יין הטוב, חלק א, אורח חיים מ״גYein HaTov, Part I, Orach Chayim 43
א׳אם יש לברך ברכת האילנות בימי ניסן דווקא
1
ב׳נשאלתי מהגבירה המפורסמה הרבנית המצויינת בחכמתה מרת פרחה תחי' אשת הנגיד המנוח ר' סלימאן דוד ששון ז"ל מלונדון, וזה לשונה: הא דאמרו בש"ס (ברכות מ"ג, ראש השנה י"א) ובטוש"ע (סי' רכ"ו) דהיוצא בימי ניסן וראה אילני דמלבלבי מברך וכו', אי יומי ניסן דוקא או לאו, ונפקא מינה למקומות שהאילנות ממהרים ללבלב קודם ניסן או מאחרין, אם יברכו או לאו.
2
ג׳תשובה. נראה פשוט ניסן לאו דוקא, אלא אורחא דמלתא נקט, דכן הדרך עפ"י הרוב. וממקומו הוא מוכרע, שהרי כתבו הטור ושו"ע שם דאם איחר לברך עד שגדלו הפירות לא יברך עוד, ומשמע דעל הזמן אין קפידה אם איחר או הקדים רק על הפרח, וכל זמן שלא גדלו הפירות אלא עדיין פרח זמן ברכה הוא. וכל שכן לדעת המרדכי והגהות מיימוניות שהביא מרן הב"י דסבירא להו אפילו איחר עד שגדלו הפירות צריך לברך, דמשמע ודאי דניסן לאו דוקא. ובלבוש הטעם כשגדלו הפירות לא יברך עוד, דכבר הוקבע לפרי ברכתו ושהחיינו, ומשמע כמו שכתב הפרי מגדים, דמיירי שנגמר הפרי כל צרכו דאז ראוי לברך עליו שהחיינו כמבואר בסי' רכ"ה סעיף ז', ובנגמר הפרי כי האי גוונא סבירא להו להגהות מימוניות ומרדכי שיברך, ולכאורה לא מצוי כן בימי ניסן והיכי משכחת לה פלוגתייהו, אלא ודאי ניסן לאו דוקא. והרוקח (סי' שמ"ב) ורבינו ירוחם (ח"א נתיב י"ג) כתבו להדיא: "כגון בימי ניסן", וכן ראיתי בספר האשכול (עמ' 68) הלכות ברכות שכתב: "ניסן לאו דוקא, אלא בזמן שרואה הפרח פעם ראשון בשנה". וכן כתב החיד"א בפתח עיניים (ראש השנה י"א) בשם הריטב"א וזה לשונו: "יומי ניסן לאו דוקא, אלא כל מקום ומקום לפי מה דמלבלבי". ובספר צדה לדרך (מאמר א' כלל ג'), הובא באליה רבה, כתב דהוא הדין אם רואה אילנות פורחות בחדש אדר, עד כאן, ופשוט דהוא הדין אייר. וכן כתב מחצית השקל וזה לשונו: "ימי ניסן, אורחא דמלתא נקט שאז דרך האילנות ללבלב בארצות החמות, והוא הדין בחדש אחר", וכן כתב בחיי אדם (כלל ס"ג ב'), וכן כתב הרב "יוסף את אחיו" במערכת ב' אות ז'. וזה לשון הערוך השלחן: "ומברך בשעת הפריחה דאז ניכר שיוציאו פירות. ובמדינתנו אינו בניסן אלא באייר או בתחלת סיון ואז אנו מברכים" עכ"ל.
3
ד׳אלא שמלשון הלכות קטנות (ח"ב סי' כ"ח) משמע שהבין דמה שאמרו "ביומי ניסן" הוא דוקא, וזה לשונו: "ומדאמרו יוצא בימי ניסן, משמע דעל פרחי השקדים שממהרים הרבה קודם ניסן [עיין רש"י קרח י"ז כ"ג] אין לברך", וכן כתב בשמו נכדו הרב פרי האדמה (ח"א, דף כ"ט ע"ד). ובמחילת כבוד תורתם לכאורה לא דקדקו יפה, דמוכח מלשון הטוש"ע וכו' דניסן לאו דוקא, ומבואר כן להדיא בדברי הפוסקים הנ"ל.
