יין הטוב, חלק א, אורח חיים ל״חYein HaTov, Part I, Orach Chayim 38
א׳מי שטעה ובירך בורא פרי האדמה על פרי העץ והיו לפניו שני המינים ודעתו היה לאכול משניהם כיצד יעשה
1
ב׳בס' זכרונות אליהו להגר"א מני זצ"ל במערכת ט' דברכות (אות ט') הביא ספקו של הרב המגיה ס' חסד לאלפים במי שהיה לפניו פרי עץ ופרי אדמה ודעתו היה לאכול משניהם, וטעה ובירך בורא פרי האדמה על פרי העץ, אם יצא בזה ידי ברכה גם על פרי האדמה. ועל זה העירותי שם בזה הלשון:
2
ג׳הנה מה דמספקא ליה להגהת חסד לאלפים הנ"ל, איפכא פשיטא ליה לכף החיים הבבלי, דעל מ"ש מרן השו"ע בסי' ר"ו סעיף ב': "אם בירך על פרי האדמה ונתכוון לפטור את פרי העץ יצא", כתב על זה הכף החיים הנ"ל: "אבל אם לא נתכוון, אלא שהיו לפניו שני המינים וטעה ובירך על פרי העץ בורא פרי האדמה, נראה דיניח מידו פרי העץ ויאכל מפרי האדמה ויחזור לברך על פרי העץ". ולענ"ד נראה דלא כמר ודלא כמר, אלא אם היו לפניו פרי העץ ופרי האדמה ודעתו היה לאכול משניהם, וטעה או הזיד ובירך על פרי העץ בורא פרי האדמה, נפטרו שניהם. דהנה השו"ע בסעיף הקודם סתם וכתב: "אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא", ומשמע אפילו בכי האי גוונא דנידון דידן שיש לפניו גם פרי האדמה. ונראה דזה אליבא דכולי עלמא. לא מיבעיא לדעת הר"ר יונה ודעמיה, שפסק השו"ע כוותייהו בסעיף ב' הנ"ל, דאף אם בירך על פרי האדמה ונתכוון לפטור את פרי העץ יצא, די"ל דכל שכן אם בירך על פרי העץ עצמו בורא פרי האדמה דיצא. אלא אפילו לרש"י ותוספות דפליגי על הר"ר יונה כמבואר בב"י, י"ל דלא פליגי אלא דוקא בנדון סעיף ב' הנ"ל, אבל אם בירך על פרי העץ עצמו בורא פרי האדמה גם הם מודים דיצא, עיין היטב בדבריהם פ' כיצד מברכין דף מ"א ע"א. וכן משמע בהלכות גדולות (דפוס וארשא דף ח' ע"א) וזה לשונו: "במקום דאיכא פרי האדמה ופרי העץ, בורא פרי העץ קודם. והיכא דקדים ובריך על פרי האדמה לא מפטר פרי העץ. ודתנן 'בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא', דוקא דנקט ענבי בידיה ואשתלי ובריך בורא פרי האדמה, אבל ברוכי על פרי האדמה לא מיפטרין דעץ אלא בעי מעין ברכותיו" עכ"ל. ונראה דסבירא ליה להלכות גדולות כרש"י ותוספות הנ"ל, דאם בירך על פרי האדמה בכל גווני לא פטר את פרי העץ. ומכל מקום אם בירך על פרי העץ עצמו בורא פרי האדמה יצא אפילו במקום שיש לפניו פרי האדמה, דהברכה חלה בעיקר על מין הפרי שלקח בידו ובירך עליו. אלא כשבירך על פרי העץ ברכה הראויה לפרי האדמה, י"ל דפוטר בסתמא גם את פרי האדמה כמו שיתבאר להלן. וכן מוכח בהרמב"ם (פ"ד מהלכות ברכות ה"ו), ומבואר להדיא בכסף משנה שם דדוקא כשבירך על הדבר עצמו ברכה שאינה מיוחדת לו יצא ופוטר גם את הדבר שברכה זו מיוחדת לו, אבל אם בירך על דבר הברכה המיוחדת לו אינו פוטר דבר שאילו היה מברך עליו בעצמו ברכה זו היה יוצא בדיעבד, עיין שם.
