יין הטוב, חלק א, אורח חיים ל״הYein HaTov, Part I, Orach Chayim 35
א׳בענין שאילת גשמים מי ששאל בארץ ישראל ויצא לחו"ל אם יפסיק לשאול עד שישאלו בני חו"ל.
1
ב׳אשר כתבתי לתלמיד חכם רשום פה בגדאד והיה זה בראש חודש כסלו התרע"ה.
2
ג׳אודות האיש ששאל גשמים בארץ ישראל בשבעה במרחשון ויצא לחו"ל, שהוריתי לו להפסיק מלשאול עד שישאלו בני חו"ל, והיה הדבר תמוה בעיני כת"ר שהוא נגד פסק הגאון חיד"א שקבלנו הוראותיו, שכתב בברכי יוסף (סי' קי"ז אות ו') דכיון דכבר התחיל לשאול משבעה במרחשון הן בעודנו בארץ ישראל, יהי לו מושך מנהגו וישאל כבני ארץ ישראל, דלא להוי כחוכא ואיטלולא. וכן כתב נמי בקשר גודל (סי' ט"ז אות ט'), והביאו דבריו להלכה כמה אחרונים, הלא הם: השלמי צבור (דף קכ"ט), סדור בית עובד בדיני העמידה (אות ג'), קמח סלת (דף ט"ו ע"ב) ושערי תשובה וחסד לאלפים (סי' קי"ז) ועוד אחרונים, ונראה שאין חולק עליו בזה.
3
ד׳הנה סלח נא אנכי מבקש מכת"ר לעיין שוב בדברי הברכי יוסף, כי אין הנדונים שוים. דבנידון דידן האיש עקר לגמרי דירתו מארץ ישראל ואיש וביתו באו בחזרה לפה בגדאד להשתקע דלא איתדר להו שם, וכיון דאין דעתו לחזור בודאי צריך להפסיק מלשאול גשמים במקום שאין צורך להם בימים האלה. אבל הגאון חיד"א מיירי ביצא מארץ ישראל על מנת לחזור, ועל כן כתב כיון דכבר שאל צריך להמשיך לשאול אפילו בחו"ל. וכתב כן משום דאיכא פלוגתא בפוסקים בדין בן ארץ ישראל שיצא לחו"ל על מנת לחזור, דהרדב"ז (ח"ה סי' שני אלפים נ"ה) כתב דבן ארץ ישראל שבא לחו"ל אם דעתו לחזור לארץ ישראל בזמן שאלת גשמים, או אפילו שאין דעתו לחזור בזמן שאלת גשמים אלא אח"כ, אך יש לו אשה ובנים בארץ ישראל, הרי זה שואל כבני ארץ ישראל. וכן כתב בשמו תלמידו מהר"י קשטרו בערך לחם (סי' קי"ז) ובתשובותיו אהלי יעקב (סי' פ"ז) והביא דבריו מהר"מ חאגיז (סי' ע"ד) וכמו כן הפרי חדש (סי' קי"ז אות ב'). וכתב הפרי חדש שדעתו הוא לא כן היא, אלא כל שדעתו לחזור לארץ ישראל באותה שנה, ואפילו לאחר שאלת גשמים, הרי זה שואל כבני ארץ ישראל, אבל אם אין דעתו לחזור אלא לאחר שנה או שנתים כשלוחי ארץ ישראל, אע"פ שיש לו אשה ובנים בארץ ישראל שואל כבני חו"ל. ובתשובת דבר שמואל (סי' שכ"ג) כתב דלעולם ינהג כמקום שנמצא בו, וישאל מה שצריך לשאול באותו מקום ובאותו זמן כבני אותה העיר, וכן כתב היד אהרן (סי' קי"ז) ששמע ממהר"א יצחקי ששמע ממהר"י מולכו שמהר"ז גוטה וכמה גדולים אחרים חלקו על מ"ש מהר"י קשטרו בשם הרדב"ז וכתבו שישאל כבני המקום אשר הוא שם, ועיין נשמת חיים (סי' ז'). והברכי יוסף באות הקודם הביא דברי היד אהרן הנ"ל וכתב: "וכן דעתי הקצרה נוטה דבן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל הוא יחיד בחו"ל ואין היחיד שואל", וסיים שם: "ודלא כהרדב"ז