יין הטוב, חלק א, אורח חיים מ״אYein HaTov, Part I, Orach Chayim 41
א׳וזה אשר השיב לי הגאב"ד הנ"ל
1
ב׳הנה כת"ר עשה סניגורין לדבריו הראשונים ומסיק לדינא דבכי האי גוונא שהיה לפניו פרי העץ ופרי האדמה ובירך על פרי העץ ופתח אדעתא לסיים בורא פרי העץ ולישניה הוא דאיתקיל ליה וסיים בורא פרי האדמה דיוצא ידי ברכה גם על פרי האדמה, וקא אתי עלה מדין קל וחומר, וזה לשונו: "לדידן דקיימא לן גם כרש"י ושאר פוסקים החולקים על הרמב"ם וסבירא להו שאין הברכה תלויה בכוונת הלב אלא במה שמוציא בפיו, ואפילו אם טעה מכפי אשר חשב, שנתכוון ופתח לברך על פרי האדמה ברכת פרי העץ וסיים בורא פרי האדמה על פרי האדמה, יצא כנ"ל. י"ל דכל שכן אם טעה וסיים בורא פרי האדמה על פרי העץ, דיצא נמי ידי ברכה גם על פרי האדמה שלפניו, דהרי זו ברכה מעליא אליבא דכולי עלמא, ובכל אופן לא גרע משחשב לברך בורא פרי העץ על פרי האדמה דיצא ופטר ממילא גם שאר פרי האדמה שלפניו" עכ"ל.
2
ג׳ולענ"ד יש לדון בדבריו אלה, דאע"ג דהיכא דמברך על פרי האדמה ופתח אדעתא דפרי העץ וסיים בורא פרי האדמה, דאין הכי נמי דקיימא לן דיצא וכשיטת רש"י וסיעתו, הנה עדיין לא נתברר אם יוצא ידי ברכה גם על שאר מינים המונחים לפניו, דאע"ג שברכתן בורא פרי האדמה, אבל מברך זה הרי נתכוון לברך בורא פרי העץ, ועדיין יש לדון דזה הוי כעין כוונה שלא לפטור שאר המינים שברכתן בורא פרי האדמה. אלא אף אם תמצי לומר דבכי האי גוונא יוצא ידי ברכה על כל המינים שברכתן בורא פרי האדמה, עדיין יש לדון דקל וחומר פריכא הוא לנדון דידן דהיכא דמונחים לפניו שני מיני פירות שברכתן בורא פרי האדמה וטעה על מין אחד וכסבור שברכתו בורא פרי העץ ופתח אדעתא דפרי העץ וסיים בורא פרי האדמה, דלצד זה דהוי ברכה מעליא לגבי פרי זה שבירך עליו, הרי שוב כל הפירות דין אחד להם וכשם שיצא על זה יצא נמי על השאר, דכולם ברכה אחת היא להם וספק אחד הוא לכולם ושפיר חל הברכה על כולם ממילא. מה שאין כן במברך על פרי העץ ונתכוון לברך פרי העץ וסיים בורא פרי האדמה, אף דלענין פרי זה שבידו יצא ידי ברכה, מכל מקום לגבי שאר הפירות שדינן בברכה אחרת לא יהא יוצא בברכה זו. ויש לדון זה מדין קל וחומר, שהרי במונחים לפניו פרי העץ ופרי האדמה ומברך ברכת פרי האדמה על פרי האדמה, הדין פשוט דברכה זו אינו פוטרו מלברך על פרי העץ. ומעתה ניחזי אנן, הא ברכת פרי האדמה על פרי העץ ברכה מעליא היא ויוצא בה על פרי העץ בתורת ודאי, ומכל מקום מכיון דלכתחילה אין לו לברך ברכה זו על פרי העץ אמרינן מסתמא דאין ברכת פרי האדמה פוטרת לפרי העץ. א"כ מכל שכן