יין הטוב, חלק א, אורח חיים נ׳Yein HaTov, Part I, Orach Chayim 50
א׳בענין הנ"ל
1
ב׳תשובת ידיד נפשי עוז הרה"ג מוהרצ"פ פראנק הגאון אב"ד דפה עיה"ק שליט"א שכתב להפוכי בזכותיה דגברא רבה בעל העובדא הנ"ל, ולא ראיתי להשיב על דברי קודשו מה שנראה לענ"ד להשיב מפני שכבר הארכתי בזה די והמעיין הישר יבין בנקל כי צדקו דברי.
2
ג׳כבוד ידידי הרה"ג המפורסם מוהר"ר יצחק נסים שליט"א.
3
ד׳אחרי דרך מבוא השלום והברכה כראוי למעלת כ"ת, הנה עברתי על תשובתו בנידון עובדא דהוה שהגאון אב"ד ממונקאטש בירך שהחיינו על ראייתו ראיה ראשונה בקבלת פני גדול הדור הרה"ג מהרש"א אלפאנדרי זצ"ל. וכת"ר העלה שזהו נגד המפורש בשו"ע (סי' רכ"ה) דעל ראיית חבירו שלא ראהו מעולם אינו מברך. הנה בכלל דבריו טובים ונכוחים. אלא שכבר אמרו ז"ל (חולין ז' ע"א): "מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו", ופירש רש"י: "אע"פ שדבר תימה הוא וכו'", ולכן אמרתי להפך בזכותיה דתלמיד חכם גדול מפורסם, והנני להעיר קצת בנוגע לעובדא זו.
4
ה׳וראשית כל שיח, במה שכתב כת"ר דכן מוכח להדיא במקור הדין בדברי ר' יהושע בן לוי וכו', לענ"ד לא נחית הרשב"א להכריח חידוש דינו מהגמרא, שהרי יסוד ההוכחה של הרשב"א אינו אלא מתוך סברתו הפשוטה דבכי האי גוונא שלא ראהו מעולם לא משכחת ליה החילוק שאמרו בגמרא בין ראהו אחר שלשים להרואה אותו לאחר י"ב חדש, משום דתמיד הראיה היא אחר י"ב חדש, ונמצא דכל ההכרח שאנו יכולים להוציא ממאמר הזה היינו דר' יהושע בן לוי לא מיירי בכי האי גוונא שלא ראהו מעולם, אבל עדיין אין זאת אומרת דבכי האי גוונא שלא ראהו מעולם אינו מברך כלל, דהא שפיר י"ל דיש ברכה גם בשלא ראהו מעולם. אלא דחילוק ברכות לא יתכן בכי האי גוונא, ור' יהושע בן לוי שרוצה להשמיענו דיש חילוק במטבע הברכה, על כרחך בשראהו מכבר מדבר ואין מזה משמעות כלל למעט לא ראהו מעולם מדין ברכה. וא"כ קשה לומר דהוכחת הרשב"א היא שאין מברכין כלל על זה שלא ראהו מעולם, ועל כרחך צריך לומר דהרשב"א מחדש דינו מסברא ולא מגמרא, וכל עיקר שהוא מדקדק מלשון הגמרא זהו כדי שלא יהיה מקום לבעל דין לחלוק על סברת הרשב"א, שהרי בגמרא סתמא אמרו דהרואה את חבירו בלי שום חילוק וכיצד ניקום אנן לחלק מסברא בעלמא נגד סתימות לשון הגמרא דמשמע דאין חילוק, על זה בא הרשב"א כמשיב דמתוך זה שר' יהושע בן לוי מחלק בין ראהו אחר ל' לראהו אחר י"ב חדש, סתמא זו הוי כפירושו להדיא דבחבירו שכבר ראהו מדבר. ואף שבודאי יש לדון דמכל מקום גם בשלא ראהו יש ברכה לזה ור' יהושע בן לוי דנקט למילתיה במי שראהו מכבר היינו בשביל החילוק שנתחדש, לזה בא הרשב"א ואמר מסברא דבשלא ראהו ליכא ברכה כלל.