והפרי חדש". ועל זה הוסיף הברכי יוסף באות ו' הנ"ל וכתב מסברא דנפשיה להכריע, דאם כבר שאל גשמים בארץ ישראל בשבעה במרחשון ואח"כ יצא לחו"ל ואכתי פשו ימים רבים עד יום ששים אחר התקופה דימשיך לשאול כבני ארץ ישראל. ובאמת אין משמעות לזה מדברי הפוסקים החולקים על הרדב"ז והפרי חדש, ואדרבא משמע דבכל גווני פליגי. ונראה ברור דאם עקר דעתו לגמרי מארץ ישראל ואין דעתו לחזור, כי האי גוונא דנידון דידן, מודה הברכי יוסף דלכולי עלמא צריך להפסיק מלשאול כבני ארץ ישראל וישאל כבני חו"ל, דזה ממילא חזר דינו לדין בן חו"ל שנמצא בארץ ישראל, וכתב הברכי יוסף עצמו דישאל כבני ארץ ישראל משום דצריך הוא לחיי שעה באותם הימים, דבודאי אם חזר לעירו בתוך ששים יום לתקופה דצריך להפסיק מלשאול כבני ארץ ישראל וישאל כדרכו בחוצה לארץ.
4
ה׳ועיין מעיל שמואל פלורינטין, בחידושים שעל הרמב"ם שבסוף הספר (פ"ב מהלכות תפלה דף ו' ע"ד), שכתב וזה לשונו: "נסתפקתי באחד מארץ ישראל שירד לחוץ לארץ או שמחו"ל עלה לארץ ישראל איך יתנהג בענין השאלה, יען שבחו"ל מתחילין לשאול ששים יום מתקופת תשרי ובארץ ישראל בשבעה במרחשון, אם דינו שוה למה שכתב הטור בסי' תס"ח ותרפ"ח, או דילמא דיש חילוק מהתפילה שהיא לצורך השעה והמקום שהוא נמצא בו למקרא מגילה ומלאכה בערבי פסחים. וכתב דמסתברא דיתפלל כבני המקום אשר הוא בו ועל כן לא רמזו על זה הפוסקים כלל. ונראה דגם הוא סובר כדברי הדבר שמואל והגדולים שכתב היד אהרן, ופלא שלא הזכירוהו לא היד אהרן ולא הברכי יוסף. ועיין עוד בשו"ת שדה הארץ (סי' י"ג) שנשאל נמי בבני חו"ל שנמצאו בארץ ישראל בעת שאלת הגשמים אם יהיו נמשכים אחר בני ביתם שבחו"ל דומיא למה שכתב בס' דב"ש לענין בן ארץ ישראל בחו"ל דשואל בשבעה בחשון משום בני ביתו שבארץ ישראל, או כיון שהם עתה בארץ ישראל הם ג"כ צריכים עמהם וישאלו כבני ארץ ישראל וכשיחזרו לחו"ל יחזרו לומר כדרכם, ומסיים השואל לעיין בדב"ש אם דבריו מוסכמים לכולי עלמא. והשיב לו על זה השדה הארץ וזה לשונו: "והנה על השאלה זו הועלה מפי כולם דהדבר פשוט דחייבין לשאול, כי הלא הדברים קל וחומר, ומה על צורך בני ביתו שואל דהיינו בני ארץ ישראל הנמצאים בחו"ל כנזכר לעיל (בשאלה), מכל שכן לצורך עצמו, כי צריך הוא מים באותה שעה באשר הוא שם וצריך לשאול כבני ארץ ישראל. וגם נלמד דין זה מדין אם גזרו בית דין תענית צבור, שבודאי צריך הוא להתענות עמהם ופשוט" עכ"ל. וספר דב"ש שהזכיר השואל נראה דהוא ס' דבר שמואל אבוהב שהזכרנו לעיל שכתב שבן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל ינהג כמנהג המקום שנמצא בו דהיינו בני חו"ל, ולא חילק בין אם יש לו אשה ובנים בארץ ישראל או אין לו, ומשמע דאפילו יש לו אשה ובנים בארץ ישראל ישאל כבני חו"ל. ותמהני על השואל שבשדה הארץ הנ"ל שכתב בשמו בפשיטות דישאל בשבעה במרחשון משום בני ביתו שהם בארץ ישראל. וכמו כן יש לתמוה על הרב שדה הארץ עצמו דסבר וקביל דברי השואל ועשה קל וחומר מזה. ואולי טעות סופר נפל בדבריו וצ"ל מהריק"ש במקום דב"ש, כי כן כתב מהריק"ש בשם הרדב"ז דאם בני ביתו בארץ ישראל אפילו אין דעתו לחזור לארץ ישראל בימות הגשמים שואל כבני ארץ ישראל וכנ"ל. על כל פנים מה שלמדנו מן הסתום מפורש הוא בשדה הארץ, דבן חו"ל שנמצא בארץ ישראל דשואל כבני ארץ ישראל, בצאתו מן הקודש לחו"ל צריך לחזור לשאול כבני חו"ל, ודין העוקר דירתו מארץ ישראל לחו"ל נמי כן הוא, וזה פשוט וברור לענ"ד.
5
ו׳כללו של דבר: איש זה צריך היה להפסיק מלשאול מטר משיצא מגבול מדבר דמשק, כי כידוע שבדמשק ושאר מקומות הסמוכים לגבול ארץ ישראל וטבע האקלים שלהם דומה לאקלים ארץ ישראל, שואלין מטר בשבעה במרחשון כמו בארץ ישראל, כי אין הדבר הזה תלוי בקדושת הארץ אלא באקלים. ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם (פ"א דתענית) ובתשובת הרדב"ז (ח"ה סי' שני אלפים נ"ה) הנ"ל. ועיין מה שהאריך בזה בתשובת דברי יוסף שווארץ (סי' ד'), ושם פרט איזה מקומות אשר הם בכלל זה שדינם לענין שאלה כארץ ישראל, עיין שם. ועיין למהר"ח פאלאג'י בארצות החיים (שער י' אות מ"ט) וברוח חיים (סי' קי"ז). ובודאי שלא משום שהאיש הזה טעה ועשה שלא כדין שלא הפסיק מלשאול מטר בצאתו ממדברה דמשק, ניתן לו טעותו להמשיך לשאול גם פה, ועל כן הוריתי לו להפסיק מלשאול. ואם כת"ר יעיין בכל מה שכתבתי כל פרט במקורו, יראה שבעזרת השי"ת לא נכשלתי בהוראתי. ואני תפלה כן יעזרני השי"ת שלא אכשל בדבר הלכה מעתה ועד עולם.
6
ז׳וראה זה חדש שחדשה תורתו של הרב זכור לאברהם אביגדור (סי' כ"ב) שכתב וזה לשונו: "ונראה לי לומר לענין בן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל בזמן השאלה בארץ ישראל שיש כמה סברות בזה, דהטוב טוב הוא שיאמר 'ותן טל ומטר לברכה על אדמת קדש ערי ארץ ישראל' מיום השביעי במרחשון ע[ד] השאלה של חו"ל. ובזה נראה שאין שום פקפוק, דאפילו בן חו"ל גמור אם אמר כן לא הפסיד, דהא קיימא לן: 'שואל אדם צרכיו בכל ברכה וברכה מעין הברכה וכו'', וכשם שיכול לשאול על עצמו יכול נמי לשאול על אחר שהוא אהובו או קרובו. א"כ בן חו"ל אם שואל מטר לבני ארץ ישראל בזמן שבני ארץ ישראל צריכים לו הוה ליה כמתפלל על אחרים, ושואל צרכיו בתוך התפלה מעין הברכה ושפיר דמי. וכל שכן בן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל ויש לו אשה ובנים בארץ ישראל, שרשאי להתפלל על אנשי ביתו, כמו שמתפלל על חולה שבתוך ביתו" עכ"ל עיין שם. ולכאורה שאלת מטר באותם הימים לא הוי מעין הברכה, ועיין בב"י (סי' קי"ז ד"ה ויחידים), ויש לעיין בחידושו זה של הזכור לאברהם במקום אחר.
