יין הטוב, חלק א, אורח חיים מ״דYein HaTov, Part I, Orach Chayim 44
א׳תשובת ידיד נפשי עוז הרה"ג וכו' מוהרצ"פ פראנק שליט"א הגאב"ד דפה עיה"ק
1
ב׳כבוד ידידי הרה"ג המופלא חריף ובקי סיני ועוקר הרים כו' מוהר"ר יצחק נסים בהה"צ רחמים הי"ו.
2
ג׳הגיעני מכתבו היקר ובתוכו רצוף אהבה מחדושי תורה אשר העלה בתשובה להגבירה המצויינת ונודעת בשערים המצויינים מנשים באהל תבורך מרת פרחה ששון תחי', ששאלה כהוגן בדין ברכת הראיה על הני אילני דמלבלבי אם מברכים דוקא ביומי דניסן או לאו דוקא ניסן, ורוצה לשמוע גם את חוות דעתי, ולגודל טרדתי אבוא בקצרה:
3
ד׳בעיקר השאלה יפה העלה כת"ר להלכה דאין לזוז מדברי גדולי האחרונים שכתבו דלאו דוקא ניסן אלא כל זמן שהוא רואה אילנא דמלבלבי מברך עליהם, וכמו שכתב בתשובת השיב משה או"ח סי' ח' דאין צריך לפנים דודאי צריך לברך על חסדי המקום ב"ה יהיה באיזה זמן שיהיה, דמאי שנא, רק דהגמרא נקט ביומי ניסן דהוא אורחא דמילתא ברוב השנים, עכ"ל. וכן העלה בס' מגן גבורים למפרשי הים. וגם בס' משנה ברורה כתב דהא דכתב בשו"ע סי' רכ"ו היוצא בימי ניסן וראה אילנות וכו', כתב על זה: "אורחא דמילתא נקט שאז דרך ארצות החמות ללבלב האילנות, והוא הדין בחדש אחר, כל שרואה הלבלוב פעם ראשון מברך" עכ"ל. וכן משמע מביאור הגר"א, דשיטתו דיומי ניסן לאו דוקא.
4
ה׳ומדי עברי על פני מכתב תשובתו ראיתי שהניח בתימא את הלכות קטנות שדקדק מלשון הגמרא והשו"ע דמדנקט יומי ניסן משמע דעל פרחי שקדים שממהרים קודם ניסן דאין לברך, וכן כתב בס' פרי האדמה. וכן תמה על ס' ברכי יוסף שיצא ליישר הדורים שדברי הלכות קטנות וצדה לדרך לא סתרי אהדדי, וגם הלכות קטנות לא כתב אלא דוקא לענין פרחי השקדים, אבל בשאר אילנות גם הלכות קטנות מודה שמברך גם באדר אם במקרה הוציאו פרח, ומעכ"ת קרא בתימא דלמה יגרע פרח שקד מאילנות אחרים.
5
ו׳ולענ"ד דבר גדול דבר הברכי יוסף בישוב דברי הלכות קטנות. ולזה אקדים דבעיקר השאלה י"ל דהיא נחלקת לשתים: א) אם הא דאמרו יומי ניסן הוא לאו דוקא וכל אימת דחזי מברך, או נאמר דיומי ניסן דוקא, משום דכל עיקר תקנת ברכה זו נתקנה לברך רק בזמן הקבוע מצד הטבע ללבלובי דאילנות. ב) דאף אם תמצי לומר דיומי ניסן דוקא, עדיין יש מקום בראש להסתפק דשמא באמת לאו שמא גרים ולאו בשם החדש תליא מילתא אלא דהקפידא הוא על אותו החדש שנבחר מצד ההשגחה להיות לו טבע זה של צמוח ולבלובי דאילני, וכענין שהתורה קוראת לניסן בשם חדש האביב ופירש רש"י "שאין ניסן קרוי אביב אלא ע"פ בשול התבואה שמתבכרת בו" (סנהדרין י"ג ב'). ומכיון דנאמר דכל עיקר זמן דיומי ניסן הוא משום דהברכה נקבעה לברך בזמן המיוחד לצמיחת האילנות, שוב ממילא מובן דבאותם מדינות הרחוקות שטבע הצמיחה משונה לזמן אחר, שם חוזר הדין לברך ברכה זו דוקא באותו החדש שיש לו טבע הצמיחה והלבלוב במדינה ההיא באשר היא שם, ולא עדיפא ברכת ראיה זו מקריאת שמע וברכותיה, וכן לענין שבת קדש, דכשמקדשין השבת באירופה הוא תחלת ערב שבת קדש באמריקה, וכשמבדילין במוצאי שבת קודש באירופה הוא שחרית יום השבת באמריקה, וא"כ זה עומד ומברך מעריב ערבים וזה יוצר המאורות בשעה אחת, זה מותר לו לעשות מלאכה וזה יוצא לסקל אם עושה מלאכה, הרי דבגופי תורה אזלינן בכל אחד לפי מקומו ושעתו, א"כ גם בברכה זו לא רחוק לומר דיסוד תקנתם היה מעיקרא שכל אחד יברך על ראייתו לפי מקומו ושעתו.
