יין הטוב, חלק א, אורח חיים נ״גYein HaTov, Part I, Orach Chayim 53
א׳בענין הצדקה בלילה
1
ב׳שכתבתי לתלמיד חכם אחד הי"ו על דברי קונטריסו ששלח אלי.
2
ג׳מה שכתב כת"ר שאין ליתן כלל צדקה בלילה שהוא זמן שליטת הדינים, ושכן כתבו גורי האר"י. הנה לענ"ד דאין נכון להבין כן בדברי גורי האר"י, שלא דברו אלא בענין הצדקה שצריך לתת ליד הגבאי לפני התפלה, וכתבו דוקא שאין צורך לתת לפני תפלת ערבית שהוא זמן דין גמור. וכמבואר כן בשער הכוונות בדרוש א' מדרושי הלילה (דף נ"ב ע"ב) וזה לשונו: "ובענין הצדקה אין צורך לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית יען שעתה הוא זמן דינים קשים", הרי מבואר דצדקה מטעם ומכוונה של הצדקה שצריך לתת לפני תפלת שחרית אין צריך לתת לפני תפילת ערבית, ועיין שם בדרוש א' דתפלת שחרית ודרוש ב' דתפלת מנחה. וחלילה להימנע מלתת צדקה בלילה למי שצריך, וכן כתב הגאון יעב"ץ בסדורו עמודי שמים (דף שכ"א ע"א). עיין שם שהביא דברי ס' נגיד ומצוה שכתב דערבית הוא זמן דין גמור ואינו זמן ליתן צדקה. וכתב וזה לשונו: "ורצונו לומר שאין השעה גורמת לדקדק על הקדמת נתינת צדקה לתפלה כמו בשתי תפלות הקודמות, אבל חלילה למנוע הצדקה ממי שצריך לה, שמצותה בכל עת ועונה לכל מדוכא ומעונה, אלא שטוב לחלקה ביום" עכ"ל. וכמו כן כבר כתב בעל ס' נגיד ומצוה עצמו, הרב המקובל מהר"י צמח, והביא דבריו הברכי יוסף (או"ח סי' רל"ה ויו"ד סי' רמ"ז) וזה לשונו: "ורצונו לומר דצדקה מהכונה מאותו טעם הנזכר בצדקה של שחרית ומנחה אין צורך לתת בערבית, והצדקה בכל עת מועלת, אבל לא בכל הזמנים ובכל התקונים שוה" עכ"ל.
3
ד׳ועיין שם בברכי יוסף שהביא מה שאמרו בירושלמי (פאה פ"ח ה"ח ושקלים פ"ה ה"ד) דרבי חנינא בר פפא הוה מפליג מצוה בליליא, חד זמן פגע ביה רבהון דרוחייא אמר ליה לא כך אלפן רבי "לא תשיג גבול רעך", אמר ליה ולא כן כתיב "מתן בסתר יכפה אף" והוה מתכפי מיניה וערק מן קומוי. וכתב וזה לשונו: "וזה נראה לי ראיה לדברי מהר"י צמח הנ"ל, דרבהון דרוחתא קאמר לר' חנינא בר פפא דלילה זמן דין גמור ולא הוה ליה לחלק צדקה, והשיבו דעם היות שהוא זמן דין, הצדקה בכל עת מועלת כדכתיב מתן בסתר יכפה אף". ועיין שם ובשיורי ברכה שכתב דמהר"א פולדא והיפה מראה פירשו דמה שאמר לו "לא תשיג גבול רעך" היינו שהיה הולך בחוצות, ובלילה זמנם ללכת בחוצות, ובא בגבולם. וסיים: "אמנם לי נראה כמו שכתבתי" עיין שם. ולענ"ד יש ללמוד מהירושלמי הנ"ל כדברי מהר"י צמח הנ"ל דהצדקה מועלת בכל עת, אף לפי מה שפרשו מהר"א פולדא והיפה למראה, וכמו כן הקרבן העדה. דגם לפי פרושם דהטענה היתה על שיצא בלילה, הרי השיב לו ר' חנינא דהליכתו לדבר מצוה ליתן צדקה בסתר, ואם הצדקה אינה צודקת בלילה משום ששולטים הדינים, א"כ מה תשובה השיב לו, דהרי גם בדבר הזה שהודיע לו שהולך ליתן צדקה הרי הוא משיג גבול, ולמה על זה לא טען שר הרוחות והבריח עצמו, אלא ודאי דהצדקה מועלת בכל עת וכמו שכתב מהר"י צמח וכנ"ל. [שוב אחר ההדפסה ראיתי בפתח הדביר (סי' רל"ה אות א') דעמד בדברי הברכי יוסף ובמחילת כ"ת לא נראו לי דבריו.]