5
ו׳ומריש הוה קשיא לי בלשון הרשב"א דפתח בתרתי, במי שלא ראהו מעולם וגם במי שראהו כבר אלא ש[לא] היה רגיל אצלו דתרווייהו לא בעו ברכה, ותוך כדי דיבור מביא ההוכחה מהגמרא. והלא מהגמרא ליכא ראיה אלא על אחת ולא על מי שלא היה רגיל אצלו, ומנא ליה להרשב"א להוסיף מה שלא הוכח מהגמרא, ולפום ריהטא נראה שמעמיד דבריו על משמעות הסוגיא. אבל לפי האמור אתי שפיר, דבאמת גם הדין הראשון רק מסברא אמרו, והך דיוקא דקא דייק אינו אלא שלא תהא סתירה לדבריו מסתימת הסוגיא דלא מחלקינן כלל, ומוכיח דהסוגיא מדברת בראהו מכבר אבל בלא ראהו לא מיירי, וחוזר הדין לפי הסברא דמסתבר לו שלא לברך בתרווייהו.
6
ז׳והנה הפרי מגדים (באשל אברהם סי' רכ"ה ס"ק א') כתב: "ילדה אשתו והוא היה במדינת הים וראהו עתה מברך שהחיינו או מחיה המתים". ולפי הוכחת הרשב"א מדברי הגמרא ליכא ברכה כלל בשלא ראהו מעולם ודברי הפרי מגדים נסתרים מסוגית הגמרא, אבל לפי מה שכתבתי לעיל אין ראיה מהגמרא דליכא ברכה בשלא ראהו מעולם, אבל מכל מקום מתוך דברי הרשב"א קשה על הפרי מגדים. אך י"ל דגם הרשב"א לא אמר אלא בסתם בני אדם שאין שמחה בראייתם, מה שאין כן בנידון הפרי מגדים שידוע שיש לו שמחה חוזר הדין דחייב לברך. לפי זה יש להצדיק ההיא עובדא דהגאון אב"ד ממונקאטש שבירך משום דקים ליה בגווה שהוא שמח בלבו על ראייתו, וגם להרשב"א באופן זה שיש אומדנא על שמחת לבו שפיר מברך.
7
ח׳ובדברי הפרי מגדים שאמר דמברך שהחיינו או מחיה המתים נסתפקתי: אם יש לו רשות לברך איזה ברכה שירצה לברך, או לצדדין קתני, דאחר ל' מברך שהחיינו ולאחר י"ב חדש מברך מחיה המתים, ומצאתי במשנה ברורה שכתב כהצד השני. אבל תמוה לי דזה נסתר מתוך דברי הרשב"א שהניח ליסוד מוחלט דבשלא ראהו מעולם דאין מקום לחלק במטבע הברכה בין אחר שלשים או אחר י"ב חדש. והיה נראה לי לומר דלסלקא דעתא דהרשב"א שהגמרא מיירי בשלא ראהו מעולם מקשה הרשב"א דלעולם צריך לברך מחיה המתים דתמיד הוא אחר י"ב חדש, אבל למסקנת הרשב"א דר' יהושע בן לוי לא מיירי בשלא ראהו מעולם השתא אם מזדמן לנו דין ברכה, גם בשלא ראהו אין לנו הכרעה גמורה איזה ברכה יברך, ויש לדון דבאמת נתכוון הפרי מגדים לומר דיש לו רשות לברך איזה שירצה או שהחיינו או מחיה המתים, ודיוקו של הרשב"א קיים דמגמרא בדלא ראהו ליכא חילוק ברכות.
8
ט׳ובהחפזי אקצר, והנני דורש שלום תורתו באהבה רבה וברכת כתיבה וחתימה טובה לשנת גאולה וישועה קרובה.
9
י׳ידידו צבי פסח פראנק
10