהרמב"ן הנ"ל. ונראה דנעלם מהפנים מאירות במחילת כ"ת המכילתא הנ"ל, דתקנו כן ע"פ אשר כנה עצמו הקב"ה כביכול בקרא הנ"ל, שממנו למדו ענין אמירת ברכת אבות בנוסח זה, ולא היה צריך למה שכתב, אע"פ שדבריו דברי טעם הם. וכמו כן יש לומר על דברי הלב חיים (ח"ב סי' ק"ל) שהביא דברי הפנים מאירות הנ"ל וכתב מדנפשיה טעם אחר ולא הזכיר מהמכילתא, וזה לשונו: "ולענ"ד להודיע שכל אחד משלשה אבות בפני עצמו הוא ראוי והגון מצד זכותו לבד ליחד שם אלהותו עליו, ועל דרך מה שכתב רש"י בפרשת דברים (א' ח') על פסוק אשר נשבע ה' לאבותיכם: 'למה הזכיר שוב לאברהם ליצחק וליעקב, אלא אברהם כדאי לעצמו, יצחק כדאי לעצמו, יעקב כדאי לעצמו', ולכן אנו אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב" עכ"ל. ועיין בתשובת גור אריה יהודה (סי' ק"ה) שהביא נמי דברי הפנים מאירות הנ"ל, וכתב דנעלם ממנו סוגיא דפ' חלק (דף ק"ז): "אמר דוד: רבונו של עולם מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ואין אומרים אלהי דוד. אמר: אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי", הרי דלהכי כתיב בכל אחד "אלהי" להודיע שכל אחד עמד בניסיון שניסהו הקב"ה. ועיין שם שכתב עוד דמכאן נמי תשובה לשאלה השניה, שגבי יעקב אנו אומרים "ואלהי" בתוספת ו', שהפנים מאירות לא השיב על זה לשואלו טעם ע"פ נגלה, דהנה עיקר נסיון אברהם אבינו היה בעקדה שעקד את יצחק בנו, וזה היה גם נסיון יצחק, לזה כתיב "אלהי אברהם אלהי יצחק", שאותו נסיון שהיה לאברהם היה ליצחק, אבל יעקב היה לו נסיון אחר, לזה כתיב "ואלהי יעקב" בתוספת ו', שגם ליעקב היה נסיון, עכ"ל. וממה שכתב: "הרי דלהכי כתיב", משמע דרצונו לומר דלהכי כתיב בקרא הנ"ל "אלהי" גבי כל אחד מהאבות, ועל שם האי קרא תקנו נוסח זה בתפילה, וממילא דאין צריך לטעם הפנים מאירות הנ"ל. אלא דצ"ע קצת שלא הזכיר להדיא את הקרא, ואעפ"י כן אם זו היא כוונתו, דבריו נאמנו מאד, ועיין "כמו השחר" (מערכת ו' אות א').
5
ו׳ודע עוד דשאלו להרשב"א (סי' תכ"ג) דלמה תקנו לומר "אלהי אברהם וכו'" ולא תקנו לומר "אלהי השמים ואלהי הארץ", והשיב וזה לשונו: "ואשר אמרת במה שקבעו בתפלה לומר 'אלהי אברהם' וכו' ולא 'אלהי השמים ואלהי הארץ', ונתעוררת מן הנראה מדעתך בענין, וכן במה שסמכו לזה 'הגדול הגבור והנורא'. באמת יש לזה עיקר גדול בענין התפלה וכוונותיה למי שחננו השי"ת לעמוד על עיקר הכוונה האמיתית, והוא אמרם ז"ל 'האבות הן הן המרכבה'. ואמנם אפילו פשטי הענין נכונים, כי מה שאנו מזכירין האבות לפי שאנו מכוונין להזכיר זכות האבות בתחלת תחנונינו, והוא הענין שזכר משה בתפלתו בעת הצורך הגדול באמרו 'זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך'. וזהו שאנו אומרים: 'וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם'. ובמסכת יומא (כח.) אמרו: 'האיר המזרח עד שהוא מגיע לחברון, כדי להזכיר זכות ישני חברון'. ועוד שהוא הענין שזכר השי"ת למשה תחלת דבר ה' בו וכנה עצמו יתברך כן כאמרו: 'אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב' ולא אמר אליו: 'אנכי אלהי השמים ואלהי הארץ' וכו'" עכ"ל עיין שם. וכמו כן תראה להר"ד אבודרהם שהרגיש במה שתקנו לומר בדרך כלל וגם בפרט, שאומרים "אלהינו ואלהי אבותינו" וחוזרים ואומרים "אלהי אברהם וכו'", וכתב שהוא על שום שכן אמר הקב"ה למשה: "כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם וגו'" עכ"ל, הרי דפשיטא להו להרשב"א ולהר"ד אבודרהם דע"פ קראי דלעיל נתקן נוסח זה של ברכת אבות, ודבריהם נמי יסוד מוסד למה שכתבתי לעיל בראש אמיר.