4
ה׳והנה ראיתי להרב רגל ישרה סוף פרק קמא דבבא קמא (דף ט"ז ע"ב) שכתב לפרש ע"פ הירושלמי הנ"ל המשך הפסוק דדריש רבא שם: "מאי דאמר יהיו מוכשלים לפניך? אמר ירמיה וכו' אפילו בשעה שעושין צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים", דמסיים הכתוב "בעת אפך עשה בהם". וכתב דהכי קאמר שלא יזדמן להם עניים אלא בעת אפך, ר"ל בלילה, דהוא דינא קשיא כידוע ליודעי חן, וכשיתנו אז צדקה יהיה מצוה הבאה בעבירה שיעברו על לאו דלא תשיג גבול רעך, וכמו כן העידו על האר"י שלא נתן צדקה בלילה מהאי טעמא, עכ"ל. ונראה שמפרש בהירושלמי כמו שכתב הברכי יוסף הטענה של השגת גבול שטען שר הרוחות הוא על נתינת הצדקה בלילה, אלא דהלא השיב לו ר' חנינא דגדולה צדקה שגם בלילה מועלת לכפות אף כדכתיב מתן בסתר יכפה אף. ומה שכתב שהעידו על האר"י שלא נתן צדקה בלילה מהאי טעמא, כבר כתבנו דמשמע ממה שכתב מהר"ח ויטאל בשער הכוונות, וכן כתב מהר"י צמח, דהיינו דוקא צדקה מטעם ומהכונה של הצדקה שלפני תפלת שחרית ומנחה לא היה נותן קודם תפלת ערבית, אבל צדקה לעני שבא לשאול חלילה לומר שהיה נמנע מליתן לו בלילה. ושוב ראיתי להגאון חיד"א בפתח עינים שם בבבא קמא שהרבה להשיב על דברי ס' רגל ישרה הנ"ל שבמחילת כ"ת אין סברתו ישרה בזה. וזה לשון הפתח עינים: "ויש לדקדק על דבריו, חדא דנראה מתוך דבריו כי הן בעודנו ישר הולך בדרשת רבא, הוסיף לבאר 'בעת אפך' בלילה. ומצד עצם הדבר לא יתישב היטב, דאם הם בני אדם שאינם מהוגנים סגי שיעשו עמהם צדקה בבוקר, ומה צורך שיהיה בלילה; אם משום שיעברו על "לא תשיג" לדעתו, הרי בלאו הכי יש אתם עונות גדולים ועצומים. ועיקרא דדינא פרכא, דיש הפרש בין זמן דין לעת האף ורב המרחק ביניהם, וא"כ 'בעת אפך' לא יתכן לפרשו על הלילה. ותו דמייתי מעשה לסתור, דהרי ר' חנינא 'משיב הרוח': 'לא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף', אלמא גם בלילה מועלת הצדקה, והכי הוה דאתכפי רוחא 'ויעש בריחים'. ומהר"י צמח המקובל הגדול, על דברי רבינו האר"י דלא נהג לתת צדקה בלילה, כתב דגם בלילה הצדקה מועלת אלא שאין הכונות והתקונים שוים. והבאתי ראיה לדבריו מהירושלמי הנ"ל בספרי הקטן ברכי יוסף (או"ח סי' רל"ה), ואין בנתינת הצדקה בלילה עבירה כמו שכתב, רק לא נכון לעשות כן, אבל העושה הנה שכרו אתו" עכ"ל עיין שם.
