יין הטוב, חלק א, אורח חיים מ״זYein HaTov, Part I, Orach Chayim 47
א׳אם יש הסכמה שלא לדור ביפו או בשכם משום ישוב ירושלים, ואם העולה לארץ ישראל צריך לברך שהחיינו
1
ב׳לכבוד הרב החכם וחוקר איש האשכולות וכו' כש"ת כמוה"ר יצחק בהר"ר בנימין שי' יהודה שליט"א.
2
ג׳בדבר מה שכתב כת"ר שזוכר ברור שיש הסכמה קדומה ממרן מהר"י קארו ושאר גדולים עמו שגזרו שלא לדור דירת קבע ביפו משום ישוב ירושלם ת"ו, וכעת שכח באיזה ספר ראה שהובאה הסכמה זו, ואותי שאל אם יש בידי להחזיר לו אבידתו. ועוד זאת זוכר ששמע בילדותו שאיזה גדולים כשעלו לפה עיה"ק אחרי שקרעו כדין החליפו בגד הקריעה וברכו שהחיינו, ומבקש לדעת אם ראיתי נזכר בפוסקים דעל ישיבת ארץ ישראל יש לברך שהחיינו.
3
ד׳תשובה. בס' "תנופה חיים" למהר"ח פאלאג'י (בדברי הימים ב' י, א) על פסוק וילך רחבעם שכמה כתב וזה לשונו: "מרן מהר"י קארו ז"ל וכל קדושים עמו החרימו שלא ידורו דירת קבע בשכם משום שאר ארצות הקדש המפורסמות שיש בהם כמה גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם", וסיים: "ובזמנינו זה כמו ארבע שנים יצא לישע תלמיד חכם אחד מתושבי ארץ ישראל והשתדל לסובב נתיבות כדי לעשות ישוב בשכם בבית הכנסת וטבילה ותלמוד תורה וכיוצא ולא אסתייעא ליה מלתא כי לקח אותו אלהים בעודו עסוק בזה. הוא היודע הנסתרות, בהדי כבשי דרחמנא למה לן" עכ"ל, ולא נתבאר בדבריו אם מפי השמועה שמע שמרן מהר"י קארו וכל קדושים עמו החרימו שלא לדור דירת קבע בשכם או שראה הסכמתם באיזה ספר ולא ציין עליו, כי לא מצאתי לעת עתה המקור היסודי לדבר הזה וגם לא ראיתי מי עוד הזכיר הסכמה זו, וקשה לומר דהסכמה היתה על שכם ויפו יחד והתנופה חיים לא הזכיר רק שכם, על כן אני אומר דיתכן מאד שנתחלף לכת"ר שכם ביפו ורום מעלתו ראה הסכמה זאת שבס' תנופה חיים הנ"ל, או בס' אחרון אחר שהעתיק דבריו. [אחר זמן מהדפסת ספרי זה הראני בני ידידי כה"ר מאיר בניהו הי"ו שבלוח לונץ של שנת תרנ"ט (עמוד 72) כותב שם ר"י גאלדמאן כי החרם החרימו חכמי ורבני הספרדים בירושלם את המתישב ביפו. ושם כתב העורך (עמוד 79) ששאל את זקן חכמי הדור הראש"ל ר"י אלישר אודות החרם הזה, והשיב לו שלא שמע מזה מעולם. ובשו"ת שאלת שלמה לר"ש ורטהיימר ח"ב כתב ששמע מפי חכמים וסופרים שהיה חרם שלא ישבו יהודים ביפו בעבור ישוב ירושלים. והרב אג"ן התירו בזמנו ומינה את ר' יהודה הלוי לרב ביפו. ואף אם נניח שבאמת החרימו, והדבר תמוה שהגרי"ש אלישר לא ידע מזה, מכל מקום אין זה אלא בזמן מאוחר, והשואל רצה לדעת על זמן מרן השו"ע].