3
ד׳ולענין פרי האדמה, הנה ראיתי להאפיקי מגינים (סי' הנ"ל אות ד') שגם הוא נסתפק כעין מה שנסתפק הגהת חסד לאלפים הנ"ל וגם הוא הניח הדבר בצ"ע, וזה לשונו: "בירך על פרי העץ בורא פרי האדמה, פשוט דהוה ליה כמו שבירך עליהם בורא פרי העץ, ופוטר גם הפירות שהביאו לו אח"כ כמ"ש סעיף ה', ואם נתכוון גם על פרי האדמה נראה דיצא לכולי עלמא אף שלא היו לפניו, כיון שבירך ברכתם הראויה להם ודאי פוטר. אמנם יש להסתפק בסתמא שלא כוון מפורש לפוטרם, אף אם הם לפניו אם נפטרים וצ"ע" עד כאן. והיינו כהגהת חסד לאלפים הנ"ל, דשמא כיון שרק בדיעבד נפטר פרי העץ בברכה זו אינו בדין שיפטור את פרי האדמה דרך גררא, אלא דרך כוונה דוקא, עיין שם. ולענ"ד כיון שהברכה ראויה לכתחילה לפרי האדמה אין זה מגרע מה שבירך אותה על פרי העץ, דיוצא בדיעבד וגם בסתמא פוטר את פרי האדמה. והרי זה דומה אם היה לפניו פרי שמסופק בו אם פרי עץ הוא או פרי אדמה, דקיימא לן בסעיף א' שמברך בורא פרי האדמה וגם פרי אדמה ודאי, ובירך בורא פרי האדמה על המסופק, דבודאי נפטר ממילא פרי האדמה אף שלא נתכוון מפורש לפוטרו, עיין משבצות זהב סי' ר"ח ס"ק י"ו. וכן כתב הפקודת אלעזר (סי' כ"ו) דדוקא אם בירך על פרי האדמה אינו פוטר את פרי העץ אלא א"כ נתכוון לפוטרו, אבל אם בירך בורא פרי האדמה על פרי העץ הרי זה פוטר גם פרי האדמה שלפניו בסתמא, והאריך להוכיח כן מרש"י והר"י הנ"ל. ואעפ"י דיש לעיין בראיותיו, אך עצם הדין לענ"ד הוא נכון. וכן יש לומר בדברי הכסף משנה הנ"ל, דהנה אע"ג דכתב "אם בירך על דבר ברכה המיוחדת לו, אינו פוטר דבר שאילו בירך עליו לעצמו ברכה זו היה יוצא בדיעבד" ומשמע אעפ"י שנתכוון לפוטרו, אעפ"י כן אין זה סותר למ"ש בשו"ע בסעיף ב' הנ"ל, דהכסף משנה מיירי בפת וי"ל דמשום חשיבותו אינו נפטר בברכת הפרפרת אפילו אם נתכוון לפוטרו, אמנם אם בירך על הפת ברכה שעל הפרפרת כגון בורא פרי האדמה דיוצא בזה בדיעבד, ממילא פוטר את הפרפרת אפילו בסתם. ובעלמא אפילו אם בירך על פרי האדמה בורא פרי האדמה ונתכוון על פרי העץ יצא כמ"ש בשו"ע הנ"ל. וכמדומה לי שראיתי מכבר באחרונים שעמדו על הסתירה שיש לכאורה מהכסף משנה להשו"ע כנ"ל וכתבו כן, וקשה עלי כעת לחפש על זה לציין דבריהם.