5
ו׳והנה מה שכתב דאין בנתינת הצדקה בלילה עבירה רק אין נכון לעשות כן, לענ"ד לכאורה קשה, דאחר שהוכיח מהירושלמי דהצדקה מועלת בכל ענין, וכמו כן כתב משם המקובל הגדול מהר"י צמח דגם לפי דעת האר"י הצדקה מועלת בלילה, מה טעם יש לומר עוד "לא נכון לעשות כן", ולשון זה לא יתישב אע"פ שסיים דהעושה הנה שכרו אתו. ועיין בבראשית רבה (פרשה ס"א): "בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך, רבי יהושע אומר אם בא עני אצלך בשחרית תן לו בערבית תן לו וכו'", וכן אמר רבי עקיבא במדרש משלי (פ' כ"ח). וכן איתא בילקוט קהלת (פ' י"א): "נתת פרוטה לעני שחרית ובא עני אחד ועמד לפניך ערבית, אם יש בידך ליתן לו תן לו וכו'", והכי איתא נמי באבות דר' נתן. הרי שחייב לתת לעני גם בלילה. ועיין בהרמב"ם (פ"י מהלכות מתנות עניים הלכה ט"ו) דכתב: "גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה". וכן כתב השו"ע ביו"ד (סי' רמ"ט סעיף י"ד): "טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפלה". ומשמע דקודם תפלת ערבית נמי יש לתת, והיינו משום דלעני יש לתת בכל ענין. ולענ"ד אם שאל לו עני צדקה בלילה, או אפילו לא שאל לו אלא הוא עצמו רואה שיש צורך לתת לו ואינו נותן מפני שלילה, הרי זה מבטל מצות עשה. וכמו שכתב החינוך מצוה תע"ט וזה לשונו: "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות, ועובר על זה ולא עשה צדקה בעת שנשאל עליה או שראה שצריך הדבר ויש יכולת בידו לעשותה בטל עשה זה" עכ"ל עיין שם. ועיין טוש"ע (יו"ד סי' רמ"ז סעיף א') דמאד יש להזהר בזה כי אפשר נמי שיבא לידי שפיכות דמים, כעובדא דנחום איש גם זו בפרק קמא דתענית (דף כ"א), עיין שם.
6
ז׳ושוב בא לידי אבות דר' נתן עם פירוש "כסא רחמים" להגאון חיד"א, וראיתי שכתב שם בפרק ג' על הא דאמר ר' יהושע: "אם נתת פרוטה לעני שחרית ובא עני אחד ועמד לפניך ערבית תן לו", וזה לשונו: "לפי מה שאמר רבינו האר"י דאין ליתן צדקה בלילה שהוא דין, אפשר לומר דערבית לאו דוקא וכדכתיב ולערב אל תנח ידך, דמתפרש שפיר מבעוד יום. ואם נאמר שרבינו האר"י ז"ל לא דיבר אלא לומר שלא יעשה כשחרית שנותן לגזבר אבל אם בא עני ושאל בלילה חייב ליתן לו, אתי שפיר, והא קא משמע לן דאם עמד עני לשאול בערבית, רצונו לומר בלילה, יתן לו, דכששואל חייב ליתן. ולפי מה שכתב הרב מהר"י צמח דאין כוונת האר"י אלא שלא ליתן בלילה בכונה שנותן ביום, אבל ליתן צדקה בכל זמן יש תועלת, והבאתי דבריו בברכי יוסף (א"ח סי' רל"ה), אין אנו צריכים לכל זה", עכ"ל, וכן כתב בככר לאדן. ומשמע דנכון לתת צדקה בלילה ובפרט לעני, דלא כמו שכתב בפתח עינים דאין נכון לעשות כן. ועיין במעיל צדקה (סי' תתשמ"ו) ובס' מר דרור למהר"מ עטייא בסוף הספר. ועיין עוד בזרע ברך (ח"ג דף פ"ג ע"ב) שכתב לפרש כוונת הכתוב "איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך" ע"פ הירושלמי הנ"ל, וכתב דרצונו לומר שמתנת ידו היינו הצדקה צריך שתהיה כברכת ה' אלקיך דהיינו הגשמים דאינם סימן ברכה אלא בלילה, כך תהיה הצדקה לעניים דוקא בלילה. דמלבד טעם הפשוט שלא לבייש את העני, עוד בה לפי שהלילות זמני הדין המה, והצדקה שעושין בלילות עם העניים מבטלת הדין וכו', עיין שם. וכבר אמרו חז"ל: "גדול כח הצדקה שמהפכת מדת הדין למדת הרחמים".
7
ח׳הקטן יצחק נסים בן הרה"צ רחמים זלה"ה
8