7
ח׳ואחרי זמן רב, קרוב לעשר שנים, השגתי בס"ד ס' פתח הדביר ח"ב וראיתי שהביא קיצור מתשובת באר מים חיים כ"י למהר"ש ויטאל שהשיב בחודש כסלו הת"ה על ענין זה, וזה לשונו: "ראובן דר בארץ ישראל או במקומות הסמוכים לה והתחיל לשאול במקומו בשבעה בחשון, ואח"כ הלך לחו"ל ולא הגיע עדיין זמן שאלתם, כיצד יתנהג? הואיל והתחיל לשאול אינו פוסק, או לא ישנה ממנהג חו"ל. אין זה דומה לדין מגילה, בן עיר שהלך לכרך וכו', דלא ראי זה כראי זה, דהתם מעיקרא הכי תקון בשני מיני קריאה אע"פ ששניהם בתחום אחד, ותיקנו שאם אין דרכו לחזור בעת הקריאה קורא כמקומו. אך שאלת גשמים תקנו חז"ל לכל ארץ כפי המצטרך לה, והשאלה תלויה בארצות ולא בבני אדם, ובתר סדנא דארעא אזלינן. וא"כ אפילו שהתחיל לשאול מטר בארץ ישראל שהם צריכין לה והלך לחו"ל שאין צריכין לה, לא ישאל, ואם שאל אדרבא תפלתו פוגמת להביא מטר שלא בעתו. ומכל שכן בן חו"ל שנמצא בארץ ישראל קודם ששים לתקופה, דמחויב לשאול עמהם מטר לצורך הארץ אשר הוא בה עתה שממנה אוכל לחם, וכשיחזור למקומו יפסוק לשאול עד שישאלו אנשי מקומו כדרכם. ואם נמצא במדבר, אם במדבר ארץ ישראל ואגפיה יש לו דין ארץ ישראל, ואם במדבר שבחו"ל ואגפיה יש לו דין חו"ל. ושמעתי שמהר"י קשטרו ז"ל כתב בשולחן ערוך שלו משם הרדב"ז ז"ל להיפך, ועדיין לא הגיעו לידי טענותיו" עכ"ל מהר"ש ויטאל שהובא בפתח הדביר, וכתב: "עיין שם שהאריך בראיות". ומסיים שם הפתח הדביר, וזה לשונו: "ומה שכתב משם מהר"י קשטרו ז"ל בערך לחם בשם רבו הרדב"ז, היינו ביצא לחו"ל קודם שבעה במרחשון, דאם דעתו לחזור שואל כמקומו, ובתשובותיו אהלי יעקב (סי' פ"ז) הביא ראיה לזה מדין מגילה. אמנם בתשובת מהר"ש ויטאל הנ"ל, דאיירי בשכבר התחיל לשאול בארץ ישראל, לא דיבר מהר"י קשטרו. אלא שהרב מוהר"ש ויטאל ז"ל נראה דלא שני ליה, ובכל גווני סבירא ליה דשואל כאנשי העיר שבא אליה. ועיין להרב חיד"א בברכי יוסף (סי' קי"ז אות ה') דהגם דחלק על הרדב"ז ופסק דישאל כבני העיר דנמצא בה עתה, מכל מקום כשכבר התחיל לשאול בארץ ישראל פסק מדנפשיה דשוב אינו פוסק דלא ליהוי כחוכא ואיטלולא, עיין שם, והוא הפך דברי מהר"ש ויטאל, ועיין שם לדין המדברות" עכ"ל הפתח הדביר. והדברים ברורים כמו שכתבתי בס"ד.
8
ט׳יצחק נסים
9