6
ז׳ודברים היוצאים מן הלב ראיתי בענין זה בדברי הרב לב חיים הנ"ל שם, שהעיר ממה שאמרו באגדת בראשית (פ' ע"ו), וכן הוא בילקוט (מלכים רמז רט"ו), וזה לשונו: "ד"א ויהי בעלות המנחה, ולמה לא אמר 'אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב' אלא אמר 'אלהי אברהם יצחק וישראל'? אלא אמר אליהו: 'עכשיו אני יודע שנשתקעו ישראל אחר הבעל ואין יודעים מהו האלהים, אתפלל ואומר 'אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב' עכשיו הם אומרים שלשה אלהות הן שהרי אף אליהו כך בקש, ולפיכך לא הזכיר אלא פעם אחת" עד כאן. הרי דמה שאליהו לא הזכיר כמו שאנו אומרים, טעמו ונימוקו עמו כדי שלא יטעו ויאמרו דאיכא ח"ו שלש רשויות. ולמה אנשי כנסת הגדולה לא חשו לזה? וכתב דיש לומר דוקא בזמן אליהו היה מקום לחוש משום שבלאו הכי היו משוקעים אחר הבעל ואינם יודעים עוד מהו האלהים וכמ"ש אליהו עצמו, ומאחר שכן יש חשש גדול שיטעו, ובזמן אחר אין חשש זה. ושוב כתב: "אלא שעדיין קשה מקרא אחר האמור בדברי הימים (א כ"ט, ה) 'ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך', דאיך דוד המלך עליו השלום אמר כן ולא אמר אלהי גבי כל אחד משלשה אבות, דבימיו לא היו שנשתקעו אחר עבודה זרה כדי שיחוש שמא יאמרו דאיכא ח"ו שלש רשויות. אם לא נאמר דזה שמתנצל דוד המלך בעצמו באמרו 'שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך' שאם יפתה לבבם אחר יצרם הרע לחטוא במחשבת עבודה זרה, שהמחשבה כמעשה כמו שאמרו בקדושין (דף ט"ל), תהיה זאת מה שאני אומר 'אלהי אברהם יצחק וישראל' שמירה מעליא לבל יחטאו לומר כי יש שלש רשויות 'והכן לבבם אליך'. ומה שאנשי כנסת הגדולה לא חשו גם לזה הוא משום שהם עמדו בפרץ להרוג ליצר הרע דעבודה זרה, כמו שאמרו ביומא (דף סט), א"כ השתא כי לית בהו בישראל אנשי רשע שמשתקעים בעבודה זרה יכולים לומר בפה מלא 'אלהי' גבי כל אחד מהאבות מבלי שום חשש" עכ"ל.
