יין הטוב, חלק א, אורח חיים נ״אYein HaTov, Part I, Orach Chayim 51
א׳בענין אמירת פרשת העקידה במנחה, מכ"י עטרת ראשי הרב אבא מארי זצ"ל
1
ב׳בדבר אמירת פרשת העקידה במנחה, כתב הגאון חיד"א בשיורי ברכה (סי' א' אות ג') דיש מי שכתב לאומרה גם בתחלת סדר תפלת המנחה, וכן נוהגים קצת. ובקשר גודל (סי' כ"ד אות י"ד) כתב: "בתפלת מנחה טוב לומר העקדה עד והארץ אזכור". ובשלמי צבור (דף קס"א ע"ד) כתב כן בשם ס' שתי ידות למהר"מ די לונזאנו בדרך החיים (דף ק"ב), וזה לשונו: "תרתי בלבי וראיתי כי הזמן היותר ראוי לומר פרשת העקידה הוא זמן תפלת המנחה, אע"פ שראוי לאומרה גם בשחר. והיודע סוד זמן תפלת המנחה יכיר כי כדברי כן הוא" עכ"ל וסיים על זה השלמי צבור עצמו, וזה לשונו: "ואנכי הצעיר שמעתי שכן היה המנהג בקושטא ובטלו הרב כמוהר"ר חיים אלפאנדרי זלה"ה". והרב המגיה בשלמי צבור שם ציין לדברי השיורי ברכה הנ"ל. וכמו כן מהר"ח פאלאג'י ברוח חיים (סי' א' אות כ"ז) ובכף החיים (סי' י"ט אות י"ט) הביא דברי מהר"מ די לונזנו וציין לקשר גודל הנ"ל וכתב: "ולפחות האנשים שיש להם פנאי בעת ההיא יזהרו להתחיל במנחה מפרשת העקידה" עיין שם. אמנם בסדור האר"י אשר סידר מהר"י קאפיל כתב וזה לשונו: "אבל פרשת העקידה אין לומר במנחה, כי סוד העקידה הוא ע"י סטרא דאברהם וכו'" עיין שם. ואפשר דמטעם זה ביטל מנהג קושטא הרב מהר"ח אלפאנדרי הנ"ל.
2
ג׳והנה פה עירנו בגדאד לא ראיתי מי שנוהג לומר פרשת העקידה במנחה, חוץ מביום הכפורים שמנהגינו לאומרה גם במנחה לפי שיש אומרים שהעקידה היתה ביום הכפורים בעלות המנחה, ומנהגנו לומר נמי פסוק ושחט אותו על ירך המזבח וכו' ואח"כ אנו אומרים התפלה שסידר הרב חיד"א בקונטריס "כף אחת" (סי' ח'). אלא שאני הדל מעודי הייתי מפקפק על מה שכתוב בנוסח התפלה הנ"ל: "ותזכור לנו עקידתו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו ע"ה אשר בימים האלה בזמן הזה בעשור לחדש תשרי היתה עקידתו בהעלות המנחה". דהן אמת שכן כתב הרב חיד"א עצמו בכמה מקומות בשם פרקי ר' אליעזר דעקידת יצחק אבינו ע"ה היתה ביום הכפורים בשעת המנחה, ועיין בחומת אנ"ך איוב סי' ב', אמנם נראה שנמשך בזה אחר דברי ס' חמדת ימים שכתב כן בסדר תפלת מנחה דיום הכפורים בשם פרקי ר' אליעזר, וכן כתב נמי הנחלת בנימין (מצוה ל"ב סי' י"א) בשם פרקי ר' אליעזר. ועיין שם בחמדת ימים שכתב דמה שאמר בזוהר ויצא (דף קס"ד ע"ב) דההיא שעתא דאתעקד יצחק על גבי מדבחא בין הערבים הוה, הכוונה בין הערבים דיום הכפורים כמו שאמרו בפרקי ר' אליעזר. ועיין שם עוד בחמדת ימים שבתפלה שסידר לאומרה במנחת יום הכפורים בעת הוצאת הספר תורה, כתב נמי כן: "וזכור לנו וכו' ואת העקידה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח 'ביום הזה לעת כזאת'". ואני חפשתי בפרקי ר' אליעזר בכמה דפוסים ולא מצאתי שכתב זמן העקידה מתי היה, ואף דיתכן שהיה להם פרקי ר' אליעזר בכ"י שבו מצאו כתוב דהעקידה היתה ביום הכפורים בשעת המנחה, אך לא יתכן לבאר כן בדברי הזוהר הנ"ל, דבזוהר ויקרא (דף י"ח) מבואר להדיא דבראש השנה היתה העקדה ומהאי טעמא קורין פרשת העקידה בראש השנה. וכן משמע ברעיא מהימנא (פ' תצא דף רפ"ב): "ראש השנה דרועא שמאלא וכו' ועקידה דיצחק תמן הוה", ועל כרחך צ"ל דמה שאמר בזוהר ויצא הנ"ל דהעקידה בין הערבים הי[ת]ה, היינו בין הערבים דראש השנה. וכן מצאתי בשבלי הלקט (סי' רפ"ח) ובתניא (סי' ע"ד) שכתבו דמהאי טעמא קורין פרשת העקידה בראש השנה לפי שבראש השנה היתה העקידה. וכן כתב הר"ד אבודרהם (בהלכות ראש השנה עמ' רס"ט) בשם המדרש שבראש השנה נעקד יצחק על גבי המזבח ואותו היום שמעה שרה אמנו ותצעק ותיבב ותליל, ועל כן אמר הכתוב יום תרועה יהיה לכם, ומתרגם "יום יבבא", כדי שיזכור לנו הקב"ה יללת שרה אמנו ויכפר לנו, עכ"ל עיין שם.