כשמברך על פרי העץ ופתח אדעתא דפרי העץ, אע"פ שסיים בורא פרי האדמה, נהי דהוי ברכה על פרי העץ בתורת ודאי, אבל מכיון שלגבי פירות האדמה לאו ברכה מעליא היא וגרע מברכת בורא פרי האדמה על פרי העץ, פשיטא דמסתבר מאד לומר דברכה זו אינה פוטרת את פרי האדמה, דהא אסור לו לכתחלה לצאת בברכה כזו על פרי האדמה, וטובא מיגרע גרע מפרי האדמה שעל פרי העץ, שאפילו בדיעבד אין כאן אלא ספק ברכה, ואסור לעשות לכתחלה ספק דרבנן ויאכל פירות האדמה בספק שלא בירך כלום, הדין נותן שברכה כזו שהוא מברך על פרי העץ לא יצא ידי חובת ברכה על פרי האדמה מסתמא, כשם שאינו יוצא מסתמא בברכת פרי האדמה על פרי העץ היכא דעיקר ברכתו היא על פרי האדמה. ומכל שכן לשיטת המגן אברהם (סי' ר"ט ס"ק ב') אליבא דהרמב"ם, דבכי האי גוונא דפתח אדעתא דפרי העץ וסיים בורא פרי האדמה לא חשיב ברכה כלל לגבי פרי האדמה. אולם בבאור הגר"א שם סבירא ליה דגם הרמב"ם סבירא ליה בזה כרש"י דהוי ספק ברכה, אבל כבר נתבאר דבכי האי גוונא שבירך על פרי העץ ברכה כזו שהיא ספק ברכה על פרי האדמה, אינו בדין שתהא פוטרת את פרי האדמה אפילו בתורת ספק, מקל וחומר של ברכת פרי האדמה על פרי האדמה שאינה פוטרתו על פרי העץ, וכדמבואר ברש"י ותוס' (ברכות מ"א ע"א): "אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר זית", וכן בשו"ע (סי' ר"ו סעיף ב') כתב דדוקא בנתכוון לפטור את פרי העץ יצא, והוסיף בביאור הגר"א שם דמה שכתב רש"י דלא נפטר זית שם בשאינו מתכוון, עכ"ל.
3
ד׳גם מה שכת"ר מסיים בדברי חזוק וסיוע לשיטתו מסברא דנפשיה, דכשם שחולק המכתם לדוד על דינו של בעל ס' נהר שלום בדין טעה ובירך על של יד על מצות תפילין, דפליג עליו המכתם לדוד ופוסק דיוצא בברכה זו גם על ראש, ובכן כפי הנראה שגם בדין השני במי שבירך בורא פרי האדמה על פרי העץ ודעתו היה לאכול גם מפרי האדמה שלפניו סבירא ליה להמכתם לדוד דנפטרו שניהם. לענ"ד לא משמע כן, דמדנחית המכתם לדוד להשיג על הרב מהר"ש וינטורה הנזכר ואזיל ומשיג על כל מה שמצא לחלוק עליו בתשובה ההיא, ואילו דין זה דמברך על פרי העץ וטעה וסיים בורא פרי האדמה אי פוטר גם לפרי האדמה שלפני זה לא הזכיר כלל, מזה מוכח דאדרבה בזה מודה לו דאינו יוצא ידי חובת ברכה גם על פרי האדמה, דאם איתא דחולק מאי שייר דהאי שייר, אלא ודאי דהמכתם לדוד סבירא ליה דלא יצא ידי חובת ברכה על פרי האדמה [ב]ברכה כזו דאסורה לברך על פרי אדמה. כן נ"ל להעיר בדברי כת"ר ומיני ומיניה תסתיים שמעתתא ואת והב בסופה.
4
ה׳הנני ידידו דורש שלום תורתו באהבה רבה
5
ו׳צבי פסח במוהרי"ל פראנק
6