4
ה׳והנה אחרי כתבי כל זה ראה ראיתי לטהרת המים מערכת ב' אות כ"ט שכתב דנעלם מהחסד לאלפים הנ"ל המכתם לדוד סי' י"א שכתב בפשיטות דפרי האדמה שלפניו לא נפטר בברכת בורא פרי האדמה שבירך על פרי העץ וצריך לברך עליו, וצוה לעיין גם בפרי מגדים משבצות זהב הנ"ל. והמגיה שם הוסיף צווי לעיין בס' יבא הלוי סי' ר"ו, וראיתי בו שנסתפק אם גם פרי העץ ופרי האדמה שלפניו נפטרו בברכת בורא פרי האדמה שבירך על פרי העץ שלקח בידו, ושוב פשט דפרי העץ ודאי יצא ועל פרי האדמה צדד לכאן ולכאן ולא הכריע, ועיין שם דנראה קצת דדעתו נוטה יותר דצריך לברך על פרי האדמה. והביא דבריו גם בזכרנו לחיים מערכת ב' אות ה', ונראה דמשניהם נעלם המכתם לדוד הנ"ל, ועיין בתשובת יהודה יעלה קובו סי' כ"ה. הרי פשוט וברור לכל הני רבוותא כמו שכתבתי דאם בירך בורא פרי האדמה על פרי העץ יצא גם במקום שיש לפניו פרי האדמה, שלא כדברי הכף החיים הנ"ל, ואדרבא צדדו לענין פרי האדמה. ולענ"ד נראה כמו שכתבתי דגם פרי האדמה נפטר ואין צריך לברך, ויש לעיין במכתם לדוד עצמו ואינו מצוי אצלי.
5
ו׳שוב ראיתי דמ"ש כף החיים הנ"ל אינו מסברא דידיה, אלא כן כתב היפה ללב על סעיף הנ"ל משמא דגברא רבא הוא הגאון יעב"ץ במור וקציעה, ואת היפה ללב מזכיר הכף החיים תמיד, ובזה קרא שמיטה ולא הזכירו, וזה לשונו: "עיין מור וקציעה לקמן בסי' רי"א שכתב: 'אפילו נתכוון לפטור את פרי העץ אינו יוצא כפירוש רש"י, ודוקא אם טעה ובירך על פרי העץ בורא פרי האדמה ולא רצה לאכול מפרי האדמה יצא, דבכי האי גוונא כבר חלה הברכה על פרי העץ, מה שאין כן ברוצה לאכול משניהם ובירך בורא פרי האדמה על פרי העץ לא יצא, אלא אז צריך הוא לאכול פרי האדמה שעליו חלה הברכה ואח"כ יברך על פרי העץ, ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה כיון שיש לברכה על מה לחול וחייב לתת לכל מין מעין ברכותיו'. ויעקב תקע בהוראה זו דכללא הוא גם ביש לפניו שני מינים שרוצה לאכול משניהם והאחד ברכתו שהכל והקדים ובירך שהכל על פרי האחר שברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, אע"ג דכי לא הוה בעי למיכל מידי אחרינא יצא, השתא דבעי למיכל מתרוייהו אמרינן ליה שיקדים לאכול אותו שברכתו שהכל ויחזור לברך על הפרי שבירך עליו שהכל ברכתו הראויה לו. ואפילו כבר התחיל לאכול ממנו יפסיק ויאכל מהדבר שברכתו שהכל ושוב חוזר לברך על המין האחר, כך נ"ל ברור בס"ד" עיין שם. וסיים על זה היפה ללב: "וכעת לא ראיתי מי שחולק עליו בזה, ואשתומם על המראה שנראה היפך הוראת מרן כאן וצריך אצלי תלמוד. ועיין מגן אברהם סי' רי"ב ס"ק י'" עכ"ל.
6
ז׳ובאמת יש לעיין הרבה בדברי המור וקציעה ולהתיישב עוד בענין זה, כי כל מה שכתבתי הוא לפום ריהטא ובחפזון רב וכוונתי כאן רק לעורר, וברצות ה' עוד חזון למועד בלא נדר במקום אחר אכתוב בארוכה לברר ההלכה כאשר עם לבבי.
7
ח׳יצחק נסים
8