4
ה׳וראיתי להחיד"א בברכי יוסף שכבר עמד על דברי הלכות קטנות הללו ממה שכתב הצידה לדרך הנ"ל, ונדחק לישב דגם הלכות קטנות לא כתב כן אלא דוקא לענין פרחי השקדים שתמיד ממהרים, אבל אין הכי נמי שאר אילנות אם במקרה הוציאו פרח באדר גם הלכות קטנות מודה שמברך, ואע"ג דקשה מאד להבין כן מלשון הלכות קטנות והפרי האדמה דדייקי מיומי דניסן, מכל מקום כבר הורה לנו הרב הב"י (ביו"ד סי' רכ"ח) הכלל דמוטב לסבול דוחק הלשון ולא דוחק הענין, והביא דבריו ויקרא אברהם בקונטרס זה הכלל (אות י"א), ועיין בתשובת הר"י פראג'י מהמה (סי' מ"ט, דף מ"ב ע"ב). אלא דכאן אנו סובלים גם דוחק הענין, דלמה יגרע פרח השקד גם שהוא ממהר תדיר, כיון דניסן לאו דוקא ובש"ס סתמא אמרו אילני דמלבלבי.
5
ו׳ועל כל פנים י"ל דגם הלכות קטנות לא אתי לשלול אדר ואייר דבודאי הם בכלל יומי ניסן שאמרו, כמו שכתב החתם סופר בהגהותיו על השו"ע מדלא אמרו "בחודש ניסן" אלא "ביומי ניסן" משמע ניסן לאו דוקא אלא הוא הדין אדר וכל שכן אייר, דכן הוכיח הב"י (ביו"ד סי' ר"א) גבי "מפיצי ביומי תשרי" מדלא אמרו "בחודש תשרי" משמע הוא הדין אלול, אלא מדלא נקט הש"ס סתמא "הרואה אילני דמלבלבי" ונקט "ביומי ניסן" דייק מזה הרב הלכות קטנות לשלול זמן מופלג הרבה קודם ניסן שבודאי אינו במשמעות יומי ניסן, ועל כן על פרחי השקדים שדרך שממהרים הרבה קודם ניסן כתב [ש]אין לברך, אבל בחדש אדר מודה בודאי דגם על פרחי השקדים יש לברך.
6
ז׳מכל האמור מתברר דלא כמאן דאמר הואיל ויש מי שאומר ניסן דוקא, משום ספק ברכות אין לברך בחדש אדר ואייר כי אם דוקא בניסן, דכפי מה שנתבאר ליכא מאן דאמר הכי, ואדרבא כל הפוסקים ראשונים ואחרונים סבירא להו יומי ניסן לאו דוקא, והש"ס אורחא דמלתא נקט, וכל מקום ומקום לפי מה דמלבלבי ובאיזה זמן שהוא חייב לברך פעם בשנה, ואף הרב הלכות קטנות דלא ניחא ליה במה שכתבתי דהש"ס אורחא דמלתא נקט, אלא אתי למעוטי, מודה על כל פנים דלא אתי למעוטי אדר ואייר וכנזכר לעיל.
7
ח׳איברא הברכי יוסף כתב ששמע דברכה זו על דרך האמת שייכא דוקא לימי ניסן, ומלשונו משמע דלעכובא אתמר. אמנם לא נמצא לזה מקור בזוהר הקדוש ובספרי רבינו האר"י גם לא בשאר ספרי קבלה הידועים. והמעיין בדבריו במורה באצבע (סי' ז' אות קצ"ח) יבין שאין זה לעיכוב אלא דקדוק בעלמא שהמדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דוקא. ועיין זכור לאברהם (ח"ג מערכת ברכות אות כ"ח) דכתב בשם עולת שמואל קונפורטי דבליקוטי האר"י מוכח דאם לא נזדמן לברך ביומי ניסן דיכול לברך אף אחר ניסן.