6
ז׳ובזה אמרתי לדון בדברי החיד"א שמוכיח מריטב"א (ראש השנה י"א) דלאו דוקא ניסן, דלפי הנ"ל י"ל דגם למאן דאמר דיומי דניסן דוקא, מכל מקום במדינות הרחוקות שטבע לבלובי דאילני נקבע בהם בחדשים אחרים גם זמן הברכה נגרר בתר ירחא דידהו. וכן דייק לשונו של הריטב"א, שאינו אומר בקצרה דכל אימת דחזי מברך, אלא אומר דכל מקום ומקום לפי מה דמלבלבי, דמשמע להדיא דחלוק מקומות יש, דהיינו דבכל מקום ומקום אזלינן בתר ירחא דאביבא דידיה, ובארץ ישראל וכדומה דזמנא דלבלובי הוא ביומי ניסן אין הכי נמי דיומי ניסן דוקא ואם במקרה פרחו האילנות באדר ימתין מלברך עד ניסן. והא דאמרינן דמה שהוזכר בגמרא ובשו"ע יומי ניסן דהוא לאו דוקא, היינו לגבי מדינות אחרות שטבע הצמיחה נקבעה שם בחדש אחר, אבל בארץ ישראל י"ל דדוקא הוא.
7
ח׳ומעתה אשובה לדברי הלכות קטנות, דזה פשוט דאף למאן דאמר דיומי ניסן לאו דוקא, צריך לתת טעם על זה דנקטו בלשונם "יומי ניסן", והיינו דאמרינן דלא דברו אלא בהוה ומשום דביומי ניסן שכיחי דמלבלבי נקט ניסן. והנה אילן השקד מטבעו ללבלב קודם ניסן, ולכן שפיר הקשה בעל הלכות קטנות דאף שבדבר ההוה דברו מכל מקום יקשה דאמאי לא אמרו יומי אדר דשכיחא לבלובא דשקדים, ומשום הכי מכריח דעל כרחך משום שקדים לחוד לא מברכין, והיינו דהברכה נתקנה בזמן שרוב מיני אילנות מלבלבין, וכמו שאומר שם בהלכות קטנות דבעי ריבוי אילנות ואין מברכין על אילן יחיד. ונמצא דדינו של הלכות קטנות אינו לומר דתליא בשם החדש אלא בזמן לבלובא דאילני יהיה באיזה חדש שהוא, אם רוב אילנות מלבלבין מברכין. ומעתה דברי הברכי יוסף מאירין שגם הלכות קטנות לא אמר אלא בזמן שמלבלב מין אחד כגון השקד אינו מברך, דאם לא כן הלא יקשה מאי שנא דהזכיר ניסן מכיון דניסן לאו דוקא, אלא להשמיענו דבשביל מין יחידי אין מברכין, ודבר בהוה ביומי ניסן דאז רוב האילנות מלבלבין, אבל במקרה דגם שאר אילנות לבלבו באדר שפיר מברך.
8
ט׳ומדי דברי בזה נתעוררתי לחקור למאן דאמר דיומי ניסן דוקא אי נשים איתנייהו בברכה זו, דלכאורה י"ל דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ופטירי. ואף [ד]כאן י"ל דלילה אינו פוטר לגמרי, דהחיוב נמשך לברך אח"כ ביום, מכל מקום הרי [כ]עין זה הקשו תוס' (קדושין ל"ו א') ד"ה הקבלות: "וא"ת אמאי אצטריך קרא בגמרא למעוטי נשים, תיפוק ליה דכולהו מצות עשה שהזמן גרמא הוו שהרי אינן נוהגות אלא ביום", וכן הקשו שם כ"ט א' ובמגלה כ"א ד"ה דכתיב. וכן ראיתי להטורי אבן במגילה שם מוכיח דמקרא ביכורים נוהג בלילה מדתנן בפרק קמא בבכורים דעבד ואשה מביאין ואין קוראין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי, וקרא למה לי ותיפוק ליה דהוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא, אלא על כרחך שמע מינה דמצות קריאה בלילה נמי איתא, עכ"ל. ובתשובת חתם סופר (אורח חיים נ"ו) מביא שהנשים אין מברכות ברכת החמה יעויין שם, דאע"פ דתמה שם דאמאי לא נהגו נשים לברך ברכה זו, על כרחך כוונתו דהיינו דאע"פ דפטורי מכל מקום הרי כבר נהגו לקיים גם מצות שלא נתחייבו בהן, אבל מעיקר הדין משמע דפטירי משום מצות עשה שהזמן גרמא. ועיין או"ח ס' רצ"ו סעיף ח' דדעת הרמ"א דנשים לא יבדילו לעצמן, וכתב המגן אברהם: "דוקא במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך, אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן אין רשאין, ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה" עכ"ל, ובדברי המגן אברהם אלו מיושבת תמיהת החתם סופר הנזכר על ברכת החמה. אך י"ל דגם זה תליא בפלוגתא דרש"י ותוס' (ברכות כ') אי בדרבנן איתא להך כללא דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, וקצת משמע מרש"י שם דבדרבנן לא אמרינן כן. ובדרך הערה בעלמא אמרתי כעין זה במה שכתב המגן אברהם בסי' רי"ט בשם הכנסת הגדולה דתמה למה איך הנשים מברכות ברכת הגומל, והמגן אברהם תירץ דאפשר שמנהגן מפני שסבירא להו דברכות אלו רשות, עכ"ל. ועדיין יש לעיין דמכל מקום אמאי אין מברכות כאנשים. ורציתי לומר על פי מה שהביא בחתם סופר (או"ח נ"א) דיש אומרים דברכת הגומל אינה בלילה משום דהיא נתקנה במקום קרבן תודה, כמו שכתב הרא"ש פ' הרואה (סי' ג'), ותודה אינה אלא ביום. ולפי זה י"ל דמה שנהגו שלא לברך הוא משום דסבירא להו דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, ומשום דאיכא תרתי דהוו דרבנן וגם זמן גרמא לא קבלו נשים עלייהו, כמו שכתב הט"ז (סי' רצ"ו ס"ק ו') לגבי הבדלה דלא יבדילו לעצמן. ואין הכי נמי דלדידן דמברכין ברכת הגומל בלילה, ממילא דגם נשים ישנן בכלל ברכה זו. אלא דגם אם תמצי לומר דאין ברכת הגומל בלילה עדיין יש לדון דאין זה בכלל מצות עשה שהזמן גרמא על פי מה שכתב הטורי אבן (חגיגה ט"ז) להוכיח דגם נשים ישנן בכלל מצות עשה דשריפת נותר אע"ג דאינה בלילה, דאם לא כן גם לגבי אנשים לא יהא לא תעשה דלא תותירו בכלל לאו הניתק לעשה. וכדכתב הרמב"ם ריש פרק קמא מתמורה דהיכא דהלאו כולל יותר מהעשה לא הוי לאו הניתק לעשה, ולכן אסברא לן דבקיום מצות עשה דבלאו הכי אינה אלא פעם אחת לא חשיב זמן גרמא אלא דכשעובר הזמן אזדה לה לגמרי ובטלה מצותה ואין לה תשלומים עוד, מה שאין כן היכא דהמצוה אינה מתבטלת אלא דחוזרת לחיובא והלילה אינה אלא מפסקת לקיומה זה אינו מצות עשה שהזמן גרמא, ומיישב בזה קושית תוס' דקדושין ומגילה שהבאתי לעיל. ולפי זה בברכת הודאה, דאף שאין מברכין בלילה הוא עומד בחיובו לאור היום, לא שייך בזה פטורא דזמן גרמא. אך מכל מקום לא יתבטל הטעם לגבי אלה שנהגו שלא לברך, די"ל דקיימו בשיטת תוס' הנזכר דלית להו סברא זו.
9
י׳ומעתה ניהדר לדידן דבברכת אילני דמלבלבי אין זה זמן גרמא אף להסוברים דיומי ניסן דוקא נינהו, שהרי מצינו מצות בכורים שאינה נוהגת אלא עד חנוכה, ומכל מקום תנן בפ"א דבכורים דנשים ועבדים חייבין, ומפרש בס' טורי אבן (מגילה כ' ב') דזמן גרמא לא נקרא אלא שהפטור הוא מצד הזמן בעצמו, אבל הא דאינו מביא בכורים מחנוכה ואילך אינו מצד הזמן אלא שדבר אחר גורם להם שאינם מצויים על פני השדה עוד, עכ"ל. לפי זה בברכת ראיה דידן כבר אמרנו לעיל דמאן דאמר יומי ניסן דוקא אין הקפידא על שם חדש ניסן אלא דבעינן ירחא דאביבא וזמנא דלבלובא, [ו]במקומות שטבע הלבלוב הוא בחדש אחר אין הכי נמי דזמן חיוב הברכה משתנה לפי המקום, לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים נמי איתנייהו בכלל ברכה זו. כל זה כתבתי לפום ריהטא להשתעשע אתו בדברי תורה.
10
י״אוהנני ידידו דורש שלום תורתו באהבה רבה
11
י״בצבי פסח במוהרי"ל פראנק
12