4
ה׳ועל דבר ברכת שהחיינו על ישיבת ארץ ישראל, נסתפק בזה הלכות קטנות (ח"א סי' קכ"ב) אם יברכו שהחיינו אחר שיברכו דיין האמת על הקריעה, וכתב אפשר שבכלל הגומל הוא נכלל, ומשמע דאלמלא שיש לו לברך הגומל היה מקום לומר שיש לברך שהחיינו. ונראה לענ"ד לכאורה שהוא על תועלת הנפשית שמשיג בבואו לארץ ישראל (ועיין תרומת הדשן בפסקים וכתבים סי' פ"ח), ואף שהוא מיצר ודואג על החרבן, דברכת שהחיינו אינה תלויה בשמחה, אלא בדבר שמגיע לו תועלת ממנו, ואע"פ שמתערב עמה צער ואנחה. וכמו שכתב הרשב"א בתשובה (סי' רמ"ה), והביא ראיה מהא דתניא בברכות נ"ט: "מת אביו והוא יורשו מברך שהחיינו", הרי דאע"פ שנכסים אלו שבאו לו באו בעגמת נפש ובמרירות לב ע"י מיתת אביו מברך שהחיינו, וכן קיימא לן בשו"ע (סי' רכ"ג). ועיין שם עוד בשו"ע דאם ילדה אשתו זכר ומתה בלידתה מברך שהחיינו וגם דיין האמת, ואם על תועלת גופנית כי האי גוונא מברך שהחיינו קל וחומר על התועלת הרוחנית שמשיג בבואו לארץ ישראל. [ועיין תוספות בכורות (דף מ"ט ע"א ד"ה לאחר), ודרישה סי' ש"ה]. ועוד דישיבת ארץ ישראל היא מצות עשה מן התורה כמו שכתב הרמב"ן (במדבר לג, נג) ובספר המצות (בהשגות מצות עשה ד') וכן הסכימו רב ככל הפוסקים, ועיין נשמת כל חי (ח"א סי' מ"ח ומ"ט) שהאריך והביא כל דעות הפוסקים בזה. ועל קיום מצות עשה זו, ששקולה כנגד כל מצות התורה כמו שאמרו בספרי (פ' ראה כ"ח), בודאי היה מקום לומר שיש לברך שהחיינו אלמלא שמברך הגומל.
5
ו׳אלא דשוב ראיתי בתשובת לב חיים (ח"ג סי' ל"ג) שהוא עצמו חקר בזה אם יש לברך זמן על קיום מצות עשה דישיבת ארץ ישראל, והביא דברי המגן אברהם (סי' רכ"ג ס"ק ה') שכתב דעל ספרים חדשים אין לברך זמן דמצות לאו ליהנות ניתנו ואין מברכין זמן רק על מצות הבאים מזמן לזמן כמ"ש בסי' כ"ב, עיין שם. והקשה הלב חיים, כיון דכתב המגן אברהם דמצות לאו ליהנות ניתנו למה היה צריך להוסיף "ואין מברכין זמן רק על מצות הבאים מזמן לזמן". וכתב דנראה דרצונו לומר דאפילו למאן דאמר ליהנות ניתנו אין מברכין רק על מצות הבאים מזמן לזמן. וסיים: "וממילא על מצות עשה דישיבת ארץ ישראל לכולי עלמא אין מברכין, דישיבת ארץ ישראל אינה תלויה בזמן דכל יומא זמניה הוא ולא שייך בה זמן" עכ"ל. ולפי הנראה לא ראה את דברי הלכות קטנות הנ"ל דמשמע מדבריו דאלמלא שמברך הגומל היה ראוי לברך שהחיינו. וי"ל משום דישיבת ארץ ישראל מצוה שאינה מצויה ולא כל אדם זוכה לה, ועל מצוה שאינה מצויה מברכין שהחיינו כמו על מצוה הבאה מזמן לזמן, כמו שכתב הרמב"ם (פי"א מהלכות ברכות ה"ט). ועיין שם דמהאי טעמא מברכין שהחיינו על המילה, ועיין שו"ע יו"ד (סי' רס"ה סעיף ז') וכן כתב המגן אברהם בסי' כ"ב הנ"ל. ועיין בהגהות הגאון מהר"ב פרענקיל בסי' רכ"ג ועיין מה שהאריך המגיה בס' לב חיים הנ"ל ויש להשיב על דבריו.
6
ז׳והנה אע"ג דמדברי הלכות קטנות הנ"ל משמע דיוצא בברכת הגומל, הנה הוא עצמו סתר משנתו להלן בסי' רי"ג דכתב דאם בא מרחוק להשתטח על קבר אביו שמברך שהחיינו ודיין האמת אע"פ שצריך לברך הגומל. ואע"ג דיש לחלק, מכל מקום י"ל דאותם הגדולים ששמע כת"ר שהחליפו בגד הקריעה וברכו שהחיינו על צד היותר טוב עשו שהחליפו בגד הקרוע בבגד חדש וברכו שהחיינו על בגד החדש, וכיוונו בזה גם על מצות ישיבת ארץ ישראל. ועיין בשו"ע (סי' ת"ר סעיף ב') ועיין שיורי ברכה (סי' רכ"ג) וברכי יוסף (יו"ד סי' ע"ר אות ח'), לדוד אמת (סי' ו') ושו"ת יהודה יעלה אסאד (יו"ד סי' רע"ז, רפ"ב, רפ"ג) ובתשובת כתב סופר (או"ח סי' כ"ו). ועוד יש להאריך בענין זה אלא שאיני מופנה לזה כעת. ולעשות רצון כת"ר כתבתי שורות אלו בחפזון רב. ובימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח.
7
ח׳יצחק נסים
8