8
ט׳ושוב ראיתי להרב פתח הדביר שהביא קצת מהפוסקים הנ"ל שהסכימו דעפ"י הפשט ראוי לברך גם בחודש אחר, דניסן לאו דוקא, ושוב הביא דברי הברכי יוסף הנ"ל דעל דרך האמת הברכה שייכא דוקא לימי ניסן, ולזה הסכים. וכתב דשורש הדבר הוא בזוהר הקדוש (פ' בלק דף קצ"ו) דאמר ר' אלעזר: יומין רשימין אית בשתא ואינון יומי ניסן ויומי תשרי דאינון רוחין דלא זכו למיעל לגו בהדי צדיקייא משטטן וכו' ואע"ג דזמנין סגיאין משטטן אבל יומין אלין רשימין אינון, ואתחזון על גבי שורין דגנתא וכו', וכוונת הברכה להתפלל על אותן הנשמות שיזכו ליכנס למחיצתם. וכיון דבזוהר הקדוש אמרו יומין רשימין יומי ניסן ויומי תשרי וביומי תשרי ליכא לבלוב לכך אמרו דברכה זו שייכא דוקא ליומי ניסן. ומזה תמה על הרב עולת שמואל הנ"ל דהוכיח ממה שכתב בליקוטי האר"י דהמגולגלים בצומח זמן עלייתם לבעלי חיים היא בארבעה חדשים הראשונים של השנה מניסן עד תמוז, ועל כן כתב שראוי לברך גם אחר ניסן, דהא בהא לא תלייא. אף דהמגולגלים יתוקנו ג"כ בברכה זו, כמו שכתב הרב חיד"א במורה באצבע, מכל מקום עיקר הברכה לא נתקנה בשבילם, ולהם תקנה ממקום אחר וכו', ועיקר הברכה לתקון הנשמות הנדחות הנ"ל שהן דרות באילנות לא ע"י גלגול והן מצפות לתיקון ע"י ברכת האילנות דמלבלבי והיינו בחודש ניסן לבד דאיכא לבלוב. וגם מטעם שכתב הרב שפתי כהן (על התורה פ' בא) על ברכה זו מתבאר דלא שייכא לחודש אחר וכו', עד כאן תורף דבריו.
9
י׳ולכאורה דברי הזוהר הקדוש לא עזר לו אלא נגדו, דמבואר שם דאלין רוחין לאו דוקא ביומי ניסן וכו' משטטן, אלא זמנין סגיאין, ותיקונן לא תלוי ביומי ניסן אלא בברכה שעל אילני דמלבלבי, וא"כ כל זמן דמלבלבי אפשר להעשות אותו תיקון וראוי לברך, דאז באין ומתלבשין בענפי האילן למען יתוקנו, אלא דטוב יותר אם אפשר לברך ביומי ניסן שבהן הנשמות הללו מודין ומשבחין לקב"ה ומעתירים עלינו בני ישראל כמו שאמרו שם בזוהר הקדוש, ועל זה אמרו דיומי ניסן וכו' יומין רשימין אינון, ועדיף טפי אם גם אנו נברך לה' ונתפלל עליהם בימים ההם לבוא אל מקום מנוחתם, ואולי זה טעם המדקדקים שכתב המורה באצבע שהם מקפידים שיהיה דוקא בניסן. ומהשפתי כהן הנ"ל אין ראיה, דהוא דריש טעמא דברכה, ואינו עיקר להוכיח מזה להלכה. על כן נראה לענ"ד להלכה שכל הדרכים שוין, וגם על דרך האמת אפשר לברך בחודש אחר ולאו דוקא ביומי ניסן. ועיין אליה רבה בשם סלת בלולה דהנזהר בברכה זו עליו נאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'.
10
י״איצחק נסים בהה"צ רחמים זצ"ל
11