7
ח׳שוב ראיתי בתשובת יהודה יעלה אסאד (סי' י') שנשאל ע"י בנו מהרא"ש בשאלתך השניה, דלמה תקנו לומר "אלהי יעקב" ולא "ישראל", ובתשובתו הביא דברי הר"ד אבודרהם והרשב"א שכתבתי לעיל שכתבו דעל שום הנך קראי דכתיבן בפ' שמות תקנו כן ובהו כתיב "יעקב" ולא "ישראל". והצריך עיון על הר"ד אבודרהם שהביא קרא שאמר לו הקב"ה למשה אח"כ לומר לישראל ולא הביא קרא שכתב הרשב"א המוקדם? וממה שכתבתי כבר נתבאר לך דבקרא שכתב הר"ד אבודרהם המאוחר, שהובא נמי במכילתא, מלבד דכתיב ביה "כה תאמר אל בני ישראל", בו רמוז ענין אמירת ברכת אבות וכמו שכתב הרמב"ן, ואין מקום לצ"ע. ועיין שם שכתב עוד מדנפשיה כמה טעמים למה שאנו מזכירין "יעקב" ולא "ישראל". ואחד מן הטעמים הוא, דמלבד הטעם דבגמרא מגילה (דף י"ז) דילפינן מקרא להזכיר האבות בתפלה, עוד זאת למאן דאמר במסכת ברכות (דף כ"ו) "תפלות האבות תקנום וכו'" יעקב תיקן תפלת ערבית שנאמר "ויפגע במקום" אין פגיעה אלא תפלה, ולכן מזכירין אנו את שלשת האבות בכל התפלות, ואז בשעה שתיקן יעקב תפילת ערבית עדיין יעקב לבד היה שמו, לכן תקנו לומר "ואלהי יעקב". וכן בתפילתו שיצילהו ה' מיד עשו אחיו התחיל תפלתו: "ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב לארצך וכו'", ועל כרחך כוונתו היתה באמרו: "ה' האומר אלי" כאלו אמר "אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ואלהי יעקב", ולכן גם אנשי כנסת הגדולה כך תקנו לנו להזכירם בתחלת התפלה בנוסח זה בשם "יעקב", היותם מתקני התפלות, וגם יעקב אבינו עצמו אמר כן בתפלתו וכאמור, עכ"ל. עיין שם שהאריך עוד בטעמים.
8
ט׳והואיל ואיירינן בענין התפלה, שפר קודמי להעתיק לך מ"ש הרשב"א בתשובה הנ"ל בענין כוונת התפילה למען תשכיל על דבר טוב, וזה לשונו: "ועל ענין התפלה שאמרת כי בלי הכוונה נחשבת כמאומה לעובד, באמת כי הכוונה יסוד הכל, אבל הכוונות רבות ונחלקות למדרגות רבות זו לפנים מזו כפי רבוי הידיעות והשגות, מן הקטן שבאישים עד משה רבנו ע"ה, ולפי השגת כל אחד ואחד ימצא חן. והמדרגה הראשונה שבכוונות שכל ישראל עומדים עליה היא שהכל יודעים ומודים שיש אלוה יתברך מחוייב המציאות, חדש העולם ברצונו כאשר רצה, ושנתן תורה לעמו ישראל בסיני תורת אמת וחוקים ומשפטים צדיקים, ולו אנחנו ולפניו נעבוד, והוא שציוונו למסור נפשותינו אליו בקראנו השם, ואליו נודה ולפניו נתפלל כי מאתו נמצא הכל, והוא המשגיח והמשקיף על מעשינו לגמול ולשלם שכר. ועל הכוונה הזאת יתפלל כל המתפלל בישראל ואפילו הנשים ועמי הארץ, וכולם מקבלים שכר חלף עבודתם אשר הם עובדים. ואפילו מי שאינו יודע לכוין המילות ומחליף מלה במלה מקבל שכר על הכוונה הכללית, וכן אמרו ז"ל 'ודגלו עלי אהבה'. וח"ו למנוע מהתפלל כל מי שאינו יודע לכוון בכוונות שמכוונים אליהם גדולי החכמים, ולא להרפות ידיהם, שאם אתה אומר כן נמצאו הקטנים והנשים ועמי הארץ נמנעים מן התפלה ומן המצות, ולא אלו בלבד אלא אפילו כל המון ישראל זולתי אחד או שנים" עכ"ל. ודבריו אלה הם קלורין לעין. ואני תפלה שהשי"ת יתמיד בריאותך למען תתמיד לשקוד על התורה ותתעביד לאילנא רבא, כי זו היא כל תקותי מכם בני שתשמרו דרך ה' ללכת בדרכיו וליראה אותו תמיד כל הימים.
9
י׳יצחק נסים
10