3
ד׳וראיתי להרב מטה יהודה (בסי' תקפ"ד דין ב') שהעיר על מה שכתב הר"ן (ראש השנה ט' ע"א ד"ה מכלל) דהטעם שקורין ביום ב' דראש השנה פרשת העקידה כדי להזכיר "עקידת יצחק ואילו" שבשביל כך תוקעין בשופר של איל, דעדיפא מינה הוה ליה להר"ן לומר משום שהעקידה היתה בראש השנה כדאיתא בזוהר ויקרא (דף י"ח). ולענ"ד אין זה דוחק לומר שגם כוונת הר"ן כן היא דכדי להזכיר ולעורר זכות העקידה שהיתה בראש השנה תוקעין בשופר של איל וקורין פרשת העקידה, דמדאמר רבי אבהו (ראש השנה ט"ז): "למה תוקעין בשל איל? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק וכו'" איכא למשמע הכי דבראש השנה היתה העקידה. ועיין שם במטה יהודה שכתב וזה לשונו: "ושוב אחרי כותבי מצאתי בס' חמדת ימים שכתב וזה לשונו: 'ואמרו ז"ל שיצחק נעקד ביום הכפורים לעת ערב כמו שאמר בזוהר פרשת ויצא דההיא שעתא דאתעקד יצחק על גבי מדבחא בין הערבים הוה. וביארו בפרקי ר' אליעזר שהיה ביום הכפורים' עד כאן, וצ"ע לזווג שני המאמרים כאחד, כי לפי הנראה דסברות חלוקות הן. וראיתי להמפרש בעל באר יצחק (בפ' וירא דרוש ד') שנרגש מזה והניחו בצ"ע, עיין שם" עכ"ל. והביא דבריו הרב חיד"א במחזיק ברכה בקונטרס אחרון (סי' תקפ"ד) וכתב עליו: "ולא קשיא מידי, כי מאמר פרשת ויקרא אין הדברים כפשטן. כי הוא רומז על האר"ש בסתר עליון עלה בכב"ש המדות שבמקדש הרומזים לאבות כידוע" עכ"ל, והביא דבריו השלמי חגיגה (דף רע"ב). ונראה דרצונו לומר דיצחק האמור במאמר הזוהר דפרשת ויקרא הוא כנוי לגבורה וכו'. ולענ"ד גם הפשט לא יופשט, דאיזה הכרח יש שמכריחנו לפרש בדברי הזוהר דהעקידה היתה ביום הכפורים, אם כדי להשוות הזוהר והפרקי ר' אליעזר, הרי יש מדרש אחר שמבואר בו דהעקידה היתה בראש השנה כפשט דברי הזוהר, כמו שכתבו הר"ד אבודרהם והרוקח. ובודאי גם השבלי הלקט והתניא שכתבו דבראש השנה היתה העקידה מצאו כן במדרשי חז"ל. ועיין במדרש רבה (ויקרא פ' כ"ט): "בחדש השביעי. רבי ברכיה הוה קרי ליה ירחא דשבועתא שבו נשבע הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה, הדא הוא דתימא ויאמר בי נשבעתי נאם ה'", אך אין מזה הכרע לכאן או לכאן.
4
ה׳ועל כן נראה לענ"ד שלא להזכיר בתפלה הנ"ל שביום הכפורים היתה עקידתו, דהרי זה כמדבר שקר ח"ו לדברי הרבים שסוברים דבראש השנה היתה העקידה. ואל תשיבני מהא דאמרינן בראש השנה (דף כ"ז ע"א): "כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון', כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם", אע"ג דרבי יהושע אומר בניסן נברא העולם, די"ל דהיכא דנפסק הלכה כחד מאן דאמר שאני, ועיין שם בתוספות. וכתבו נמי שם: "ואומר רבינו תם דאלו ואלו דברי אלהים חיים, דאיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה להבראות ולא נברא עד ניסן". ועיין מגן אברהם ומחצית השקל (סי' תקצ"ב ס"ק א'). וכעין זה כתבו נמי המקובלים דההריון היה בתשרי והלידה בניסן, ולכן אנו אומרים בראש השנה היום הרת עולם. וה' יאיר עינינו בתורתו, אמן.
5
ו׳הצעיר רחמים בכה"ר שלמה יצ"ו
6